א
נב דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח ובו ב' סעיפים:
א תפלת צבור היא רצויה ומקובלתא לעולםב שנאמרג כביר לא ימאס ואומרד פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי לפיכך מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה יש לו לדלג פסוקי דזמרהה כדי להתפלל עם הצבור שפסוקי דזמרה גם כן לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהיה רצויה ומקובלתו על ידי שמסדר שבחו של מקום תחלה ואחר כך יתפלל ואם כן מוטב להתפלל עם הצבור שאז תפלתו מקובלת ודאיז.
וכיצד מדלג אם יש לו שהות לקרות מזמור תהלה לדוד די במזמור זהח לברך לפניו ברוך שאמר ואחריו ישתבח ואף שתיקנו לברך ולקרות מתהלה לדוד עד כל הנשמהט מכל מקום כיון שעיקר התקנה לא היתה אלא בשביל מזמור זה כמו שנתבאר בסימן נ"אי די לו במזמור זה כדי שיקרא קריאת שמעיא ויתפלל עם הצבור ואם יש לו שהות יותר יאמר אחר תהלה לדוד ב' מזמורים של הילולים שהם הללו את ה' מן השמים ומזמור הללו אל בקדשויב ואם אין לו שהות לומר שניהם יאמר הללו אל בקדשו לבדויג ואם יש לו שהות יותר יאמר כל ה' מזמורי הללויהיד ואם יש לו שהות יותר יאמר גם ויברך דוד עד לשם תפארתךטו ומדלג עד ישתבח ואם יש לו שהות יותר יאמר הודו לה' קראו עד והוא רחום ומדלג עד והוא רחום שלפני אשריטז כי בינתיים אינם רק פסוקים מלוקטיםיז ואם כבר התחילו הצבור יוצר ואין לו שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג יקרא קריאת שמע וברכותיה עם הצבור ויתפלל עמהםיח.
ואח"כ יש אומריםיט שצריך לקרות כל הפסוקי דזמרה עם הברכות שלפניהם ולאחריהם ויש אומריםכ שאין צריך כל עיקר לפי שלא נתקנו אלא קודם התפלה לפיכך אין לו לברך כלל לא לפניהם ולא לאחריהם אלא אם רוצה לקרותם בלא ברכה יפה הוא עושה והלוואי שיאמרם כל היוםכא ולענין הלכה יש לו לקרותם אחר התפלה כדי לחוש לסברא הראשונה אבל לא יברך לא ברוך שאמר ולא ישתבחכב שספק ברכות להקל.
ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקרכג כמו שנתבאר בסי' מ"וכד ויש מי שאומרכה שלא יברך ברכת אלהי נשמה מפני שיצא בברכת מחיה המתים שבתפלה וטוב לחוש לדבריו לכתחלהכו לברך אותה קודם התפלה:
הערות
- א. ברייתא ברכות ח , א. וראה גם לקמן סי' סט ס"ד. סי' צ ס"י-יא. סי' קט ס"ד.
- ב. ראה רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"א. לבוש סי' צ ס"ט.
- ג. איוב לו, ה.
- ד. תהלים נה, יט.
- ה. הרב רבינו יונה ברכות לב, א ד"ה ותקינו ורא"ש פ"ה סי' ו בשם רב עמרם גאון בסידורו. וסמ"ק סי' יא וטור בשם רב נטרונאי גאון (שו"ת סי' יב) [וראה הלכות גדולות הל' ק"ש ופי' רבינו חננאל בסוטה פרק ואלו נאמרין (הובא באור זרוע ח"א סי' ק) וערוך ערך תפלה וסמ"ג עשין יט והגהות מיימוניות הלכות תפלה פ"ז אות נ בשם רב משה גאון ]. וכ"כ רשב"א בתשובה ח"ג סי' רפה בשם הגאונים . ומנהג חב"ד עי' אג"ק חט"ו ע' קע. ולענין ק"ש ראה לקמן סי' קיא ס"ד. ולענין אם מותר לאמרו במרוצה כדי להספיק למנין ראה לעיל סי' נא סי"ג.
- ו. טור סי' נא . וכדלעיל סי' נא ס"א וש"נ.
- ז. עי' רמב"ם שם. ועי' צ"צ חאו"ח סי' קיג.
- ח. רבינו יונה ורא"ש שם בשם רב עמרם גאון בסידורו. טור. רמ"א ס"א.
- ט. רבינו יונה שם. וראה רא"ש שם.
- י. סעיף א.
- יא. עי' לקמן ס"ב. וראה תהלה לדוד סק"א.
- יב. הגהת רבינו פרץ ב סמ"ק שם וסמ"ג שם לפי' רש"י שבת קיח , ב ד"ה פסוקי. הגהות מיימוניות דפוס קושטא הלכות תפלה פ"ז ד"ה ושבחו בשם ס' התרומה. שו"ע ס"א.
- יג. טור בשם רב נטרונאי גאון והגהות מיימוניות שם בשם רב משה גאון. שו"ע שם.
- יד. מ"א בריש הסי' ובס"ק א.
- טו. סמ"ג שם בשם רב משה גאון. הובא במ"א שם.
- טז. הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ז אות נ. רמ"א שם. מ"א ס"ק א. והיינו למנהג שאומרים הודו אחר ב"ש, כדלעיל רס"י נא. ולמנהג חב"ד עי' פסקי הסידור סס"ד.
- יז. ראה לעיל סי' נא ס"ה.
- יח. הרב רבינו יונה בשם רבותיו ורא"ש שם. טור ושו"ע שם.
- יט. הרב רבינו יונה ורא"ש שם. ב' הדיעות בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קפט וסי' תשנג וח"ג סי' רפה. טור.
- כ. רב נטרונאי גאון ורב משה גאון שם. עיין עטרת זקנים בשם הגהת רש"ל על הטור בשם לקוטי הפרדס.
- כא. ב"י .
- כב. שו"ע .
- כג. מהר"י אבוהב . כל בו סי' ה. ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' לה. רמ"א.
- כד. אבל לא ברכות התורה. עי' דברי נחמי' סה, ג.
- כה. פרי חדש . וראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ב.
- כו. ראה מ"מ וציונים.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳:א׳ - הטקסט מספריא
תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳ - הטקסט מספריא
כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום ואלו הן:כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני והמשקיע שינת תרדמה והמאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מיצר רע ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות ברוך אתה יי' המאיר לעולם כולו בכבודו.
וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן ואפילו אשתו ישנה עמו (קורא פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואחר כך יישן) ואם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואח"כ יישן.
בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך והוא על מטתו כך:אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה בראתה ואתה יצרתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ואתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה תלויה בקרבי מודה אני לפניך יי' אלהי רבון כל המעשים ברוך אתה יי' המחזיר נשמות לפגרים מתים.
כששומע קול התרנגולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כשלובש בגדיו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם מלביש ערומים כשמניח סדינו על ראשו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה כשמעביר ידיו על עיניו מברך פוקח עורים כשישב על מטתו מברך מתיר אסורים כשמוריד רגליו מן המטה ומניחם על גבי קרקע מברך רוקע הארץ על המים כשעומד מברך זוקף כפופים כשנוטל ידיו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים כשרוחץ פניו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך יי' אלהי ואלהי אבותי שתרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ועון ותשלט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר רע ותחזקני במצותיך ותן חלקי בתורתך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים ברוך אתה יי' גומל חסדים טובים.
וכל זמן שיכנס לבית הכסא אומר קודם שיכנס התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עזרוני עזרוני שמרוני שמרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם ואחר שיצא מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת ברוך אתה יי' רופא כל בשר ומפליא לעשות.
כשחוגר חגורו מברך אוזר ישראל בגבורה כשלובש נעליו מברך שעשית לי כל צרכי כשמהלך לצאת לדרך מברך המכין מצעדי גבר ומברך אדם בכל יום ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני אשה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני עבד.
שמנה עשר ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו כיצד הרי שחגר חגורו והוא על מטתו מברך אוזר ישראל בגבורה שמע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה.
כיצד לן בכסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים הלך יחף אינו מברך שעשית לי כל צרכי ביוה"כ ובתשעה באב שאין שם רחיצה אינו מברך נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה אם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר את האדם וכן שאר ברכות אלו.
נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אא"כ נתחייב בה.
המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואחר כך קורא ואלו הן:אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה והערב נא יי' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה יי' המלמד תורה לעמו ישראל ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה.
בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות.
ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם והוא ישתבח ואח"כ מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע.
יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים ואחר כך מברכין על שמע ויש מקומות שקורין שירת האזינו ויש יחידים שקורין שתי השירות הכל לפי המנהג.
חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה ומה הן מאה ברכות אלו כ"ג ברכות שמנינו בפרק זה ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות הרי שמונים ושש ברכות וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות שבע בכל סעודה אחת כשיטול ידיו תחלה ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו הרי שבע ברכות הרי מאה ברכות בין הכל.
בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון נמצאו חמש ברכות יתירות בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות.
כיצד אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום.
סדר תפלות כך הוא בשחר משכים אדם ומברך ברכות אלו וקורא הזמירות ומברך לפניהם ולאחריהם וקורא אחר כך שמע ומברך לפניה ולאחריה ומדלג קדושה מן הברכה ראשונה שלפניה שאין היחיד אומר קדושה וכשהוא חותם גאל ישראל מיד יעמוד כדי שיסמוך גאולה לתפלה ומתפלל מעומד כמו שאמרנו וכשישלים ישב ויפול על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ומתחנן מעט והוא יושב בדברי תחנונים ואח"כ יקרא תהלה לדוד (מיושב) ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו.
ובתפלת המנחה מתחיל לקרוא תהלה לדוד מיושב ואחר כך עומד ומתפלל תפלת המנחה וכשמשלים נופל על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו ובתפלת הערב קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מעומד וכשישלים ישב מעט ויפטר והמתחנן אחר תפלת ערבית הרי זה משובח ואע"פ שמברך השכיבנו אחר גאל ישראל אינה הפסק בין גאולה לתפלה והרי שתיהן כברכה אחת ארוכה.
תלמוד ירושלמי ברכות ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: רִבִּי נְחוֹנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְפִילָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ מַה טִיבָהּ שֶׁל תְּפִילָּה זוּ. אָמַר לָהֶן בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָלָה עַל יָדִי וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי.
הלכה: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא אַקְפִּיד כְּנֶגֶד חֲבֵרַי וְלֹא חֲבֵרַי יַקְפִּידוּ כְנֶגְדִּי. שֶׁלֹּא נְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וְלֹא נְטָהֵר אֶת הַטָּמֵא. שֶׁלֹּא נֶאֱסוֹר אֶת הַמּוּתָּר וְלֹא נַתִּיר אֶת הָאָסוּר. וְנִמְצֵאתִי מִתְבַּיֵּיש לְעוֹלָם הַזֶּה וּלְעוֹלָם הַבָּא. וּבִיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁנָּתַתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ וּבָתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וְלֹא נָתַתָּ חֶלְקִי בְּבָתֵּי תֶּרַטִּיּוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקֻסִּיּוֹת שֶׁאֲנִי עָמֵל וְהֵן עֲמֵלִין. אֲנִי שׁוֹקֵד וְהֵן שׁוֹקְדִין. אֲנִי עָמֵל לִירֵשׁ גַּן עֵדֶן. וְהֵן עֲמֵלִין לִבְאֵר שַׁחַת שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא תַעֲזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידֶךָ לִרְאוֹת שָׁחַת.
רִבִּי פְּדָת בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי אֶלְעָזָר הָיָה מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִילּוֹת. לְאַחַר תְּפִילָּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וְאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה שִׂנְאָתֵינוּ עַל לֵב אָדָם וְלֹא שִׂנְאַת אָדָם תַעֲלֶה עַל לִבֵּינוּ. וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵינוּ עַל לֵב אָדָם וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַעֲלֶה עַל לִבֵּינוּ. וּתְהֵא תוֹרָתָךְ מְלַאכְתֵּינוּ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ וְיִהְיוּ דְּבָרֵינוּ תַחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ. רִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא מוֹסִיף וּתְיַיחֵד לְבָבֵינוּ לְיִרְאָה אֶת שְׁמָךְ וּתְרַחֲקֵינוּ מִכָּל מַה שֶׁשָּׂנֵאתָ וּתְקָרְבֵינוּ לְכָל מַה שֶׁאָהַבְתָּ וְתַעֲשֶׂה עִמָּנוּ צְדָקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ.
דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָמְרִין הַנּוֹעֵר מִשְּׁנָתוֹ צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ אַתָּה יי מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רִבּוֹנִי חָטָאתִי לָךְ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁתִּתֵּן לִי לֵב טוֹב חֵלֶק טוֹב יֵצֶר טוֹב סֵבֶר טוֹב שֵׁם טוֹב עַיִן טוֹבָה וְנֶפֶשׁ טוֹב וְנֶפֶשׁ שְׁפֵלָה וְרוּחַ נְמוּכָה. אַל יִתְחַלֵּל שִׁמְךָ בָנוּ וְאַל תַּעֲשֵׂינוּ שִׂיחָה בְּפִי כָל הַבִּרְיוֹת וְאַל תְּהִי אַחֲרִיתֵינוּ לְהַכְרִית וְלֹא תִקְוָותֵינוּ לְמַפַּח נֶפֶשׁ. וְאַל תַּצְרִיכֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וְדָם וְאַל תִּמְסוֹר מְזוֹנוֹתֵינוּ בִידֵי בָשָׂר וְדָם שֶׁמַּתְּנָתָם מְעוּטָה וְחֶרְפָּתָם מְרוּבָּה. וְתֵן חֶלְקֵינוּ בְתוֹרָתָךְ עִם עוֹשֵׂי רְצוֹנָךְ. בְּנֵה בֵיתָךְ הֵיכָלָךְ עִירָךְ וּמִקְדְּשָׁךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
רִבִּי חִיָיא בַּר וָוא מַצְלִי יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ שֶׁתִּתֵּן בְּלִבֵּינוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה לְפָנֶיךְ שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ מֵאֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם הַבָּא. רִבִּי יוּדָן בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל קָבַע לָהּ לַאֲמוֹרֵיהּ דְּיֵימָר בָּתָר פְּרִשָׁתֵיהּ כֵּן.
רִבִּי תַּנְחוּם בַּר אֵיסְכוֹלַסְטִיקָא מַצְלִי יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתִּשְׁבּוֹר וְתַשְׁבִּית עוּלּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע מִלִּבֵּינוּ שֶׁכַּךְ בְּרָאתָנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ וְאָנוּ חַיָיבִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ אַתְּ חָפֵץ וְאָנוּ חֲפֵיצִים וּמִי מְעַכֵּב שְׂאוֹר שֶׁבְּעִיסָּה גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךְ שֶׁאֵין בָּנוּ כֹחַ לַעֲמוֹד בּוֹ. אֶלָּא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּשְבִיתֵהוּ מֵעָלֵינוּ וְתַכְנִיעֵהוּ וְנַעֲשֵׂה רְצוֹנָךְ כִּרְצוֹנֵינוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם.
רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מַצְלִי יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּשְׁכֵּן בְּפוּרְיֵינוּ אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת וְתַצְלִיחַ סוֹפֵינוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה וְתַרְבֵּה גְּבוּלֵינוּ בְּתַלְמִידִים וְנָשִׂישׂ בְּחֶלְקֵינוּ בְגַן עֵדֶן וְתַקְּנֵינוּ לֵב טוֹב וְחָבֵר טוֹב וְנַשְׁכִּים וְנִמְצָא יִיחוּל לְבָבֵינוּ וְתָבוֹא לְפָנֶיךְ קוֹרַת נַפְשֵׁינוּ לְטוֹבָה.
וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָיה עַל חֶלְקִי. אָמַר רִבִּי אָבוּן לָאֵל שֶׁחָלַק לִי דֵּיעָה וּמַעֲשֵׂה טוֹב.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה א ‹ 301 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס נב
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.