183

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

המיוחד והקבוע לקרבן תמיד, אלא היא מלמדת הגבלה בזמן ההקרבה עצמו, בכל יום ויום, שצריך להיות זהירים שלא להקדים ולהקריבו לפני הבוקר ושלא לאחר ולהקריבו לאחר הערב, ועל כך אין מתאים הביטוי "במועדו"15 – אין זה מועד מיוחד ומסויים לקרבן התמיד, אלא זוהי הלכה16 והיא קשורה גם לכל הקרבנות17.

כמו כן אין לבאר בפשוטו של מקרא כפירוש הנ"ל, כי18 לפי זה צריכה היתה המילה "במועדו" להופיע לאחר שהתורה מציינת את הזמן הכללי והפרטי של הקרבתו – "שנים ליום עולת תמיד, את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים". כי לפי פירושו אין המילה "במועדו" מצביעה על עצם זמן ההקרבה, אלא היא פרט והגבלה בזמנו הכללי של היום ובמפורט לגבי הזמן של הבוקר ושל בין הערביים, "שלא יקדמו קודם הבוקר ושלא יאחר אחר הערב".

ומכך שהתורה מקדימה וכותבת את המילה "במועדו" לפני ציון הזמן באופן כללי, ובוודאי לפני הזמן המסויים של כל קרבן תמיד – בבוקר ובין הערביים, מובן, שהמילה "במועדו" אינה עוסקת בעצם זמן ההקרבה.

לכן מפרש רש"י "בכל יום הוא מועד התמידים", שכאן מציין הפסוק הגדרה חדשה בקשר לקרבן תמיד:

בפשטות רואים19, שקרבן תמיד אינו זהה לשאר קרבנות המועדים, אשר לכל אחד מהם מועד מסויים, ואילו לקרבן התמיד אין מועד מסויים, ומקריבים אותו תמיד, בכל יום, ולכן הוא נקרא "עולת תמיד.

ולכן אומר רש"י שבמילה "במועדו" מתכוונת התורה לומר שלא כך הוא, אלא "בכל יום הוא מועד התמידים", כל יום הוא מועד מיוחד המיועד להקרבת התמיד של יום זה. כל יום ויום בפני עצמו הוא זמן מסויים לתמיד של אותו יום.

ד. "עבר יומו בטל קרבנו"

מדוע חשוב לציין לגבי קרבן תמיד20 ש"בכל יום הוא מועד התמידים"? – התשובה לכך מובנת בפשטות:

הערות

  1. 15. ובפרט ע"פ המבואר לקמן ס"ו, דב"מועדו" קאי גם אמוספי שבת כו'.
  2. 16. וע"ד קרבן מוסף דשבת (וכיו"ב בר"ח ורגלים) דזמן המיועד וקבוע להקרבן הוא "ביום השבת", ומלבד זה יש דין מיוחד "על עולת התמיד" – "מגיד דאין קרבין אלא בין שני התמידים וכן בכל המוספים נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה" (פרש"י כח, יו"ד), דזה אינו חלק מעצם קביעת זמן דהקרבן ביום השבת.
  3. 17. וראה לעיל הערה 9.
  4. 18. משא"כ ע"פ המובא לקמן ס"ו.
  5. 19. מצד הלשון עולה (עולת) תמיד – וכפי שלמדנו ע"ע בפרש"י פ' תצוה כז, כ. כט, מב.
  6. 20. בצפנת פענח (מהד"ת כו, א. וראה גם שם פח, א): נ"מ גבי גדר תמיד אם החיוב בכל יום ויום פרטי להקריב אחד בבקר ואחד בערב או זה חיוב תמידי שבכל יום יקריב שני תמידים. ומבאר עפ"ז כוונת הירושלמי ברכות פ"ד ה"א "שתהא שחיטתן לשם היום". אבל אין זה הענין המבואר בפנים. כי בפנים מדובר לא דהחיוב בכל יום ויום הוא פרטי, אלא – שכל יום ויום הוא זמן מסויים ומיוחד להקרבת התמיד ביום זה, משא"כ שאלת הצפע"נ היא לגבי החיוב דהקרבת התמיד (לא כ"כ לגבי עצם היום). וראה לקח טוב (להר"י ענגל) כלל ו (לג, א).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.