7
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ז. בפרשתנו יש לציין את מעלת בני גד
לפי זה מובן גם מדוע דוקא בפסוקנו מוסיף רש"י "ואויבים נופלים לפניהם", כי ללא תוספת זו מתעוררת שאלה על הטעם שמציין רש"י "לפי שהיו גבורים":
אילו רצה משה להבטיח את נצחון המלחמה על ידי הרכבת הפלוגה הראשונה מגבורים בלבד, מוטב היה שפלוגה זו תורכב מבני יהודה?
בפרשת מטות אין לשאול מדוע לא קבעו שבני יהודה יהיו בראשי הגייסות, כי שם אנו מוצאים, שרצו דוקא שבני גד יצעדו בראש, כדי לעקור את החשש של "יראים" ו"תניאון". וצריך להבהיר רק כדברי רש"י, ש"מתוך שגבורים היו" – כי אילו הם לא היו גבורים, היתה הליכתם בראש המלחמה גורמת נזק לנצחון. אך בפרשתנו, כאשר מסופר, כפירוש רש"י, שהם הולכים ראשונים "לפי שהיו גבורים", כיון שרצו דוקא גבורים, מוטב היה, לכאורה, שהפלוגה הראשונה תורכב מבני יהודה? ולפחות – ביחד עם בני יהודה?
על כך משיב רש"י "ואויבים נופלים לפניהם" – לבני גד היתה מעלה אף על בני יהודה: הליכתם בראש הבטיחה את קיום הציווי "לא תחיה כל נשמה", כדלעיל בסעיף ג'.
ח. מה גרם לשינוי
בהוראת משה?
אך עדיין יש להבין: אכן, מדוע כאשר סיכם משה בתחילה את התנאי עם בני גד ובני ראובן, בפרשת מטות, הוא הסכים להליכתם בראשי הגייסות, ואחר כך, כאשר חזר על משנה תורה, אז הוא הוסיף שעליהם ללכת "לפני אחיכם": אם נצחון המלחמה מחייב שהפלוגה הראשונה כולה תורכב מגבורים – מדוע היה די לפני כן בהליכתם רק "בראשי גייסות"?
לכן הכרחי לומר, שבין הזמן של סיכום התנאים עם בני גד ובני ראובן לבין ראש חודש שבט, שבו החל משה לומר את משנה תורה, התרחש מאורע מסויים, שגרם למשה להוסיף את ההוראה שעליהם ללכת "לפני אחיכם". ודבר זה הוא כה פשוט, כך ש"בן חמש למקרא" מבין זאת בעצמו, ורש"י אינו צריך לבאר זאת.
ט. החידוש: ודאות באי כניסת משה לארץ ישראל
כאשר סיכם משה את התנאי עם בני גד ובני ראובן, הוא קיווה (וכן כל ישראל37, כולל בני גד ובני ראובן") שעל ידי תפילה הוא יוכל להביא לידי כניסתו לארץ ישראל38. כי על ידי
הערות
- 37. וי"ל דבנ"י עוד ביתר שאת – ע"פ פרש"י האזינו לב, מח.
- 38. ואף שבעת שהתנה עמהם, מנה עליהם את אלעזר ואת יהושע ואת ראשי אבות המטות (מטות לב, כח) – ואולי מצד הציווי (מסעי לד, יז) "אלה שמות האנשים אשר ינחלו וגו'" (באם ת"ל שהפרשיות הן שלא כסדרן) – הרי גם זה נכלל בהגזירה שהתפלל עלי' לבטלה.
רש"י על דברים ל״ב:מ״ח - הטקסט מספריא
וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה. בִּשְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נֶאֱמַר בְּנֹחַ "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְגוֹ'" (בראשית ז') — בְּמַרְאִית אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם, לְפִי שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס בַּתֵּבָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין כַּשִּׁילִין וְקַרְדֻּמּוֹת וּמְבַקְּעִין אֶת הַתֵּבָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כֹחַ לִמְחוֹת יָבֹא וְיִמְחֶה; בְּמִצְרַיִם נֶאֱמַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה'" (שמות י"ב), לְפִי שֶׁהָיוּ מִצְרִיִּים אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בָּהֶם, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָם לָצֵאת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין סְיָפוֹת וּכְלֵי זַיִן וְהוֹרְגִין בָּהֶם, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מוֹצִיאָן בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹחַ לִמְחוֹת יָבֹא וְיִמְחֶה; אַף כָּאן בְּמִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נֶאֱמַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ — אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָדָם שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו וְהֶעֱלָה לָנוּ אֶת הַבְּאֵר וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ בַחֲצִי הַיּוֹם וְכוּ' (ספרי):
וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה AND THE LORD SPAKE TO MOSES THAT SELF SAME DAY — In three places in Scripture the expression בעצם היום הזה is used. It states in the narrative of Noah (Genesis 7:12) בעצם היום הזה entered Noah … [into the ark]” — which means in the glare of full daylight. Because his contemporaries said: By this and by that we swear; (cf. Note 2 on Deuteronomy 1:1): If we notice him about to do so we will not let him enter the ark, and not only that, but we will take axes and hatchets and we will split the ark in pieces. Thereupon the Holy One, blessed be He, said, “See, I will let him enter at midday and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!” Of Egypt, too, it states, (Exodus All. 11) “The selfsame day the Lord did bring [the children of Israel out of the land of Egypt]”: because the Egyptians said: By this and by that! If we notice them about to do so, we will not let them leave, and not only that, but we will take swords and other weapons and will kill them. Thereupon said the Holy One, blessed be He, “See, I will bring them forth in the middle of the day, and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!” Here, too, regarding Moses’ death, it states בעצם היום הזה, because the children of Israel said, By this and by that! If we notice him about to ascend the mountain, we will not let him do so, — the man who brought us out of Egypt, and divided the Red Sea for us, and brought the Manna down for us, and brought a flight of quails for us, and made the “well” rise, and gave us the Torah: we will not permit him to go!” Thereupon the Holy One, blessed be He, said, “Behold, I will bring him unto his resting place in the middle of the day, etc.” (Sifrei Devarim 337; cf. Rashi on Genesis 17:23).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- סה - שנת תשל"א - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשל"א לקו"ש ח"ט ע' 7
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.