183
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
המיוחד והקבוע לקרבן תמיד, אלא היא מלמדת הגבלה בזמן ההקרבה עצמו, בכל יום ויום, שצריך להיות זהירים שלא להקדים ולהקריבו לפני הבוקר ושלא לאחר ולהקריבו לאחר הערב, ועל כך אין מתאים הביטוי "במועדו"15 – אין זה מועד מיוחד ומסויים לקרבן התמיד, אלא זוהי הלכה16 והיא קשורה גם לכל הקרבנות17.
כמו כן אין לבאר בפשוטו של מקרא כפירוש הנ"ל, כי18 לפי זה צריכה היתה המילה "במועדו" להופיע לאחר שהתורה מציינת את הזמן הכללי והפרטי של הקרבתו – "שנים ליום עולת תמיד, את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים". כי לפי פירושו אין המילה "במועדו" מצביעה על עצם זמן ההקרבה, אלא היא פרט והגבלה בזמנו הכללי של היום ובמפורט לגבי הזמן של הבוקר ושל בין הערביים, "שלא יקדמו קודם הבוקר ושלא יאחר אחר הערב".
ומכך שהתורה מקדימה וכותבת את המילה "במועדו" לפני ציון הזמן באופן כללי, ובוודאי לפני הזמן המסויים של כל קרבן תמיד – בבוקר ובין הערביים, מובן, שהמילה "במועדו" אינה עוסקת בעצם זמן ההקרבה.
לכן מפרש רש"י "בכל יום הוא מועד התמידים", שכאן מציין הפסוק הגדרה חדשה בקשר לקרבן תמיד:
בפשטות רואים19, שקרבן תמיד אינו זהה לשאר קרבנות המועדים, אשר לכל אחד מהם מועד מסויים, ואילו לקרבן התמיד אין מועד מסויים, ומקריבים אותו תמיד, בכל יום, ולכן הוא נקרא "עולת תמיד.
ולכן אומר רש"י שבמילה "במועדו" מתכוונת התורה לומר שלא כך הוא, אלא "בכל יום הוא מועד התמידים", כל יום הוא מועד מיוחד המיועד להקרבת התמיד של יום זה. כל יום ויום בפני עצמו הוא זמן מסויים לתמיד של אותו יום.
ד. "עבר יומו בטל קרבנו"
מדוע חשוב לציין לגבי קרבן תמיד20 ש"בכל יום הוא מועד התמידים"? – התשובה לכך מובנת בפשטות:
הערות
- 15. ובפרט ע"פ המבואר לקמן ס"ו, דב"מועדו" קאי גם אמוספי שבת כו'.
- 16. וע"ד קרבן מוסף דשבת (וכיו"ב בר"ח ורגלים) דזמן המיועד וקבוע להקרבן הוא "ביום השבת", ומלבד זה יש דין מיוחד "על עולת התמיד" – "מגיד דאין קרבין אלא בין שני התמידים וכן בכל המוספים נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה" (פרש"י כח, יו"ד), דזה אינו חלק מעצם קביעת זמן דהקרבן ביום השבת.
- 17. וראה לעיל הערה 9.
- 18. משא"כ ע"פ המובא לקמן ס"ו.
- 19. מצד הלשון עולה (עולת) תמיד – וכפי שלמדנו ע"ע בפרש"י פ' תצוה כז, כ. כט, מב.
- 20. בצפנת פענח (מהד"ת כו, א. וראה גם שם פח, א): נ"מ גבי גדר תמיד אם החיוב בכל יום ויום פרטי להקריב אחד בבקר ואחד בערב או זה חיוב תמידי שבכל יום יקריב שני תמידים. ומבאר עפ"ז כוונת הירושלמי ברכות פ"ד ה"א "שתהא שחיטתן לשם היום". אבל אין זה הענין המבואר בפנים. כי בפנים מדובר לא דהחיוב בכל יום ויום הוא פרטי, אלא – שכל יום ויום הוא זמן מסויים ומיוחד להקרבת התמיד ביום זה, משא"כ שאלת הצפע"נ היא לגבי החיוב דהקרבת התמיד (לא כ"כ לגבי עצם היום). וראה לקח טוב (להר"י ענגל) כלל ו (לג, א).
רש"י על שמות כ״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
ואתה תצוה. זך. בְּלִי שְׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִמְנָחוֹת מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוּ':
כתית. הַזֵּיתִים כּוֹתֵשׁ בַּמַּכְתֶּשֶׁת וְאֵינוֹ טוֹחֲנָן בָּרֵחַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ שְׁמָרִים, וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה מַכְנִיסָן לָרֵחַיִם וְטוֹחֲנָן; וְהַשֶּׁמֶן הַשֵּׁנִי פָּסוּל לַמְּנוֹרָה וְכָשֵׁר לִמְנָחוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר – וְלֹא כָתִית לַמְּנָחוֹת (מנחות פ"ו):
להעלות נר תמיד. מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א):
תמיד. כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה קָרוּי תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֹלַת תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם; וְכֵן בְּמִנְחַת חֲבִתִּין נֶאֱמַר תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב, אֲבָל תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא:
ואתה תצוה ... זך CLEAR — without lees; and this was effected not by straining the oil but as we learn in Treatise Menachoth 86a “He lets it (the olive) ripen on the top of the olive-tree etc.”
כתית BEATEN — he pounds the olives in a mortar and must not grind them in a mill, so that there may be no lees; and after he has thus extracted the first drop of oil he may bring them into the mill and grind them. The second oil (that obtained by grinding) is unfitted for use in the candelabrum but is permissible for the meal-offerings (which had to be mingled with oil) since it is said here, “Beaten for the light”, and hence it is not essential that it should be beaten for the meal-offerings (Menachot 86a; cf. Rashi on Exodus 29:40).
להעלות נר תמיד TO CAUSE THE LIGHT TO BURN (lit., to ascend) CONTINUALLY — he must enkindle it until the flame ascends by itself (Shabbat 21a).
תמיד CONTINUALLY — doing something every night, as is described here, may be termed תמיד, continually, just as you speak of (Numbers 27:6) “The continual (תמיד) burnt-offering”, although this was sacrificed only from day to day. So, too, in the case of the meal-offering made in a flat pan it is said, (Leviticus 6:13) that it should be brought continually (תמיד) and yet it was only brought thus: “Half of it in the morning, and half of it at evening”. However, the expression תמיד which is used in connection with the show-bread (Exodus 25:30) denotes the whole period without a break from Sabbath to Sabbath).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.