312

112 לקוטי

שבדוגמת להתחדש

כמותה"יי.

ג) כל המציאות דר"ח הו"ע של חידוש -- שהרי הקביעות דר"ח תלוי אך ורק ב(פעולתם של) ישראל, ,ישראל דקדשינהו לראשי חדשים":י (ולא כענין השבת, ,מקדשא וקיימא*יי), ועד שאמרו חו"ליי שהקב"ה אומר לב"ד של מעלה ,אני ואתם נלך אצל ב"ד של מטה כו'".

,הם עתידים

ולא עוד, אלא שחידוש זה הוא (לא רק לגבי טבע הבריאה, אלא) אפילו לגבי התורה!' -- ,אשר תקראו אתם (חסר) במועדם"*', ודרשו חז"ליי ,אתם אפילו שוגגין . . אתם אפילו מוטעין", ויתירה מזה -- ,אתם אפילו מזידין""י.

בסגנון אחר קצת:

מהטעמים על מה שבשבת אין אומרים ,זכר ליציאת מצרים" -- לפי שהתחלת מצות השבת היא ע"ש כי בו שבת וינפש, זכר למע"ב, ואח"כ ניתוסף בו העניז דזכר ליצי"מ*י.

משא"כ מצות קידוש חדשים (ר"ת) קשורה עם הענין דיצי"מ -- שהרי

הציווי ,החודש הזה לכם גו'"* נאמר בקשר ליצי"מ. ובלשון תז"ל על הפסוק: ,בשבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה", ומ,ראש חדשים" -- נמשך ענין הגאולה בכל ר"ח.

כלומר: שבת הו"ע הקשור עם טבע הבריאה, ואילו ר"ח הו"ע שלמעלה מטבעו ורגילותו, ממדידה והגבלה דטבע הבריאה, ענין של גאולה.

ג. ונמצא, שענינם של שבת ור"ח בעבודת האדם הוא -- ,תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם":

שבת -- מורה על עבודה מסודרת ע"פ טבע דקדושה, במדידה והגבלה, ,תמידים כסדרם"; ור"ח -- מורה על עבודה באופן של חידוש, כלומר, עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, ,מוספים כהלכתם".

ומובן, שב' אופני העבודה הנ"ל הם ב' אופני עבודה שונים, ויתירה מזה - הפכיים זה מזה (מדידה ובלי מדידה).

ויש בזה מה שאין בזה:

העבודה ד,תמידים כסדרם", עבודה מסודרת באופן תמידי, ,לא ישבותו":י - יש בה העילוי של דבר שהורגל בו תמיד, שנתחקק וחודר יותר בפנימיותו ומתעצם עמו והיו לאחדים ממש.

והעבודה ד,מוספים כהלכתם", הוספה מיוחדת שלמעלה מהעבודה המסודרת והרגילה (בזמנים מיוחדים שבהם יש צורך בהוספה מיוחדת שלמעלה מהרגילות) - יש בה