ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה וישב שיחה ב

192

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מזכירה אותה בשום מקום כבתו של שם, אלא ככלתו של יהודה. ואם כך, כיצד דנו אותה לשריפה מפני ש"בתו של שם היתה"?

את התשובה לכך רומז רש"י בציינו שפירוש זה נאמר על ידי אפרים מקשאה משום רבי מאיר:

אנו מוצאים, ששיטת אפרים מקשאה משום רבי מאיר⁵⁵ לגבי הסיבה לכך שדוקא עובדיה ניבא על מפלת אדום, היא: "עובדיה – גר אדומי היה", לפיכך נאמרה דוקא על ידו הנבואה על מפלת אדום, כי "מיניה וביה אבא ניזיל⁵⁶ ביה נרגא" (=מהיער עצמו נלקחת ידית הגרזן לכריתת היער).

ואין מובן: עובדיה היה בזמן שבית המקדש הראשון היה קיים, ואילו מפלת אדום, המופיעה בנבואת עובדיה, תהיה רק בקרוב ממש בימות המשיח, כאשר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"⁵⁷, ומהו הקשר בין עובדיה, אשר היה אדומי לפני זמן כה רב, לבין מצבו של אדום שנים כה רבות מאוחר יותר, לעתיד לבוא? מכך מוכח, שאפרים מקשאה משום רבי מאיר סובר: למרות המרחק העצום בזמן, עם כל השינויים הרבים שהתרחשו בינתיים – עדיין נשאר אותו ענין⁵⁸.

אנו מוצאים מאמר נוסף של אפרים מקשאה משמו של רבי מאיר⁵⁹, לגבי הסיבה לכך שאברהם לא נתן למלאכים לחם ביחד עם ה"חמאה וחלב ובן הבקר"⁶⁰, למרות שאמר לשרה "לושי ועשי עוגות"⁶¹: "אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו באותו היום פרסה נדה". מתעוררת השאלה: מעצם הניסוח "אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה" מוכח, שאכילת חולין בטהרה היא הידור שרק אברהם נהג בו, ואילו האורחים אינם חייבים

הערות

55. סנה' לט, ב.
56. בתניא רפל"א: לשדי'.
57. עובדי' א, כא. רש"י וישלח לג, יד.
58. אלא שמ"מ הוא רק דוגמת בית יד של הגרזן ולא הגרזן עצמו. ועפי"ז מובן מה שאדה"ז מביא (בתניא שם) ב' הלשונות – "מיני' ובי' אבא כו'" ו"פגע בו כיוצא בו" (שבת קכא, ב) – כי ב' לשונות אלו הם בהמשך לב' הלשונות שלפנ"ז "במינה ודוגמתה" (נתבאר בארוכה בההתועדות. נעתק בלקוטי ביאורים – להר"י שי' קארף – ע' שפט־צ (בהוצאת תשל"ד – ע' קפ"ז־ח). ליקוט פירושים לתניא שם ע' תקפה־ז).
59. ב"מ פז, א.
60. וירא יח, ח.
61. שם, ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.