שיוך להלכה
אגרות קודש כרך יד ד'תתקט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
מובן שזהו תלוי בפרטים ופרטי פרטים, ואי אפשר לקבוע בזה מסמרות כ"א בהנוגע למאורע פלוני ומקום פלוני ואיש פלוני, והנקודה הכללית בזה ע"פ הלכה, מובנת ממה שארז"ל במס' מו"ק ט, סוף ע"א וע"ב, סוטה כא, ע"ב עיי"ש גם בתוספת בשם הירושלמי, ירושלמי ברכות פרק ה הלכה א, ירושלמי פסחים פ"ג הלכה ז.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'שז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
ובירוש' ברכות פ"ה ה"ב:
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד דברים שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
40 י"א שרבי יוסי זה (שאצלו שאל אריוס שאלה זו) אינו רבי יוסי התנא (ש"נימוקו עמו"), כ"א ר' יוסי האמורא, חברו של ר' יונה [שהי' להם מו"מ עם ארסקינס — ירושלמי ברכות פ"ה ה"א. מגילה פ"ג סה"א. ועוד] — כי אריוס הכומר חי בזמן האמוראים.
אבל נוסף לזה שסתם רבי יוסי הוא רבי יוסי (בן חלפתא) התנא, הרי עוד ועיקר: מקור הדברים הוא בספרי, וא"כ לא יתכן שהכוונה לר' יוסי האמורא, שהרי בספרי הובאו דברי התנאים (כמו במשנה) .
[ויש להוסיף, שגם את"ל שהכוונה לר' יוסי האמורא — הרי ע"פ הידוע בענין ד"דייק בשמא" (יומא פג, ב) מובן, דכיון שנקרא באותו השם של רבי יוסי התנא, מסתבר לומר, שתכונותיו היו דומות לתכונותיו של רבי יוסי התנא (ע"ד משנ"ת במק"א (לקו"ש חי"ז ע' 358 ואילך) בנוגע לר' שמעון בן נתנאל ורשב"י), היינו שגם אצלו היתה התכונה ד"בינה" ("נימוקו עמו")].
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות רשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א אור לי"ד ניסן ה'תנש"א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
4 להעיר מהשייכות ד"טל" לגאולה העתידה — טל שעתיד להחיות בו את המתים (שבת פח, ב. ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב. תנחומא (באבער) תולדות יט).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט עקב שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
33 וע"ד הידוע (נסמן בלקו"ש חי"ד ע' 145) פירוש אדה"ז במרז"ל "כאן ליחיד כאן לציבור" (ר"ה יח, א (הא ליחיד כו') וש"נ. ירושלמי ברכות פ"ה ה"א). ולהעיר, שהלשון בספרי (יא, יג) הוא: "כאן ליחיד כאן לציבור" – הלשון שבירושלמי שם.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
4 טל תורה : ל' הכתוב בישעי' שם : הקיצו נו' כי טל אורות טלך. וככתובות קיא, ב דרשו ע*ז אור תורה מחייהו. אבל בתניא ספל-ו טל תורה. וכן היא הגירסא ביל*ש לישעי' שם. ובירוש' ברכות פ"ה ה"ב : אין המתים חיים אלא בטללים כו' כי טל אורות גו'. וראה שבת פח, ב. ובכ"מ. לקו"ת האזינו ע"ג, ג. ובד"ה סמכוני תר"ס דבחי' אור תורה וטל תורה הוא בחי' רזין ורזי דרזין.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
23 בב"ח ברכות שם גריס "ונדעה נרדפה". ועד"ז הוא בירושלמי ברכות פ"ה ה"א. רי"ף, רא"ש, ע"י ודק"ס (מכת"י) ברכות שם. רמב"ם הל' תפלה פ"ח ה"ב. סמ"ג עשין יט. יל"ש הושע שם. ועוד וראה לקמן הערה 35.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ י"ט כסלו שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
27 וזה שבא בכתב ה"ז לפרסם וכו' את הדיבור אותיות מחכימות ומועיל לזכרון (ראה ירושלמי ברכות פ"ה ה"א) וכו'. ולהעיר מהמבואר בענין קיום המצות של האבות שהי' בעיקר ברוחניות, וקיומן בגשמיות (כמו המקלות דיעקב שהיו במקום תפלין – זח"א קסב, א. וראה סה"מ תקס"ב ע' יב. ועוד) הי' טפל להרוחני של המצוה (ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 141. ח"ה ע' 327. ועוד).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה י
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
3 לב, ב. ירושלמי ברכות פ"ה ה"א. וראה שו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס צג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו כ'-כ"ד טבת שיחה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
70 לשון הרמב"ם בהקדמתו שם בהטעם שחיבר רבינו הקדוש מהכל "חיבור אחד (משנה) להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה כו'". וראה ירושלמי ברכות פ"ה ה"א: הלומד .. מתוך הספר לא במהר הוא משכח.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז*
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
855 ברכות לג, א. ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
55 ברכות לג, א. ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
109 שבו עתיד להחיות המתים : חגיגה יב, ב. ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב. וראה סנהדרין צ, ב. נצוצי זהר להקדמת ת"ז (יב, א).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נד דינים השייכים לישתבח א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
ז רמב"ם הל' ברכות פ"א הט"ז והי"ח. רא"ש מובא בטור סי' רטו שנהג כהרמב"ם. וראה ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד מובא ב רי"ף ברכות פ"ז.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נט דין ברכה ראשונה ביוצר ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
עד ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג. הובא בתוס' ברכות לד, א ד"ה מהיכן ורא"ש ברכות פ"ה סי' יח. טור ושו"ע ורמ"א סעיף ה. מ"א ס"ק ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
מו משנה ברכות לג, ב. ר' זירא שם. וראה ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג. וראה גם לעיל ס"ג. לקמן סי' קכא ס"ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
נ ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג. סמ"ג עשין יח. הגהות מיימוניות דפוס קושטא הלכות ק"ש פ"ב הי"א הובא בב"י. ספר חסידים סוף סימן יח. ט"ז ס"ק ג. ב"ח. מ"א סי' סג ס"ק ו. דלא כטור סי' ס סא וסמ"ק סי' קד. וראה גם לקמן סי' סג ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
כז רמב"ם הל' ק"ש פ"ב ה"ה. שו"ע סעיף ד. וראה ירושלמי ברכות פ"ה ה"א. ועי' לעיל סי' לח ס"ז. לקמן סי' צג ס"ד.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך יט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
קפו ירושלמי ברכות פ"ה ה"א, הובא ברא"ש שם וטור. מ"א ס"ק לה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צג קודם שיתפלל צריך לשהות ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
כו ירושלמי ברכות פ"ה ה"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צח צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
יד עירובין ( צה ) סה, א (ורש"י). ירושלמי ברכות פ"ה ה"א. טור ושו"ע ס"ב. מ"א ס"ק ב-ג.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיד דין הזכרת הרוח וגשם וטל א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
ט ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב, ותענית פ"א ה"א. טור . ט"ז ס"ק א. וראה לקמן ס"ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
לב ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד. הובא בתוס' מנחות מד, א ד"ה כל. רא"ש מגילה פ"ג סי' כב. ר"נ בפ"[ד] דמגילה (טו, ב ד"ה כל). סמ"ג עשין כ. טור ושו"ע ס"ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
מט ראה רא"ש שם בשם ה ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד. וראה גם לקמן ס"ה וש"נ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן לג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
שכ ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד. הובא בתוס' מנחות מד, א סד"ה כל. וברא"ש מגילה פ"ג סי' כב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן לד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
שלא ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד. הובא בתוס' סוטה לח. א ד"ה לשנים. כנסת הגדולה הגב"י. הובא ב מ"א ס"ק לד וסקע"א. וראה הגהות מיימוניות שם אות י. כסף משנה שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ד
שעו ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד. הובא בטור. ראה גם לעיל סכ"ג וסל"ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצד דין הבדלה בתפלה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
ה ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"ב. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט. מ"א סק"א. וכ"ה לקמן סי' רצט סט"ו. וראה לעיל סי' קפח ס"ד וש"נ. וראה לעיל סי' רסח ס"ב הטעם שאין אומרים ברכות אמצעיות בשבת. וראה מ”מ וציונים.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצו דיני הבדלה על היין ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
טז ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב. המנהיג סי' עב. שבלי הלקט סי' קל. טור ריש סי' רצט. רמ"א ס"א. מ"א סק"א. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' שטז. ולענין קידוש ראה לעיל סי' רעא סי"ט. וראה קיצור הלכות הערה 12.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
קנח משלי יא, ב. ירושלמי ברכות פ"ה ה"א (לא במהרה הוא משכח). רמב"ם פ"ג הי"ב. טור ושו"ע שם סכ"ב. וראה לקמן ה"י.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי י
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
קסא ירושלמי ברכות פ"ה ה"א. רמב"ם שם (לגירסת הטור ועוד). טור ושו"ע סי' רמו סכ"ב. וראה מגילה כט, א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רפו (א)
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
ו אוצ"ל: כרחב"ד [כרבי חנינא בן דוסא]. ראה ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"א. וראה לעיל סי' צח ס"א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
1714 ס"א (הקורא בתורה ונשתתק, העומד יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ויברך בתחלה ובסוף).
ובטור שם (ירושלמי הקורא בתורה ונשתתק, זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, דאי תימא ממקום שפסק נמצא הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם ואחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם).
והוא בירושלמי ברכות פ"ה ה"ג (היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, אם אמר את ממקום שפסק, הראשונים נתברכו לפניהן ולא נתברכו לאחריהן והאחרונים נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהן, וכתיב (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש שתהא כולה תמימה), ופירש בקרבן העדה שם (שתהא כולה תמימה בברכותיה שמברכין עליה, והלכך צריך שיתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ואז יברך בתחלה ובסוף, ונמצאו כל הפסוקים נתברכו לפניהן ולאחריהן).
ולכאורה הי' אפשר לפרש בהלכה זו, שאילו השני הי' מתחיל ממקום שפסק הראשון, לא הי' יכול לברך בתחלה, שהרי כבר בירך הראשון על כל הפרשה. וגם השני לא הי' יכול להסתפק בברכת הראשון, שהרי אינו נכון שהשני לא יברך על המצוה שעושה. ולכן הצריכוהו להתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ולברך תחלה וסוף.
ואולי מכאן למד הרא"ש חיוב זה שהשליח ישמע הברכה מבעל הבית, ואינו נכון שיקרא בתורה בלי שהוא עצמו יברך.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפו דיני תפלת מוסף בשבת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
1697 אוצ"ל: כרחב"ד
[כרבי חנינא בן דוסא]. ראה ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"א (אמרין עליו על
רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר והכישו, ולא הפסיק את תפילתו,
והלכו ומצאו אותו חברבר מת ... אמרו לו תלמידיו רבי לא הרגשת, אמר להן יבא עלי ממה
שהיה לבי מתכוין בתפילה).
וראה לעיל סי' צח ס"א (וכך היו
עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות
הגשמיות ולהתגברות רוח השכליות).
וראה כנישתא דבי רב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצד דין הבדלה בתפלה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
2022 ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"ב (אסור
לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל). הובא בשו"ת הרשב"א ח"א
סי' תשלט, ובמ"א
סק"א.
וכן הוא לקמן סי' רצט סט"ו ( בקשת צרכיו שאסרו
קודם שיבדיל בתפלה, כמו שנתבאר בסי' רצ"ד) . סי' תקפד ס"ה (אין
אומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת).
אמנם לא סגי בטעם זה
לחוד, כדלעיל סי' רסח ס"ב ( שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום
טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו
של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים) . וכדלעיל סי' קפח ס"ד (שהרי
אומרים פרנסנו וכלכלנו, ואין חוששין לאיסור שאלת צרכיו, לפי שטופס הברכה כך היא.
וגם כל הרחמן יכול לומר בשבת, אף על פי שאינן מטופס הברכה שתקנו חכמים, שכיון
שנהגו הכל לאמרם בכל פעם שמברכין ברכת המזון נעשה להם כטופס ברכה ואין בהם משום
שאלת צרכיו בשבת). וראה מראי מקומות וציונים. מנהג אבותינו בידינו (שונות, ע'
קנא).
ובאבודרהם (תפלת מנחה של שבת) תיווך בין שני הטעמים (ראוי הוא
לומר שמונה עשרה כשאר הימים, אלא משום כבוד השבת לא רצו חכמים ז"ל להטריחו,
כדי שלא יצטער, שאם היה לו חולה אומר בברכת חולים ואם היה צריך לפרנסה אומר בברכת
השנים, ולכך אין מתפללין כי אם שבע ברכות, דקיימא לן אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת).
וראה בזה לעיל סי' רפד סי"ד (הערה 1562 ).
*
בספר המנהגים – חב"ד ע' 35 (בשמונה עשרה: אחר אתה חונן –
אתה חוננתנו). וכן הוא בבדי השלחן סי' צג ס"ק ד (המנהג להתחיל מאתה חונן,
כמ"ש הט"ז והמ"א. וכן שמעתי מהגה"ח ר' דוד צבי חן זצ"ל
מטשערניגוב).
דעות הפוסקים בזה נתבארו בשער הכולל פ"ט אות יג. וראה
לקמן סי' תצא ס"א (הבדלה בברכת חונן הדעת, דהיינו אתה חוננתנו).
ובאגרות קודש חי"ז אגרת ו'שנו (במה שכתב על דבר אמירת אתה
חונן במוצאי שבת קודש – יעוין בשער הכולל שם. וכמדומה שאנ"ש אומרים הנ"ל
וגם אתה חוננתנו). קובץ יגדיל תורה נ.י. ח"ז ע' טו (בשנת תש"ז (כמדומה)
שאלתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א איך נוהגין, וקבלתי אז מענה בכתב
וז"ל, דבר זה שאלתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, ואמר שמתחילין
אתה חונן).
עוד בספר המנהגים שם (וחננו, בתוספת וא"ו). וראה גם לקמן
סוף ס"ז (ויגמור משם על הסדר וחננו מאתך). וכן הוא בסדור רבינו (אצל תפלת
שחרית).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
2092 ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב (העונין
אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס ועיניהן בנר). הובא בהמנהיג הל' שבת ע' קצט. שבלי
הלקט סי' קל. טור ריש סי' רצט. רמ"א ס"א (ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס
ובנר). מ"א סק"א (פירוש העונים אמן).
והיינו שלענין המברך עצמו נתבאר לעיל סי'
קפג ס"א (ונותן עיניו בו), וס"ט (כדי שלא יסיח דעתו ממנו). וכן בקידוש,
כדלעיל סי' רעא סי"ח (ויתן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו), וסי"ט (בשעת ברכת
הקידוש צריך ליתן עיניו בכוס). וכן הוא בהבדלה, כדלעיל ס"ב (וצריך ליזהר בכוס
של הבדלה בכל הדברים שצריך ליזהר בכוס של קידוש ושל ברכת המזון).
ולענין נתינת עיניו בנרות בשעת הקידוש,
נתבאר לעיל סי' רעא סי"ח (וכשמתחילין טוב ליתן עיניו בנרות).
וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' שטז. קיצור
הלכות הערה 12.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
2509 ירושלמי ברכות פ"ה
סוף ה"ב (אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, ודכותה אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד
שיבדיל). הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט. ובמ"א רס"י
רצד.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
179 דאם אין דעת אין הבדלה : ראה ירושלמי ברכות פ"ה, ה"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתלג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
312 דטל אורות טלך : ישעי' כו, יט. ירושלמי ברכות פ"ה, ה"ב. ראה זהר (אד"ר) נשא קכח, ב. סידור תפלת ר"ה רלז, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'לא. לקמן פ' בשלח קסא, רע"א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
68 הטל שעתיד להחיו' בו המתים : ירושלמי ברכות פ"ה, ה"ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
1187 טל אורות טליך [יאיז: ליתא]: ישעי' כו, יט. ירושלמי ברכות פ"ה, ה"ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת נז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
2450 ואם אין הבדלה: בין יהודים לנכרים דיעה מנין. ע"פ הירושלמי ברכות פ"ה ה"ב (אם אין דיעה הבדלה מנין).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת סד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
2598 ואם אין דעת אין הבדלה: [ע"פ ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב].
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום אורח חיים סימן יא
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
ועל חלומות זולת הנ"ל אין צריך להתענות רק לאמר היהי רצון 5 שנמצא בירושלמי ברכות פ"ה ה"א (בדפוס זיטאמיר הוא דל"ג ע"ב) (וליתן איזה דבר לצדקה).
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים יב תמוז תרצ"ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
והנה לכל אחד מארבעה אלה יש להם טבע מיוחד, כי שם טבע הוא שם כללי , וכמאמר (נדה ד"כ ע"ב) בטבעא לא ידענא, וענין תוארו הוא מלשון טיבוע, כמו טובעו בים סוף , והיינו שהוא קבוע ומשוקע בו ואינו יוצא ממנו לעולם, וכמאמר (גטין דפ"ו ע"א) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין, או הלשון מטבעה של תפלה (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב), וכן הוא בהאברים והכחות הרי בכל אחד מהם יש בו טבעו שהוא הגדרתו המוגבלה אשר בו הוא מה שהוא, ועוד זאת כי בו ועל ידו הוא נבדל מדבר זולתו גם בהדומה לו.
פתיחה בהקשר