שיוך להלכה
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ דברים, שבת חזון, ערב תשעה באב ה'תשמ"א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ח
24 פרש"י עה"פ בראשית א, ד (וראה גם פרש"י עה"פ שם, יד). וראה גם ירושלמי ברכות פ"ו ה"ח. ב"ר פ"ג, ו (וביפ"ת שם). וראה ספר הערכים-חב"ד כרך ב' ערך אור – ביחס לחושך ס"ו. וש"נ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
כא ב"י ד"ה וכתב הרמב"ם מ משמעות הרמב"ם שם ור"ש חלה פ"ק מ"ה. וכ"ה ברשב"א ברכות מג, א ד"ה בא להן ובתורת הבית הארוך והקצר בית ו סוף שער א עפ"י הירושלמי ברכות פ"ו ה"ו. שו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ט.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
נב ב' הדיעות בירושלמי ברכות פ"ו ה"א. הובא ברוקח סי' שכט. וב רמ"א שם כ' שצריך ליתן לכ"א כזית.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע טו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
קסא ירושלמי ברכות פ"ו ה"ו. הרב רבינו יונה ברכות מב, ב ד"ה ועוד. רא"ש פ"ו סי' לג.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע כ
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
רכא ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. תוס' ברכות מז, א ד"ה אין (שכן נהג רבנו שמשון). רא"ש שם פ"ז סי' טו. טור ושו"ע שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
מב תוס' ברכות לט, ב ד"ה אבל ורא"ש שם פ"ו סי' כא ממשמעות ה ירושלמי ברכות פ"ו סוף ה"א. מרדכי שם רמז קכט. וראה לקמן סי' קצו ס"ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
נט ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. רמב"ם הל' ברכות פ"ג הי"ב. טור ושו"ע ס"ט. וראה גם לעיל סי' קסז ס"ד. לקמן סי"ט. סי' תעה ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין יח
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
רלד ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. רבנו יונה ברכות לז, ב ד"ה ולפיכך. רא"ש שם פ"ו סי' י. טור ושו"ע ס"י. מ"א סקכ"ו. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. סדר ברה"נ שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ה
צה ראה ירושלמי ברכות פ"ו ה"ה. הובא בב"י סוס"י רח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעח איזה דברים קרויים הפסק בסעודה ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ח
קי ירושלמי ברכות פ"ו ה"ח. רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ה. שו"ע ס"ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
נה ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. תוס' ברכות מז, א ד"ה אין. רא"ש ברכות פ"ז סי' טו. רשב"א פ"ז דברכות מז, א ד"ה אמר. ב"י ושו"ע ס"א. וכ"ה לקמן סי' ריג ס"א וסי' רעא סכ"ה - לענין קידוש. וראה גם סי' תעב סכ"ד. ולענין מנהג ראה כפר חב"ד 935 ע' 68.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רו דין הפסק וטעות בברכת הפירות ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
לח ירושלמי ברכות פ"ו ה"א (לט, ב). רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רו דין הפסק וטעות בברכת הפירות יא
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
נז ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"י. רא"ש ברכות פ"ו סי' כ. טור ושו"ע ס"ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רו דין הפסק וטעות בברכת הפירות יג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
סח ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. רמב"ם הל' שבועות פי"ב הי"א. טור ושו"ע ס"ו. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"י. סדר ברה"נ פ"ט ה"י. וראה העו"ב תתיז ע' 66.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רז דין ברכה אחרונה על פירות א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
ז ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. רא"ש ברכות פ"ו סי' ח. טור.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות ריג מי שיצא אם מוציא אחרים א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
ה ריב"ל בירושלמי ברכות פ"ו ה"ו, שכן פסקו תלמידי רבינו יונה ד"ה ועוד אומר והרא"ש שם. משא"כ בעל הבית עם בני ביתו, כדלעיל סי' קסז סט"ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות ריג מי שיצא אם מוציא אחרים ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
נא תוס' ברכות מב , א ד"ה הסבו בשם הירושלמי ברכות פ"ו ה"ו. ר"ן נג, א ד"ה כל אחד. מ"א ס"ק א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת עדר דיני בציעת הפת בשבת ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
כח ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. תוס' פסחים וברכות שם (שכן נהג רבינו שמחה). רא"ש ברכות פ"ז סי' טו. פסחים פ"י סט"ז. טור ושו”ע שם. וכ"ה לעיל סי' קסז ס"כ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן קעח (א)
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
ועיין סי' ר"ו סעיף ה' דאם לא היה לפניו מאותו המין צריך לברך אם לא היה דעתו אפילו בלא שינוי מקום , וא"כ מה קמ"ל רב חסדא , אלא על כרחך כמ"ש , ואתי שפיר דמהני דעתו אפילו לדעת הרא"ש בפירוש הירושלמי ברכות פ"ו ה"א מאן דנסיב תורמסא כו', עיין שם סימן ר"ו ס"ו :
פתיחה בהקשר
פסקי הסידור סדר ברכת הנהנין פרק ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
372 ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. משא"כ בפירות, אע"פ שדעתו עליהם, אפשר שלא יביאו לו. ב"י ד"ה אין מברכין. לבוש ס"ו. ט"ז ס"ק ט. מ"א ס"ק ז. ובשוע"ר שם סי"א כתב טעם אחר וש"נ. וראה יגדי"ת (נ.י.) חוב' א ע' מד.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
395 פסחים קו, א (חזייה לההוא סבא דגחין
ושתי). ירושלמי ברכות פ"ו ה"א (רבי אבא בשם רב מסובין אסורים לטעום כלום
עד שיטעום המברך, ריב"ל אמר שותין אף על פי שלא שתה ... מה דמר ריב"ל
כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו). הובאו בתוס' וברא"ש שם. שו"ע סט"ז (לא
יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש, אם הם זקוקים לכוסו, ושפך ממנו לכוסות שבידם
ריקנים או פגומים, אבל אם היו להם כוסות יין שאינם פגומים, רשאים לשתות קודם שישתה
המקדש).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
660 ירושלמי ברכות פ"ו ה"ו (ולא
פליגין, מה דמר רב כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר, ומה דמר שמואל כשהיה בדעתו
לאכול בבית אחר). כפירוש התוס' פסחים ק, ב ד"ה ידי קידוש (ומיהו ממקום למקום
בבית אחד, כגון מאיגרא לארעא, נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא
דחשיב קידוש במקום סעודה, וכן מוכח בירושלמי ... והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום
למקום בחד בית, ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר.
ויתיישב שלא יחלוק הירושלמי עם הש"ס שלנו). רא"ש פסחים פ"י
ס"ה (יש לתרץ דלא פליג אגמרא דידן, והא דמשמע בירושלמי דמועיל תנאי לשמואל,
היינו ממקום למקום, כמו מארעא לאיגרא). טור ושו"ע ורמ"א ס"א (ויש
אומרים שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, שפיר דמי, והוא שיהיו שני
המקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא, (וכן עיקר)).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ו
669 ירושלמי ברכות פ"ו ה"ו (מי
שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו, ועולה ואוכל בתוך סוכתו).
מרדכי פסחים לה, א (והא דאמרינן בסוכה מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בביתו ואוכל
בסוכתו, והתם איכא מחיצה של סוכה מפסקת, יש לומר דהתם אין המחיצה עשויה לתשמיש,
אלא לשם מצות סוכה, והוה כמו מפינה לפינה בלא מחיצות). רמ"א ס"א (ומבית
לסוכה, חשוב כמפנה לפנה). מ"א סק"ב (ומבית לסוכה, כיון שאין המחיצה
עשויה לתשמיש אלא לשם מצות סוכה, חשוב כמו מפנה לפנה בלא מחיצות (מרדכי), ואם כן
אפילו לא היה דעתו לכך אין צריך לקדש שנית).
וכעין זה לעיל סי' נה סכ"א (במקומות שהש"ץ עומד
בתיבה או בבימה, אף על פי שהיא גבוה י' טפחים ורחבה ד' על ד' או יותר, ויש לה
מחיצות גבוהות י' טפחים או יותר, מצטרף עמהם ומוציאם ידי חובתן, מפני שהיא בטלה
לגבי בית הכנסת ... הואיל והוא תשמיש בית הכנסת ורגלי בני בית הכנסת בתוכה).
וראה הערות וביאורים שם ע' רצ.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) עדר דיני בציעת הפת בשבת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
724 ירושלמי ברכות פ"ו ה"א (רבי
אבא בשם רב, מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. ריב"ל אמר שותין אף
על פי שלא שתה. מה פליג, מה דמר רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד, מה דמר ריב"ל
כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו). תוס' פסחים קו, א ד"ה הוה גחין (וגם בהמוציא
יש להוכיח מירושלמי, אם יש לכל אחד ככרו אין צריך להמתין, ואוכל כל אחד משלו ...
בשאין ככר לפני כל אחד, אי נמי בשבת, וכגון שאין להם לחם משנה, דאז צריכין לאכול
מבציעתו). טור ושו"ע שם (אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע, ואם יש
לפני כל אחד לחם משנה יכולים לטעום אף על פי שעדיין לא טעם הוא).
וכן הוא גם בחול, כדלעיל סי' קסז ס"כ (ואם כל אחד אוכל
מככרו, ואין זקוקים לככר שביד הבוצע, רשאין לטעום מככרותיהם קודם שיטעום הבוצע
מככרו).
וכן הוא לענין יין הקידוש, כדלעיל סי' רעא ס"ל ( אבל
אם היו להם כוסות יין שאינן פגומים, רשאים לשתות קודם שישתה המקדש).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) עדר דיני בציעת הפת בשבת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
728 יראים שם (דבעינן מידי דמחייב עליה
ברכת המזון. דאמרינן בברכות פרק ג' שאכלו (מט, ב) טעה ולא הזכיר של ראש חדש בברכת
המזון אין מחזירין אותו, שבת ויום טוב בברכת המזון מחזירין אותו, מאי טעמא ראש חדש
אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, שבת ויום טוב דלא סגי ליה דלא אכיל, פירוש מידי דמחייב
עליה ברכת המזון). אור זרוע הל' ערב שבת סי' כא (משמע דלא חשיב סעודות שבת אלא
מידי דשייך בי' למימר ברכת המזון, שמזכיר בו של שבת, ואיזו זה הלחם, דאי שאר אוכלים
לא שייך בהו כי אם מעין שלש). רא"ש ברכות פ"ז סכ"ג (דביום טוב לא
סגיא דלא אכל פת, דבר שצריך לברך אחריו ברכת המזון). וכן הוא בשבת.
וכן הובא לעיל סי' קפח ס"י (בשבתות וימים טובים של שלש
רגלים שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון ... (ומיני לחמים שאין קובעין
עליהם סעודה, צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה), ואז הוא חייב לברך ברכת המזון).
*
וכל זה הוא לפי האמור לעיל, שמוכח בגמרא הנ"ל, שבסעודת
שבת ויום טוב צריך לאכול סעודה שחייבים להזכיר של שבת ויום טוב בברכת המזון,
והיינו לחם, שמברכים עליו ברכת המזון, ומזכירים בה רצה ויעלה ויבא. משא"כ
במזונות אין צריך להזכיר מעין המאורע.
אבל למעשה קיי"ל שגם בברכה מעין ג' מזכירים מעין המאורע,
כמובא בתוס' ברכות מד, א ד"ה על (ובס' המיימוני מצריך להזכיר בה מעין המאורע
בשבת וביום טוב. וכן משמע בירושלמי).
והיינו הא דאמרינן בירושלמי ברכות פ"ו סוף ה"א (מהו
להזכיר בה מעין המאורע, א"ר אבא בר זימנא ר' זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע.
א"ר ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנו מיחוש).
וברמב"ם הל' ברכות פ"ג הי"ג (ובשבתות וימים
טובים אומר בברכה זו בכללה מעין קדושת היום, כדרך שמזכיר בברכת המזון).
וכן נפסק בשו"ע סי' רח סי"ג (מזכירין בה מעין המאורע
בשבת ויום טוב וראש חדש).
וכן הוא בנוסח ברכת מעין ג' שבסדור רבינו.
ולפי זה הובא בהגהת מהרי"ל על הגליון לעיל סי'
קפח ס"י (שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו, ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה,
שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום).
וכעין זה מצינו בפוסקים לענין סעודה שלישית, כדלקמן סי' רצא
ס"ז ( אבל יש מקילין עוד שיכול לקיים סעודה ג' בכל מאכל העשוי מחמשת
המינים שמברכים עליו בורא מיני מזונות, שהוא נקרא מזון).
ובקיצור הלכות שבת לסי' עדר (מילואים ע'
ע), הביא איזה מקורות לדעה זו, ושהפרי מגדים דן בזה.
וראה לקו"ש חכ"א ע' 85 בהערה.
דרכי החיים (אכילת חובה ח"ג ס"ק א). ס' הק"ן ע' 36. מחשבת חיים ע'
פז-ח. מ"מ וציונים.
*
אמנם בזה לא יישב אלא את הטעם הראשון הנ"ל, שהוא הטעם
שהוכיחו הראשונים מהגמרא בברכות (כדלקמן הערה הבאה), אבל לא הובא בדבריו הישוב
לשני הטעמים האחרים שהובאו כאן (שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחי' האדם; ושלגבי
אכילת המן נאמר לחם).
ואפשר שלפי הגהה זו, מפרש כן רבינו את
דעת הגאונים דלעיל סי' רעג ס"ז (הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים אין קידוש אלא
במקום סעודה, אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו אם אכל כזית, או אפילו כזית
מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין מלבד כוס הקידוש,
יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה). והיינו שלפי זה אפשר שיוצא בזה גם ידי חובת סעודת שבת.
אבל ראה בהנסמן לקמן (הערה 738 ).
פתיחה בהקשר
דובר שלום מנהג אנ"ש בטעימת המסובין מכוס של קידוש
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
אופן זה נזכר בירושלמי ברכות פ"ו ה"א, ומשם הובא לפוסקים.
פתיחה בהקשר
על הפרק
אגרות קודש כרך כז י'תלח
מקור מפורש
בפרק זה
27 במש"נ משפטים כד, יו"ד.
יום שלישי קו האמצעי המבריח מן הכתר (רצון) מפנימיותו ועד המל' (מעשה) ובאופן דאינו משתנה (פדה בשלום, תער"ג).
ט"ו תמוז מילוי הלבנה (דחודש הגאולה) בשלימות (ראה שמו"ר פט"ו, כו. שו"ע יו"ד סקע"ט, ס"ב. רד"ה נחמו עת"ר).
כל . . יכונה מכתב בעל הגאולה לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (נדפס בס' המאמרים תש"ח ע' רסג).
התבוננות הדרושה בארוכה קצת – במכתב דג' תמוז השתא.
עסק בתומ"צ . . גאולה הוא ראה תניא פל"א.
וכמחז"ל אין אבות פ"ו מ"ב.
ממחז"ל היו תנחומא ויגש ו. ולהעיר מלקו"ת ר"פ ויקרא.
ועבד מלך – מלך רש"י לך טו, יח (וראה שבועות מז, ב).
מדברי בעל הגאולה ס' המאמרים – קונטרסים ח"א קעה, ב.
באתחלתא דגאולה וי"ל שזהו הטעם שלא בירך את ברכת הגומל (כ"א לאחרי חזרתו מקאַסטראָמאַ לביתו), ובל' אדה"ז: אין לברך עד שיצא מהסכנה לגמרי (ברה"נ פי"ג, ה).
יהי . . יטשנו מ"א ח, נז. וראה סד"ה יהי ה' השי"ת.
שהיורש הוא במקום המוריש דשני טעמים בירושה: קורבה (וזהו גם בב"נ היורש), הוא כמו עצם המוריש ולכן אינו שינוי רשות וכו' (וזהו רק בישראל (ראה תוספתא ב"ק פ"י (ה', ח'). צפע"נ להראגאצאווי מילואים יג, א. מהד"ת יט, א)).
תחת אבותיך יהיו בניך שלכן אתי (גם) מכח אבוה דאבא (ב"ב קנט, ב). וי"ל שזה שייך רק מפני שהוא עצם המוריש (מעת הולדו (וי"ל דגם קודם לזה והא דאינו יורש (נדה מד, א) הוא מטעם אחר, ואכ"מ) ושוב א"צ לו), משא"כ מצד קורבה.
שבמעשים . . האבות להעיר מדיוק מחז"ל: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב (תדא"ר רפכ"ה).
וכידוע בענין התשובה ראה אגה"ת פ"א. סה"מ להצ"צ מצות תשובה (רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב).
אדמו"ר הזקן בונה ירושלים סי' עא. מאה שערים לז, א. תו"א מקץ לו, ב. וראה סד"ה עתידין צדיקים ה'תש"ב [סה"מ תש"ב ע' 77].
נפש ל' רצון בבונ"י ומ"ש שם: כמו חשקה נפשי כלתה נפשי, אבל בתו"א שם ובכ"מ כמ"ש: אין נפשי אל העם. וראה הערה בסה"מ תש"ט ע' רכז.
תורת הבעש"ט המשך מים רבים סקי"ג. ס' המאמרים – קונטרסים [ח"ב] ע' תתיח [תט, ב]. לקו"ד ח"א ע' רכו. וידועה הראי' מעירוב תחומין דמקום שדעתו שם שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז סת"ח: לפי שדעתו של אדם כו'). ובירוש' ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום.
כי מראש . . יתחשב בלק כג, ט. וראה זהר וביאוה"ז עה"פ.
דעם לבדד ראה לקוטי לוי יצחק לזח"ג חצ"ר, ב.
לבדד ישכון להעיר מאור התורה להה"מ עה"פ.
כמופת . . עוז תהלים עא, ז.
וכמחז"ל לבושו שמו"ר רפ"ח.
לבש . . התאזר תהלים צג, א. וראה רשימות הצ"צ עה"פ.
הוי' יברך את עמו בשלום לכאורה סיום זה אינו שייך כלל לדחז"ל בשמו"ר. וי"ל דעי"ז מתרץ דכיון שניתן להם עוזו דהקב"ה הרי אין כל אומה ולשון יכולים לעמוד בפניהם, ומתרץ שניתנה להם תורה – שניתנה לעשות שלום בעולם (רמב"ם סוף הל' חנוכה. ועפ"ז מובן בפשטות הש"ס ביצה (כה, ב), משא"כ להמפרשים שם, חדא"ג מהרש"א זבחים קטז, א ד"ה ה' עוז). ואמחז"ל (במדב"ר ספי"א. ואולי זהו מקור הרמב"ם הנ"ל והרי מביא ג"כ אותו הפסוק דלהלן) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל נתיבותי' שלום.
הביאור ע"פ קבלה – ראה לקוטי לוי יצחק (לאאמו"ר) לזח"ג (רסח, א).
במגיד משנה שם מציין לספרי (וכנראה הכוונה – עה"פ נשא ו, כו). אבל בספרי שלפנינו איתא רק "גדול השלום כו'" (ולא "שכל התורה כו'") – ולכן מסתבר (אף שבדוחק י"ל שגירסא אחרת היתה להמ"מ בספרי), שהציון של המ"מ הוא – כל' הד"ה זה – ל"גדול השלום כו'", כללות ענין גדולת השלום (אבל ל"מ כן באוה"ת להצ"צ (צויין בהערה הבאה)).
נט, ב.
ובאוה"ת להצ"צ עה"פ במשלי (ע' תקנג): ועי' רמב"ם סוף הל' חנוכה הי"ד שכל התורה והמגיד הראה מקום מהספרי והרי כ"ה בגמרא בגיטין.
נט, סע"א ואילך.
סנה' עא, א.
חולין סו, ב.
סנה' צט, ב.
שבזה דוקא מדובר ברמב"ם שם – כי בא בהמשך ל"שלום ביתו" ו"שלום בין איש לאשתו" שלפני זה שם. ועד"ז הוא בש"ס גיטין.
ראה רשימות הצ"צ עה"פ דרכי' דרכי נועם סעיף ד' (אוה"ת נ"ך ע' תקנד).
ראה פאה רפ"ב. אוה"ת שם ס"ד.
פח, סע"ב.
סוכה לב, א.
ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ט. תו"א לך יא, ג. ובכ"מ.
יום כניסת כ"ק מו"ח אדמו"ר לבריתו של אברהם אבינו. ענינו – נתבאר בארוכה בההתועדות (נדפס בלקו"ש ח"י ע' 44 ואילך).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
8 שבמחשבתו . . התורה : להעיר מתורת הבעש"ט שבמקום שהרצון ומח' מלובש שם שם הוא כולו (אוהית במדבו א' תמב. ד"ה רפאנו תרת"ץ). וראה ירוש' ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום. ובזח*ג רמז, ב: אדם דאיהו מחשבה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ דברים, תשעה-באב נדחה, ה'תשכ"ד*
מקור מפורש
בפרק זה
354 ראה כש"ט סי' ערה (לו, א). לקו"ד כרך א קיג, ב. ועוד. וראה לקו"ש ח"ח ע' 348 בהערות הראי' על זה מעירוב תחומין דבמקום שדעתו שם, שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת סת"ח: לפי שדעתו של אדם כו'). ובירושלמי ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ דברים, תשעה-באב נדחה, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בפרק זה
24 ראה כש"ט סי' ערה (לו, א). לקו"ד כרך א קיג, ב. ועוד. וראה לקו"ש ח"ח ע' 348 בהערות הראי' על זה מעירוב תחומין דבמקום שדעתו שם, שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת סת"ח: לפי שדעתו של אדם כו'). ובירושלמי ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות מח
מקור מפורש
בפרק זה
146 וידועה הראי' מעירובי תחומין דבמקום שדעתו שם, שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז סת"ח: לפי שדעתו של אדם כו'. פרש"י חוץ מן המים ומן המלח – עירובין כו, ב). ובירושלמי ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום. ובזח"ג רמז, ב: אדם דאיהו מחשבה (עפ"י לקוטי שיחות ח"ח ע' 348. חי"ג ע' 151. חכ"ה ע' 124. ע' 297. ח"ל ע' 23).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע ה
מקור מפורש
בפרק זה
עג ירושלמי ברכות רפ"ו הובא ב תוס' שם לח, ב ד"ה והלכתא.
פתיחה בהקשר