אגרת סד

אגרת סד

[תחלת טבת תקפ"ו?]

בד קודש

אני ²⁵⁴⁷ טרם אחלה לדבר ²⁵⁴⁸ ולבקש אל אדון הארץ, אבקש מלפני אלקים שיחנני בחסדו וטובו להטות לבבו ודעתו אל כל אשר אציע לפני הדרת כבודו, מעט הצעות והקדמות שפירש וביאר אאמו"ר ²⁵⁴⁹ זצ"ל נ"ע לפני הקיסר ²⁵⁵⁰ פאוויל, בבוא המלשינות שונות עליו, ונתקבל מאד לפניו, ואני בטוח באל עולם הנותן חן וחסד לנו, ויחנני חסד ואמת ²⁵⁵¹ בכל דברי ²⁵⁵² אלה האמתיים הנאמרים לפניו, למצוא חן וחסד לפניו כל הימים לפקח עלי בעינא פקיחא חיבה ²⁵⁵³ וחמלה וידמו כל המקטרגים כו'.

א) המלך החכם שלמה אמר (במשלי כד) ירא את ד' ²⁵⁵⁴ בני ומלך עם שונים אל תתערב, פי' שמשוה המלך שלמה יראת השם ליראת מלך בשר ודם שאחת היא ממש, ועל כן אמר ירא את ה' בני ומלך ביראה אחת בשווה ממש ²⁵⁵⁵ , וביאר עוד ופירש עם שונים ²⁵⁵⁶ שהם האנשים המפרידים ומחלקים ביראת השם ויראת המלך, לומר שיש הפרש וחילוק ביניהם, אל תתערב עמהם להתחבר יחד, כי בזה ישחיתו נפשך ויסירו מלבבך יראת השם כי באמת אחת היא ממש, זהו ביאור הפשוט. ועל פי זה נסתעף בתלמוד שלנו הדין שמצוה לרוץ ²⁵⁵⁷ לראות מלכים ולברך ברוך אתה ה' בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו ²⁵⁵⁸ כו', לפי שיראת ה' בבחי' מלך העליון מלך העולם, מאיר ונמשך ונתפשט במלך בשר ודם, וזהו שחלק מכבודו חלק ממש ²⁵⁵⁹ מכבודו של מלכותו ית' למעלה שהיא אחת ממדותיו ²⁵⁶⁰ הנאצלים מעצמות האור א"ס הפשוט ²⁵⁶¹ (וכמשי"ת באות ה'), וזהו ג"כ הטעם שאמר ירמי' הנביא (קאפיטל כ"ט) ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהי' שלום לכולם ²⁵⁶² , ולמדו בתלמוד ²⁵⁶³ מפסוק זה שמצוה להתפלל בשלומה של מלכות, וכל תפלה בהזכרת שם הוי' ²⁵⁶⁴ , וזהו גם כן שפסקו בתלמוד ²⁵⁶⁵ דינא דמלכותא דינא, כמו דין ודת תוה"ק המבואר בתלמוד, והכל מוסד על יסוד אחד הנ"ל דמה שאמר שלמה ירא את ד' בני ומלך אחד ממש וד"ל ²⁵⁶⁶ .

ב) ומעתה ²⁵⁶⁷ יש להבין שורש הענין וטעם הדבר הנ"ל במ"ש ירא את ד' בני ומלך כו' וכל הדינין המסתעפים מזה כנ"ל, והוא עפ"י יסוד חכמת הקבלה האמיתית המבואר בזוהר הקדוש וספרי הקבלה בענין עשר ספירות דאצילות שנאצלו מעצמות אור אין סוף ב"ה ²⁵⁶⁸ וכו', וידוע שהם מצויירים בספרי האמת דרך כלל עפ"י הלוח, בציור ג' קווין ימין ושמאל ואמצע וספירת מלכות עומדת תחת הקו האמצעי דת"י ²⁵⁶⁹ דוקא כזה ²⁵⁷⁰ ,

כתר

חכמה

דעת

בינה

חסד

תפארת

גבורה

נצח

יסוד

הוד

מלכות

וביאור ענינם מבואר מעט בספרי הקבלה, דקו הימין בכלל מורה על בחינת החסד, וקו השמאל בכלל מורה על בחי' הגבורה בחי' הדין, וקו האמצעי בכלל הוא בחי' הממוצע הכולל לב' הקוין דחסד וגבורה שבימין ושמאל, והוא הנקרא קו היושר ²⁵⁷¹ שהולך ביושר ומיצוע בלי נטי' כלל לימין ושמאל, וכמו קו המשקולת שמכריע לשני הפכיים, לבלתי יכריע קו הימין לשמאל ולא השמאל לימין אלא עומד בשוה ממש, שאז המשקל מכוון במיצוע ממש ²⁵⁷² מבין ב' הפכיים ממש כידוע.

וביאור הדברים הללו ²⁵⁷³ על פי חכמת הקבלה זהו שמובן בציור אדם שנעשה בצלם אלקים, וכמו שמבואר (איוב י"ט) בפסוק ומבשרי אחזה אלוה כו', שיש בו ציור כל השלשה קוין הנ"ל, והיינו בג' מקומות בשכל שבמוחו ובמדות שבלבבו ובמעשה שברגליו ²⁵⁷⁴ , והן ג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י כידוע בספרי הקבלה. וביאור ענינם ²⁵⁷⁵ בכללות יובן לכל אדם, בכל איש שיש ²⁵⁷⁶ בשכלו הטיי' לחסד או לדין, כמו מי שטבע כח שכלו נוטה רק כלפי חסד לדון כל דבר לזכות וחסד, אף ברשע ורע לגמרי ימצא צד זכות וטוב עד שיוכל להצדיקו, ולהיפך יש מי שנוטה כח שכלו כלפי גבורה לדין וחוב לדון הכל לחוב, עד שיוכל להרשיע גם את הצדיק למצוא בו רע כו'. ושני מדות האלו שבשכל הם שני הפכיים בשני קצוות רחוקים בתכלית כריחוק טבע האש ממים, וכמו חכמים ²⁵⁷⁷ המה להרע ולהטיב לא ידעו, להיפך יש חכם משכיל רק להטיב, וכמו בסנהדרין היו מחייבין ומזכין ומכריעין (כמשי"ת). וכח הדעת הוא בחי' הממוצע ²⁵⁷⁸ הנמדד ונשקל בשיקול השוה. שלא להטות כלפי חסד יותר מדאי ולא לדין ביותר רק כפי המזיגה הנכונה מב' הפכים אלו, כמזיגה שנעשית מהרכבת ב' יסודות הפכים כאש ומים (וכשנ"ת), והוא הנק' משפט אמת דווקא, לפי שמיצוע הטוב הזה הוא אמיתית של כל דבר המשפט כמו שהוא בלי נטי' כלל לימין או לשמאל רק כפי האמת כו', וכמו שנשקל דבר במאזנים כידוע. משא"כ שכל המטה כלפי חסד לבדו אינו נק' אמת, לפי ששכל וסברא המנגדת לו במדת הדין וחוב סותרו, וכל דבר שנסתר אינו אמת המתקיים, וכן מדת הרחמים אינו אמיתי לפי שמדת החסד סותרו, רק מידת המיצוע נק' אמת המתקיים למעשה דווקא כידוע.

וכמו כן יובן בג' ²⁵⁷⁹ מדריגות כאלו שבשכל ומוח שנק' חב"ד, יש גם כן בלב, והן ג' מדות שבלב כל אדם בפרט בהנהגתו עם בני אדם ובביתו, ובכלל ג' מיני טבעיות שבבני אדם, א' מדת הטוב וחסד שבלב זהו רק להתחסד ולהטיב לכל הבריות וזהו תענוגו, עד שישפיע חסדו וטובו גם לרעים כמו לטובים ממש ולשונא כמו לאוהב, שאינו חפץ רק טוב וחסד ולא רע כלל. ולהיפך ממש יש אדם שטבעו רק להרע ולעשות בפועל רע, וזהו תענוגו ולא חפץ בטוב ומתנהג גם כן עם בני ביתו ובני אדם. והם ב' קצוות רחוקים בתכלית כנ"ל בחו"ג ²⁵⁸⁰ שבשכל, עד שמסתעף מב' מדות אלו ב' מיני אדם א' הנוהגין בחסד וטוב, והב' הנוהגין בפועל רע שהם העושים רע וגוזלים בני אדם, כמו בבהמות וחיות יש טורפים ומזיקים ויש בהמות וחיות שגומלין חסד זה עם זה כידוע. וב' מינין הללו אינם ביושר הנכון, כי בבחי' החסד יחלוף הרע בטוב ובבחי' הדין יחלוף הטוב ברע ואין זה אמת כלל, אבל המיצוע מבין שניהם במזיגה יפה וברורה הוא שנק' אמת כנ"ל בבחי' הדעת שהוא בחי' האמת שבשכל. וזהו שארז"ל ²⁵⁸¹ איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם, פי' כי מדת האמת הזה שהוא המיצוע וההכרעה נקראת בספרי הקבלה מדת התפארת, והיא בחי' הדעת והתפארת שהן בקו האמצעי דוקא, שכוללים לבחי' חסד וגבורה שבב' הקוין דימין ושמאל כפי שמצוייר בציור הנ"ל.

ג) וביאור הדברים ²⁵⁸² למה נקרא בשם תפארת, כי כמו כן יש בציור המראות והגוונים ציור המראה לבן המורה על בחי' החסד והטוב, והמראה גוון אדום מורה על בחי' הדין כדם שהוא אדום, וכאשר נעשו הגוונים במיזוג יפה נכלל ²⁵⁸³ משני מראות במדה אז נראה היופי והתפארת מורה על טעמו, כגוון התפוח שמראה על טעמו. וגם בטעמים דאוכל וכל צומח ²⁵⁸⁴ יש ב' מדות חסד וגבורה שהוא מר ומתוק, והממוצע שהוא טעם הממוזג ומעורב בין שני הפכים יחד. וכן בקול ערב לנפש מאוד, כידוע בנגונים שבחכמת המוזיקע שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד. וכמו כן ביסודות הגשמיים דאש ומים יש ממוצע הממוזג מאש ומים יחד, כידוע בספרי הטבע. וכן בסממנים יש עשבים ודברים טובים שמחיים, ויש עשבים ודברים חריפים שמזיקים, ויש בחי' ממוצע שממוזג ומעורב כלול משני הפכים, ועל זה יסוד הרפואה במזיגה נכונה לפי הצורך לחולי קור וחום כו'. וכן כל חלקי הדומם והצומח והחי ממוזגים בשני הפכיים דחסד וגבורה, וכמו בשכל ומדות באדם כנ"ל.

והנה זה הממוצע שכלול במזיגה טובה מב' הפכיים דחו"ג הוא שנקרא אמת כו' ונקרא תפארת כנ"ל, וכמו שאנו רואים היופי וההידור הוא בעירוב הגוון דלובן ואודם במזיגה טובה ויפה ונכונה בציור, ובלובן לבדו אין יופי והידור כלל וכן באודם לבדו אין יופי, רק בהתכללותם יחד בציור נאה הוא שנקרא תפארת והידור, וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר, וכן במזיגת מיני הדומם והצומח ובהידור הגוונין כתפוח כמ"ש כתפוח ²⁵⁸⁵ בעצי היער וכה"ג, וכן במדת התפארת במדות דחסד וגבורה ההפכיים כשהוא מתנהג במזיגה יפה משניהם יחד, וכן במדות שבשכל לחסד ולדין דרך אחד הוא, שמן השכל שבמוח נמשך למדות שבלב. וז"ש איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת דווקא לעושיה, במזיגת המיצוע כנ"ל, ואז תפארת לו מן כל האדם בשבח גדול.

ד) אך ²⁵⁸⁶ הנה עדיין יש להבין שורש הדברים, מאין יוכל להיות בחי' התכללות המיצוע הנ"ל מדבר והיפוכו המנגדו בתכלית בב' קצוות רחוקים מאד כחסד וגבורה שבשכל ומדות, ובחי וצומח ואש ומים וכה"ג. הנה בהכרח לומר שאין ב' המדות חסד וגבורה ב' הפכים פשוטים אלא מורכבים. וביאור הענין ידוע ההפרש שבין פשוט למורכב שהפשוט לא יסבול הפוכו המנגדו כלל, והמורכב יסבול ²⁵⁸⁷ הפוכו דווקא, כמו ²⁵⁸⁸ מים ואש שאינם פשוטים בלתי מורכבים זה מזה, שאם כן לא היו מתחברים יחד במיצוע כלל, אלא האש יש בו חלק מחלקי יסוד המים והמים יש בו חלק מחלקי יסוד האש ²⁵⁸⁹ דווקא כידוע בספרי הטבע, וכמ"ש בס' יצירה ²⁵⁹⁰ הוציא אש ממים ומים מאש כו'. וכמו כן בכל התחלקות דב' הפכים כטעמים בצומח מר ומתוק חריף ורך, כמו בסממני הרפואות יכול לחיות המסוכן כנ"ל, כי יש טוב ברע ורע בטוב, וכן מתוק במר ומר במתוק, וכן בקור וחום, ועל כן יוכל להיות שיבואו בבחי' מיצוע ומזיגות בדבר אחד ישכונו ²⁵⁹¹ , וכן המזיגות והתערבות שעושין בד' חלקי יסודות אש רוח מים עפר כידוע. וכמו כן יובן בסיבת התכללות דמדת האמת שנקרא תפארת שממוזג משני הפכים דחסד וגבורה יחד כנ"ל, זהו בא מצד שכלולים כל אחד מהיפוכו המנגדו דוקא, וכמו שאנו רואים שיש בחסד מדת הדין דוקא, כמו המשלם לשונאו חסד כדי להאבידו ²⁵⁹² , כמו אם רעב ²⁵⁹³ שונאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה כו', הרי עושה ומלביש דין קשה בלבוש של חסד דוקא, ולהיפוך אם מכה ²⁵⁹⁴ את בנו ועושה לו יסורים כדי להיטיב דרכו שמלביש חסד בדין (ונקרא גבורה שבחסד או חסד שבגבורה) כידוע. ומזה אנו רואים שיכול להיות שלוה לרשעים, כי זהו מדת הדין המלובש בחסד לשלם להם עבור מעט הטוב שבהם כדי להאבידם בעולם הבא, ויסורים לצדיקים ליתן להם העונש עבור מעט הרע שבהם לזכותם לעולם הבא שזהו בחי' חסד שנעלם ומלובש בדין קשה ביסורים. וכל זה מורה שיש בחי' התכללות דחסד וגבורה, שמזה יבוא מדת המיצוע כנ"ל. והוא שמסתעף ²⁵⁹⁵ מצד התערובות טוב ורע שנעשה על ידי ²⁵⁹⁶ חטא אדם הראשון שאכל עץ הדעת כידוע, עד שאין טוב שאין בו רע בהעלם, ואין רע שאין בו טוב בהעלם. ולכן צריך אדם לברך ²⁵⁹⁷ על הרעה כשם שמברך על הטובה ממש, לפי שיש ברע זה טובה ממש בהעלם. והבירור בהם הוא בחי' רחמנות והאמת כנ"ל (אות ב'), שנקרא דעת ותפארת, ואם אין דעת אין הבדלה ²⁵⁹⁸ ובירור בין טוב ורע אמת ושקר. וזאת כל עבודת האדם השלם בדעתו ומדותיו ²⁵⁹⁹ שיהיו שכלו ומדותיו בבחי' הבירור בתכלית המיצוע הנ"ל.

ה) ועם ²⁶⁰⁰ כל הצעה הזאת הנ"ל המובנת לעיני בשר בשכל אנושי בד' חלקי דצח"מ, יובן מזה למעלה בדמיון ²⁶⁰¹ וציור עיני השכל, כמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה ²⁶⁰² , לפי שבצלם אלקים עשה את האדם ²⁶⁰³ שנעשה בציור ג' קוין דעשר ספירות דאצילות העליונות בג' מדריגות דחב"ד כנ"ל. והוא ענין הידוע בע"ס דאצילות בכללות איך שנאצלו מן המאציל, שענין אצילות כמו ויאצל ²⁶⁰⁴ מן הרוח שזהו ענין שנקרא הפרשה והבדלת אור קטן מגדול כאור הניצוץ מן השלהבת, כך הן עשר ספירות שנקראו בשם אורות עליונים. ואמנם אין הדמיון כאור גשמי ח"ו, כי אין ערוך כלל רק בדרך משל, אלא כמו כחות האדם שלמטה, שהשכל שבמוח חלק קטן מסתעף מעצם הנפש שהוא אור פשוט בתכלית, וכן המדות שבשכל ורצון והמדות שבלב היו כלולים בעצם הנפש בביטול המציאות ²⁶⁰⁵ לגמרי, רק שיצאו מבחי' העלם שבנפש לגלוי התחלקות כל אחד במציאות ומהות בפני עצמו, כדי שיתנהג בשכלו ומדותיו למעשה ²⁶⁰⁶ בכל צרכיו. כך יובן למעלה שזה שאמר במאמר אליהו ²⁶⁰⁷ ז"ל אנת הוא חד ולא בחושבן, חד באחד פשוט האמיתי ולא בחושבן י' ספירות כלל, וכמו שמסיים אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, כמו החכמה שבאדם שכלולה ומתאחדת בעצם הנפש כו', וכן מדת החסד וכה"ג, רק שהאציל י' ספירות מן ההעלם לגילוי כדי לאנהגא בהון עלמין כו', כמלך בשר ודם שמנהיג מדינתו במיצוע נכון מב' המדות דחסד וגבורה שבשכלו ומדותיו שנקרא אמת ונקרא תפארת כו', שיש בו התכללות מכל ההפכיים דחסד וגבורה יחד במזיגה יפה ונכונה כנ"ל.

ובכל זה יובן ביאור הענין של ספירת המלכות שמצייר בציור הנ"ל שעומדת תחת הקו האמצעי דת"י כנ"ל, כי הנה איתא בספרי הקבלה דגם שמדת מלכותו ית' הוא ספירה אחרונה דעשר ספירות הנאצלים מאוא"ס ומקבלת מג' הקוין, על כל זה במדה זו דוקא עיקר השפעת אלקות לכל הברואים ועולמות העליונים הרוחניים כמלאכים וחיות הקדש דבריאה ויצירה, וע' שרים שלמעלה שבעולם העשי' שמקבלים ממל' דעשי' ²⁶⁰⁸ , עד השפעה הרוחניות דד' יסודות ארמ"ע שנמשך בהרכבת ד' יסודות גשמיים בד' חלקי דומם צומח חי מדבר, שבזה הוא כל עיקר סיבת שינויים וחלופים שאנו רואים בעליות וירידות בבני אדם ²⁶⁰⁹ , כמו בעושר ועוני שהן חיי צער וחיי נחת שפלות ועליות מזמן לזמן, כי השי"ת עיניו פקוחות ²⁶¹⁰ על כל דרכי בני אדם לשלם לאיש כמעשהו בהשגחה אלקית פרטית, כמ"ש דהע"ה משמים הביט ה' כו', המבין אל כל מעשיהם ²⁶¹¹ כו'.

ו) והנה ²⁶¹² אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ²⁶¹³ , דקדק לומר משפט דוקא, דמדת משפט הוא מדת המיצוע הנ"ל, שממוזג וכלול מב' הפכים דחסד וגבורה בכמה ריבוי אופנים שונים דוקא, והוא בחי' מדת המלכות למעלה שנקרא מלך על כל העולמות עליונים ותחתונים עד עולם הזה השפל. שעל זה אמר מלך במשפט יעמיד ארץ ²⁶¹⁴ , במשפט דוקא במדת המיצוע שנקרא אמת, לא בחסד לבד או בדין לבד. כמו מלכותא דארעא שכפי ערך ממשלתו הגדולה על כל המדינה שיש במדות הנהגות מלכותו בחי' התכללות דחסד וגבורה, שאם יאיר ²⁶¹⁵ בחסד יותר מדאי ירבו הגזלנים ועושי מרמה ועול ואיש את רעהו חיים בלעו ²⁶¹⁶ , ואם יאיר ויתנהג במדת הדין יותר מדאי ירשיע גם את הצדיק כנ"ל, שיבקשו להאביד גם את הצדיק כרשע וישפוך דם נקי הרבה ²⁶¹⁷ , על כן אמר מלך במשפט יעמיד ארץ דוקא, בחי' המיצוע שנקרא אמת הוא יעמיד ארץ להעמידם ולקיימם בארץ.

ואין ראוי ושייך זה במדת משפט המיצוע על הרוב בבחי' אמת לאמיתו רק במלך לבד ולא בשאר אדם זולתו, והוא לפי שמאיר בו ממדת מל' דאצילות, שהיא ספירה אחרונה דעשר ספירות דאצילות שעומדת תחת קו האמצעי כנ"ל, והוא מה שנמשך למעלה בה כל המשכות במדה הזאת מג' הקווין, שהן ג' מדות דחסד וגבורה הכלולות במדת התפארת כנ"ל הנק' אמת, ומהתכללות ומזיגה זו בא ונמשך במדת המלכות שלו להנהיג כל העולם בחסד ודין במיצוע. כי מלכותא דארעא ²⁶¹⁸ כעין מלכותא דרקיע ממש, והיינו מטעם הנ"ל במ"ש ירא את ה' בני ומלך ששוה יראת ה' בבחי' מל' דרקיע עליון עם יראת המלך שלמטה, עם שונים המחלקים ומפרידים ביניהם אל תתערב, כי יפרידו אותך בזה מיראתו כי אחד הוא ממש, לפי שמאיר מאור מלכות העליון האלקי במלך שלמטה שבמשפט של אמת דוקא יעמיד ארץ כנ"ל, כמ"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט כו'. ולזה הטעם מצוה להתפלל בשלומה של מלכות, כי זהו נמשך משלומו של מלך העליון שנק' מלך שהשלום שלו ²⁶¹⁹ כידוע. וזהו ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהי' לכם שלום ²⁶²⁰ , שממנו יבוא אור ושפע שלום לכל אדם מטעם הנ"ל. וזהו גם כן הטעם שפסקו בתלמוד דינא דמלכותא דינא, כדין ודת המלך העליון בתורתנו הקדושה. וזהו גם כן הטעם שחייב לברך בראיית המלך בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו העליון כו' וד"ל.

ז) ועכ"ז ²⁶²¹ יובן מ"ש דוד המע"ה מלפניך משפטי ²⁶²² יצא עיניך תחזינה משרים, דקדק ואמר מלפניך דוקא משפטי יצא, ולמה לא חפץ במשפט השופטים הממונים, וגם הטעם מ"ש לפי שעיניך דוקא תחזינה משרים ולא עיני דיינים אחרים זולתו. ולהבין טעם ושרש הדברים הנה יובן ומבואר ממילא עפ"י הצעות והקדמות הנ"ל שנתבאר מזה פירוש מ"ש שלמה ירא את ה' בני ומלך כנ"ל, ומ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ מלך דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וביאור הדבר להיות מבואר למעלה בענין מלך במשפט יעמיד ארץ שמדה זו שנקראת מלכות לא ימצא ולא יתואר בזה רק המלך דוקא, להיותו כלי מוכן לאור מדת המלוכה העליונה שממוזגה וכלולה מב' הפכים דחסד ודין שבמידת המיצוע הנ"ל, עד שאין במדת המיצוע הנ"ל נטי' לימין ושמאל רק כפי המדה הנכונה וברורה בתכלית שנקראת משפט אמת דוקא כנ"ל. ועל כן ביקש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא דוקא, ולא יבא במשפט דיינים ושופטים הממונים לדין, כי יחייבוהו ויזכוהו ביותר מכפי המדה ולא יכוונו אל נקודת האמת כמו שהוא במיצוע הנבחר ונברר, כי האדם יראה ²⁶²³ לעינים אבל המלך המשפט יראה ללבב, כי בוחן לבות וכליות הוא להבחין בין טוב לרע האמת ושקר, וידין הדבר כמו שהוא לאמיתתו דוקא בלי נטי' ימין ושמאל כלל אפילו כמלא נימא. ולפי שדוד הי' בטוח בזכות וישרות ²⁶²⁴ נקודת אמיתת לבבו כמ"ש בחנת לבי ²⁶²⁵ צרפתני כו', על כן אמר מלפניך משפטי יצא ויצא זכאי כפי שיבחין ונכון לבבו, ולא יוכלו לראות זה דיינים אחרים זולתו, שזהו פי' הטעם כי עיניך תחזינה משרים דוקא. כידוע בספרי הקבלה דשורש הראשון להתחלקות הנטי' ²⁶²⁶ דחסד ודין לימין ושמאל בשכל ולב כנ"ל בציור ג' קוין דחב"ד חג"ת כנ"ל הוא בבחי' הכתר שעל גבי קו האמצעי, שהוא בחי' רצון הפשוט ²⁶²⁷ שבעצמות הנפש, כמו שהוא טרם שיתחלק לב' הטיות רצון דחסד ודין להטות בשכל ולב כנ"ל. ומשם הוא נמשך התחלקות תחלה בב' עינים דוקא, שבטבע הסתכלות העין לראות בטוב ורע שיסתעף מצד העצמיות דאדם דוקא, כמו האב על בנו יראה בעין טובה רק לחסד לבד, עד שגם במעשיו הרעים ידון אותו הכל לטוב ולזכות כי עינו עין טובה עליו לבד, וכן באהבת עצמו שאנו רואים שאין אדם רואה חוב לעצמו ²⁶²⁸ כלל, ואף בפשעיו הגדולים יכסה בזכותו, ולהיפך השונא ²⁶²⁹ שבא מצד העצמיות יראה רק בעין רעה, לדון בשכלו רק לחוב ולהרשיע גם את הצדיק, ונמצא בהסתכלות ²⁶³⁰ דב' עינים ימין ושמאל תלוי באופן הוראת דין השכל, ולהטות בסברא וטעם גלוי לזכות או לחוב, ומזה נסתעף ג"כ כל חסד ודין בלב (בל"א ווי מען קוקט אן די זאך אזוי ווערט דער לערנונג ²⁶³¹ אין שכל כו'). וזהו הטעם שאמר כי עיניך כו', כי המלך המשפט שלמעלה בא בהתחלקות ²⁶³² דחסד וגבורה שבב' עינים בהתכללות ומזיגה כאחד בבחי' המיצוע, שהוא היושר והאמת כמו שהוא בעצם בלי נטי' ימין ושמאל כנ"ל, ועל כן עיניך דוקא תחזינה משרים שהוא בבחי' המישור והיושר שממוצע וממוזג מב' ההפכים דהסתכלות עין טובה ועין רעה חסד ודין, שהוא בחי' משפט אמת הנ"ל, שאין זה רק במלך דוקא מטעם הנ"ל, כי נעוץ תחלתן בסופן ²⁶³³ בחי' הכתר שלמעלה מחכמה ובינה וחסד וגבורה הוא שמאיר במלכות סופא דכל דרגין שנק' כתר מלכות, שזה שאמר מלפניך משפטי יצא וכנ"ל כי עיניך תחזינה מישרים וכנ"ל. ואחר שעיניך תחזינה משרים במשפט אמת, אזי ממילא כשיבא משפטי לבית דין של מעלה ידונו גם בשכלם ומדותם ²⁶³⁴ כפי שיאיר בהם משפט מדת מלך כו'.

ח) ואחר ²⁶³⁵ כל הצעות הנ"ל אבוא לענין שאלתי ובקשתי ²⁶³⁶ , כי הנה מבואר למעלה בביאורי הפסוקים דשלמה ודוד אביו המלכים הקדושים והחכמים האלקיים שהי' שורה בהם מבחי' מלכות העליון ממש, שכך הוא בהמשכת אור אלקי במלך שלמטה בכל דור ודור, מזה יובן ממילא שגם בהסתעפות הארה השלישית מאור פני מלך התחתון להשרים הגדולים ²⁶³⁷ שלו שנקראים שרי מלוכה המנהיגים ממשלת מלכותו, הרי לכל אחד ואחד חלק מיוחד יאיר מאור האמת ומשפט שבמלך עצמו ממש מאור העליון שבבחי' מלכות העליון שמאיר מכבודו למלך שלמטה בלי הבדל כלל. ולזאת יובן ממילא שהארת אור האמת מעוז מלך מאיר בהוד כבוד מעלתו בחלק עוז ממשלתו שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה, כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו הרמה יתרומם ויתנשא למעלה בכפלי כפליים, ואם כן ודאי עיניו תחזינה משרים להבחין ולהבדיל בין הטוב והרע אמת ושקר, ולו משפט הבחירה וההבדלה הזאת בחוש הטבעי יותר מכל איש שר ושופט זולתו מטעם כל הנ"ל במ"ש דוד המלך ע"ה מלפניך משפטי יצא כו', וכמ"ש שלמה בנו ע"ה ירא את ה' בני ומלך כו'. ועל כן למשפטו דווקא אני חפץ שיצא מאתו, שיכוון נקודת האמת לאמיתתו, כי עיניו תחזינה משרים בלי נטיות ימין ושמאל כלל, ואני מקבל על עצמי באהבה וברצון בדין ומשפט מלך עליון, ומובטחני בתום לבבו בכל דרכיו ושביליו יוציא כאור משפטי, ויחנני ברוב חסדו וטובו לפקח עלי בעין טובה לחסות אותי בצל כנפי חסדו, להסיר מעלי כל קטרוגי שוא, ולא יקובל לפניו עוד וד"ל.