12
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
צאנו ומחלביהן", אלא הוא מצטט גם את המשך הפסוק, ולא רק את המלים "וישע ה' וגו'", אלא גם "אל הבל ואל מנחתו". כי בכך הוא מדגיש, שהבאת הקרבן "מן היפה המשובח ביותר" אינה קשורה רק למעשה הגברא, אלא אף ל"חפצא" של הקרבן. הענין של "וישע ה'" לא היה רק "אל הבל", עקב "יכוף יצרו", אלא אף "ואל32 מנחתו", כענין בפני עצמו.
ה. קרבנות – הקדשת ונתינת ה"חפצא" לקדוש־ברוך־הוא
ההסבר לכך הוא:
יש הבדל כללי לגבי ה"חפצא" בין קיום המצוות לבין הקרבנות:
קיום המצוות הוא בעיקר מעשה של הגברא, האדם מקיים את ציווי ה', המוטל עליו. וקיום זה מתבצע באמצעות ה"חפצא". יש דרגות שונות בפעולה הנעשית ב"חפצא"33: תשמישי מצוה, תשמישי קדושה. אך כל זאת איננה המטרה של מעשה האדם. מטרתו היא קיום המצוה שלו, אלא שעל ידי פעולתו נגרם שינוי ב"חפצא" – תשמישי מצוה, תשמישי קדושה וכו'.
לעומת זאת34, בענין הקרבנות, קשורה מהות המצוה לקדושת הקרבן עצמו, כלומר, להקדשתו ונתינתו לה'. גם בכך יש קיום המצוה של האדם, שהוא מקיים את נדרו להביא קרבן וכדומה, או שהוא מקיים חובה המוטלת עליו להביא קרבן מסויים זה, אך העיקר איננו קיום המצוה של האדם, אלא בעיקר עשיית הפעולה ב"חפצא" – הקרבת הקרבן לה', נתינת הבהמה וכדומה לה'. תחילה מקדיש האדם את הבהמה, לאחר מכן הוא מביאה לבית המקדש וכו', עד אשר היא מוקרבת, בשליחותו של בעל הקרבן35, על גבי המזבח.
ובמלים פשוטות יותר: בכל המצוות, אף לאחר שהחפץ שבו מקיימים את המצוה הופך להיות תשמישי מצוה וכדומה, הוא נשאר עדיין בבעלותו של האדם. הדבר36 שנותן היהודי לה', ושהקדוש־ברוך־הוא "לוקח" זאת ממנו, הוא דוקא בהקרבת קרבן.
הערות
- 32. שלכן נאמר עוה"פ ואל (ע"ד על על הפסיק הענין – מו"ק כו, א).
- 33. ראה מגילה כו, ב. טושו"ע או"ח סי' קנד. יו"ד סרפ"ב. וראה שו"ע אדה"ז סמ"ב ס"ו.
- 34. וי"ל שמעין זה הוא בכתיבת ס"ת, שענינה הוא שמקדשו בכתיבתו, ובפרט האזכרות שבו, כמובן בפשטות. ועפ"ז יומתקו דברי הרמב"ם בהל' ס"ת שם.
- 35. וראה קידושין כג, ב ובתוס' שם. וש"נ.
- 36. ולהעיר מהשקו"ט (מפענח צפונות פ"א ס"ה. וש"נ) אם יש בס"ת קנין עצם כמו שאר חפץ השייך לבעליו או יש בו רק קנין התואר, דהקריאה הוה דבר של הקדש ושייך לגבוה, וכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא (וע"ש, שמחלק בין ס"ת של יחיד ושל רבים).
שולחן ערוך, אורח חיים קנ״ד - הטקסט מספריא
רְחָבָה שֶׁל עִיר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בָּהּ בְּתַעֲנִיּוֹת, אֵין בָּהּ מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲרַאי; וְכֵן בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת שֶׁמִּתְקַבְּצִים בָּהֶם לְהִתְפַּלֵּל בְּאַקְרַאי (פי' דֶּרֶךְ מִקְרֶה וְהִזְדַּמֵּן לֹא דֶּרֶךְ קְבִיעוּת), אֵין בָּהֶם שׁוּם קְדֻשָּׁה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מִקְרֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא אִם הוּא כְּמִין אַרְגָּז, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי רַק לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, אֲבָל אָרוֹן הַבָּנוּי בְּחוֹמָה הַנַּעֲשֶׂה לִשְׁמִירָה, לֹא מִקְרֵי תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה; וְכָל שֶׁכֵּן אִם הַסְּפָרִים מִתְקַלְקְלִים בּוֹ, דְּמֻתָּר לִטְּלָן מִשָּׁם (מָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י פ' בְּנֵי הָעִיר).
הַשּׂוֹכְרִים בַּיִת וּמִתְפַּלְּלִין בּוֹ, אֵין לוֹ דִּין בֵּית הַכְּנֶסֶת.
תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה, כְּגוֹן: תִּיק שֶׁל סְפָרִים וּמְזוּזוֹת, וּרְצוּעוֹת תְּפִלִּין, וְאַרְגָּז שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ חֻמָּשׁ וְכִסֵא שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה, וּוִילוֹן שֶׁתּוֹלִין לִפְנֵי הַהֵיכָל, יֵשׁ בָּהֶן קְדֻשָּׁה וְצָרִיךְ לְגָנְזָן. הַגָּה: וְדַוְקָא הַדָּבָר שֶׁמְּנִיחִין בָּהֶן דְּבַר הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ לִפְעָמִים, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית לְכָבוֹד כְּגוֹן הַמִּכְסֶה שֶׁעַל הַקְּרָשִׁים שֶׁל הַסְּפָרִים, אֲבָל אוֹתוֹ מִכְסֶה שֶׁהוּא לִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִכְסֶה שֶׁעַל הַקְּרָשִׁים, לֹא מִקְרֵי תַּשְׁמִישׁ, דְּהָוֵי תַּשְׁמִישׁ דְּתַשְׁמִישׁ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אָסוּר לְכַבֵּס מִטְפָּחוֹת שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה בְּמֵי רַגְלַיִם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד (ר' יְרוּחָם נ"ב ח"ד וְרַ"ן מָרְדְּכַי פ"ק דמ"ק) .
מִטְפְּחוֹת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלוּ, יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּכְרִיכִין לְמֵת מִצְוָה וְזוֹ הִיא גְּנִיזָתָן.
סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה, מְנִיחִין אוֹתוֹ בִּכְלִי חֶרֶס וְגוֹנְזִין אוֹתוֹ בְּקֶבֶר תַּלְמִיד חָכָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
אֵין עוֹשִׂין מִתֵּבָה כִּסֵא לְסֵפֶר תּוֹרָה; אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִתֵּבָה גְּדוֹלָה קְטַנָּה, וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִכִּסֵא גָּדוֹל כִּסֵא קָטָן, אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ שְׁרַפְרָף (פי' כִּסֵא קָטָן) לְכִסֵא; וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִוִּילוֹן גָּדוֹל וִילוֹן קָטָן, אוֹ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כִּיס לְסֵפֶר תּוֹרָה; אֲבָל לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כִּיס לְחֻמָּשׁ, אָסוּר. הַגָּה: וּפָרֹכֶת שֶׁאֲנַחְנוּ תּוֹלִין בִּפְנֵי הָאָרוֹן אֵין לוֹ קְדֻשַּׁת אָרוֹן, רַק קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת; וְכֵן הַכְּלוּנְסוֹת שֶׁבּוֹ תּוֹלִין הַפָּרֹכֶת, וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם הָעֵצִים שֶׁמְּסַמְּנִים בּוֹ הַקְּרִיאָה לְחוֹבַת הַיּוֹם, שֶׁאֵינָן קְדוֹשִׁים כְּמוֹ הֵם (פִּסְקֵי מהרא"י סי' רכ"ה).
הַבִּימָה (פי' מָקוֹם גָּבוֹהַּ), כְּגוֹן בִּימָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לַמֶּלֶךְ, אֵין בָּהּ קְדֻשַּׁת אָרוֹן, אֶלָּא קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת.
הָאָרוֹן וְכָל מַה שֶּׁעוֹשִׂים לְסֵפֶר תּוֹרָה, מוֹעִיל בּוֹ תְּנַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שְׁאָר תַּשְׁמִישׁ, אֲפִלּוּ דְּחֹל. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לֵיהָנוֹת בְּכַמָּה הֲנָאוֹת מִדִּבְרֵי קְדֻשָּׁה, כְּגוֹן: מִטְפְּחוֹת שֶׁל סְפָרִים וְשֻׁלְחָן שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְעִילִים שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, וְכָתְבוּ הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּכֵיוָן שֶׁנָּהֲגוּ כֵן, וְאִי אֶפְשָׁר לִזָּהֵר, לֵב בּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם מֵעִקָּרָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בְּנֵי אָדָם לִידֵי תַּקָּלָה, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא הִתְנוּ כְּאִלּוּ הִתְנוּ דָּמִי. (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רע"ג וּבֵית יוֹסֵף).
הַמִּתְנַדְּבִים סֵפֶר תּוֹרָה וּמְנִיחִים מִטְפָּחוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כָּל סֵפֶר וְסֵפֶר, שֶׁלְּדַעַת כֵּן הֻקְדְּשׁוּ; אֲבָל הַמְנִיחִים בְּבֵיתָם וְאַחַר כָּךְ מַקְדִּישִׁין, כֵּיוָן שֶׁעַל דַּעַת אוֹתוֹ סֵפֶר נַעֲשָׂה וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אוֹתוֹ סֵפֶר, אָסוּר לַהֲנִיחוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, וְיֵשׁ מַתִּירִים וְכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו, מִשּׁוּם לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לִנְהֹג כָּךְ.
הַנּוֹהֲגִים לְהָנִיחַ עַטְרוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּרֹאשׁ הַקּוֹרֵא, בְּסִיוּם הַתּוֹרָה, אֵין מוֹחִין בְּיָדָם; אֲבָל הַמְנִיחִים אוֹתָם בְּרָאשֵׁי חֲתָנִים דְּעַלְמָא, מוֹחִין בְּיָדָם.
נֵרוֹת שַׁעֲוָה שֶׁנְּתָנָם עַכּוּ"ם לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, וְכִבָּן שַׁמָּשָן וּנְתָנָם אוֹ מְכָרָן לְיִשְׂרָאֵל, אָסוּר לְהַדְלִיקָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הַגָּה: אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּרִים לְהֶדְיוֹט. וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' קל"ט מֵדִינִים אֵלּוּ. מוּמָר עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנָּתַן שַׁעֲוָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ (פִּסְקֵי מהרי"ו סי' ס"ו וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' רנ"ד)
עַכְבָּר שֶׁנִּמְצָא בְּשֶׁמֶן שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם הוּא מָאוּס, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת מֻתָּר לִקְרוֹת לְאוֹרוֹ.
אֵין מַדְלִיקִין נֵר שֶׁל הֶדְיוֹט מִנֵּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָנֵי מִלֵּי בְּעוֹד שֶׁדּוֹלְקִין לְמִצְוָתָן, אֲבָל כְּשֶׁצָּרִיךְ לְכַבּוֹתָן, מֻתָּר. הַגָּה: מִיהוּ לֹא נָהֲגוּ לִזָּהֵר בְּכָךְ, וּמַדְלִיקִין בָּהֶן נֵר שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל, וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁדַּעַת בֵּית דִּין מַתְנֶה בְּכָךְ, וְכֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ [אוּלַי] הוּא מֵהַאי טַעֲמָא (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן רע"ג).
בְּנֵי כְּרַךְ שֶׁקָּנוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְהִתְנוּ שֶׁאִם יֵצֵא אֶחָד מֵהַכְּרַךְ שֶׁהַנִּשְׁאָרִים יִתְּנוּ לוֹ חֶלְקוֹ, וְהוּקְרוּ הַסְפָרִים, אִם יָצָא אֶחָד מֵהֶם אֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן בִּלְבַד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- אגרות קודש כרך כב ח'תרכח מו"ק כו, א
- לקוטי שיחות כרך לא וארא שיחה א מאותו ספר מו"ק כו, א
- לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב מאותו ספר מו"ק כו, א
- לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו מאותו ספר מו"ק כו, רע"א
- תורת מנחם פורים, ה'תש"כ מו"ק כו, ב
- תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות מו"ק כו, סע"א
- תורת מנחם ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשכ"ז* מו"ק כו, א
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשכ"ז מו"ק כו, א
- מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי פרק ו - מכתבי רבינו בתקופת החקירות סה · רבינו למושל חאוואנסקי · בד קודש · [אדר-ניסן תקפ"ו?] מו"ק כו, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח בדיקת וביעור חמץ מו"ק כו, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת סד מו"ק כו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) הוספות מו"ק כו, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום בדיקת וביעור חמץ מו"ק כו, א
- תורת מנחם פורים, ה'תשכ"ח מו"ק כו, ב