6
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הם לא היו יכולים בכך להסיר רצון כזה אצל שאר בני ישראל, שעלולים היו לחשוב שבני גד ובני ראובן חוששים לצאת למלחמה, שהרי ניתן היה לחשוב שהסכמתם המאוחרת לצאת למלחמה נובעת רק מהכרח עקב הטענה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה". אך כאשר נקטו בני גד ובני ראובן את ההצעה ההפכית35 – "נחלץ חשים לפני בני ישראל" – הם ביטלו כיוון זה לחלוטין הן אצלם והן אצל אחרים.
וכיון שמרצף הענינים עצמו כבר מובנת הסיבה לרצונם לצאת ראשונים למלחמה, אין רש"י צריך לציין סיבות אחרות לכך. ורש"י מציין "מתוך שגבורים היו", כדלעיל, כי אילו לא היו גבורים, הם לא היו יכולים להציע את עצמם להיות ראשונים. כי אם היוצאים למלחמה ראשונים אינם גבורים, נגרם נזק לנצחון במלחמה. ואדרבה, נזק זה גדול הרבה יותר מהחשש של "ולמה תניאון", על ידי שלא יוכיחו את הקצה ההפכי ל"ואתם תשבו פה", למרות שבפועל כן ייצאו למלחמה.
אך כאשר מגיעים לפרשתנו, שבה נאמר "ואצו אתכם... חלוצים תעברו לפני אחיכם" – שמשה לא הסתפק ברצונם לצאת בראשי הגייסות, למרות שגם על ידי כך הם עוקרים את "ולמה תניאון", אלא הוא הורה להם שכל הפלוגה החלוצה תורכב מהם, אף־על־פי שלפני כן הסכים משה לרצונם לצאת "לפני בני ישראל"36, מתעוררת השאלה: מדוע אין די בהליכתם בראשי הגייסות, ובמיוחד כאשר לפני כן, בפרשת מטות, לא דרש מהם משה יותר?
על כך משיב רש"י "לפי שהיו גבורים" – יציאתם ראשונים אינה רק כדי לעקור את הכיוון של "ולמה תניאון", אלא גם מפני שנצחון המלחמה דורש שהראשונים יהיו גבורים. ולמטרה זו צריכה הפלוגה הראשונה כולה להיות מורכבת מגבורים.
הערות
- 35. ראה רמב"ם הל' דיעות פ"ב ה"ב. שו"ע אדה"ז סקנ"ו ס"ג (ועפימ"ש בשו"ע שם יתורץ חלק מקושיות הלח"מ שם).
- 36. ואין להקשות ממ"ש "ואצו אתכם בעת ההיא גו' לפני אחיכם" – כי הכוונה ב"ואצו גו' בעת ההיא" הוא אשר אז צוה להם בכללות. אבל "לפני אחיכם" הוסיף כשאמר משנה תורה. ומה שרש"י כותב "ואף משה חזר ופירש להם באלה הדברים כו'", כוונתו הוא רק לכללות הענין, ובכדי באווארענען© (=לציין) הקושיא על פירש"י ממש"נ במענת משה ע"ז "לפני ה'" ולא שילכו הראשונים, ועל זה מביא רש"י שבפ' דברים פירש (ולא אמר או כיו"ב) משה את דבריו "לפני ה'" שאמר בעת ההיא, שהכוונה בזה הוא – חלוצים תעברו גו' שילכו ראשונים. מה שהוזקק רש"י לפרש ב"לפני בני ישראל" (שאמרו ב"ג וב"ר) שגם משה צוה להם כן, ושקיימו תנאם – נתבאר בארוכה בשיחת ש"פ מטו"מ תשכ"ט.
משנה תורה, הלכות דעות ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החמה מלבו ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזות את לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהוא דרך הטובה ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והיא מדה בינונית שבכל דעה ודעה.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך ה ‹ וישב ‹ שיחה ב ‹ 191 לקו"ש ח"ט ע' 6
- כרך ז ‹ אחרי ‹ שיחה א ‹ 123 לקו"ש ח"ט ע' 6
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

