123

ז. מנין שהצמאון היה רב?

לאחר כל האמור לעיל, עדיין נשארת עוד שאלה: מנין לנו שהיה לאהרן צמאון כה עצום לאלקות, עד שללא התוספת "שלא ימות כדרך שמתו בניו" עלול היה לעבור על ציווי הקדוש־ברוך־הוא בקשר לכך? אכן, לגבי נדב ואביהוא אנו מוצאים זאת, אך לא לגבי אהרן!

קושי זה אינו כה גדול, כי מעצם העובדה שהיה צריך להוסיף "שלא ל ימות כדרך..." מוכח, שצמאונו לכך היה גדול.

ובנוסף: כיון שאצל נדב ואביהוא, שקירובם לאלקות נעשה על ידי "הקרב אליך את אהרן אחיך (ואחר כך) ואת בניו אתו"²⁶, היה צמאון גדול ביותר לאלקות, יש לומר, שאצל אהרן היה יותר מכך²⁷.

אך בכל זאת אין הדבר פשוט²⁸, ולכן אומר רש"י "היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל...", שעל ידי ההדגשה שה"משל לחולה" ניתן על ידי רבי אלעזר בן עזריה, הוא רומז לתשובה לקושי זה, כפי שיוסבר להלן.

ח. רבי אלעזר בן עזריה – מראה זקן בגיל צעיר

מסופר בגמרא על רבי אלעזר בן עזריה²⁹, שבהיותו צעיר – בן שמונה עשרה (או בן שש עשרה³⁰) – מינו אותו

"ריש מתיבתא" מפני מעלותיו הרבות: חכם, עשיר ומיוחס – דור עשירי לעזרא.

כשרצו למנותו התייעץ עם אשתו. היא הניאה אותו מכך באומרה "לית לך חיורתא" (=אין לך שערות לבנות). והתרחש נס, ש"אהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא" (=צמחו לו שמונה עשרה שורות של שערות לבנות).

מתעוררת השאלה: בטענתה "לית לך חיורתא" התכוונה אשתו לציין, שהוא עדיין צעיר ואינו ראוי להיות ראש ישיבה,

– מעלתו של זקן בשנים, שעל כך מצביעות "דרי חיורתא", ובמיוחד בקשר לראש ישיבה³¹, היא כנאמר³²