182
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אחר הערב". ולפי זה מובן מדוע צריך לכתוב "במועדו", למרות שלאחר מכן כתוב "שנים ליום עולה תמיד" ו"את* הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים", כי פסוקנו בא להדגיש את הזמן המדוייק "שלא יקדמו .. ושלא יאחר..."8.
ונדרש הסבר: מדוע אין רש"י מסביר9 בדומה לפירושו של אבן עזרא, שלפיו מובן מדוע צריך לכתוב כאן "במועדו", ופירוש זה מתקבל גם לפשוטו של מקרא10.
ג. בזמן המיועד לכך
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
ההבדל בין פירוש רש"י בפרשתנו לבין פירוש רש"י בפרשת בהעלותך הוא:
בפרשת בהעלותך מתכוון רש"י לבאר את היתור של המילה "במועדו". כי שם ממשיך הפסוק ומציין מיד את הזמן המדוייק "בארבעה עשר יום בחודש הזה בין הערבים..."11. לכן מסביר רש"י שהיתור בא ללמד דין חדש – "במועדו, אף בשבת, במועדו, אף בטומאה".
ואילו בפרשתנו קשה לרש"י משמעות המילה "במועדו": המשמעות הפשוטה של "במועדו" היא – בזמן שנקבע לכך. כפי שמבאר רש"י "למועד"12 – "לאותו מועד המיועד שקבעתי לך"13.
ולפי זה: לגבי קרבנות שבת וראש חודש ורגלים, קרבנות הבאים בזמנים מיוחדים, מובנת המילה "במועדו" – כל קרבן מקריבים ביום המיועד לו.
אך לגבי קרבן התמיד, שלא נקבע עבורו יום מיוחד, אלא מקריבים אותו תמיד, בכל יום, כשמו "קרבן תמיד", "עולת תמיד"14, אין מתאים להתבטא בביטוי "במועדו".
ולכן אין רש"י מפרש כפירושו של אבן־עזרא "שלא יקדמו קודם הבוקר ושלא יאחר אחר הערב", כי לפי פירושו אין המילה "במועדו" מצביעה על הזמן
הערות
- *. כח, ד.
- 8. ברבינו בחיי כאן לאחר שמעתיק לשון רש"י כתב "אבל בא לומר שלא יקדים כלום קודם עולת הבוקר ולא יאחר כלום אחר עולת הערב". אבל (נוסף לזה, שבפשש"מ אין ענין זה שייך לב"מועדו" –) ענין זה מבואר כבר לעיל בפ' צו (ו, ה) כמבואר בפרש"י שם.
- 9. להעיר דבפרש"י לא הובאה דרז"ל (תו"כ צו ז, לח. וראה גם חולין כב, א (ובפרש"י) וש"נ. ועד"ז הוא במגילה כ, סע"א) עה"פ (צו שם) ביום צותו, דכל הקרבנות אין כשרים אלא ביום.
- 10. וראה באר מים חיים (לאחי המהר"ל) כאן.
- 11. ט, ג.
- 12. וירא יח, יד. וראה גם פרש"י שם כא, ב.
- 13. וכהלשון (תרומה כה, כב) "ונועדתי לך שם", שפרש"י "כשאקבע מועד לך לדבר עמך .. למועד שאבוא שם לדבר אליך". וראה גם תצוה כט, מב־מג ובפרש"י.
- 14. פרשתנו כח, ג. ובתצוה (כט, מב): עולת תמיד.
רש"י על ויקרא ו׳:ה׳ - הטקסט מספריא
והאש על המזבח תוקד בו. רִבָּה כָּאן יְקִידוֹת הַרְבֵּה — על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כֻּלָּן נִדְרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף מ"ה), שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמִנְיַן הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם:
וערך עליה העלה. עוֹלַת תָּמִיד הִיא תִּקְדֹּם (מנחות מ"ט):
חלבי השלמים. אִם יָבִיאוּ שָׁם שְׁלָמִים, וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן "עָלֶיהָ" — עַל עוֹלַת הַבֹּקֶר הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם, מִכָּאן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר מְאֻחָר לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם (ספרא):
והאש על המזבח תוקד בו AND THE FIRE ON THE ALTAR SHALL BE BLAZING IN IT — Scripture uses here (in this section) many expressions from the root יקד “to ignite”: (Leviticus 6:2) “on the fire-place (מוקדה); (Leviticus 6:2) “and the fire upon the altar shall be blazing (תוקד) on it”; (Leviticus 6:5) “and the fire upon the altar shall be blazing (תוקד) on it”; (Leviticus 6:6) “a continual fire shall be blazing (תוקד) upon the altar” — all these passages have been expounded in Treatise Yoma 45b where our Rabbis state their different opinions as to the number of מערכות (wood-piles — fire-places) that were there (on the altar).
וערך עליה העלה AND HE SHALL SET THE BURNT OFFERING IN ORDER UPON IT — The morning continual burnt offering had to come first (Menachot 49a; cf. also Sifra, Tzav, Chapter 2 10 and Rashi on Leviticus 3:5).
השלמיםחלבי [AND HE SHALL CAUSE TO ASCEND IN FUMES THERÈON] THE FAT OF THE PEACE OFFERINGS — if people are bringing peace offerings there that day (this is no command that peace offerings must be placed on the altar after the daily burnt offering; if, however, any are being sacrificed on a particular day, it must be done at this point of the day’s work). — Our Rabbis, however, derived from here the following Halacha, taking the word השלמים in the sense of השלם “to complete”, “to finish”: עליה upon it — upon the continual burnt offering of the morning — complete the offering of all sacrifices; it follows therefore that no thing should be offered later than the continual burnt offering brought in the afternoon (Yoma 33a; Pesachim 58).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.