263

המציאות האמיתית של כל עולם, כדלעיל.

ו. יוסף ויהודה – תלמוד ומעשה

לפי כל האמור לעיל מובנת גם המשמעות של הגשת יהודה ליוסף – "תקרובתא דעלמא בעלמא לאתאחדא דא בדא למהוי כולא חד". כדי להבין זאת יש להקדים:

ידוע⁴³ ההבדל בין יוסף ליהודה בעבודת ה', שמהותו של יוסף היא תלמוד, ומהותו של יהודה – מעשה. לפיכך, בזמן הזה נעלה יוסף מיהודה, ומשום כך "ויגש אליו יהודה" – הגשת יהודה אל יוסף, כפי שאכן נפסקת המסקנה⁴⁴ בגמרא, ש"תלמוד גדול". אך לעתיד לבוא יהיה יהודה נעלה מיוסף – "ועבדי דוד מלך עליהם" – כי לעתיד לבוא תתגלה מעלת המעשה, ויהיה "מעשה גדול".

ולכאורה, יש להסביר:

בגמרא נאמר, שהטעם לכך ש"תלמוד גדול" הוא משום ש"תלמוד מביא לידי מעשה", וממילא "נמצאו שניהם בידו"⁴⁵: ישנן שתי המעלות, הן של תלמוד והן של מעשה⁴⁶. מכך מובן לגבי העתיד לבוא, שהאמירה ש"מעשה גדול" משמעותה, שהוא יהא גדול לא רק מן התלמוד בפני עצמו, אלא אף מן התלמוד הכולל את מעלת המעשה – "שניהם בידו", ודרוש הסבר, כיצד ייתכן לומר, שה"מעשה" יהיה נעלה יותר מ"שניהם בידו"?

הכרחי אפוא לומר, שלעתיד לבוא יהיה ה"מעשה גדול", משום שאז יכלול בתוכו המעשה את שתי המעלות, של המעשה ושל התלמוד.

ויותר מכך: כשם שבתקופתנו "תלמוד מביא לידי מעשה", כך לעתיד לבוא יהא להיפך, שעל ידי ה"מעשה" יגיעו למעלת התלמוד^*.

ז. ההלכה – ידועה בלי לימוד

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בתחלה, יש להקדים ולציין את התמיהה – כיצד יידעו את המעשה אשר יעשון לפני שילמדו, "תלמוד"?

ויש לומר: לעתיד לבוא ימומש הייעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"⁴⁷, וממילא "אעביר" את האפשרות של "יצרו אנסו"⁴⁸, ויהיה מצב של "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר... כי