שיחה ב

237שיחה ב

הדרן על ספר משנה תורוה להרמב"ם משיחות י"א ניסן* ואחש"פ תשמ"ה

א. בהלכה האחרונה של ספר היד בותב הרמבים, וזיל: ,ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יה" עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".

והנה ידוע שלשון הרמב"ם מדויק הוא בתכליתי. ובלשון ודברי הרמב"ם עצמו? (בהקדמתו לספר היד) שחיבורו זה נכתב ,בלשון ברורה ודרך קצרה". ומזה מובז, שאריכות לשון הרמב"ם -- ,שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין בעפר" -- היא לא כפל לשון3 (ליופי המליצה וכיו"ב), כ"א מלמדנו שני ענינים שיהיו באותו הזמן.

ויש לומר הביאור בזה* ובהקדם:

ממ"ש הרמב"ם ,שהטובה תהי' כו" (לא -- ,והטובה כו") מוכח שכוונתו נתינת טעם על הקודמו, דהסיבה לזה ש,לא יהי' שם לא רעב כו" הוא מפני ,שהטובה תהי' מושפעת כו".

ויש לומר, שב' הענינים בהטעם -

(א) שהטובה תהי' מושפעת הרבה, (ב) וכל המעדנים מצויין כעפר -- הם כנגד ב' הענינים שמונה לפנ"ז (א) לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה (ב) ולא קנאה ותחרות:

זה ,שהטובה תהי' מושפעת הרבה" שולל מציאות של רעב ומלחמה -- כי אז הרי יש לכל אדם טובה הרבה ואין צורך במלחמה לשלול שלל וכו' להוסיף ברכושו ונכסיו;

אמנם עדיין אין זה שולל הרגש של ,קנאה ותחרות" -- כי ידמה במחשבתו שאפשר יש לחברו ,טובה" שאין יודע אודותה וכיו"ב, שזה לא יביאו לידי ,מלחמה" (כיון שאינו יודע מה לשלול לעצמו) אבל מרגיש הוא ,קנאה ותחרות".

ולכן מוסיף הרמב"ם ,וכל המעדנים מצויין כעפר", שחשיבות של כל המעדנים תהי' ,כעפר", דהיינו (כמ"ש הרמב"ם בנוגע להשבתת חמץ6 ,כדבר שאין בו צורך כללל.

ומכיון שכל המעדנים הם אצלו ,כדבר שאץ בו צורך כלל", שוב לא שייך שום רגש של ,קנאה ותחרות" (בקשר למעדנים* -- ענינים גשמיים)י.

238208 לקוטי

ב אמנם, עדיין צריך להבין האריכות בהמשך לשון הרמב"ם ,ולא יהי" עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד":

יתור לשון זה - ,לא . . אלא" (ולא כתב בקיצור: עסק כל העולם יהי' לדעת את ה' בלבד) -- מורה, כידוע, על שלילה נוספת (גם לעיכובא*)). ולכאורה:

לאחרי כתבו שבאותו הזמן (לא רק ,שהטובה תהי' מושפעת הרבה", כ"א עוד זאת) ,וכל המעדנים מצוין (חשובין) כעפר", ,כדבר שאין בו צורך בלל" -- שלכן אין שייך שום רגש של ,קנאה" " ותחרות"; האפשריות דעסק בענינים שאינם בסוג של ,כל המעדנים" -- ומהי השלילה הנוספת שמרמזה הרמב"ם ביתור לשונו ,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת כו"?

ויתירה מזו: לא הסתפק הרמב"ם באריכות לשונו זו, אלא מוסיף ,(אלא לדעת את ה') בלבד". שמזה משמע, דגם לאחרי שידעינן ש,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה", עדיין לא נשלל הכל, ולזה מוסיף הרמב"ם עוד מיעוט ,בלבד".

ג. וממשיך הרמב"ם בסיום וחותם ההלכה (וספר היד): ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם

הרי ישנה" רק

שנאמר? כי מלאה הארץ דעה את ת' כמים לים מכסים.

וגם בזה כמה דיוקים, ומהם:

א) ,דברים הסתומים" - מה הם ה,דברים הסתומים", ולמה לא פירש הרמב"ם לאיזה ,דברים" הכוונה?

ב) ,כפי כח האדם" -- מאי קמ"ל? פשיטא שהאדם יכול להשיג רק כפי כחו ולא יותר, ובפרט כשהמדובר אודות ,דעת בוראם"?

ג) מדוע מעתיק הרמב"ם גם סיום הפסוק ,כמים לים מכסים". ובפרט שבהלכות תשובה, שגם שם" מתאר הרמב"ם.- איך - ש,באותן...הימים . תרבה הדעה והחכמה כו'" ומביא אותו הפסוק ,כי מלאה הארץ גו", לא הביא סיום הכתוב ,כמים לים מכסים".

ד. וי"ל נקודת הביאור בכל זה:

בלשונו ,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" שולל הרמב"ם (לא רק ,עסק" שאינו ,,עבודה למקום ב"ה"י', כ'א) גם עסק כזה שבזמן הזה (לפני ,אותו הזמן") מחוייבים בו ע"פ תורה והוא ענין של ,,עבודה למקום ב"ה" -- אבל מחמת השינוי שיהי' בעולם ,באותו הזמן", שוב לא יהי' צורך בעבודה זו, ובמילא ,לא יהי' עסק כל העולם (אפילו לא בעבודת ה' אחרת) אלא לדעת את ה' בלבד".

והביאור:

הלכה זו באה בהמשך למ"ש הרמב"ם בהלכה שלפנ"ז שבימות המשיח יהיו 239ישראל ,פנויין בתורה וחכמתה", ובלשון ההלכה?' -- ,,תורתם אומנתם".

והנה בזמן הזה, גם מי שתורתו אומנתו, פסק הרמב"ם" ד,כל המשים עַל לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה ה"ז חלל את השם כו"", וצריך לעשות ,מלאכה בכל יום מעט כדי חייו"יי. וכמו ש,צוו* חכמים הוי ממעט בעסק", שמזה מובן שמיעוט עסק -- כן צריך להיות.

אלא שכיון שהמדובר במי שתורתו אומנתו, הרי עסקו במשא ומתן הוא רק (כמ"ש הרמב"ם*) בשביל ,שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהי' נפשו ישרה לדעת את ה'", שלכן המשא ומתן גופא נעשה ,עבודה למקום ב"ה", הוא ,עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן . . כל מעשיך יהיו לשם שמים . . בכל דרכיך דעהו".

אמנם כל זה הוא בזמן הזה. אבל ,באותו הזמן", שאז ,הטובה תה" מושפעת הרבה", הרי לא יהי' צורך אפילו במיעוט עסקיי (גם לא באופן שהמשא ומתן עצמו הוא ,עבודה למקום ביה"), ולכן -- ,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"*.

ה. עפ"ז יש לבאר ג"כ הוספת הרמב"ם תיבת ,בלבד" -- אלא לדעת את ה' בלבד -- שהיא שלילה נוספת, ב,לדעת את ה'" גופא. כלומר: לא זו בלבד שלא יהי' שום עסק אחר (גם כשהוא ,עבודה למקום ב"ה") מלבד העסק ,לדעת את ה'", אלא עוד זאת, שהעסק ב,לדעת את ה" עצמו יה" באופן ד,לדעת את ה' בלבד". היינו: לא לדעת בשביל מטרה אחרת -- גם מטרה קדושה (כמו: לידע את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תיעשנה) -- כ"א אך ורק לשם ידיעת והשגת התורה בלבד, לימוד התורה לשמה -- לשם התורה עצמה?י.

[ע'"יד ביאור הרמב"ם"? בעבודת ה' לשמה (מאהבה'?) -- שזהו רק כ,שעושה האמת מפני שהוא אמת", ולא בשביל איזו תכלית אחרת, גם לא דקדושה כמו ,,שאזכה לחיי העולם הבא", אף שע"פ ביאור הרמב"ם עצמו?? הרי עולם הבא הוא ,סוף מתן שכרן של מצות", וזה שאנו עוסקים בתורה ובמצות בעולם הזה הוא ,כדי? שנזכה לחיי העולם הבא"].

240כי מאחר שבני ישראל יהיו ,פנויין בימות המשיח, כאשר ,רוח הטומאה בתורה וחכמתה" -- תורתם אומנתם -- אעביר מן הארץ"*:, אין שכחה), יקיימו אז מצות ת"ת בשלימותה: ושל"? = ובמילא -- ,לא יהיי עסק כל העולם מות הענין דתית היא כאשר. הלימוד אלא לדעת את הי בלבד', היינו העיון הוא לא בשביל איזו תכלית אחרת כ"א ב,עומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמירק בשביל ידיעת והשגת התורה עצמהי = הן כו"יי, עד -- הלימוד באופו ד,יגדיל

[וזה גופא (זה שלומד תורה רק תורה ויאדיר":י, ,דרוש וקבל שכר" בשביל ידיעת והשגת התורה) מביאו [ובזה יומתק דיוק לשון הרמב'ם לידי זה שאינו עוסק בשום עג'1 אחר = ,עסק כל העולם . . לדעת כוי" -- כו חוץ מלימוד התורה, כי דוקא "1 הלשון ,עסק" (בשייכות לתורה) מורה מתקשר ומתאחד עם התורה (בסגנון = על הטורח והיגיעה*: בתורה, ב,משא הרמב"םי": אין . . נקשרת בלבו של אדם = ומתן של פלפול"*י. ובפרט באופן שמחעד שישגה בה תמיד), וכדלקמ! סעי% 5 = דש בתורה, עד שפועל ,הגדלה" (והוסואילך]. פה) בתורה -- ,יגדיל תורה ויאדיר" --

== ---ואף שגם אז-יהי' קיום המצות (כי- - וכמחז"ל* שענינו? של עסק הוא כאשף 777

מצות בטילות רק לתחיית המתים") מרויח, כי ,זבון וזבין תגרא איקרי ובמילא צריכים ללמוד כדי לידע את (בתמי)"].

המעשה אש שו ב היוה כ עפיז יובנר גם דיוקי לשונות מספיק שילמוד פעם אחת כל התורה הרמב"ם בסיום ההלכה, ועל הסדר;: כולה, היינו כל ההלכות של תורה שבע'פי: (וכמ"ש אדה"ז בהלי ת'תת א) ,ולפיכך יהיו ישראל חכמים ש,אפשר ללמוד כל התורה שבע"פ גדולים" -- לא סתם חכמים, כ'א גדלות כולה . . כי באמת ההלכות הנגלות לנו בחכמה, לימוד באופן ד,יגדיל תורה ולבנינו יש להן קץ ותכלית ומספרש, ויאדיר".

ושוב לא יצטרכו לעסוק בלימוד זה* (כי ב) ,יודעים דברים הסתומים" - ,דברים הסתומים" שבתורה (שה"ז קרוב לסופו): ואם היותו (עוה"ב) הוא התכלית המשך (כנ"ל) לדבריו בהלכה הקודמת המבוקש אינו ראוי . . שיהי' עובד להשיג העוה"ב ,פנויין בתורה וחכמתה'), שהם ,עומק 241(שאין לזה קץ ותכלית"), והם ,דברים הסתומים" (,הנסתרות לה' אלקינו"") בערך לההלכות עצמן שהם (כנ"ל מאדה"ז) ,הנגלות לנו ולבנינו".

ג) אח'כ מפרט הרמב"ם סוג נעלה יותר ב,דברים הסתומים" שבתורה - ,וישיגו דעת בוראם", ההשגה בעניני מעשה מרכבה** עד להשגת ,דעת בוראם", שהיא סתום מהנברא, כמו שהאריך הרמב"ם בהלכות יסודי התורה* שאי אפשר לאדם להשיג אמתת המצאו של הבורא. וכן בנוגע לדעתו*.

ד) כפי כח האדם -- יש לומר, שכוונת הרמב"ם היא [לא (רק) להגביל השגת האדם בזמן ההוא שהיא רק ,כפי כת האדם" (כי, כנ"ל, מאי קמ"ל) -- אלא להיפך]: דמכיון ש,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", לכן תהי' ההשגה בשלימותה, ,כפי כת האדם" -- כלומר: כדבעי* - ככל יכלתו של האדם.

ולכל זה מביא הרמב"ם ראי' מתורה שבכתב -- ,שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים": מכיון שהארץ תהי' מלאה ב,דעה את ה'", הרי שוב אין מקום לאיזה עסק וענין אחר (דאל"כ לא שייך לומר ע'ז ,מלאה'), ומזה -- ד,לא יהי' עסק כל העולם (הארץ:י) אלא לדעת את ה' בלבד".

זה עפ"ז מובנת ג"כ הוספת הרמביים כאן ,,כמים לים מכסים":

מאחר שאין שום עסק אחר כ"א ,לדעת את ה' בלבד", והיינו ש,דעה את ה'" תהי' באופן של עסקי, ועסק היחידי, לכן, נוסף על שהאדם מלא מ,דעה את הי

-- שזה אפשרי גם כשהם שני דברים: האדם וענין שני -- ,דעה את ה" - וכידועה הדוגמא: דגים ומי הים, שהמים הם חיות הדגים ובכ"ז הם שני דברים (ועד שלדעת תכמים* -- דגים חוצ"

כ"א שה,דעה" נעשית כל מציאותו, בפועל ובגלוי,

וזה ,כמים לים מכסים", דנוסף על שהארץ תהי' מלאה מ,דעה את ה'" עוד זאת שיהי' באופן ד,כמים לים מכסים". דכמו שאין רואים קרקעית הים ולא כל הברואים שבים, כ"א רק המים המכסים על הבל -- כמו כן לא יהי' נראה שום מציאות אחרת בארץ, כ"א רק הענין ד,דעה את ה".

ויומתק בפרט ע"פ דעת רשב"ג% דכל שהוא מבריית המים אינו חוצץ, והיינו דמכיון שברואי הים נבראו מן המים*, 24222 לקוטי

הרי אמיתית מציאותם היא המים, ולכן אינם חוצצים בפני המים.

ועפ"ז נמצא, דזה שמי הים מכסים על הברואים שבתוכו, הרי באמיתית הענין, איןו זה כיסוי של הסתר, כ"א אדרבא ,גילוי" ה,סתום" -- כי המים הרי הם אמיתית המציאות של ברואי הים (המכוסים בהמים).

וככה הוא בנמשל, דמכיון ש,לא יהיי עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", הרי ה,לדעת את ה" נעשית מציאותו האמיתית של ,כל העולם"יי. ולכן, זה שלעתיד ,יראה" רק הענין ד,דעה את ה" הוא לא ביטול מציאותו

של-,כל העולם", כ"א אדרבה -- זהו מה"

שתתגלה אז מציאותו האמיתית ד,כל העולם" -- ,דעה את ה'"**.

ח. שלימות זו בעסק ,התורה וחכמתה" שתהי' בימות המשיח (בכל פרטיי המבוארים בלשונות הרמב"ם, כנ"ל בארוכה) -- תובן יותר, ע"פ ביאור הרמב"ם בהל' תלמוד תורה שלו, אודות קיום מצות ת"ת בשלימות, ובלשון הרמב"ם שפ"5 -- ,מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה כו" (היינו, שקיום מצוה זו כראוי הוא כשהאדם מוכתר בכתר תורה). שמזה מובן, ששלימות זו שתהי' בימות

המשיח, ענינה שבני ישראל יהיו מוכתרין בכתר תורה. ועפ'ז יש לומר, שפרטי לשונות

הרמב"ם שבסיום וחותם הספר אודות אופן העסק ב,לדעת את ה'', הם בהתאם להפרטים המבוארים בהרמב"ם (הלי ת'ית) בביאור אופן קיום ,מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה".

וזיל הרמב"ם בהלכות ת"ת רפ"ג:

בשלשה כתרים נכתרו ישראל כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן . . כתר מלכות זכה בו דוד . . כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל . . כל מי שירצה יבא

ויטול. שמא תאמר שאותם הכתרים

גדולים מכתר תורה הרי הוא אומר . . הא למדת שכתר תורה גדול משניהם.

והנה בכסף משנה מציין המקור למסי יומא"י, אבל שם לא נאמר הלשון ,שלשה כחרים . . כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות", ב"א ,שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שלחן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבוא ויקח שמא תאמר פחות הוא ת"ל כו'".

וכן -- עוד כמה שינויים ברמב"ם לגבי לי הש"ס.

ולכן נראה לפענ"ד כדעת המפרשים (כמשנ"ת במק"אי? בארוכה) שמקור הרמב"ם הוא מספרייי, שכללות הלשון שם קרוב יותריי ללשון הרמבים.

243אלא שעצ"ע: מדוע בחר הרמב"ם ב(לשון) הספרי ולא בהש"ס הנ"ל?

ויש לומר נקודת הביאור*: ספר משנה תורה הוא ספר ,הלכות הלכות"*. שמזה מובן, שכוונת הרמב"ם בהביאו מחז"ל ד,שלשה כתרים כו'" היא לא רק כדי להדגיש המעלה והגדלות שבתורה (ואפילו גם לגבי כהונה ומלכות), כ"א משום שזהו נוגע להלכה.

ועפ"ז יש לבאר מה שהרמב"ם בוחר ב(לשון) הספרי ,שלשה כתרים", ולא ב(לשון הש"ס) ,שלשה זירים -- כי הנפק"מ להלכה מהענין ד,כתר תורה" מודגשת יותר בהלשון ,כתרים", ,כתר תורה" (כדלקמן סעיף יא).

ט. ה,הלכה" בקשר להענין ד,כתר תורה" מבוארת היא בהרמב"ם בהמשך הפרק, שבו מזכיר שלשה תנאים הנצרכים כדי ,להיות מוכתר בכתר תורה":

(א) ,לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת"*. (ב) שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקי אחזור ואקרא, אם תעלה מחשבה זו על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולםיי. (ג) מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה כו' אלא בתלמוד תורה ודברי תכמה'*.

וצריך ביאור: בפרק זה מונה הרמב"ם עוד כו"כ תנאים הנצרכים כדי שדברי תורה יהיו ,מצויים וקיימים" אצל האדם -- כמו: לא בגסי הרוח היא מצוי' כו'**; האדם צריך להסיר ,התאוות ותענוגי הזמן מלבו"*; אין ד"ת מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן5; כל המשמיע קולו כו"% -- ובכל אלו לא הזכיר הרמב"ם שהוא ,מוכתר בכתר תורה", משא"כ בג' תנאים הנ"ל.

ויש לומר הטעם בזה: העלוי ד,מוכתר בכתר תורה" הוא בזה - שהאדם שקוע כל כך בתלמוד תורה עד שזה נעשה כל מציאותו. כלומר: לא זו בלבד שלומד תורה, ועוד זאת ש,תלמודו מתקיים בידו" -- אבל עדיין אפשר להפריד בין מציאות האדם הלומד והדברי תורה שלמד, הוא מציאות בפני עצמו שיש לו ,רכוש", ,קנה" דברי תורה (עד ש,תורה דילי' היא"?) -- כ"א שהוא מוכתר (ומסובב) בדברי תורה באופן שזה נעשה מציאותו ועצמותו".

24424 לקוטי

וכדי להגיע למעלה זו מוכרחים לשלשה תנאים הנ"ל, שכל אחד מהם מורה ומוכיח שלא זו בלבד שהוא לומד תורה, אלא שתורה נעשית כל מציאותו ואי אפשר להפריד בינו ובין התורה. בדלקמן.

יו"ד. התנאי הראשון הוא -- ,לא יסיח דעתו לדברים אחרים". והיינו: לא רק שבפועל אינו עוסק בדברים אחרים, אלא שגם דעתו ומחשבתו מושקעת כל כולה בתורה, עד שאינו מסיח דעתו מתורה.

אח"כ מוסיף הרמב"ם עוד תנאי: ,שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור

= = ואקרא כו --. והחידוש בזה לגבי. ,לא

יסיח דעתו לדברים אחרים" [דלכאורה: מאחר שידעינן שאין לו להסיח דעתו לדברים אחרים -- כש"כ שאם יתעסק בפועל בקיבוץ ממון (גם לפי שעה) אא"פ לו לזכות בכתר תורה]:

האמירה (המחשבה) לקבץ ממון כדי שיוכל לחזור ולקרות, אינה היסח הדעת ,לדברים אחרים", שהרי אדרבא כל כוונתו ומטרתו בעסק זה היא רק כדי שיוכל ללמוד (אח'כ) תורה במנוחה (וע"ד ביאור הרמב"ם בנוגע למשא ומתז שהיא עבודה למקום ב"ה, כנ"ל סעיף ד). אבל בכל זה, כדי להיות מוכתר בכתר תורה אי אפשר שיעבור יום שמלאכתו קבע (גם אם מטרתו בשביל שיוכל ללמוד אח"כ במנוחה), כי זה מורה שאפשר להפריד בינו ובין התורה (עכ"פ לשעה קלה), כ"א צ"ל (כהמשך דברי הרמב"ם בהלכה זו) ,תורתך קבע ומלאכתך (רק) עראי".

ויתירה מזו: מפשטות לשון הרמב"ם משמע שעצם אמירה ומחשבה זו כבר פוסלת אותו מלזכות בכתר תורה - כי

מחשבה זו מורה שאין דעתו שקועה לגמרי בת'ית.

[וע"פ הנ"ל במעלת ,כתר תורה" יובז עוד דיוק בלשון הרמב"ם כאן -- ,שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא, . עד שאקנה כו' אחזור ואקרא" - שמלשון זה משמע, שהמדובר במי שכבר קרא ולמד, ומחשבתו היא רק לדחות חזרתו עוד הפעם (אחזור ואקרא) ,עד שאקבץ ממון כו'".

ולכאורה: לשון המשנה" (שמביא הרמב"ם בסיום ההלכה) הוא ,,לכשאפנה אשנה"% (סתם), והרמב'ים משנה בתחילת ההלכה וכותב שהמדובר בזה האומר

ועִ'פ הנ"ל יש לומר, שהרמב"ם מדגיש בזה שהמדובר כאן במי שרוצה לזכות בכתר תורה. כלומר: אין המדובר במי שרוצה ללמוד תורה לצאת י"ח שמחוייב ללמוד תורה שבע"פ כולה (כמבואר בהל' ת'ת%) -- שבזה פשיטא שמקודם צריך לקיים מצות ת"ת, ואין לדחותה עד שאקבץ כו' -- כי אם בזה שכבר (יצא ייח ו)למד תורה שבע"פ כולה; ולאחרי זה רוצה לזכות בכתר תורה ע"י שישים כל מעינו בתורה ב עיון עומק טעמי ההלכות כו"", ,אחזור ואקרא"].

והתנאי השלישי -- ,יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן", כי הבחינה שהתורה חדרה לעצם מציאותו היא בזה שאינו אובד אפילו לילה אחד; כמובן, החסרון בזה שאובד לילה אחד 245אינו בזה שביטל זמן שהי' צריך להקדיש ללימוד התורה (כי אפשר שישלים הזמן שהחסיר - ביום). אלא, מכיון שהלילה הוא הזמן המיוחד ללימוד התורה (דאין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה . . אין רנה של תורה אלא בלילה"), הרי מי שתורה נעשית כל מציאותו, אי אפשר לו שיאבד אפילו לילה אחד. כי שום דבר בעולם אינו יכול לדחות ענין ששייך ונוגע לעצם מציאותו*".

יא עפ"ז מובן הטעם שבחר הרמב"ם בלשון הספרי ולא בלשון הש"ס:

הלשון ,כתר תורה" (וכן -- כתר כהונה וכתר מלכות) אפשר לפרש בשני אופנים:

א) הכתר של התורה: 1) כתר מכסף וכיויב שמשימין על התורה", 2) חלק מיוחד בתורה. וכמו שמצינו" ש(דוקא) הלכות התורה נקראות ,כתרה של תורה".

ב) התורה נעשית כתר על האדם הלומדה. אין המדובר בחלק (או עניו) מיוחד שבתורה, כ"א שהתורה (בכללותה"") מכתירה את האדם.

והנה ברמב"ם מדייק ,בשלשה כתרים נכתרו ישראל"י?, היינו שמעלת ,כתר תורה"*י" כאן היא (כאופן הב') בזה

שהתורה מכתירה את לומד התורה, ובזה היא ה,הלכה" שברמבים כאן, ותלוי באופן ותנאי הלימוד, כנ"ל בארוכה,

ולכן לא הביא הרמב"ם לשון הש"ס ,שלשה זירים הן כו" -- כי פשטות הלשון ,שלשה זירים הן, של מזבח (כהונה) ושל ארון (תורה) ושל שלחן (מלכות)* ענינו, שהמדובר במעלה מיוחדת אשר בגוף (וחפצא) אשר בכהונה תורה ומלכות. וכמו ,הזירים", שהיו חלק (העליון) של המזבח הארון והשולחן עצמם. וכן בנמשל, שהיא מעלה הכי עליונה בגוף הכהונה ומלכות (כהונה גדולה??, מלכות דוד), וכן בתורה.

ולכן בחר בלשון ,שלשה כתרים", שבפשטות ,כתר" הוא -- הלבוש ותכשיט על ראש האדם, ,בשלשה כתרים נכתרו ישראל".

יב. וע"פ כל הנ"ל יובן בתוספת ביאור תיאור הרמב"ם בסיום ספרו אודות ,,עסק העולם" בימות המשיח:

כוונת הרמב"ם היא להדגיש אשר בימות המשיח יזכו כל ישראל להיות מוכתרין בכתר תורה. דאף שגם בזמן הזה הוא ,מונח ועומד ומוכן לכל ישראל", הרי אין כל אדם זוכה לזה שיוכל לקיים התנאים הנ"ל הדרושים לזה.

אמנם באותו הזמן, שנהי' ,פנויין בתורה וחכמתה", ו,הטובה תהי' מושפעת הרבה כו" -- הרי ,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". כי לא יהי" צורך להסיח דעתו ,לדברים 246266 לקוטי אחרים", ולא זו בלבד שאין חשש למחשבה ,עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא", אלא עוד זאת, שלא יהי' צורך אפילו ב',מלאכה בכל יום מעט";

ומאחר שאז יהיו ישראל מוכתרין בכתר תורה, הרי אין הלימוד בשביל לידע את המעשה אשר יעשון כו', או כדי לצאת י"ח מצות ידיעת תורה שבע"פ כולה, כ"א רק ,לדעת את ה' בלבד", בשביל ידיעת והשגת התורה.

ובמילא יקויים מש"נ ,כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" -- שבנ"י יהיו מוכתרין בכתר תורה, ולכן לא רק שיהיו מלאים מדברי תורה, כ"א שתהיי

-- > - התאחדות גמורה עם. התורה? עד שלא

תראה מציאותה של הארץ כ"א רק הענין ד,דעה את ה'" (כנ"ל סעיף ), ,כמים לים מכסים".

יג. עוד דיוק בלשון הרמב"ם בסיום וחותם ספרו: ,ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". שבפשטות נכללו בזה גם אומות העולם (וכמ"ש הרמב"ם בפרק שלפנ"זיי שמלך המשיח ,יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' . . אהפוך אל עמים גו"), ובפרט שתיכף לאח"ז משנה הרמב"ם וכותב ,ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים כו"", שמזה מוכח, דמ"ש לפנ"ז ,כל העולם" כוונתו לכלול בזה גם בני נח,

וע"פ הנ"ל בפירוש ,לדעת את ה' בלבד", שהכוונה בזה -- עסק התורה (לא בשביל לידע את המעשה אשר יעשון כו', כ"א) בשביל ידיעת והשגת התורה עצמה, כדי להיות מוכתר בכתר

תורה -- נמצא, שאפילו מעלה זו ג"כ שייכת לבני נח.

ויש לומר, שמקורו דהרמב"ם הוא מספרי הנ"ל (סעיף ח), ששם הלשון: ,כתר תורה מונח כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם כו' כתר תורה מונח לכל באי העולם" -- שלשון זה (,כל באי העולם") כולל'י גם אוה"ע". ונמצא שגם ב"נ שייכים לכתר תורה"י.

[אלא שבהל' ת'"ת לא העתיק הרמב"ם פרט זה (וכתב ,כתר תורה הרי מונח כו' ומוכן לכל ישראל שנאמרזי תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב") -- כי זה שיש כתר תורה גם אצל ,כל באי

-- העולם". (בשבע מצות.-דידהו.- כדלקמן)= -

לסלק ה,פתחון פה" אינו נוגע להלכות של ישראליי; והרמב"ם רק מרמזו בתיאור מצב העולם באותו הזמ].

ואף שנכרי שלמד תורה חייב מיתה" -- ה"ז רק בלימוד תורת מצות דישראל, 247אבל בלימוד שבע מצות דידהו, הרי אדרבה -- אמרו חז"ל* ,,שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול", שמעלה זו (,שהוא ככהן גדול") שייכת למעלת התורה עצמה, כדאיתא בתוס' ,דנקט כהן גדול משום דדרשינן? . . יקרה היא מפנינים" מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים". שמזה מוכח, דזה שנכרי ישנו בלימוד התורה בשבע מצות דידהו, הוא לא רק הכשר לקיום מצות דילהו, כ'א יש בזה מעלה וחשיבות של תורה**.

[ויתירה מזו: מזה שכתב בספרי שב"נ שייכים לכתר תורה, משמע, שב"נ ישנם - לשיטת הספרי -- במצות ת"ת (תורת שבע מצות דידהו), היינו שיש בהם חיוב לעסוק בהלכות שבע מצות דידהו (לא רק בשביל לידע את המעשה כו' כ"א) חיוב של ת"ת בפ"ע* (והא שלא נמנה בין המצות שלהן, כי בז' מצות מונים רק מצוות ל"ת ולא קום ועשה6)].

וייל שזהו ג"כ מה שהרמב"ם מביא הכתוב ,כי מלאה הארץ דעה את הח" -- לא רק בני ישראל, כ"א ,,הארץ" -- ,לא יהי" עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"**.

יד. עפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות דסיום ספר היד להתחלתו:

בחותם ספרו מדגיש הרמבים ד,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" באופן ד,כמים לים מכסים", היינו שזה נעשה כל מציאותו (לא רק דבנ"י, כ"א) ד,כל העולם".

ולכאורה: בשלמא בני ישראל, עם קרובו שניתן להם נשמה קדושה, חלק אלקה ממעל ממש", מובן שכל מציאותם היא -- ,דעה את ה'". אבל איך 248208 לקוטי

יתכן לומר כן בנוגע ל,כל העולם", שכל מציאותו יהי' ,לדעת את ה'"?

הנה לזה ,מתכיפין. התחלה להשלמה"** ולומדים תיכף בתחילת ספר היד: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו,

דהלשון ,ממציא כל נמצא" (לא ,המד ציא', ל' עבר) פירושו* -- ש,ממ-

7 ראה ה,פירוש" להל' יסוה"ת פ"א ה"ג. וראה )89

ציא" גם בהווה (בכל רגע ורגע) כל נמצא. שלכן, אמיתית המציאות של כל נברא הוא (כביאור אדמו"ר הזקן בארוכה*) רק ,כח הפועל . . שבנפעל המהוה אותו תמיד".

וזהו מה שיתגלה לעתיד לבא -- ,כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", שאז תתגלה אמיתית מציאותו של כל הארץ, ש,כל הנמצאים משמים וארץ כו' לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", ובמילא לא תהי' נראית גשמיות הארץ (כולל כל באי העולם) כדבר בפני עצמו, כ"א רק -- ,דעה את ה'", ,אמיתת המצאו".