ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לד שופטים שיחה ב

108

(קבלת ממון וכו') לא תקנו ברכה ע"ז²⁶.

ולכאורה אין זה מובן: מאי שנא הנאת הגוף מהנאת ממון — הרי בשניהם נהנה האדם מן עוה"ז, עליו נאמר, כנ"ל "לה' הארץ ומלואה", ולמה אינו מועל ע"י ש"נהנה מקדשי שמים" כשהוא נהנה הנאת ממון בלא ברכה²⁷?

[ועם היות שמצינו כו"כ מצות הנעשות בנכסי האדם, ומטרתן היא (כמבואר בספרי טעמי המצות) להחדיר בהאדם את ההכרה ד"לה' הארץ ומלואה" (וכמו מצות שמיטה (שנה זו^*), שענינה "שיראה ממעשה האדם. . כאילו אין דבר מיוחד ברשותו רק שהכל ברשות אדון הכל"²⁸; וכן מתנות כהונה, מעשרות וכו' — שתוכנם "למען דעת שהכל שלו"²⁹) — מ"מ מובן ופשוט שאין הענין דומה כלל לברכת הנהנין, שהרי המצוה היא שהאדם ברצונו יפקיר שדהו בשמיטה וכו'.

ולהעיר אשר מצות אלו הן בנוגע חלק מנכסי האדם³⁰, משא"כ דין ברכות הנהנין הוא — שאסור ליהנות שום הנאה (ואפילו כל שהוא³¹) בלא ברכה. ולכאורה אינו שייך לנדו"ד].

וע"פ משנת"ל — בההבדל בגדר בעלות האדם על ממונו או על נפשו וגופו — יש לומר:

בנוגע לנפשו וגופו של אדם, שהם "קנין הקב"ה" באופן שאין לאדם בעלות עליהם, הרי גם הנאות שלהם הן כמותם³² — קניינו של הקב"ה, ולכן הן "קדשי שמים" שאסור ליהנות מהם בלא ברכה.

והא דאיתא בגמ'²² שרק קודם הברכה הם "קדשי שמים", אבל לאחרי הברכה ה"ה במצב ד"והארץ נתן לבני אדם"³³ ("הרי היא לבני אדם"³⁴) — אין הכוונה בזה שע"י הברכה נשתנו להיות קניינו של האדם (שהרי גם אח"כ אומרים "ברוך שאכלנו משלו"³⁵), אלא שע"י

הערות

26. ואף שחייב אדם לברך על כל טובה שהגיעה לו (ברכות נט, ב. רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ז. סדר ברה"נ לאדה"ז רפי"ב: כל שמחת לבב כו') — הרי אין זו ברכת הנאה, להתיר לו הנאה זו, אלא רק מברכות הודאה "דרך שבח והודי' להקב"ה" (רמב"ם שם בריש הפרק. וראה שם פ"א ה"גד). וצע"ק בס' כד הקמח להבחיי (אות זיי"ן), דמשמע דגם ברכות הראי' כו' הן מטעם דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. ע"ש. וראה לקמן הערה 64.
27. בפשטות י"ל הטעם שתיקנו ברכה רק על אכו"ש, מפני דכעין דאורייתא תיקנו — ברכת המזון (וראה ל' הרמב"ם ול' אדה"ז (בשו"ע וסדר ברה"נ) דלעיל הערה 23).
*. תשמ"ז — שנת הדפסת השיחה. המו"ל.
28. ל' החינוך מצוה שכח (ועד"ז בעוד מצות השייכות לשמיטה).
29. ל' החינוך מצוה יח (בכור).
30. וראה לקו"ש חי"ז ע' 230 ואילך. חי"ח ס"ע 221 ואילך.
31. ראה ברכות שם בתחלת הסוגיא: אסור. . שיטעום כלום. רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ב. טאו"ח ר"ס רי. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פ"ח ס"י.
32. ראה רמב"ן ומג"א שבהערה 25, שההנאה צ"ל "דבר הנכנס לגוף".
22. ברכות לה, סע"א.
33. תהלים קטו, טז.
34. רש"י ברכות שם (לה, סע"א). וראה בהערה 37.
35. ברכות נ, א (וראה סוטה י, ריש ע"ב. ועוד). וראה חינוך שבהערה 37. עיון יעקב לע"י ברכות שם. ומ"ש בירושלמי (ברכות רפ"ו) שע"י הברכה "כביכול כאילו משלך אכלת" (ובפי' מבעל ס' חרדים שם "שקנית אותה בברכתך") — הרי מדייק "כביכול כאילו" [אלא שביל"ש תהלים (רמז תרסז — ממדרש ילמדנו) "משלך אכלת" — בלי "כביכול כאילו"].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.