194
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אצל תמר לא היו כלל עדים והתראה, ולא מסירת עדות בפני סנהדרין71?
קושי זה מבהיר רש"י על ידי הוספת המלים "אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר": אפרים מקשאה נוקט בשיטתו, שאף כאשר הקשר רחוק ביותר (במציאות, בזמן או בענין) עדיין הוא קיים, ולכן אף כאשר זינתה שלא בעדים וכו', בכל זאת "אביה היא מחללת", ולכן נפסק דינו – "הוציאוה ותשרף".
י. התעוררות הנשמה בגלות
על הפסוק "הוציאוה ותשרף" נאמר בספר הזהר72 "בשלהובי טיהרא בגלותא" (=בשלהבת טהרה על ידי הגלות). שעל ידי ירידת הנשמה, הנקראת "בת איש כהן"73, לגלות – "הוציאוה בגלותא", וכן על ידי ירידתה למטה בגוף, אפילו בזמן שבית המקדש קיים, היא מתעוררת "בשלהובי טיהרא" – "ותשרף", ברשפי אש האהבה לקב"ה74, הנקרא "כהן"75.
אין מובן: כיון שהנשמה כבר נמצאת במצב של "הוציאוה", היא יצאה מבית אביה, כיצד היא יכולה להתעורר באהבה כרשפי אש? ההסבר על כך הוא: "אפרים מקשאה משום רבי מאיר" – כיון ששורש הנשמה הוא מהקדוש־ברוך־הוא, הרי על אף כל השינויים והירידות שיחולו בה, עד כדי "הוציאוה", היא נשארת תמיד "בת כהן", ומתעורר אצלה רגש של "ותשרף".
לפי זה מובן גם הדיוק בלשון הפסוק "ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף":
הנשמה שלמטה נמצאת בכל זאת במצב של "הוציאוה – בגלותא", וכדי שיתעורר אצלה הענין של "ותשרף" צריך להתגלות בה עצם הנשמה שאיננו בגלות76, ולפיכך זקוקים לדרגת "יהודה", לעבודה של הודאה77 וקבלת
הערות
- 71. ופשוט שאין לומר, שמכיון שהי' "כמשלש חדשים" וכריסה בין שיני' א"צ לעדים (ואדרבה: הבזיון בזה הוא עוד יותר מכמו כשיש עדים) – שהרי אי"ז הוכחה שהיא מופקרת [כי אפשר שנתייחדה לאיש אחד או שזה הי' רק פעם אחת (שבאופן זה אינה "זונה" – ראה לעיל סעיף ו'), ויתרה מזה – הרי אפשר שנתעברה משלה] ואדרבה, ממה שאנשי המקום אמרו ש"לא היתה בזה קדשה" ה"ז מוכיח שנתעברה שלא ע"י זנות. ואף שמקודם שאמר יהודה "ממני היא מעוברת" אמרו בודאות (אף שצ"ע – על יסוד מה. ויש לקשר זה עם: היש חזקת כשרות בב"נ, גדרי ההגדרה בעריות הנ"ל והפרצה בזה וכו'. ואכ"מ) "זנתה תמר גו' הרה לזנונים" ועד שדנוה לשריפה – מ"מ בנוגע לבזיון, הוא דוקא כשישנם עדים שזנתה, וכל זמן שאין עדים, אינה מבזה את אבי', מכיון שאפשר שנתעברה שלא ע"י זנות ועיבורה אינו הוכחה בזה.
- 72. ח"ג עב, א.
- 73. זח"ב צה, א.
- 74. לקו"ת במדבר ב, ג.
- 75. סנה' לט, סע"א.
- 76. ראה עד"ז לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 99.
- 77. תו"א ר"פ ויחי (עה"פ יהודה אתה יודוך אחיך. ועפ"י מ"ש בב"ר (פצ"ט, ח ע"פ זה. וראה סוטה י, ב) "אתה הודית במעשה תמר כו'" – הרי ההודי' דיהודה שייכת במיוחד לעניננו).
מצוטט בעמוד אחד
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.