א
ריג מי שיצא אם מוציא אחרים ובו ז' סעיפים:
א על כל פירות ושאר אוכליםא חוץ מפתב וכל משקין חוץ מייןג אם האוכלים או השותים הם שנים או יותרד אחד מברך לכולם אע"פ שלא הסיבו על המטות.
ואפילו בימיהם שלא היה קבע לסעודה בלא הסיבה אם הם אורחים הסועדים אצל בעל הביתה וכל אחד שולחן קטן לפניו שאינם יודעים קביעותם יחד עד שהסיבו יחדו וכל זמן שלא נקבעו יחד אין אחד פוטר את חבירו בברכתוז בפת ויין שהם חשובים ודרכם לקבוע עליהם בהסיבה מפני חשיבותםח מכל מקום בשאר דברים שאינן חשובים כל כך ואין דרכם כל כך בהסיבה פוטר אחד את חבירו בלא הסיבה.
ומכל מקום צריך שיהיו קבועים יחדט בישיבה ולא בעמידהי.
ובזמן הזה שאין דרכנו בהסיבה כלליא אין חילוק בין פת ויין לשאר דברים שבלא ישיבה גם בשאר דברים אינו פוטר ובישיבה גם בפת ויין פוטריב והוא שישבו כולם בשולחן אחדיג או בלא שולחן במפה אחתיד בדברים שדרך קביעות אכילתם היא על המפה ודברים שדרך לקבוע עליהן אף בלא מפה כגון יין וכיוצא בו משישבו בקביעות יחד על הספסלים או על הקתדראותטו זה אצל זה זו היא קביעותם אבל לא כשישבו זה בכה וזה בכה.
במה דברים אמורים ביין הרשות אבל ביין קידוש והבדלה פוטר אחד את חבירו אפילו בעמידה ואפילו אין עומדים במקום אחד אלא כל אחד בביתו שאחד מקדש או מבדיל בביתו ומתכוין להוציא שכנו ושכנו שומע על הכוס שבידו ושותהטז הואיל והיא חובה ואינה כברכת הנהנין כמ"ש בסי' רע"גיז.
ואפילו אם כבר טעם המקדש או המבדיל כמלא לוגמיו ושוב אין השומעים צריכים לטעום אלא למצוה מן המובחריח אעפ"כ נפטרים בברכתו אפילו בעמידה שמתוך שהם מצטרפים יחד לצאת ידי קידוש והבדלה מצטרפים ג"כ לצאת ידי ברכת הייןיט.
ויש אומריםכ שבשאר דברים חוץ מפת ויין אין אחד פוטר את חבירו ואפילו הסיבו שכיון שאין דרכם לקבוע עליהם כל כך אין קביעות מועלת בהם אלא א"כ באו בתוך הסעודה שמתוך שמועלת קביעות להפת מועלת ג"כ לשאר דבריםכא.
ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונהכב נהגו במדינות אלו לברך כל אחד לעצמו בשאר דבריםכג לחוש לסברא האחרונה חוץ משכר ומי דבש לפי שרגילין לקבוע עליהם אף בלא סעודה לפיכך מועלת בהם קביעות כמו בייןכד.
ומכל מקום אף ביין אם ב' או ג' נכנסים לבית אדם אחד ונותנים להם יין לשתות דרך עראי כל אחד מברך לעצמוכה אפילו יושבים בשולחן אחד שאין אחד פוטר חבירו בכל הדברים אלא בישיבת קבע על דעת שלא לעקור מיד ממקום זה אפילו לילך לקבוע במקום אחרכו ואצ"ל אם אין דעתם לקבוע כלל אלא לשתות בדרך עראי:
הערות
- א. כלישנא קמא ו כר' יוחנן מג, א. שכן דעת הרי"ף והרמב"ם הל' ברכות פ"א הי"ב והרא"ש ברכות פ"ו סי' לג ורוב הפוסקים כמבואר בב"י סי' קעד ד"ה גרסינן ובריש סי' ריג. טור ושו"ע ס"א.
- ב. לענין קביעות על הפת ע"י הסיבה על המטות - ראה לעיל סי' קסז סט"ו.
- ג. לענין קביעות על היין - ראה לעיל סי' ריב ס"י.
- ד. רא"ש שם טור ושו"ע שם.
- ה. ריב"ל בירושלמי ברכות פ"ו ה"ו, שכן פסקו תלמידי רבינו יונה ד"ה ועוד אומר והרא"ש שם. משא"כ בעל הבית עם בני ביתו, כדלעיל סי' קסז סט"ו.
- ו. תוס' ברכות מב, א ד"ה הסבו. רבינו יונה שם בשם רבינו יצחק. וראה גם לעיל שם. משא"כ בזמנינו שרגילין לקבוע רק כשכולם יושבים בשלחן אחד כדלקמן.
- ז. משנה ברכות מב , א.
- ח. רא"ש שם ופ"ח סי' ג. טור. דרישה סי' קעד ס"ק ה.
- ט. משא"כ ארעי, כדלקמן בסוף הסעיף.
- י. רש"י ברכות מג, א ד"ה שאני [שצריך ישיבה]. תוס' חולין קו , ב סד"ה ושמע מינה [שצריך קביעות]. טור סי' קעד [שצריך ישיבה]. רבינו ירוחם נתיב טז ח"ג [שצריך קביעות]. הובאו ב ב"י.
- יא. תוס' ברכות מב, א ד"ה הסבו. רבינו יונה שם. רא"ש ברכות פ"ו סי' לג. וכדלעיל סי' קסז סט"ו.
- יב. ( ר"י ) [ב"י ד"ה ומ"ש אבל כל]. שו"ע שם.
- יג. תוס' ורבינו יונה שם. מ"א ס"ק ב.
- יד. רבינו יונה שם. הרא"ה בפקדת הלוים (ע' קכח). שו"ע סי' קסז סי"א. לעיל שם ובריש סי' קצג.
- טו. לשון הברייתא ברכות מג, א (דלא מהני כשדעתייהו למיעקר משם למקום סעודה). רש"י שם ד"ה שאני (דסגי בזה כשנקבעים שלא בשעת סעודה). וראה גם מ"א ס"ק א.
- טז. מ"א סי' רעג ס"ק יג.
- יז. סעיף י (שיכול להוציא שכנו). שם ס"ו (שברכת היין של קידוש דינה כברכת המצוות). וראה גם לעיל סי' קסז סכ"ג וש"נ.
- יח. כדלעיל סי' קצ ס"ה ולקמן סי' רעא סכ"ה וש"נ.
- יט. תוס' ברכות מג, א ד"ה הואיל.
- כ. ראב"ד הל' ברכות פ"א הי"ב וכלישנא בתרא ברכות מג , א לר' יוחנן, הובא בב"י סי' קעד. רמ"א ס"א.
- כא. ברייתא וגמרא שם. מ"א ס"ק ה.
- כב. שו"ע ס"א. וכדלעיל תחלת הסעיף - שכ"ה דעת רוב הפוסקים.
- כג. רמ"א שם. ועי' לעיל סי' קסז סי"ח, שעכשיו נהגו לברך כ"א לעצמו גם בפת אפי' כשקביעותם מועלת. ועי' אג"ק חי"ד ע' כט.
- כד. ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ו.
- כה. אגודה חולין סי' קח. מ"א ס"ק ו.
- כו. גמרא שם. מ"א ס"ק א.
משנה תורה, הלכות ברכות א׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבים שנתועדו לאכול פת או לשתות יין ובירך אחד מהן וענו כולם אמן הרי אלו מותרין לאכול ולשתות אבל אם לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אע"פ שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו במה דברים אמורים בפת ויין בלבד אבל שאר אוכלים ומשקין אינן צריכין הסיבה אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן הרי אלו אוכלים ושותין ואף ע"פ שלא נתכוונו להסב כאחד.
תלמוד ירושלמי ברכות ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: הָיוּ יוֹשְׁבִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵיסֵיבוּ אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן. בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן. וְאוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר.
הלכה: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בִּשְׁבוּעַ הַבֵּן הִיא מַתְנִיתָא. הָא בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לֹא. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא אֲפִילוּ בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
תַּנִּי סֵדֶר סְעוּדָה אוֹרְחִין נִכְנָסִין וְיוֹשְׁבִין עַל הַסַּפְסָלִין וְעַל הַקַּתֶדְרָיוֹת עַד שֶׁכּוּלָּן מִתְכַּנְּסִין. הֵבִיאוּ לָהֶן יַיִן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵבִיאוּ לָהֶן לְיָדַיִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת. הֵבִיאוּ לָהֶן פַּרְפֶּרֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. עָלוּ וְהֵיסֵבוּ הֵבִיאוּ לָהֶן יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁבֵּירַךְ עַל הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁנִי. וְאֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כּוּלָּם. הֵבִיאוּ לָהֶן לְיָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל יָדוֹ אַחַת צָרִיךְ לִיטוֹל שְׁתֵּי יָדָיו. הֵבִיאוּ לָהֶם פַּרְפֶּרֶת אֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כוּלָּן. וְאֵין רְשׁוּת לְאוֹרֵחַ לִיכָּנֵס אַחַר שָׁלֹשׁ פַּרְפְּרָאוֹת.
תַּמָּן תַּנִינָן סוּכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד. גָּמַר מִלֶּאֱכוֹל לֹא יַתִּיר אֶת סוּכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִיָיא בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב צָרִיךְ אָדָם לִפְסוֹל סוּכָּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל קִידֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְנִמְלַךְ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְּשֵׁם רִבִּי [הוֹשַׁעְיָא] מִי שֶׁסּוּכָּתוֹ עָרֵיבָה עָלָיו מְקַדֵּשׁ לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בְּתוֹךְ סוּכָּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין וְלֹא פְּלִיגִין. מַה דָּמַר רַב בְּשֶׁלֹּא הָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. וּמַה דָּמַר שְׁמוּאֵל בְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא אַתְיָא דִשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי חִיָיא וּדְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר רִבִּי אִמִּי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁנֶּחְלָקִין בַּפֵּירוֹת.
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא מִפְּנֵי מַה בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. אָמַר לָהֶן מִפְּנֵי שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא הֲדָא אָמְרָה אֲהֵן דְּעָטִישׁ גַו מֵיכְלָא אֲסִיר לְמֵימַר לֵיהּ יַיס בְּגִין סַכַּנְתָּא דְּנַפְשָׁא.
וְאוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר. מַה בֵּין מוּגְמָר וּבֵין יַיִן. מוּגְמָּר כּוּלָּן מֵרִיחִין. יַיִן אֶחָד הוּא טוֹעֵם. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה מוּגְמָר כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלָה עָשָׁן צָרִיךְ לְבָרֵךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא מִיבְדּוֹק לְרִבִּי זְעוּרָא. אֲמַר לֵיהּ כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר עַל שֶׁמֶן עָרֵב. אֲמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּשֶׁמֶן עָרֵב. אָמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. יִצְחָק בַּר אַבָּא בַּר מְחַסְיָה וְרַב חֲנַנְאֵל הֲווּן יָתְבִין חַד אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְחָרָנָה אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. מָתִיב מַן דָּמַר בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ לְמָן דֵּמָר בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְכִי עֵצִים הֵן. אָמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ. וְכִי עֵצִים הֵן. סָלְקִין לְבֵית רַב וְשָׁמְעוֹן [רַב] חוּנָה בְּשֵׁם רַב אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. גָּנִיבָא אָמַר שֶׁמֶן לְזוּהֲמָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי יוּדָן וַאֲפִילוּ קָוִוי לְתוֹךְ יָדוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב הַמְּרַבֵּץ אֳלֵינְתִּית בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רַב חִסְדָּא עַל כּוּלָּן הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. בָּר מִן אֲהֵן מוֹסְכִין דְּיֵימַר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּמִינֵי בְּשָׂמִים.
חולין ק״ו ב - הטקסט מספריא
עַד הַפֶּרֶק. קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ – עַד הַפֶּרֶק, וְכׇל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה בַּגּוּף – חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם לְחוּלִּין, וּבְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ.
אָמַר רַב: עַד כָּאן לְחוּלִּין, עַד כָּאן לִתְרוּמָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה, לְחוּמְרָא. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה, לְקוּלָּא.
אָמַר בַּר הֶדְיָא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, וְאָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְחוּמְרָא, וְלָא תֵּימָא רַבִּי אַמֵּי מִשּׁוּם דְּכֹהֵן הוּא, דְּהָא רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא לֵיוַאי, וְאָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְחוּמְרָא.
אָמַר רַב: נוֹטֵל אָדָם אֶת שְׁתֵּי יָדָיו שַׁחֲרִית, וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אֲמַר לְהוּ רַבִּי אֲבִינָא לִבְנֵי
he must pour on the area extending until the joint. In sanctifying the hands and feet in the Temple before the service, he must pour the water until another joint, where the palm meets the wrist. And any item that is considered to interpose between one’s skin and the water with regard to immersion of the body in a ritual bath, disqualifying the immersion, likewise interposes with regard to washing the hands for eating non-sacred food and with regard to sanctification of the hands and feet in the Temple.
Rav said this halakha to his students while indicating with his hand the joints to which the baraita is referring: One washes until here, the second joint of the fingers, for non-sacred food, and until there, the third joint, where the fingers join the palm, for teruma. And Shmuel disagreed and said: One washes until here both for eating non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint where the fingers join the palm. And Rav Sheshet said: Until here both for the consumption of non-sacred food and for teruma, indicating the more lenient location, the second joint.
Bar Hedya said: I was standing before Rabbi Ami, and he said: One washes until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint. And do not say that Rabbi Ami acted this way only because he is a priest and acted stringently to avoid confusing teruma and non-sacred food. This cannot be, as Rabbi Meyasha, son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi, is a Levite, and yet he too said: Until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location.
§ Rav says: A person may wash both of his hands in the morning and stipulate with regard to them that he may eat on the basis of that washing throughout the entire day, provided he guards his hands from dirt and ritual impurity. It is likewise related that Rabbi Avina said to the inhabitants of
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב שו"ע אדה"ז או"ח סרי"ג ס"א
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל וישלח שיחה ב חולין קו, א
- תורת שמואל תר"ם [ערבים עלי דברי דודיך] ויובן כו' ענין נט"י חולין קו, א
- תורת שמואל תר"ם ועפי"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו חולין קו, ב
- תורת שמואל תר"ם ערבים עלי דברי דודיך חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים ז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים א מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה א מאותו ספר חולין דף קו ע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה י מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה יא מאותו ספר חולין קו , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה טז מאותו ספר חולין קו , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנט באיזה כלי נוטלין לידים וכיצד יבאו המים לידיו כא מאותו ספר חולין קו , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קס איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה ט מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קס איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה יא מאותו ספר חולין קו , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסא דיני חציצה וטבילה א מאותו ספר חולין קו, ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסא דיני חציצה וטבילה מאותו ספר חולין קו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסב דיני הגבהה ושיפשוף הידים בנטילה ה מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסד שיכול להתנות על הנטילה א מאותו ספר חולין קו , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות ריג מי שיצא אם מוציא אחרים ב מאותו ספר חולין קו , א
- דובר שלום נט"י לטיבולו במשקה משום נקיות חולין קו, א
- דובר שלום טבילת ידים במים הפסולים לנטילה חולין קו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות נטילת ידים ז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים חולין קו, א

