11

ד. "מן היפה המשובח ביותר" – הן לגבי הגברא והן לגבי

החפצא

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

במבט ראשון יוצא, שההבדל בין ההלכה שמביא הרמב"ם בסוף הלכות איסורי מזבח לבין ההלכה של "מבחר נדריכם" שמציין הרמב"ם לפני כן, הוא, שההלכה של "מבחר נדריכם" היא לגבי ה"חפצא" (נדריכם), היא קשורה בעיקר לעצם קדושת הקרבן, ולכן אסור שתהיה בו פחיתות, ואפילו לא במראה כחוש וכעור, וזהו כ"בזיון קדשים"²⁹.

לעומת זאת, ההלכה שבסוף הלכות איסורי מזבח, "יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר", אינה לגבי ה"חפצא" של הקרבן, אלא לגבי הגברא, כפי שמדייק הרמב"ם בלשונו "הרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע...". ולכן, אין זה דין רק לגבי קרבנות, אלא באופן כללי, לגבי "כל דבר (אשר ה"גברא" מקשר זאת) שהוא לשם הא־ל הטוב", גם במצוות אחרות. זהו הידור במעשה הגברא³⁰, "הרוצה לזכות עצמו"³¹, שכל מה שהוא עושה ומביא לשם הא־ל יהיה "מן הנאה והטוב".

ויש לומר, שמסקנה זאת מונע הרמב"ם בכך שהוא לומד הלכה זו מענין המנחות – "מאחר שכולן כשרין למנחות למה נמנו" – ומביא את ההוכחה "הרי נאמר בתורה והבל הביא...". בכך הוא מדגיש שההלכה של "יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר" קשורה לענין הקרבנות, מנחות, שאינו קשור רק למעשה הגברא, אלא גם ל"חפצא" של הקרבן.

וזה מודגש בהוכחה "הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו": הרמב"ם אינו מסתפק בציטוט המלים "והבל הביא גם הוא מבכורות