שיוך להלכה
לקוטי שיחות כרך לא תרומה שיחה ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
35 ואף שמקדש של מעלה מכוון כנגד מקדש שלמטה (פרש"י ויצא כח, יז. בשלח טו, יז. משפטים כג, כ. ובכ"מ) — ובכל פרטיו ועניניו (ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה (קה"ק). תנחומא פקודי ב (היכל). וראה זח"ב נט, ב. ועוד) — מ"מ, גדר בחי' ביהמ"ק שלמעלה עם כל הפרטים הוא בבחי' "כלל" לגבי ביהמ"ק שלמטה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא הוספות יו"ד שבט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
38 ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ה — בסוף הענין — מוסיף ומסיים: הה"ד כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה ויגש שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
11 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
66 תענית טז, א. ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. פרש"י עה"פ (וירא כב, ב) ארץ המורי' (וראה חדא"ג מהרש"א שם).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג תרומה שיחה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
4 בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא גו' (שמות כ, כא. אבות פ"ג, מ"ו. וראה ירוש' ברכות פ"ד, ה"ד).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
36 ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ד. קה"ר פ"ג, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
2 ר' יוסי (ירוש' ברכות פ"ד ה"א) וראה הגהות מיימוני הלי תפלה פ"ג אות ג', ואסיקנא דעבד כמר (או) כמר עבד (שו"ע או"ח ר"ס רל"ג) כי יש במנחה ב' הבחי' (די"ה והוא עבר (הג"ל) סיד).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז אחרי שיחה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
30 ירושלמי ברכות פ"ד ה"א (וכמה גירסאות אחרות הובאו בעמודי ירושלים שם). ובגירסת מהר"ש סיריליאו – כגירסת ש"ס דילן.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
68 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז תשא שיחה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
91 נוסח נחם – ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט וילך שיחה ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
46 תנחומא תצוה ו, שם בהעלותך ב. ויק"ר פל"א, ז. וראה ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
ירוש' ברכות פ"ד ה"ה), וי"ל גם לאוה"ע.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה יג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
3 ראה מנחות פו, ב. ויק"ר פל"א, ז. ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה יד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
5 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. שהש"ר פחד, ד (ו).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ה -- בסוף הענין -- מוסיף ומסיים:
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח פינחס שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
20 בצפנת פענח (מהד"ת כו, א. וראה גם שם פח, א): נ"מ גבי גדר תמיד אם החיוב בכל יום ויום פרטי להקריב אחד בבקר ואחד בערב או זה חיוב תמידי שבכל יום יקריב שני תמידים. ומבאר עפ"ז כוונת הירושלמי ברכות פ"ד ה"א "שתהא שחיטתן לשם היום". אבל אין זה הענין המבואר בפנים. כי בפנים מדובר לא דהחיוב בכל יום ויום הוא פרטי, אלא – שכל יום ויום הוא זמן מסויים ומיוחד להקרבת התמיד ביום זה, משא"כ שאלת הצפע"נ היא לגבי החיוב דהקרבת התמיד (לא כ"כ לגבי עצם היום). וראה לקח טוב (להר"י ענגל) כלל ו (לג, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט שבת חזון שיחה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ה: בית קדה"ק שלמטן מכוון כנגד בית קדה"ק של מעלן מכון לשבתך מכוון כנגד שבתך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
105 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. זח"ב נט, ב (ברע"מ). תנחומא משפטים יח. פרש"י משפטים כג, כ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
79 ראה מנחות פו, ב. ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, מבה"ח אדר-שני, ה'תשי"ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
29 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
21 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
75 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
237 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשח"י
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
86 ע"פ לשון חז"ל – ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. וראה לקו"ת אחרי כה, ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשח"י
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
34 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
57 לשון חז"ל ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"כ, ב. הובא גם בלקו"ת אחרי כה, ד. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה*
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
648 דעת ר' יוסי – ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. וראה הגהות מיימוני הל' תפלה פ"ג אות ג'. ואסיקנא דעבד כמר (או) כמר עבד (שו"ע או"ח ר"ס רלג), כי יש במנחה ב' הבחי' (ד"ה והוא עבר הנ"ל ס"ד).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פרשת זכור, ט' אדר-שני, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
1478 ראה קידושין טו, א. ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. פרש"י שמואל-א א, כב. מכילתא (ופרש"י) משפטים כא, ו.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
219 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, ב' מנחם-אב, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
685 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ח"י כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
1083 ובפרטיות יותר:
הן אמת ש"שלוחו של אדם כמותו", מ"מ, מצד הגוף החומרי, אם תהי' ההנהגה ע"פ הגבלות הגוף כו', הרי יתכן שלא זו בלבד שלא יעלה את ה"חוצה", אלא אדרבה – שה"חוצה" יוריד גם אותו, ולכן, בכדי שישלים את שליחותו צריך להיות בבחי' "מלאכים ממש"*.
אמנם, לאחרי כל זה, הנה ככל שיזכך את עצמו, הרי הוא בכל זאת מלובש בגוף...
וכידוע הסיפור (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תנד ואילך. וש"נ) אודות המחזה כו', שאפילו בנוגע לאברהם, הנה מצד הגוף, נאמר בו (לך לך יז, יז) "ויפול גו' ויצחק". ועאכו"כ כשמדובר בבני אדם סתם, שהם למטה הרבה ממדריגת האבות.
ולכן, כדי שלא יהי' בבחי' נפילה ח"ו, אלא אדרבה, שיהפוך את החוצה כו', העצה היא – להיות בהתקשרות עם המשלח, וכאשר מקושרים למעלה, לא נופלים למטה – כהסיפור הידוע אודות הרה"צ ר' מאיר מפּרעמישלאַן (ראה תו"מ – רשימת היומן ע' רסה. וש"נ).
כלומר: אין מקום לטענה שלא רוצים לירד למטה; מוכרחים לירד למטה, אל תחתית ההר, ששם נמצא ה"מקוה טהרה", שהו"ע "וזרקתי עליכם מים טהורים גו'" (יחזקאל לו, כה), ובכדי להגיע אל ה"מקוה טהרה" – מוכרחים לצאת "חוצה" דוקא; אלא שמכיון שהדרך היא חלקלקה – "כל הדרכים בחזקת סכנה" (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד) – הרי העצה לזה היא להיות מקושרים למעלה, ואז, לא נופלים למטה.
*
) ולהעיר , שמחד גיסא , גדולה מעלת בנ"י יותר ממעלת המלאכים , שהרי המלאכים כשירדו למטה נפלו ממדריגתם כו' , ואילו בנ"י , בהיותם למטה יכולים הם להפוך גשמיות לרוחניות . ולכן מצינו שהמלאכים זקוקים לעבודת בנ"י , כמאמר רז"ל (דב"ר פ"ב , יד) " כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ר"ה .. הקב"ה אומר להם .. אני ואתם נלך אצל ב"ד של מטה " (וע"ד מארז"ל (ב"מ נט , ב) " נצחוני בני נצחוני " ) ; אבל לאידך גיסא , בהיותם למטה , זקוקים בנ"י לסיוע של המלאכים , שהם מעלים את התפלה והתומ"צ של בנ"י שמלובשים בגשמיות , כמאמר (ראה זהר ח"א כג , א . ח"ב רא , ב) " גפיף להון ומנשק להון ". וכמו"כ צריך האדם לזכך את עצמו – שלא יהי' שקוע בג' הדברים שבהם דומה למי שלמטה ממנו , אלא בג' הדברים שבהם הוא דומה למלאך (חגיגה טז , א) , ועד לבחי' " מלאכים ממש ".
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
1796 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
502 ראה ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
604 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
1342 ראה ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
749 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. וראה פרש"י (כת"י) מנחות פו, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
295 ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
1313 וזהו המענה על שאלתו של יהודי, מדוע ישנם מניעות ועיכובים על קיום התומ"צ (ראה גם תו"מ חמ"ד ריש ע' 208. וש"נ) – דממה-נפשך: כיון שרצונו של הקב"ה שיקיים תומ"צ, והקב"ה הוא בעה"ב על העולם (כולל גם ד' אמות שלו), א"כ, היתכן שיש לו מכשולים כו'?! – שצריך לידע שהכל בא מהקב"ה (ולא באופן של שתי רשויות ח"ו), אלא שישנו טוב הגלוי, וישנם חסדים המכוסים שלמעלה מטוב הגלוי, וזוהי כוונת הירידה – החל מכללות הענין דירידת הנשמה בגוף, למרות ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד) – ירידה צורך עלי', כדי להגיע להעילוי דחסדים המכוסים.
וסוכ"ס רואים שהענינים הלא-טובים אינם אלא באופן ש"מנסה ה' אלקיכם אתכם גו'" (פרשתנו יג, ד) – "מנסה" מלשון הרמה, כמו "נס על ההרים" (ראה סהמ"צ להצ"צ עג, א. ובכ"מ), שעל ידם מתעלים למדריגה שלמעלה מהשתלשלות כו', ועי"ז ניתוסף כח ללימוד התורה, נגלה וחסידות, וקיום המצוות בהידור, בהקדמת עבודת התפלה, ועד שנמשך גם בענינים גשמיים, כמ"ש (ר"פ בחוקותי) "ונתתי גשמיכם (הגשמיות שלכם) בעתם".
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
1382 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
903 ראה ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
343 ע"פ לשון חז"ל – ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"כ, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, י"ד תמוז (מאמר א), ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
427 ע"פ לשון חז"ל – ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"כ, ב. וראה לקו"ת אחרי כה, ג. סה"מ תרצ"ב ע' קמח.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
249 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
698 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"כ, ב. וראה לקו"ת אחרי כה, ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, פרשת החודש, כ"ה אדר-שני, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
865 "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא גו'" (יתרו כ, כא. אבות פ"ג מ"ו. וראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
462 ראה ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
1906 ראה ירושלמי ברכות פ"ד סוף ה"ה. ויק"ר פל"א, ז. וראה מנחות פו, ב ובפרש"י שם.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
2722 ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
1241 ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
754 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
203 לשון חז"ל – ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
1957 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, כ"א סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
2336 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
2621 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
1313 והיינו, לפי שגילוי האור בביהמ"ק [שבו האיר אלקות בגלוי, ללא צורך בהתבוננות כו', עד כדי כך ש"משם אורה יוצאה לעולם" (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה) ע"י "חלוני שקופים אטומים" (מלכים-א ו, ד ובפרש"י)] הפריע ובלבל השינה – ע"ד שגילוי המקיפים דבינה בסוכה מפריע ומבלבל לשינה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"ל
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
198 מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו. וראה קידושין טו, סע"א. ירושלמי ברכות פ"ד ה"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
656 ראה ירושלמי ברכות פ"ד סה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
5 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. ר"ה פ"א ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
2274 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויגש, ז' טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
64 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
310 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
2481 ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
342 שמואל-א א, כב ובפרש"י. וראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
509 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
1122 ראה קידושין טו, סע"א. ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תבוא, ט"ז אלול, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
1440 ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ט"ז אלול, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
1463 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
676 משפטים כא, ו. וראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"א (עה"פ (שמואל-א א, כב) "וישב שם עד עולם" שנאמר גבי שמואל): "עולמו של לוי חמישים שנה".
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
451 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. ועוד.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
35 ראה ירושלמי ברכות פ"ד סוף ה"ה. ויק"ר פל"א, ז. וראה מנחות פו, ב ובפרש"י שם.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
80 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. וראה פרש"י ד"ה שקופים – מנחות פו, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג פורים ה'תשד"מ
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
38 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. וראה פרש"י (כת"י) מנחות פו, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ט"ו תמוז, ה'תשמ"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
7 דבית המקדש נקרא "בית תפלה" (ישעי' נו, ז). וגם עליית התפלות שמחוץ לביהמ"ק הוא ע"י ביהמ"ק
*) ראה " מפתח " המאמרים שבריש סה"מ תרנ"ב-תרנ"ג ס"ע VII ואילך . הוספות לסה"מ שם ע' שכה-שכו . לקמן ע' קג הערה 4 [קונטרס בר-מצוה תרנ"ג (קה"ת , תש"ס)] .– ראה ברכות ל, א. רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ג. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' תפלה סצ"ד ס"א-ב. ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ה – בענין הנ"ל – מוסיף ומסיים: הה"ד כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
) אף שאין שייך לשקו"ט דידן, יש לברר במימרא זו, ובפרט לפירש"י, דנר שכבתה היינו בחצי הלילה או קודם אור היום, איך אפשר לדעת בלילה דנכבה נר, הלא ההיכל – ששם נמצאת המנורה – סוגרין אותו סמוך וקודם לשקה"ח, וכדאיתא בירוש' ברכות פ"ד ה"א [ולרש"י יומא פז:
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
איך אפשר לדעת בלילה דנכבה נר במנורה, הלא ההיכל – ששם נמצאת המנורה – סוגרין אותו סמוך וקודם לשקיעת החמה, וכדאיתא בירושלמי ברכות פ"ד ה"א :
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נב דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
כה פרי חדש . וראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
נז ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו. סמ"ק סי' קד הובא בטור. על הכל סי' ג בשם מורו הר"ם מאייוורא. תרומת הדשן סי' יא. רמ"א סעיף ג.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך יח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
קעד רא"ש פ"ק דברכות סי' ז, והג"מ פ"ה מהל' תפלה ה"י, עפ"י ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. טור ושו"ע סי"ט.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קא שצריך לכוין בכל הברכות ושיכול להתפלל בכל לשון ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
כז ירושלמי ברכות פ"ד ה"א לפי' ראבי"ה ברכות סי' עא ופסחים סי' תקכט, ורשב"א ברכות לא, א, ושבלי הלקט סי' יז, ומרדכי יומא רמז תשכה, וטור. רמ"א שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קה דין המתפלל שתי תפלות א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
ה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו. הובא ב תוס' ברכות שם ד"ה כדי. ותר"י ברכות שם (כ, ב ד"ה כמה). טור ושו"ע שם. ועי' לקמן סי' קח ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קט דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הצבור א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
ג ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו. ב"י ודרכי משה הארוך בדעת תרומת הדשן סי' יא. רמ"א ס"א. עי' מ"א ס"ק ד .
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קט דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הצבור ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
טו ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו. ב"י וד"מ הארוך בדעת תרומת הדשן סי' יא. רמ"א ס"א. מ"א ס"ק ד.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרכג סדר תפלת נעילה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
ו ר(מב)"ן (ו, ב) ד"ה ירושלמי, בשם ה ירושלמי ברכות פ"ד ה"א (שגם רב התחיל אז). מהר"ם מרוטנבורג (שיש להתפלל כולה ביום), הובא בר"ן שם ד"ה והוי, ובהגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ג אות ה. רא"ש פ"ח סי' כ. טור ושו"ע ס"ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרכד סדר מוצאי יום הכיפורים א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
א גמרא פז, סע"ב (ברייתא דלא כרב). ירושלמי ברכות פ"ד ה"א כרבי יוחנן. רי"ף (ו, ב). רא"ש פ"ח סי' כ בשם מהר"מ מרוטנברג (דקיי"ל כרבי יוחנן).
פתיחה בהקשר
לקוטי תורה פרשה נשא כו א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
ועיין עוד מענין ה' יחתו מריביו בפ"ק דר"ה (די"ז ע"א) ועמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו בירושלמי פ"ד דברכות הלכה ג'.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלא זמן בדיקת החמץ
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
288 שבת כג, ב (בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום (והוא עני ואין כדי לקנות, רש"י) מהו, קידוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא). וברא"ש שם פ"ב סי"ב (משמע אי לאו פרסומי ניסא תדיר קודם, אפילו לדחות את שאינו תדיר).
ירושלמי ברכות פ"ד ה"א (תפלת המנחה ותפילת המוספין תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם תפלת מוסף קודמת. ר"ז בשם ר' יוחנן אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם תפלת המנחה קודמת. רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם תפילת המנחה קודמת). וכן כתב ב"מלא הרועים" ערך תדיר אות ז (מבואר דבאין שהות גם כן מתפלל של מנחה ולא של מוסף, ועל כרחך מטעם דתדיר עדיף).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
16 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו (אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש ברכות פ"ג סי"ז, ובב"י סי' רסח ובסוס"י רפו.
ומכאן למד הב"י סי' רסח לענין שחרית ערבית ומנחה (מיהו היכא שהזכיר של שבת בתוך י"ח, נראה שאע"פ שלא קבע ברכה בפני עצמה לשבת יצא, דומיא דמוספין דירושלמי).
שו"ע סי' רסח ס"ד (ואם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא).
וכן הוא לעיל שם ס"ז (מי שטעה להתפלל כל התפלה של חול בשבת ... אם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ שלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה, יצא ידי חובתו).
ומזה למדים אף לענין יום טוב, כמבואר ברא"ש שם (וכן היה ראוי בשבת ויום טוב). מ"א סי' רסח ס"ק ד (והוא הדין ביום טוב). אליה רבה שם סק"ג (וממילא דהוא הדין ליום טוב (מ"[א]), אפילו יום טוב שני, וכן בכל דינים שבסימן זה שבת ויום טוב שוין).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
21 סעיף ב (שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים, ותיקנו ברכה אחת אמצעית לקדושת היום).
*
אלא שטעם זה נאמר לעיל שם לענין שחרית מנחה וערבית, כדלעיל שם ס"ג (במה דברים אמורים בתפלת ערבית או שחרית או מנחה, אבל במוסף ... לא היה ראוי כלל מן הדין להתפלל כל האמצעיות של חול, אלא ברכה אחת של מוסף בלבדה, שהרי אף בראש חודש וחולו של מועד שהטריחו להתפלל י"ח ערבית שחרית ומנחה, ואעפ"כ במוסף אין מתפללין אלא ז' ברכות, אם כן אין הטעם מפני הטורח, אלא מפני שאין צריך יותר). וגם כאן מיירי לענין שחרית מנחה וערבית.
אמנם לעיל שם ס"ז, נתבארה הלכה זו אף בתפלת מוסף (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא).
ולכן כתב הלבוש שם ס"ד (וליש אומרים דלעיל, דבתפלת מוסף פוסק אפילו באמצע, נראה דהכי נמי לא יצא). והיינו כאמור לעיל שם ס"ג, לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף (ויש חולקין על זה). והיא שיטת הראב"ד שהובאה ברא"ש ברכות פ"ג סי"ז (והראב"ד ז"ל כתב דלא שנא, דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה לכל י"ח ברכות). יוצא אם כן שגם מה שנתבאר לעיל שם ס"ז (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא), היינו דוקא לשיטת הראב"ד.
אמנם רבינו מחלק בינם, שלעיל שם ס"ג (לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף) מסיק שלא לסמוך על שיטת הראב"ד, כיון ש"ספק ברכות להקל", ואילו לעיל שם ס"ז כתב בפשיטות לסמוך על סברה זו גם לענין מוסף.
ואף שנתבארו הדברים בעולת שבת סי' רסח סק"ג (לכאורה נראה גם להי"א בסעיף א', דבתפלת מוסף פוסק אפילו באמצע ברכה, אפילו הכי סבירא להו אם הזכיר של מוסף ואמר ונעשה לפניך וכו' יצא. ובלבוש כתב דלי"א דלעיל, הכא נמי לא יצא. ואינו נכון, דאע"ג דסבירא להו דפוסק אפילו באמצע ברכה, אבל מכל מקום אינו צריך לחזור לראש, וצ"ע). אליה זוטא שם סק"ה (דעת נחלת צבי ועולת שבת דכו"ע מודים בזה דאינו חוזר לראש עיי"ש ... גם הב"ח לא פסק לעיל כיש אומרים אלא משום עיקר טעם דספק ברכה לבטלה, ואם כן הכא הוי איפכא דליש אומרים הוי ברכה לבטלה). והיינו שאם התחיל ברכת תפלת חול במוסף, אמרינן שמספק לא יסיים אותה ברכה. משא"כ אם אמר באחת הברכות ונעשה לפניך כו', וסיים התפלה, אמרינן שמספק לא יחזור להתפלל מוסף.
מכל מקום לא נראה כן לעיל שם ס"ז, שפסק כן בפשיטות גם לענין מוסף (ולא רק מטעם ספק ברכות להקל). וראה גם לקמן סי' תצ סט"ו (והערה צב).
והיינו כיון שהלכה זו נתפרשה בירושלמי ברכות פ"ד ה"ו (אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש ברכות פ"ג סי"ז, ובב"י כאן ובסוס"י רפו.
וכיון שמסיים רבינו בקונטרס אחרון, לעיל שם ס"ק א "תירץ [המ"א] בסימן תפ"ז, עיי"ש ובמה שכתבתי שם", אפשר שנתבארה הלכה זו בקונטרס אחרון כאן, ולא הגיע לידינו.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
1304 רב[א] לה , ב (אמר ליה רבא לשמעיה, אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן (בין השמשות, רש"י), אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא (הדליקו את הנר מבעוד יום, רש"י). ביום המעונן מאי, במתא, חזי תרנגולא (היושבים על הקורות מבעוד יום, רש"י), בדברא, עורבי (העורבים בשדה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ג (מי שאינו בקי בשיעור זה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות. ואם הוא יום המעונן, ידליק כשהתרנגולין יושבים על הקורה מבעוד יום. ואם הוא בשדה, שאין שם תרנגולים, ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום).
וכן לענין תפלת נעילה אמרינן בירושלמי ברכות פ"ד ה"א (כד תיחמי שמשא בריש דיקלי). וכן נפסק לקמן סי' תרכג ס"ב (התחלת זמן תפלת נעילה הוא כשחמה בראש האילנות, דהיינו קרוב להתחלת השקיעה).
*
כאן מפרש כנראה, שהשמש בראשי האילנות היינו שהאדם העומד במזרח רואה את השמש בגובה האילנות, לפני שיורדת תחת האופק, וכאמור כאן "הרבה קודם תחלת השקיעה".
אמנם לקמן בסדר הכנסת שבת ( דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות ), שהוא קצת אחרי סילוק השמש מעיני האדם העומד בארץ. ונתבאר שם (הערה 2909 ). וכן הוא לקמן בשו"ת רבינו (בעוד שהשמש זורח בראשי הדקלים), ושם נסמן (הערה 3007 ).
וראה מה שדנו בזה במשמרת שלום (סי מב ס"ג ד"ה ועתה). סדור עם ציונים – רסקין ע' רכב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) פסקי הסדור - סדר הכנסת שבת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
2910 כלומר, זה שנתבאר כאן שזמן שקיעה הנראית הוא בעת סילוק אור קרני השמש מראשי האילנות, וזמן מועט אחר כך היא שקיעה האמיתית, היינו דוקא:
א) "שאין שום הר במערב", משא"כ אם יש הר במערב שמסתיר על אור השמש משך זמן קודם, אזי אין האדם רואה את אור השמש בראשי האילנות – זמן מועט לפני זמן שקיעה, דהיינו שאז צריך לחשב את זמן שקיעה הנראית כאילו הי' כאן ארץ המישור שאין שום הר במערב. ומטעם זה הנה עכשיו שמכניסים השבת על פי הלוחות ושעונים המדויקים, אין איסור לעשות מלאכה (אפילו כשיש הר במערב המסתיר את אור השמש) עד שיעור זמן שקיעה הנראית בארץ המישור. וראה קצות השלחן (ס"ק ב). קונ' נש"ק ח"ב (הערה 5).
ב) "בשדה בארץ המישור", ורואה את אור השמש בראשי האילנות שאצלו . משא"כ אם הוא עומד בהר, אזי הוא רואה האדם את אור השמש בראשי האילנות שאצלו – זמן נוסף אחרי זמן השקיעה הנראית המבואר כאן, ואולי גם אחרי זמן השקיעה האמיתית המבואר כאן (ראה לקמן סוף הערה 2916 ד"ה ועדיין יש לעיין).
והוכחת רבינו לשני פרטים אלה היא, שהרי רבא הי' בבבל שהיא ארץ המישור, ושם אמר "אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא". ויתירה מזו נתפרש בירושלמי ברכות פ"ד ה"א (ושמשא בריש דיקלי תמן, איממא הוא הכא ... בבל שהיא זוטו של עולם), דהיינו שבארץ ישראל "שמשא בריש דיקלי" הוא מעט לפני שקיעת החמה בהלכה, משא"כ בבבל שהיא בעמק, וההר שבמערב מסתיר קצת על אור השמש, נמצא שבעת זריחת קרני השמש בראשי האילנות הוא עדיין הרבה לפני זמן שקיעת החמה בהלכה.
לכן כותב רבינו, שבהלכה עיקר זמן השקיעה הנראית הוא "בארץ המישור שאין שום הר במערב".
ומה שאמרו בשבת (קיח, ב): "אמר רבי יוסי, יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי". נראה מדברי רבינו שמפרש כדברי הפוסקים, דאנשי טבריה הקדימו לקבל את השבת, ואנשי ציפורי אחרו את יציאתה – מטעם סייג בלבד, ולא מדינא (שיטות הראשונים והאחרונים בזה נלקטו ב"הזמנים בהלכה" פרק ז).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסח דין הטועה בתפלת השבת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
72 ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו (אפילו
אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש ברכות
פ"ג סי"ז, ובב"י כאן ובסוס"י רפו.
ומכאן למד הב"י לענין שחרית ערבית ומנחה (מיהו היכא
שהזכיר של שבת בתוך י"ח, נראה שאע"פ שלא קבע ברכה בפני עצמה לשבת יצא,
דומיא דמוספין דירושלמי).
וכן הוא בב"י סי' תפז בשם ארחות
חיים (כתוב בארחות חיים אם שכח לומר אתה בחרתנו, ואמר יעלה ויבוא, יצא).
שו"ע ורמ"א ס"ד (ואם הזכיר של שבת בתוך
י"ח, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא. הגה, במוסף אפילו לא אמר רק ונעשה
לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף, יצא).
*
והנה טעם הלכה זו נתבאר לקמן סי' תפז ס"ב ( אף
על פי שלא הזכיר יום טוב בשום חתימה, לפי שלא שינה ממטבע שטבעו בעיקר ענין העבודה.
שהרי מן הדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת כמו בחול, רק להזכיר קדושת
היום בברכה אחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו ביום טוב להתפלל כל י"ח,
וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום).
וכדלעיל ס"ב ( לפי שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום
טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו
של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים ותיקנו ברכה אחת אמצעית
לקדושת היום).
אלא שלעיל ס"ב הובא טעם זה רק לענין שחרית מנחה וערבית,
כדלעיל ס"ג (במה דברים אמורים בתפלת ערבית או שחרית או מנחה, אבל במוסף ...
לא היה ראוי כלל מן הדין להתפלל כל האמצעיות של חול, אלא ברכה אחת של מוסף בלבדה,
שהרי אף בראש חודש וחולו של מועד שהטריחו להתפלל י"ח ערבית שחרית ומנחה,
ואעפ"כ במוסף אין מתפללין אלא ז' ברכות, אם כן אין הטעם מפני הטורח, אלא מפני
שאין צריך יותר).
ואילו כאן נתפרשה הלכה זו אף לענין מוסף.
ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (והערה 115 ).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסח דין הטועה בתפלת השבת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
116 סעיף א (לפי שלא שינה ממטבע
שטבעו בעיקר ענין העבודה. שהרי מן הדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת
כמו בחול, רק להזכיר קדושת היום בברכה אחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו
ביום טוב להתפלל כל י"ח, וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום, כמו שנתבאר בסי'
רס"ח).
והיינו כדלעיל ס"ב ( שמן הדין היה ראוי
לתקן גם בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו
בראש חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים, ותיקנו
ברכה אחת אמצעית לקדושת היום) .
*
אלא שטעם זה נאמר לענין שחרית מנחה
וערבית, כדלעיל ס"ג (במה דברים אמורים בתפלת ערבית או שחרית או מנחה, אבל במוסף ...
לא היה ראוי כלל מן הדין להתפלל כל האמצעיות של חול, אלא ברכה אחת של מוסף בלבדה,
שהרי אף בראש חודש וחולו של מועד שהטריחו להתפלל י"ח ערבית שחרית ומנחה,
ואעפ"כ במוסף אין מתפללין אלא ז' ברכות, אם כן אין הטעם מפני הטורח, אלא מפני
שאין צריך יותר). ואף לקמן סי' תפז ס"ב מיירי לענין שחרית מנחה וערבית.
אמנם כאן ס"ז נתבאר, שהלכה זו היא
אף בתפלת מוסף (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו
בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא).
ולכן כתב הלבוש ס"ד (וליש אומרים דלעיל, דבתפלת
מוסף פוסק אפילו באמצע, נראה דהכי נמי לא יצא). והיינו כאמור לעיל
ס"ג, לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף (ויש חולקין על זה). ונתבאר בהערות שם
(הערה 62 ),
שהיא שיטת הראב"ד " דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה לכל י"ח ברכות".
יוצא אם כן שגם מה שנתבאר כאן (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך
את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא), היינו דוקא לשיטת
הראב"ד.
אמנם רבינו מחלק בינם, שלעיל ס"ג
(לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף) מסיק שלא לסמוך על שיטת הראב"ד, כיון
ש"ספק ברכות להקל", ואילו כאן כתב בפשיטות לסמוך על סברה זו גם לענין
מוסף.
ואף שנתבארו הדברים בעולת שבת סק"ג (לכאורה נראה גם
להי"א בסעיף א', דבתפלת מוסף פוסק אפילו באמצע ברכה, אפילו הכי סבירא להו אם
הזכיר של מוסף ואמר ונעשה לפניך וכו' יצא. ובלבוש כתב דלי"א דלעיל, הכא נמי
לא יצא. ואינו נכון, דאע"ג דסבירא להו דפוסק אפילו באמצע ברכה, אבל מכל מקום
אינו צריך לחזור לראש, וצ"ע). אליה זוטא סק"ה (דעת נחלת צבי ועולת שבת דכו"ע
מודים בזה דאינו חוזר לראש עיי"ש ... גם הב"ח לא פסק לעיל כיש אומרים
אלא משום עיקר טעם דספק ברכה לבטלה, ואם כן הכא הוי איפכא דליש אומרים הוי ברכה
לבטלה). והיינו שאם התחיל ברכת תפלת חול במוסף, אמרינן שמספק לא יסיים אותה ברכה.
משא"כ אם אמר באחת הברכות ונעשה לפניך כו', וסיים התפלה, אמרינן שמספק לא
יחזור להתפלל מוסף.
מכל מקום לא נראה כן כאן בפנים, שפסק כן בפשיטות גם לענין מוסף
(ולא מטעם ספק ברכות להקל). והיינו כיון שהלכה זו נתפרשה בירושלמי ברכות פ"ד
ה"ו (אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש
ברכות פ"ג סי"ז, ובב"י כאן ובסוס"י רפו.
וכיון שמסיים רבינו כאן "ובמה שכתבתי שם", אפשר ש נתבארה
הלכה זו לקמן שם בקונטרס אחרון, ולא הגיע לידינו.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרכג סדר תפלת נעילה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
1638 תוכן הסעיפים שלפנינו:
התחלת זמן תפלת נעילה – כשהחמה בראש האילנות, כדאמרינן בירושלמי ברכות פ"ד ה"א (אמר ליה רב, כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים), ומבאר דהיינו מעט זמן קודם תחלת שקיעה.
אבל בסיום זמנה נחלקו בירושלמי שם (אימתי הוא נעילה, רבנן דקיסרין אמרין, איתפלגון רב ור' יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים [שהיא בלילה, כדלקמן ס"ג], ור' יוחנן אמר בנעילת שערי היכל), שהיא ביום (כדלקמן בהמשך הסעיף). ומבאר דלשיטת רבי יוחנן זמן זה הוא בסוף שקיעה, שהוא מעט לפני צאת הכוכבים (לשיטת ר"ת). וכן יש שתי דעות בפוסקים (המובאים כאן ס"ב-ג) אם הלכה כר' יוחנן (בנעילת שערי היכל), או כרב (בנעילת שערי שמים).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרכד סדר מוצאי יום הכיפורים
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
1694 גמרא פז, סע"ב (אמר רב, תפלת נעילה פוטרת את של ערבית ... מיתיבי, אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, שחרית שבע ומתודה, מוסף שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה, ערבית מתפלל), ופרש"י (קתני נעילה וקתני ערבית). ירושלמי ברכות פ"ד ה"א (נעילה מהו שתפטר את של ערב, ר' אבא ורב הונא בשם רב, נעילה פוטרת את של ערב ... רבי אבא בר ממל אמר לחברייא, מריי, מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב. ר' סימון בשם ריב"ל אין נעילה פוטרת של ערב). רי"ף ו, ב (והאידנא נהגו עלמא לצלוי תפלת ערבית אחר נעילה). רא"ש פ"ח סי' כ (והאידנא נהוג עלמא לצלויי ערבית אחר נעילה. ורבינו מאיר פסק דלית הלכתא כרב, ותפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית, וצריך להתפלל אותה ביום. מדגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר, נעילה מהו שתפטור של ערבית, רבי בא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת של ערב. אמר ליה ... רבי אבא בר ממל אמר לחבריא מאריי מכולכן שמעית דאין תפלת נעילה פוטרת של ערבית, פירוש, מדרבי בא ורבי יונה שהקשו על דברי רב, ומדרב הונא שקבל קושית רבי בא ולא תירץ לו, ומדרבי אסי דאמר מאי דאקשי רבי בא קשה, יאות שמעינן דכולהו לית להו דרב. אמר רבי אסי בר בון ותני רבי חייא בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי דתענית צבור. אלמא משמע בהדיא דלית הילכתא כוותיה דרב).
פתיחה בהקשר
יהל אור על תהלים מילואים צב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח להבין ענין הנוסח כו' באש הצתה כו'
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
2 הנוסח שתיקנו אנשי כנה"ג : בשמו"ע — תפלת נחם — לט"ב. ראה ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ג. תענית פ"ב, ה"ב. רי"ף ספ"ד דתענית סתת"מ. רמב"ם הל' תפלה פ"ב, הי"ד ובסדר תפלות שבסו"ס אהבה (בנוסח ברכות התפלה וסידורן לאחרי ברכת שים שלום). רא"ש פ"ד דתענית סל"ד.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם סמכוני באשישות
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
46 וכל הדרכים בחזקת סכנה : ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ד. קה"ר ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם יפה שעה א' הא'
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
19 וכל הדרכים בחזקת סכנה : ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ד. קה"ר ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם יפה שעה א' הא'
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
52 וכל הדרכים בחזקת סכנה : ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ד. קה"ר ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ תבא, העת"ר
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
ולכן אין בתפלה דשבת שום בקשה ושאילת צרכיו וכמו רפאנו וברך עלינו כו', דענין בקשות אלו הוא שלא יהי' שליטה למקטרגים שמן עוונות וכמו תייסרך רעתך כו', שזה שייך בתפלה דחול שהיא במדרי' הנשמה המלובשת בגוף דשייך בזה אחיזה והיא באמת מתעלמת בגוף ונה"ב כו', וענין התפלה הוא הבירור והיציאה מהרע דנה"ב כו' (הן היציאה דהכחות דנה"א וכן היציאה דהטוב שבנה"ב כו'), ואז שייך בקשות אלו שלא יהי' שליטה כו', אבל בשבת שהתפלה היא בעצם הנשמה שאינה בבחי' התלבשות ובבחי' התעלמות כלל וכלל כו', והתפלה אינה בבחי' יציאה מן הרע כלל, רק להתענג על ה' כו', ע"כ אין מקום כלל לבקשות אלו כו' (ובירושלמי פ"ד דברכות ה"ד אי' אמר רבי תמה אני למה אין אומרים אתה חונן בשבת כו', וי"ל שזהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש שזה שייך בשבת ג"כ כו', ומ"מ א"א אתה חונן בשבת מפני שאמיתי' ענין השבת הוא בחי' תענוג העצמי הבלתי מורגש כו', ובחי' עונג העצמי המורגש הוא
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ תולדות, רצ"ב. ריגא
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
106 ע"פ לשון חז"ל - ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"כ, ב.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אחרי כי ביום הזה יכפר
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
8 כל הדרכים בחזקת סכנה : ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ד. קה"ר ג, ב (ב).
פתיחה בהקשר