4

שחל להיות בשבת", ו"יום־טוב שחל להיות באמצע השבת"²⁶.

ה. דוקא התוכחה נובעת מאהבה עמוקה

לפי האמור לעיל, שפרטי הויכוח מיוסדים על שכל התורה, מתחזקת תמיהה גדולה מאד על הויכוח: שיטת הבייתוסי מבוססת על כך, ש"משה רבינו אוהב ישראל היה", ורבי יוחנן בן זכאי שואל בתמיהה "ואם משה רבינו אוהב ישראל היה"?!

תמצית ההסבר לכך היא:

משמעות המילים "ואם משה רבינו אוהב ישראל היה" היא, שאהבת ישראל של משה רבינו לא היתה כפי שסבר הבייתוסי, שהיא מחייבת תקנה "שיהו ישראל מתענגין שני ימים", אלא הרבה יותר עמוקה, באופן שהיא איננה מהווה סיבה לכך שתמיד יהיה אצל ישראל בגלוי הענין של "מתענגין".

לשם כך הוא ציטט את הפסוק "אחד עשר יום מחורב...", הלקוח מדברי תוכחה של משה, שבגלוי נראה הענין כעונש... אך האמת היא, שדוקא בדברי התוכחה התבטאה האהבה הגדולה והעמוקה של משה לישראל, כלשון המדרש²⁷: "יוכיחן משה שאוהבן".

ו. שבת – מלמעלה – מעין עצרת

"עצרת" תלויה בספירה – ישראל סופרים מ"ט יום, והיום החמישים הוא עצרת, כידוע^*, מ"ט הימים שישראל סופרים מורים על הדרגות (מ"ט שערים) שישראל מגיעים אליהן בעבודתם העצמית, ולכן הם צריכים לספור²⁸ את הימים. לעומת זאת יום החמישים, שאיננו נכלל בספירת ישראל, מורה על דרגה הניתנת מלמעלה (שער הנו"ן), לאחר ההכנה של הדרגות שניתן להגיע אליהן בעבודה עצמית, בדומה²⁹ למאמר חז"ל³⁰, שכאשר אדם מקדש עצמו מעט למטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

טענת הבייתוסי היתה: כיוון שמהותו של יום־טוב, יום החמישים הוא ענין הבא מלמעלה, צריכה ההכנה לעצרת להדגיש את הקדושה הבאה מלמעלה – "שבת", ש"מקדשא וקיימא"³¹, (אשר