191
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. עונש – רק על הפקרות
אך עדיין יש להבין: אם הגיע לתמר עונש שריפה כבת כהן שזינתה, מדוע כבר לא הגיע לה עונש זה לאחר שהודיע יהודה ש"ממני היא מעוברת"49?
ההסבר לכך הוא: על "הכזונה יעשה את אחותינו"50 אומר רש"י: "הכזונה – הפקר"51. כלומר, "זונה" היא דוקא מי שמפקירה עצמה לזנות. (ולכן נאמר לגבי דינה "הכזונה", בכ"ף הדמיון, כי אצלה התרחש הדבר בדרך אונס).
ומכך מובן בעניננו: כאשר נודע שתמר מעוברת, סברו ש"זנתה תמר... הרה לזנונים"1. אך כאשר הודיע יהודה, ש"ממני היא מעוברת", נוכחו לדעת שאין היא מופקרת, ולא הגיע לה עונש52.
ז. שיטת אפרים מקשאה משום רבי מאיר
כבר הוסבר פעמים רבות, שכאשר מצטט רש"י פירוש מדברי חז"ל בגמרא או במדרש, אין הוא מציין את שמו של בעל המאמר גם כאשר בגמרא או במדרש מזכירים זאת, אלא רק כאשר על ידי הזכרת שם האומר מובנים קשיים מסויימים בפירוש, אשר משום שקשיים אלו אינם כה חמורים, ואינם הכרחיים ללימוד פשוטו של מקרא, אין רש"י מוצא לנכון ליישבם במפורש, ומסתפק ברמז לתירוץ על ידי הזכרת שמו של בעל המאמר.
מהו הקושי בפסוקנו, המתורץ על ידי כך שפירוש זה נאמר על ידי אפרים מקשאה משום רבי מאיר?
מעשה יהודה ותמר התרחש כשבעים שנה, לפחות, לאחר מות שם53. בנוסף לכך תמר נישאה עד אז פעמיים, ועל ידי הנישואין נפסק הקשר עם בית אביה54, אשר משום כך אין התורה
הערות
- 49. פרשתנו לח, כו. פרש"י שם.
- 50. וישלח לד, לא.
- 51. ראה גם פרש"י תצא (כג, יח): מופקרת כו' לזנות. וראה גם השגות הראב"ד הל' אישות פ"א ה"ד.
- 1.
- 52. ומה שאמר "כי על כן לא נתתי' לשלה בני" אינו בתור טעם לפוטרה מעונש (שריפה), כ"א, אשר "בדין עשתה" (כי באם הי' מותר ובדעתו לתתה לשלה – היתה עוברת על איסור יבמה לשוק).
- 53. שהרי שם מת בשנת נ' ליעקב [כי שם חי אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה (נח יא, יא) ומלידת ארפכשד עד לידת יעקב היו ת"נ שנה], ונמצא שבעת מכירת יוסף (שהי' אז בן שבע עשרה שנה – ריש פרשתנו) היו נ"ח שנה לאחרי מיתת שם (כי יעקב הוליד את יוסף לצ"א שנה – ראה רש"י ס"פ תולדות). והרי נשואי יהודה עם בת איש כנעני היו לאחרי מכירת יוסף (פרשתנו לח, א. פרש"י שם), ומאז עד שלקח את תמר לער בכורו עברו כיו"ד שנה לכה"פ (שהרי פחות מבן ט' אינו ראוי לביאה – ראה דעת זקנים מבעה"ת לח, א. ובסנה' (סט, ב) בני ח' שנים), ומאז עד מעשה תמר עברו ג"כ עכ"פ כמו ב' שנים (מנשואי ער ועד מיתתו; נשואי אונן ומיתתו, ורק לאח"ז – משך זמן עד שראתה כי גדל שלה ולא ניתנה לו לאשה).
- 54. ואף שהדין ד"בת איש כהן גו' באש תשרף" הוא גם "מן הנשואין" (פרש"י אמור כא, ט), – והרי בפ' אמור שם אין רש"י מביא "אפרים מקשאה כו'" – יש לומר: א) לפי שבביטול הנשואין ע"י גירושין או מיתה, שבה היא אל בית אבי' (אמור כב, יג. ולהעיר מסנהדרין נא, א). אלא שמ"מ בפרשתנו הוצרך רש"י להביא "אפרים מקשאה כו'" – כי מכיון שהדין ד"שבה אל בית אבי'" הוא חידוש – בנוגע לאכילת תרומה, לכן קודם מ"ת י"ל שע"י נשואין נפסק הקשר. ב) שמשום זה מוסיף רש"י שם (ד"ה את אבי') "שזו ילד" (ואינו מסתפק ב"שזו גדל" (כבפ' תצא כב, טו. כא)) – כי מכיון שהדין דבת איש כהן הוא גם כשזינתה מן הנשואין (ודלא כבפ' תצא שמיירי בארוסה), הוצרך להוסיף "שזו ילד", שמצד זה היא מבזה את כבוד אבי' גם לאחרי שנפסק הקשר ע"י נשואין, כי טבעה ומזגה דומה למזג וטבע האב – ראה לקו"ש ח"ט ע' 6 הערה 32. וראה פמ"ג באשל אברהם או"ח סקכ"ח סקס"ב, שמצד זה יש סברא לחלק בין בת לבן. (אלא שמ"מ כותב גם "שזו גדל" – כי מצד "ילד" בלבד אי"ז בזיון כ"כ). ויש לומר, שגם לשיטת אפרים מקשאה צריך להוסיף "שזו ילד", כי שאני נשואין דלאחרי מ"ת, שמצד תוקפן (שלכן רק ע"י "ספר כריתות" – דברים כד, א – אפשר לבטלו), קנין בעדים (עיין רמב"ם ריש הל' אישות) – גם לשיטת אפרים מקשאה, נפסק על ידם השייכות לאבי'.
רש"י על בראשית ל״ח:כ״ו - הטקסט מספריא
צדקה. בִּדְבָרֶיהָ:
ממני. הִיא מְעֻבֶּרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל דָּרְשׁוּ שֶׁיָּצְאָה בַת קוֹל וְאָמְרָה מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים, לְפִי שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּבֵית חָמִיהָ, גָּזַרְתִּי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים, וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה גָּזַרְתִּי לְהַעֲמִיד מְלָכִים בְּיִשְׂרָאֵל:
כי על כן לא נתתיה. כִּי בְּדִין עָשְׂתָה, עַל אֲשֶׁר לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי:
ולא יסף עוד. יֵשׁ אוֹמְרִים לֹא הוֹסִיף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא פָסַק. וַחֲבֵרוֹ גַּבֵּי אֶלְדָּד וּמֵידָד, וְלֹא יָסָפוּ, וּמְתַרְגְּמִינָן וְלָא פְּסָקוּ:
צדקה SHE IS RIGHTEOUS (right) in what she has said
ממני FROM ME is she with child. Our Rabbis, of blessed memory, explained this to mean that a Bath-kol came forth and said the word ממני — from Me and by My agency have these things happened: because she proved herself a modest woman whilst in her father-in-law’s house I have ordained that kings shall be descended from her, and I have already ordained that I would raise up kings in Israel from the tribe of Judah (Genesis Rabbah 85:11) (therefore I have brought it about that these two persons who are to be the ancestors of kings should unite to become so).
כי על כן לא נתתיה BECAUSE THAT I GAVE HER NOT — For (כי) she has acted rightly, because (על כן) I did not give her to Shelah, my son.
ולא יסף עוד AND HE KNEW HER AGAIN NO MORE — Some explain that ולא יסף means he did not continue to know her (Sifrei Bamidbar 88): others explain that it means he did not cease to know her (Sotah 10b). An exactly similar instance occurs in reference to Eldad and Medad (Numbers 11:25), where ולא יספו which some translate “and they did not continue to prophesy” is translated in the Targum by “and they did not cease to prophesy”.
משנה תורה, הלכות אישות א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.
רש"י על בראשית ל״ח:א׳ - הטקסט מספריא
ויהי בעת ההוא. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשָׁה זוֹ לְכָאן, וְהִפְסִיק בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל יוֹסֵף? לְלַמֵּד שֶׁהוֹרִידוּהוּ אֶחָיו מִגְּדֻלָּתוֹ כְּשֶׁרָאוּ בְצָרַת אֲבִיהֶם, אָמְרוּ: אַתָּה אָמַרְתָּ לְמָכְרוֹ, אִלּוּ אָמַרְתָּ לַהֲשִׁיבוֹ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לְךָ:
ויט. מֵאֵת אֶחָיו:
עד איש עדלמי. נִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ:
ויהי בעת ההוא AND IT CAME TO PASS AT THAT TIME — Why is this section placed here thus interrupting the section dealing with the history of Joseph? To teach that his brothers degraded him from his high position. When they saw their father’s grief they said, “You told us to sell him: if you had told us to send him back to his father we would also have obeyed you” (Genesis Rabbah 85:2).
ויט AND HE TURNED away from his brothers.
עד איש עדלמי UNTO A CERTAIN ADULLAMITE — he entered into a business-partnership with him.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך יא ‹ משפטים ‹ שיחה א ‹ 91 לקו"ש ח"ה ע' 191
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה כט מאותו ספר סנהדרין נא, ב
- לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ב מאותו ספר סנהדרין נא, ב
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ג מאותו ספר סנהדרין נא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשט"ו סנהדרין נא, ב
- תורת מנחם תשט"ו ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן, ואמר מאמר ד"ה ראה נתתיך אלקים גו'. *** סנהדרין נא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשט"ו סנהדרין נא, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל סנהדרין נא, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים כי תקנה עבד עברי סנהדרין נא, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה סנהדרין נא, ב