א
קנח דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י"ט סעיפים:
א כל האוכל פתא שמברכין עליו המוציאב צריך ליטול ידיו תחלה אע"פ שאינן מלוכלכות ואינו יודע להם טומאהג לפי שסתם ידיםד שהסיח מהם דעתו משמירתןה הן שניות לטומאה ופוסלות את התרומהו מדברי סופריםז עד שירחצם במים כהלכתן ותקנו אף באכילת חולין משום סרך תרומהח שירגילו ליטול ידיהם בכל אכילה ולא ישכחו ליטול לתרומהט ולא רצו לחלק בין כהנים לישראלים שאין אוכלים תרומה.
וגם עכשיו שאין הכהנים אוכלין תרומה מפני הטומאהי לא בטלה תקנה זו כדי שיהיו רגילים בני ישראל כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו לאכול בטהרהיא.
ולא תקנו אלא בפת לפי שרוב התרומות הן בפתיב שמן התורה אין תרומה נוהגת אלא בדגן תירוש ויצהריג שנאמריד ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגו' והדגן שהוא ה' מיני תבואהטו דרך אכילתו הוא לעשות ממנו פתטז ותירוש ויצהר הם יין ושמן דרך שתייתן הם בכלי ואין אדם עשוי ליגע בהם בידיו לפיכךיז לא הצריכו בהם נטילת ידיםיח אפילו בתרומהיט ואצ"ל בחולין.
וגם בפת חולין לא הצריכו אלא בפת שרגילין בה תדיר לקבוע סעודה עליהם אבל פת הבאה בכיסנין ולחמניות דקות שאין מברכין עליהם המוציא לפי שאין רגילין לקבוע סעודה עליהם כמ"ש בסי' קס"חכ א"צ נטילת ידיםכא כמו שא"צ לדגן קודם שנעשה פת אע"פ שתרומתו היא מן התורהכב אלא שאינה רגילה ומצויה כל כך בבית לפיכך לא גזרוכג בשבילה בחוליןכד.
ומכל מקום אם קבע סעודתו על פת הבאה בכיסנין ולחמניות דקות כשם שמועלת קביעות זו לענין המוציאכה כך מועלת לענין נטילת ידיםכו שלא לחלוק ביניהם לפת גמורה כיון שקובע עליהם כמו על פת גמורה ויברך ג"כ ברכ(ו)ת על נטילת ידיםכז:
הערות
- א. חולין קה , א. טור ושו"ע ס"א.
- ב. רמב"ם הל' ברכות פ"ו ה"א. שו"ע שם.
- ג. רמב"ם ושו"ע שם. עולת תמיד ס"ק ב.
- ד. רש"י שבת יג, ב ופסחים יט, ב ד"ה והידים. וראה לקמן סי' קסב ס"ה: עיקר טומאת הידים לא גזרו אלא מפני שהם עסקניות ושמא נגעו במקום מטונף, וש"נ. ולענין סתם ידים לתפלה ולשאר דברים ראה לעיל סי' צב ס"ה וש"נ.
- ה. טהרות פ"ז מ"ח.
- ו. רש"י חולין דף קו ע"א ד"ה נט"י לחולין (שאין השני עושה שלישי אלא בתרומה. טהרות פ"ב מ"ג-ד. רמב"ם הל' אבות הטומאה פי"א ה"ב-ג).
- ז. שבת שם. רמב"ם שם פ"ח ה"ב וה"ח.
- ח. גמרא חולין שם . טור בסוף הסימן. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק א. וראה גם לעיל סי' ז ס"א. לקמן סי' קסג ס"ב. סי' ריב ס"י.
- ט. רש"י שם ד"ה נט"י לחולין. ט"ז שם.
- י. כדלקמן סי' תנז ס"כ (לענין חלה) וש"נ.
- יא. לבוש ס"א.
- יב. הרב רבינו יונה פ"ח דברכות (מא, א) ד"ה כל שטיבולו.
- יג. רש"י ברכות לו, א ד"ה גבי מעשר. ראב"ד הל' מעשר פ"א ה"ט. ט"ז יו"ד סי' שלא ס"ק ה.
- יד. דברים יח, ד.
- טו. חלה פ"א מ"ב. רמב"ם הל' ברכות פ"ג ה"א.
- טז. לבוש שם.
- יז. רבינו יונה שם. ר"ן פסחים פ"י (כה, א) ד"ה והא. לבוש ס"ד. וראה גם לקמן ס"ג.
- יח. כדלקמן סי"ב וש"נ.
- יט. במשקים. וראה חקרי הלכות ח"ז ל, א. ולענין פירות תרומה ראה לקמן בסמוך.
- כ. סעיף ח ואילך.
- כא. ב"י ד"ה וכתב הרמב"ם מ משמעות הרמב"ם שם ור"ש חלה פ"ק מ"ה. וכ"ה ברשב"א ברכות מג, א ד"ה בא להן ובתורת הבית הארוך והקצר בית ו סוף שער א עפ"י הירושלמי ברכות פ"ו ה"ו. שו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ט.
- כב. כדלקמן סי"א וש"נ.
- כג. לבוש שם.
- כד. שרק בתרומה צריך נט"י בפירות (חגיגה יח, ב. רמב"ם הל' תרומות פי"א ה"ז).
- כה. כדלקמן סי' קסח ס"ח וש"נ.
- כו. רשב"א בתורת הבית שם. ב"י ד"ה וכתב עוד שם. שו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה שם.
- כז. ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ב.
משנה תורה, הלכות ברכות ו׳:א׳ - הטקסט מספריא
כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא צריך נטילת ידים תחלה וסוף ואע"פ שהיא פת חולין ואף על פי שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להן טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו וכן כל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים תחילה.
משנה טהרות ז׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מי שהיה טהור. והסיע את לבו מלאכול. רבי יהודה מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו. וחכמים מטמאים. היו ידיו טהורות. והסיע את לבו מלאכול. אף על פי שאמר יודע אני שלא נטמאו ידי. ידיו טמאות. שהידים עסקניות:
משנה טהרות ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הראשון שבחולין. טמא ומטמא. השני. פוסל ולא מטמא. והשלישי נאכל בנזיד הדמע:
משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות י״א:ב׳ - הטקסט מספריא
הראשון שבחולין טמא ומטמא השני פסול ולא מטמא ואין שני עושה שלישי בחולין ומניין לאוכל שני שהוא פסול בחולין שנאמר וכלי חרש אשר יפול מהן אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא נמצא השרץ אב וכלי חרס שנפל השרץ לאוירו ראשון והאוכל שבכלי שני והרי הוא אומר יטמא וכן שרץ שנפל לאויר התנור הפת שנייה שהתנור ראשון:
משנה תורה, הלכות מעשרות א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
החרובין אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם לפי שאינן מאכל [רוב] אדם והשקדים המרים בין בגדלן בין בקטנן פטורין לפי שאינן אוכל.
משנה חלה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
האוכל מהם כזית מצה בפסח. יצא ידי חובתו. כזית חמץ חייב בהכרת. נתערב אחד מהם בכל המינים. הרי זה עובר בפסח. הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן. אינו אסור אלא מהן. וחייבין בחלה ובמעשרות:
משנה תורה, הלכות ברכות ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
חמשה מינין הן החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הכוסמין ממין החיטין ושבולת שועל ושיפון ממין השעורים וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום ואחר שדשין וזורין אותן נקראין דגן וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכ"מ בלא לווי.
משנה חלה א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין. פטורה מן החלה. תחלתה עיסה וסופה סופגנין. תחלתה סופגנין וסופה עיסה. חייבין בחלה. וכן הקנובקאות חייבות:
תלמוד ירושלמי ברכות ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: הָיוּ יוֹשְׁבִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵיסֵיבוּ אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן. בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן. וְאוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר.
הלכה: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בִּשְׁבוּעַ הַבֵּן הִיא מַתְנִיתָא. הָא בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לֹא. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא אֲפִילוּ בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
תַּנִּי סֵדֶר סְעוּדָה אוֹרְחִין נִכְנָסִין וְיוֹשְׁבִין עַל הַסַּפְסָלִין וְעַל הַקַּתֶדְרָיוֹת עַד שֶׁכּוּלָּן מִתְכַּנְּסִין. הֵבִיאוּ לָהֶן יַיִן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵבִיאוּ לָהֶן לְיָדַיִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת. הֵבִיאוּ לָהֶן פַּרְפֶּרֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. עָלוּ וְהֵיסֵבוּ הֵבִיאוּ לָהֶן יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁבֵּירַךְ עַל הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁנִי. וְאֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כּוּלָּם. הֵבִיאוּ לָהֶן לְיָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל יָדוֹ אַחַת צָרִיךְ לִיטוֹל שְׁתֵּי יָדָיו. הֵבִיאוּ לָהֶם פַּרְפֶּרֶת אֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כוּלָּן. וְאֵין רְשׁוּת לְאוֹרֵחַ לִיכָּנֵס אַחַר שָׁלֹשׁ פַּרְפְּרָאוֹת.
תַּמָּן תַּנִינָן סוּכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד. גָּמַר מִלֶּאֱכוֹל לֹא יַתִּיר אֶת סוּכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִיָיא בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב צָרִיךְ אָדָם לִפְסוֹל סוּכָּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל קִידֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְנִמְלַךְ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְּשֵׁם רִבִּי [הוֹשַׁעְיָא] מִי שֶׁסּוּכָּתוֹ עָרֵיבָה עָלָיו מְקַדֵּשׁ לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בְּתוֹךְ סוּכָּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין וְלֹא פְּלִיגִין. מַה דָּמַר רַב בְּשֶׁלֹּא הָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. וּמַה דָּמַר שְׁמוּאֵל בְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא אַתְיָא דִשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי חִיָיא וּדְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר רִבִּי אִמִּי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁנֶּחְלָקִין בַּפֵּירוֹת.
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא מִפְּנֵי מַה בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. אָמַר לָהֶן מִפְּנֵי שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא הֲדָא אָמְרָה אֲהֵן דְּעָטִישׁ גַו מֵיכְלָא אֲסִיר לְמֵימַר לֵיהּ יַיס בְּגִין סַכַּנְתָּא דְּנַפְשָׁא.
וְאוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר. מַה בֵּין מוּגְמָר וּבֵין יַיִן. מוּגְמָּר כּוּלָּן מֵרִיחִין. יַיִן אֶחָד הוּא טוֹעֵם. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה מוּגְמָר כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלָה עָשָׁן צָרִיךְ לְבָרֵךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא מִיבְדּוֹק לְרִבִּי זְעוּרָא. אֲמַר לֵיהּ כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר עַל שֶׁמֶן עָרֵב. אֲמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּשֶׁמֶן עָרֵב. אָמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. יִצְחָק בַּר אַבָּא בַּר מְחַסְיָה וְרַב חֲנַנְאֵל הֲווּן יָתְבִין חַד אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְחָרָנָה אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. מָתִיב מַן דָּמַר בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ לְמָן דֵּמָר בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְכִי עֵצִים הֵן. אָמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ. וְכִי עֵצִים הֵן. סָלְקִין לְבֵית רַב וְשָׁמְעוֹן [רַב] חוּנָה בְּשֵׁם רַב אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. גָּנִיבָא אָמַר שֶׁמֶן לְזוּהֲמָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי יוּדָן וַאֲפִילוּ קָוִוי לְתוֹךְ יָדוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב הַמְּרַבֵּץ אֳלֵינְתִּית בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רַב חִסְדָּא עַל כּוּלָּן הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. בָּר מִן אֲהֵן מוֹסְכִין דְּיֵימַר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּמִינֵי בְּשָׂמִים.
משנה תורה, הלכות תרומות י״א:ז׳ - הטקסט מספריא
כל האוכל תרומה אפילו פירות צריך נט"י אע"פ שהיו ידיו טהורות כמו שיתבאר במקומו ואינה נאכלת עם הזר על השלחן גזירה שמא יאכל ממנה ותרומת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן ואינה צריכה נט"י כחולין ואין סכין תרומה בידים מסואבות נפל על בשרו משפשפו בידים מסואבות אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 35 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה טז מאותו ספר חולין קה, א · חולין קו , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין פסחים יט, ב
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה יד חולין קה, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו חולין קה, א
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים חולין קה, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל חולין קה, ב
- נר מצוה ותורה אור שער האמונה פא, ב חולין קה, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסב דיני הגבהה ושיפשוף הידים בנטילה טז מאותו ספר חולין קה , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קפ דין פירורי הפת ה מאותו ספר חולין קה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות מים אחרונים קפא דין מים אחרונים א מאותו ספר חולין קה , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות מים אחרונים קפא דין מים אחרונים ב מאותו ספר חולין קה , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות מים אחרונים קפא דין מים אחרונים ג מאותו ספר חולין קה, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות מים אחרונים קפא דין מים אחרונים ט מאותו ספר חולין קה, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית ט מאותו ספר חולין קה , ב
- שו"ת אבן העזר סימן קנט חולין דף ק"ה
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות חולין קה, א
- לקוטי שיחות כרך ל וישלח שיחה ב חולין קו, א
- תורת שמואל תר"ם [ערבים עלי דברי דודיך] ויובן כו' ענין נט"י חולין קו, א
- תורת שמואל תר"ם ועפי"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו חולין קו, ב
- תורת שמואל תר"ם ערבים עלי דברי דודיך חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים ז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים א מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה י מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה יא מאותו ספר חולין קו , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנט באיזה כלי נוטלין לידים וכיצד יבאו המים לידיו כא מאותו ספר חולין קו , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קס איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה ט מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קס איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה יא מאותו ספר חולין קו , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסא דיני חציצה וטבילה א מאותו ספר חולין קו, ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסא דיני חציצה וטבילה מאותו ספר חולין קו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסב דיני הגבהה ושיפשוף הידים בנטילה ה מאותו ספר חולין קו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסד שיכול להתנות על הנטילה א מאותו ספר חולין קו , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות ריג מי שיצא אם מוציא אחרים א מאותו ספר חולין קו , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות ריג מי שיצא אם מוציא אחרים ב מאותו ספר חולין קו , א
- דובר שלום נט"י לטיבולו במשקה משום נקיות חולין קו, א
- דובר שלום טבילת ידים במים הפסולים לנטילה חולין קו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות נטילת ידים ז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים חולין קו, א