107
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יותר כמות המזון הנחוצה לחיותו הפרטית. וזהו שיעור האכילה שהוא "שיעור מצטרף", כי חיות זו מותאמת לפרטיו של כל איבר ואיבר, ומובן, שגם שיעור האכילה הקשור לחיות זו מורכב מפרטים, כל פרט בשיעור מוסיף חיות, וכמות זו נמדדת אצל כל אחד בשונה, בהתאם לגודל הגוף, או בהתאם לאיבר המסויים, ובהתאם לחיות הנפש המיוחדת שלו.
ה. "עומר" ו"עשירית האיפה" – סוגים שונים של שיעורים
לפי זה יש לבאר לגבי ה"מן":
ההבדל בין שני סוגי הביטויים לגבי השיעורים המופיעים במן – "עומר" ו"עשירית האיפה" – הוא: הביטוי "עשירית האיפה" מדגיש כמות שהיא חלק מכמות גדולה יותר – איפה, כפי שמפרש רש"י43, שהאיפה היא: שלש סאין... נמצא עשירית האיפה מ"ג ביצים וחומש ביצה44. לעומת זאת, הביטוי "עומר" אינו מציין שיעור המורכב מפרטים – מ"ג ביצים וחומש ביצה – אלא שהוא "מדה" אחת.
זוהי הסיבה לכך שבפרשת המן כולה אומרת התורה רק "עומר לגולגולת", "וימודו בעומר" וכדומה, ורק בסיום הפרשה ממש, מפרטת התורה שיעור זה "והעומר עשירית האיפה הוא" – כי בפרשה זו מדובר בעיקר על שיעור העומר של המן, כפי שהוא שיעור עצמי45, אשר איננו נחלק לפרטים באיכות46, ואיננו שיעור מצטרף,
כי מהותו העיקרית של המן היא לגרום לחיבור של עצם החיות, של החיות הכללית עם הגוף, בדומה לשיעור של כותבת47, וחידוש ופלא זה
הערות
- 43. עה"פ טז, לו. וראה מכילתא עה"פ. עירובין פג, ב.
- 44. ומסיים "והוא שיעור לחלה ולמנחות".
- 45. ראה צפע"נ עה"ת פרשתנו טז, יח: המן הוה רק גדר נקודות ולא שטח כלל ובלא קו וא"כ מה שייך בזה צירוף. וראה בהנסמן שם.
- 46. ובדוגמת ארבעים סאה דמקוה ד"השיעור הוא עצם" (ראה מפענח צפונות שם פ"ט). ולהעיר דגם המן ירד ארבעים שנה כמ"ש בפרשתנו, כנ"ל. וראה לקט פירושים כו' לתניא – אגה"ת פ"ב (קה"ת תשמ"ו) ע' קט ואילך ובהנסמן שם ע"ד השיעור דארבעים יום. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ה ע' 27 ואילך ע"ד ארבעים יום דמבול. וראה לקמן הערה 63.
- 47. ראה מכילתא ועוד שהובאו בהערה 16. ולכאורה מ"ש שם הוא ע"ד יתובי' דעתי' הנאמר בכותבת. ולהעיר שבמכילתא ויל"ש הוא בהמשך להפסוק "וימודו בעומר" (או "עומר לגולגולת" – מכילתא דרשב"י שם, בחיי שם), ובעירובין עה"פ "והעומר עשירית האיפה הוא". וזה שלמדין (בעירובין שם) שיעור חלה משיעור עומר דהמן, אף ששיעור המן הוא להחיות כללי, וסתם שיעור אכילה להתחייב בחלה הוא (גם) לחיות פרטי – י"ל בפשטות, דאין הלימוד ממן כ"א מהכתוב (שלח טו, כ) "ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם" – "שאתם לשים במדבר" (רש"י עירובין שם). אלא שמהכתוב דמן ידעינן כמה היו לשים במדבר, "עומר לגולגולת". ולהעיר מס' הפרדס לרש"י (ע' מא): וגזירת הכתוב היא דמדת העומר מתחייבת בחלה שלמדנו לחם הארץ כו' מלחם השמים כו'. ועוד ועיקר – כל החיות הפרטי לפרטיו הי' אך מהמן.
תניא, אגרת התשובה ב׳ - הטקסט מספריא
אַךְ כָּל זֶה לְעִנְיַן כַּפָּרָה וּמְחִילַת הֶעָוֹן, שֶׁנִּמְחָל לוֹ לְגַמְרֵי מַה שֶּׁעָבַר עַל מִצְוֹת הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה, וְאֵין מַזְכִּירִין לוֹ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר בְּיוֹם הַדִּין לְעָנְשׁוֹ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם־הַבָּא, וְנִפְטָר לְגַמְרֵי מִן הַדִּין בָּעוֹלָם־הַבָּא.
אָמְנָם, שֶׁיִּהְיֶה לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳ וּמְרוּצֶּה וְחָבִיב לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּקוֹדֶם הַחֵטְא, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְקוֹנוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ – הָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן עוֹלָה אֲפִילוּ עַל מִצְוַת עֲשֵׂה קַלָּה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וּמִיתַת בֵּית־דִּין, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים עַל פָּסוּק ״וְנִרְצָה לוֹ״; וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא פֶּרֶק קַמָּא דִזְבָחִים, דְּעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְהִיא דוֹרוֹן לְאַחַר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְנִמְחַל לוֹ הָעוֹנֶשׁ.
וּכְאָדָם שֶׁסָּרַח בַּמֶּלֶךְ וּפִיְּיסוֹ עַל־יְדֵי פְּרַקְלִיטִין וּמָחַל לוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, שׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן וּמִנְחָה לְפָנָיו שֶׁיִּתְרַצֶּה לוֹ לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (וּלְשׁוֹן ״מְכַפֶּרֶת״, וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה ״וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו״ – אֵין זוֹ כַּפָּרַת נַפְשׁוֹ, אֶלָּא לְכַפֵּר לִפְנֵי ה׳ לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְקוֹנוֹ, כִּדְאִיתָא שָׁם בַּגְּמָרָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן״).
וְעַכְשָׁיו, שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבָּן לְהָפִיק רָצוֹן מֵה׳ – הַתַּעֲנִית הוּא בִּמְקוֹם קָרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא ״שֶׁיְּהֵא מִיעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט – כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי לְפָנֶיךָ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה תַּנָּאִים וְאַמוֹרָאִים, שֶׁעַל דָּבָר קַל הָיוּ מִתְעַנִּים תַּעֲנִיּוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שֶׁהָיָה מַתִּיר שֶׁתְּהֵא פָּרָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ בְּשַׁבָּת, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, וּפַעַם אַחַת יָצְאָה כֵּן פָּרָתוֹ שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ וְלֹא מִיחָה בָּהּ, וְהוּשְׁחֲרוּ שִׁינָּיו מִפְּנֵי הַצּוֹמוֹת עַל שֶׁלֹּא קִיֵּים דִּבְרֵי חֲבֵירָיו; וְכֵן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאָמַר: ״בּוֹשְׁנִי מִדִּבְרֵיכֶם בֵּית שַׁמַּאי״, וְהוּשְׁחֲרוּ שִׁינָּיו מִפְּנֵי הַצּוֹמוֹת; וְרַב הוּנָא, פַּעַם אַחַת נִתְהַפְּכָה לוֹ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין, וְהִתְעַנָּה מ׳ צוֹמוֹת; וְכָהֵנָּה רַבּוֹת.
וְעַל יְסוֹד זֶה, לִימֵּד הָאֲרִיזַ״ל לְתַלְמִידָיו עַל פִּי חָכְמַת הָאֱמֶת, מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת לְכַמָּה עֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים, אַף שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת וְלֹא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ, עַל הַכַּעַס – קנ״א תַּעֲנִיּוֹת וְכוּ׳; וַאֲפִילוּ עַל אִיסּוּר דְּרַבָּנָן, כְּמוֹ סְתָם יֵינָם – יִתְעַנֶּה ע״ג תַּעֲנִיּוֹת וְכוּ׳; וְכֵן עַל בִּיטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה דְּרַבָּנָן, כְּמוֹ תְּפִלָּה – יִתְעַנֶּה ס״א תַּעֲנִיּוֹת וְכוּ׳.
וְדֶרֶךְ כְּלָל, סוֹד הַתַּעֲנִית הִיא סְגוּלָּה נִפְלָאָה לְהִתְגַּלּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ הַקָּרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ״רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה: ״הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה׳״, מִכְּלָל, שֶׁהַצּוֹם הַנִּרְצֶה הוּא יוֹם רָצוֹן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר שם פג, ב
- לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה ג מאותו ספר עירובין פג, ריש ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה ב עירובין פג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין עירובין דף פג , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנו שיעור כמות לישת המצות ב עירובין פג, א-ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנו שיעור כמות לישת המצות עירובין פג, ב