193
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להדר בכך. ובמיוחד כאשר אברהם סבר שהם עובדי עבודה זרה62, הרי הוא, כמכניס אורחים בהידור רב, צריך היה לתת להם גם לחם לאכול63?
הכרחי לומר, שאפרים מקשאה בשמו של רבי מאיר סובר: כאשר אדם נמצא בבית זולתו, הוא חייב לנהוג בכל החומרות וההידורים כבעל הבית, אף כאשר האורח כשלעצמו רחוק מהתנהגות זו. לפיכך מובן שאברהם לא נתן לאורחים לאכול מהלחם, כי בהיותם אז בביתו של אברהם, הם היו חייבים להקפיד על אכילת חולין בטהרה64.
על ידי שני מאמרים אלו של אפרים מקשאה משום רבי מאיר מובן מדוע דנו את תמר לשריפה:
א) כיון, שלמרות הזמן הרב שעבר, ולמרות השינויים במצבה, עדיין נשארה תמר בתו של שם והיא קשורה אליו גם עתה.
ב) יותר מכך: כיון שיהודה הורה לה65 "שבי אלמנה בית אביך" והיא צייתה לו, היא אכן היתה צריכה להתנהג בהתאם לבית אביה – כבת כהן.
ח. פירוש רש"י מכיל "יינה של תורה"
הוסבר פעמים רבות, שלמרות שעיקר ענינו של פירוש רש"י על התורה הוא פשוטו של מקרא, בכל זאת הוא מכיל בתוכו גם עניני הלכה, ובודאי66 ענינים של פנימיות התורה, ובלשון רבותינו: "יינה של תורה"67.
וכך גם כאן: על ידי דברי רש"י, שהפירוש "בתו של שם היתה..." נאמר על ידי אפרים מקשאה משום רבי מאיר, מתברר ענין בהלכה וענין בפנימיות התורה.
ט. "אביה היא מחללת"
אדמו"ר הזקן פוסק להלכה68, "שלא נאמר את אביה היא מחללת אלא כשזינתה בעדים והתראה וכשהעידו בפני סנהדרין"69. לפי זה מתעוררת השאלה: כיצד דנו את תמר לשריפה כבת כהן? הרי עונש זה מגיע לה רק מפני ש"את אביה היא מחללת"70, ואילו
הערות
- 62. פרש"י וירא שם, ד. ב"מ פו, ב.
- 63. והרי מובן (וראה לעיל ע' 149) שאין מקום להחמיר אפילו על עצמו על חשבונו של השני, ומכ"ש שאין שום מקום למנוע מהשני כו'. וביותר – שלחם הוא עיקר בסעודה ועל שמו נקרא כל דבר מאכל (וצע"ק רש"י לא, נד).
- 64. ומה שרש"י בפ' וירא (יח, ח) אינו מביא פירוש זה בשם אפרים מקשאה הוא, לפי שרש"י שם משמיט "וא"א אוכל חולין בטהרה הי'", ומוסיף "ונטמאת העיסה" (כבב"ר (פמ"ח, יד) ודלא כבב"מ – פז, א). שכוונתו בזה: שלפי שפירסה נדה (מלשון "מנודה ממגע כל אדם" – רש"י מצורע טו, יט), הי' עיסתה מנודה, טמאה בעצם (ולא רק למהדרים. וראה רמב"ן ויצא לא, לה). ולכן לא הביא אפרים מקשאה כו'.
- 65. פרשתנו לח, יא.
- 66. ראה לעיל ע' 1 הערה 3.
- 67. היום יום ע' כד.
- 68. שו"ע או"ח סקכ"ח סנ"ד.
- 69. בשו"ע אדה"ז שם מוכח שבאם הי' בעדים כו' היא מחללת את אבי' "אפילו נשואה או שהמירה". אבל אין מזה הוכחה לשיטת אפרים מקשאה – כי יש לומר שהוא לפי "שזו ילד" (כבהערה 54), וכיו"ב.
- 70. ואף ש"הוציאוה ותשרף" דתמר אינו מצד הדין דבפ' אמור "בת איש כהן גו' באש תשרף" ורק לפי שכן גדרו את עצמן (כנ"ל סעיף ה) – מ"מ, מסתבר שהגדרה זו דוקא בבת כהן, הייתה לפי ש"את אבי' היא מחללת", כמו הדין ד"תשרף" שלאחרי מ"ת.
רש"י על ויקרא ט״ו:י״ט - הטקסט מספריא
כי תהיה זבה. יָכוֹל מֵאֶחָד מִכָּל אֵבָרֶיהָ, תַּ"ל וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ — אֵין דָּם מְטַמֵּא אֶלָּא הַבָּא מִן הַמָּקוֹר:
דם יהיה זבה בבשרה. אֵין זוֹבָהּ קָרוּי זוֹב לְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדֹם (שם י"ט):
בנדתה. כְּמוֹ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ (איוב י"ח) — שֶׁהִיא מְנֻדָּה מִמַּגַּע כָּל אָדָם:
תהיה בנדתה. אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה (ספרא):
כי תהיה זבה AND IF A WOMAN HAVE AN ISSUE — One might think that this means: if there be an, issue from any limb of her body (e. g. ear, nose)! It, however, states in a law referring to this matter, (Leviticus 20:18) “and she hath uncovered the fountain of her blood” — only that issue of blood therefore makes her unclean which comes from her fountain (Sifra, Metzora Parashat Zavim, Section 4 2).
דם יהיה זובה בבשרה AND HER ISSUE IN HER FLESH BE BLOOD — Her issue does not come under the term “flux” to cause uncleanness except if it is red (cf. Niddah 19a).
בנדתה [SHE SHALL BE] PUT APART [SEVEN DAYS] — The word has the same meaning as, (Job. 18:18) “and they shall drive him out (ינדהו) of the world” — and her state is so called because she is set apart from the touch of any person (separated, so that no-one shall touch her).
תהיה בנדתה [SEVEN DAYS] SHALL SHE BE IN HER SEPARATION. even though she has seen a show of blood only once (lit., only the first show — i. e., not 7 days continuously) (Sifra, Metzora Parashat Zavim, Section 4 5).
הטקסט של שולחן ערוך אורח חיים קכח נד אינו זמין בספריא.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 193
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.