148
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
138 לקוטי
האזינוג
א. איתא בגמרא: ,מנין לברכת התורה לפני' מה"ת : שנאמר : כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" י.
והנה מזה שיש לימוד מיוחד בנוגע לברכת התו' (אף שלכאו' נכללת היא*י בזה שמברכין על כל המצות *) משמע >
דברכת התורה זו שונה מברכת המצות. וי"ל דהחילוק הוא -- דברכת המצות היא הודאה לחקב"ה על אשר מקדש אותנו במצותיו, ואילו ברכת התורה היא ברכה על עצם לימוד התורה (מלבד ** קיום המצוה שבזה), כדמשמע גם בשינוי הל' דברה"ת -- מברכת המצות.
וכן משמע מלשון אדמו"ר הזקן בשולחנו *; ,ולכן יראה כל אדם שתהיי כלי חמדתו של הקב"ה שהי י משת-
במצות שבמעשה (הפרשת תרומה ומעשר, אכילת זבח (אבל ראה ירוש' שבהערה **))]. וע"ד שאין מברכים על מצות ברהמייז ותפלה. ובברכות ק"ש -- ראה ,רשב"א (הובא בביי או"ח סי" מן*, הג' הצ"צ) ושאר פוסקים" ד,אין להם שייכות כלל עִם ק"ש" ו,קראו אותן ברכות ק"ש כו' משום כו'" (תניא פמיט). וראה שו"ע אדה"ז סנ"ט ס"ר.
*6) וי"ל דעל קיום המצוה -- היא ברכת אקב"ו על ד"ת, שבברכות השחר (בנוסחא שווה לכל ברכות המצות), ולכן גם באה לראשונה.
הערות
- 1. ברכות כא, א (ועד"ז הוא בירושלמי שם פ"ז ה"א, ושינ).
- 6. והרמב"ן (בסהמ"צ בהוספות למ"ע מצוה טו) מנאה במנין המצות. וראה צלייח (בגמי שם). שאג"א טי' כד. פרייח לשו"ע או"ח ר"ס מז שהכריחו מסוגיית הגמי דברכה"ת מדאורייתא. וכ"ה דעת הרשב"א (שם מח, ב). מאירי (כא א). חינוך (מצוה תל).
- 3. אבל גם אם נימא ולימוד הנ"ל רק אסמכתא היא (כמו שביאר במג'"א (בסהמייצ שם), פי' הצלייח ושאג''א (הנ"ל) ועוד בדעת הרמב"ם, ובארוכה -- במראה הפנים לירושלמי (שם)) -- מסתבר שהיא ברכה על עצם לימוד התורה כבפנים וכדברי אדה"ז לקמן.
- 4. וראה ביאור הריי"פ פערלא (לסהמייצ רסייג) מ"ע לג שמפרש שגם הרמב"ם ס"ל דברכהיית דאורייתא היא, אלא שלא מנאה במנין המצות כי לדעתו נכללת היא במצות ת"ת.
- 3. פרשתנו לב, ג.
- 6. וראה דב"ר פ"ח, ב. פי"א, ו
- 4. אבל ראה ירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) דברכת המצות גלמדת בהיקש מברכת התורה.
- 6. ראה אנציקלופדיא תלמודית בערכו.
- 66. אבל אינו מוכרח, בי י"ל א) לפי שהיא דאורייתא (ראה בהערה 2). ב) גם להדיעות דהוי דרבנן (כמו שאר ברכת המצות) אסמכוה אקרא מיוחד כי שאני תורה שהיא מצוה שבדיבור, ואינו דומה לשאר מצות שהם במעשה. [ובפרט שמהכתובים שעליהם סמכו ברכות המצות המדובר הוא
- 7. או"ה סי' מז, ולפי מ"ש השאג"א (שם) והפר"ח (שם) שמדברי הגמ' (נדרים פא, א) על מה חרבה הארץ כו' שלא ברכו בתורה תחלה כו' מוכח דברה"ת הוי דאורייתא, י"ל שלכאו" גם אדה"ז ס"ל כן (אף שלא הביא הלימוד דברכות שם), שהרי הביא הא דנדרים בהתחלת דבריו (ראה עדִייז פר"ח שם שכ' כן בדעת הטור).
- 8. כ"ה בדפוסים שונים כולל דפוס א'
- 12. *) סד"ה וכתב הרא"ה (עיי"ש דם"ל דישנה אמירת ברכות אלו אף שאינו קורא ק"ש). ובב"י שם זברכות ק"ש ,אינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע אלא ברכות השבח הן".
שולחן ערוך, אורח חיים מ״ז - הטקסט מספריא
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד.
צָרִיךְ לְבָרֵךְ בֵּין לְמִקְרָא בֵּין לְמִשְׁנָה בֵּין לִגְמָרָא: הַגָּה: בֵּין לְמִדְרָשׁ (טוּר).
הַכּוֹתֵב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא, צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
הַמְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ: הַגָּה: וְה"ה דְּיָכוֹל לִפְסֹק דִּין בְּלֹא נְתִינַת טַעַם לִדְבָרָיו (רַ"ן פ"ק דְּשַׁבָּת וּפֶרֶק כָּל הַצְלָמִים כָּתַב דְּהָוֵי כְּהִרְהוּר).
בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְהַעֲרֵב נָא וְכו' וַאֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ.
אוֹמֵר וְהַעֲרֵב עִם וָי"ו: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלֹא וָי"ו וְכֵן נָהֲגוּ ( רַמְבַּ"ם פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה וְרַשְׁבָּ"א בְּשֵׁם הַמָּאוֹר וְאַבּוּדַרְהַם) אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר בְּוָי"ו.
בִּרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם פּוֹטֶרֶת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אִם לָמַד מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק.
וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִי סַגֵּי בְּקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לָהּ מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק, וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם אַהֲבַת עוֹלָם.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הִפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת הַתּוֹרָה לְלִמּוּדוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְהַנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְכֵן נָהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים סָמוּךְ לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה.
אִם הִפְסִיק מִלִּלְמֹד וְנִתְעַסֵק בַּעֲסָקָיו, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלִלְמֹד לָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְהוּא הַדִּין לְשֵׁנָה וּמֶרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵא, דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק.
שְׁנַת קֶבַע בַּיּוֹם עַל מִטָּתוֹ הָוֵי הֶפְסֵק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְכֵן נָהֲגוּ.
אַף אִם לָמַד בַּלַּיְלָה, הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָשַׁן.
הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לִלְמֹד, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, מְבָרֵךְ כָּל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד עַיֵּן לְעֵיל סי' א' סָעִיף ו' שֶׁיַּמְתִּין מִלְּאָמְרָם עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם: הַגָּה: וּלְכַתְּחִלָּה יִטֹּל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לִלְמֹד וְאִם לֹא הָיָה לוֹ מַיִם יָכוֹל לִלְמֹד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא נְטִילָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם נְטִילָה כְּדִלְעֵיל סִימָן מ"ו (אָגוּר).
נָשִׁים מְבָרְכוֹת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה:
דברים רבה ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת (דברים ל, יא), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, יב): בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְאַחַר כָּךְ לַמְדֵנִי חֻקֶּיךָ, הֲרֵי בְּרָכָה לְפָנֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן, שֶׁכָּתוּב אַחַר הַשִּׁירָה (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה, מִשֶּׁשָּׁנָה לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, הֲרֵי בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִזְקַקְתָּ לְבִרְכָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַף אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כא): בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וגו'. דָּבָר אַחֵר רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בֵּרַכְתָּ אֶת הַתּוֹרָה, לְעַצְמְךָ אַתְּ מְבָרֵךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יא): כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים, וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁמָּא לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְנֶעֶלְמָה מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, כא): וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי אֵלּוּ הַחַיּוֹת, (איוב כח, כא): וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ו): וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּׂרָפִים, אָמַר לָהֶם, בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלֵאת, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים ל, יא): כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְךָ.
מצוטט ב־11 עמודים
תורת מנחם 9
- טו - שנת תשט"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת ה'תשט"ז. לקו"ש חי"ד ע' 148
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"כ. לקו"ש חי"ד ע' 148
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ קדושים, ו' אייר (מאמר א), ה'תשכ"ה לקו"ש חי"ד ע' 148
- לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג לקו"ש חי"ד ע' 148
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ד ע' 148
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב לקו"ש חי"ד ע' 148
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ד ע' 148
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תש"ל לקו"ש חי"ד ע' 148
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ד ע' 148
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות ברכות השחר וקריאת שמע ‹ הלכות ברכות השחר ‹ מז דיני ברכת התורה לקוטי שיחות חי"ד ע' 148
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.