ב
ב אפילו פת גמורה אם אינו אוכל אלא פחות מכביצה בלא קליפתהכח יש להסתפקכט אם צריך נטילת ידים לפיל שפחות מכביצה אינו נקרא אוכל לענין טומאת אוכליןלא שמפני זה אינו מטמא משקים ואוכלים אחרים שנגעו בו שנאמרלב מכל האוכל אשר יאכל וגו' וחכמים לא הצריכו נטילת ידים בחולין משום סרך תרומה אלא באכילה ולא בנגיעהלג ופחות מכביצה כיון שאינו נקרא אוכל לענין טומאה אין אכילתו חשובה אכילה לענין נטילת ידים לפיכך יטול ידיו ולא יברךלד ואפילו אוכל כל שהוא צריך נטילת ידים בלא ברכהלה.
אבל אם אוכל כביצה אפילו מפירורין דקין יברך על נטילת ידיםלו שאף שאינן מצטרפין לכביצה לטומאת אוכליןלז מכל מקום כיון שאוכל ומכניס לתוך מעיו שיעור הנקרא אוכל אף לענין טומאת אוכלין אכילתו חשובה אכילה לענין נטילת ידים אבל אם אוחז חתיכה גדולה שיש בה כביצה ויותר ואוכל ממנה פחות מכביצה יטול בלא ברכה הואיל ואינו אוכל כשיעור הנקרא אוכל לענין טומאת אוכלין:
הערות
- כח. עירובין פג, א (כחכמים). רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ד ה"א.
- כט. רוקח סי' שכח. שו"ע ס"ב.
- ל. ב"י ד"ה כתב הרוקח. מטה יהודה ס"ק ג. וראה בדי השלחן סי' לו ס"ק ד. חקרי הלכות ח"ז לב, א.
- לא. יומא פ, א.
- לב. ויקרא יא, לד. תורת כהנים שם. פרש"י שם (וראה רש"י פסחים לג, ב ד"ה בכביצה). רמב"ם שם.
- לג. חגיגה יח, ב. רש"י חולין קז, ב ד"ה דטריד. טור ושו"ע שם.
- לד. רוקח ושו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ח, ושם: והשיעור לצרף לכביצה שיאכל כל כזית בכדי אכילת פרס, וש"נ.
- לה. דברי חמודות חולין פ"ח אות עב. מ"א ס"ק ד. אליה זוטא ורבה ס"ק ג.
- לו. שו"ע סי' קסח ס"י (ולקמן סי' קסח סי"ט) לענין המוציא (ובהמ"ז) וה"ה לענין נטילת ידים דחד דינא הוא . וראה תהלה לדוד ס"ק א.
- לז. טהרות פ"ג מ"ב. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ט ה"ח.
משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים ד׳:א׳ - הטקסט מספריא
כמה שיעור אוכלין לטומאה לטומאת עצמן כל שהן אפילו שמשום או חרדל מתטמא שנאמר כל האוכל אשר יאכל כל שהוא ואין אוכל טמא מטמא אוכל אחר או משקין או ידים עד שיהיה בו כביצה בלא קליפתה וכן האוכל אוכלין טמאים אינו נפסל עד שיאכל כביצה ומחצה וזהו חצי פרס:
רש"י על ויקרא י״א:ל״ד - הטקסט מספריא
מכל האכל אשר יאכל. מוּסָב עַל מִקְרָא הָעֶלְיוֹן: "כל אשר בתוכו יטמא מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָיו מַיִם וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא יִטְמָא (וְכֵן כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא יִטְמָא). לָמַדְנוּ מִכָּאן דְּבָרִים הַרְבֵּה, לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אֹכֶל מֻכְשָׁר וּמְתֻקָּן לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבֹאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת, וּמִשֶּׁבָּאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם וַאֲפִלוּ נָגוּב, וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְכָל הַנִּקְרָא מַשְׁקֶה מַכְשִׁיר זְרָעִים לְטֻמְאָה כַּמַּיִם, שֶׁכָּךְ יֵשׁ לִדְרֹשׁ הַמִּקְרָא: אֲשֶׁר יָבֹא עָלָיו מַיִם אוֹ כָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, יִטְמָא הָאֹכֶל, וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁאֵין וְלַד הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא כֵלִים שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ (פסחים פ'), יָכוֹל יְהוּ כָל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס תַּ"ל כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל — אֹכֶל (וּמַשְׁקֶה) מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס וְאֵין כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס — לְפִי שֶׁהַשֶּׁרֶץ אַב הַטֻּמְאָה וְהַכְּלִי שֶׁנִּטְמָא מִמֶּנּוּ וְלַד הַטֻּמְאָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְטַמֵּא כֵלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְלָמַדְנוּ עוֹד שֶׁהַשֶּׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר וְהַפַּת בְּתוֹכוֹ וְלֹא נָגַע הַשֶּׁרֶץ בַּפַּת, הַתַּנּוּר רִאשׁוֹן וְהַפַּת שְׁנִיָּה, וְלֹא נֹאמַר רוֹאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ מָלֵא טֻמְאָה וּתְהֵא הַפַּת תְּחִלָּה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לֹא נִתְמַעֲטוּ כָל הַכֵּלִים מִלִּטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה עַצְמָהּ נָגְעָה בָּהֶן מִגַּבָּן, וְלָמַדְנוּ עוֹד עַל בִּיאַת מַיִם שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת זְרָעִים אֶלָּא אִם כֵּן נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מִשֶּׁנִּתְלְשׁוּ, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מְקַבְּלִין הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר, אֵין לְךָ שֶׁלֹּא בָאוּ עָלָיו מַיִם, וּמַהוּ אוֹמֵר אֲשֶׁר יָבֹא עָלָיו מַיִם? וְלָמַדְנוּ עוֹד שֶׁאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר "יֵאָכֵל" — אֹכֶל הַנֶּאֱכָל בְּבַת אֶחָת, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת (ספרא; יומא פ'):
מכל האכל אשר יאכל OF ALL THE FOOD WHICH MAY BE EATEN — This is to be connected with the preceding verse (consequently the words ואתו תשברו v. 33 are a parenthesis): “whatsoever is in it shall be unclean”; viz., anything of all food which may be eaten upon which water has once come, if it is in an earthen vessel which is unclean, itself becomes unclean. [And similarly all drink that may be drunk in any vessel, if it is in an earthen vessel that is unclean, itself becomes unclean]. From this we learn several things: we learn that food is not fitted and liable to become unclean until water has once come upon it, and after water has once come on it it can any time after become unclean, and even after it has become dry; that wine and oil and anything which is termed משקה, liquid, (besides the three mentioned, also blood, milk, dew and honey of bees; cf. Mishnah Makhshirin 6:4) makes vegetation fitted to become unclean even as water does, for thus must the verse be expounded: any food upon which there cometh water or any liquid which may be drunk out of any vessel, that food shall become unclean. Further our Rabbis derive from here the law that a “secondary uncleanness” (ולד הטומאה) cannot render “vessels” (a term used to denote anything except food and animate beings) unclean. For thus we read in a Boraitha (Pesachim 20a): One might think, since Scripture states v. 33: anything that is inside it shall be unclean, that all “vessels” that are placed inside an earthen vessel become unclean through the medium of the interior of an earthen vessel (i. e. because they are in contact with the earthen vessel which has itself become unclean through something unclean having been inside it)! It, however, says: all that is within it shall become unclean … of any food etc., — i.e., food [and liquids] may become unclean through the medium of the interior of an unclean earthen vessel, but no “vessels” can become unclean through the medium of the interior of an unclean earthen vessel. Now since a dead שרץ, “reptile” (which causes the uncleanness to the earthen vessel) is a primary source of uncleanness (אב הטומאה) and the object which has been rendered unclean by it (in this case the כלי חרס) is a secondary uncleanness (ולד הטומאה), consequently we have the rule that the latter a secondary uncleanness — cannot in turn render unclean “vessels” which are in it. And we further learn from this (Pesachim 20a) that if a dead reptile (שרץ) falls into the interior of an earthen oven in which there is bread, but the reptile does not come in contact with the bread, the oven becomes a secondary source of uncleanness of the first degree (ראשון לטומאה) and the bread one of the second degree (because the bread only becomes unclean through having come in contact with the oven which is only a secondary source of uncleanness of the first degree, and not a primary source): and we do not say that we regard the oven which contains the primary source as though it were full of uncleanness, and is itself a primary source, so that the bread should be a secondary uncleanness of the first degree (תחלה), as though it had itself touched the primary source; for if you argue so, then any article which is in an earthen vessel is not excluded from becoming unclean through the medium of its interior (whilst we have just stated that “vessels” are excluded — that in such a case they do not become unclean), because you see, if we assume that the whole interior is full of a primary source of uncleanness, it would be as though this uncleanness itself has touched them (the objects) on their outside and then the objects would indeed have become unclean: we, however, have stated that in such a case they do not become unclean; therefore we do not assume that the primary source of uncleanness fills the whole interior: the bread therefore receives the uncleanness not from the carcass but from the oven and is thus a secondary uncleanness of the second degree which does not further transfer its uncleanness to things which have no sacred character. — And we further learn (Chullin 118b; cf. Sifra, Shemini, Section 8 2) in regard to the “coming of water”, that this does not render vegetation fitted to become unclean unless it falls upon them after they have been plucked; because if you say that they (the vegetation) can acquire this fitness whilst still attached to the soil, then the law has no significance at all, for you have no growing vegetation upon which water does not fall at some time or other, and what, then, is the sense of Scripture saying, “upon which water cometh”? — And we further learn (Yoma 80a) that articles of food which are unclean do not render other food unclean unless the former contains at least a volume equal to that of an egg, for it says: “[food] which may be eaten”, i.e. food which may be eaten at one time, and our Rabbis calculated that the gullet does not hold more than a hen’s egg (Sifra, Shemini, Chapter 9 1; cf. also Yoma 80a).
משנה טהרות ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רבי מאיר אומר השמן תחלה לעולם. וחכמים אומרים אף הדבש. רבי שמעון שזורי אומר אף היין. וגוש של זיתים שנפל לתנור והוסק. כביצה מכוון טהור. יותר מכביצה טמא. שכיון שיצאת טפה הראשונה. נטמאת בכביצה. אם היו פרודין. אפילו הן סאה טהור:
משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים ט׳:ח׳ - הטקסט מספריא
עם הארץ שהושיט ידיו לגת ונגע באשכולות אשכול וכל סביבותיו טמאין והגת כולה טהורה מפני שמפסיקין האשכולות שסביבות זה האשכול בינו ובין שאר הגת:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 35 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנו שיעור כמות לישת המצות ב מאותו ספר עירובין פג, א-ב · יומא פ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנו שיעור כמות לישת המצות עירובין פג, ב · יומא פ, א
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז שם פג, ב
- לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה ג עירובין פג, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה ג עירובין פג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין מאותו ספר עירובין דף פג , ב
- אגרות קודש כרך כז י'תמח פסחים לג, א
- לקוטי שיחות כרך לא פורים שיחה ב פסחים לג, ב
- לקוטי שיחות כרך לד הוספות ה' מנחם--אב פסחים לג, א
- לקוטי שיחות כרך ב קרח שיחה א פסחים לג, ב
- לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב פסחים לג, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז פסחים לג, רע"ב
- תורת שמואל תר"ם [כי טובים דודיך מיין] והנה בתושבע"פ כו' ערבים עלי פסחים לג, ב
- תורת שמואל תר"ם ושאבתם מים פסחים לג, ב
- תורת שמואל תר"ם ושאבתם מים פסחים לג, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ה פסחים לג, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סח פסחים לג, ב
- לקוטי שיחות כרך לז בחוקותי בחוקותי יומא פ, ב
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ה יומא פ, ב
- לקוטי שיחות כרך ז אמור שיחה א יומא פ, ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא יומא פ, ב
- לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב יומא פ, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ז יומא פ, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"א יומא פ, ב
- תורת מנחם ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל לקראת חג השבועות, ה'תשכ"ה יומא פ, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג יומא פ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו ב מאותו ספר יומא פ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו ד מאותו ספר יומא פ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין כד מאותו ספר יומא פ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפו דין שיעור כזית א מאותו ספר יומא פ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות סוכה תרלא סוכה שחמתה מרובה מצלתה ויתר דיני הסכך ז מאותו ספר יומא פ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות סוכה תרלט דיני ישיבת סוכה יא מאותו ספר יומא פ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין יומא פ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תש"ל יומא פ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד) תרלט דיני ישיבת סוכה יומא פ, א