240
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
כי מאחר שבני ישראל יהיו ,פנויין בימות המשיח, כאשר ,רוח הטומאה בתורה וחכמתה" -- תורתם אומנתם -- אעביר מן הארץ"*:, אין שכחה), יקיימו אז מצות ת"ת בשלימותה: ושל"? = ובמילא -- ,לא יהיי עסק כל העולם מות הענין דתית היא כאשר. הלימוד אלא לדעת את הי בלבד', היינו העיון הוא לא בשביל איזו תכלית אחרת כ"א ב,עומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמירק בשביל ידיעת והשגת התורה עצמהי = הן כו"יי, עד -- הלימוד באופו ד,יגדיל
[וזה גופא (זה שלומד תורה רק תורה ויאדיר":י, ,דרוש וקבל שכר" בשביל ידיעת והשגת התורה) מביאו [ובזה יומתק דיוק לשון הרמב'ם לידי זה שאינו עוסק בשום עג'1 אחר = ,עסק כל העולם . . לדעת כוי" -- כו חוץ מלימוד התורה, כי דוקא "1 הלשון ,עסק" (בשייכות לתורה) מורה מתקשר ומתאחד עם התורה (בסגנון = על הטורח והיגיעה*: בתורה, ב,משא הרמב"םי": אין . . נקשרת בלבו של אדם = ומתן של פלפול"*י. ובפרט באופן שמחעד שישגה בה תמיד), וכדלקמ! סעי% 5 = דש בתורה, עד שפועל ,הגדלה" (והוסואילך]. פה) בתורה -- ,יגדיל תורה ויאדיר" --
== ---ואף שגם אז-יהי' קיום המצות (כי- - וכמחז"ל* שענינו? של עסק הוא כאשף 777
מצות בטילות רק לתחיית המתים") מרויח, כי ,זבון וזבין תגרא איקרי ובמילא צריכים ללמוד כדי לידע את (בתמי)"].
המעשה אש שו ב היוה כ עפיז יובנר גם דיוקי לשונות מספיק שילמוד פעם אחת כל התורה הרמב"ם בסיום ההלכה, ועל הסדר;: כולה, היינו כל ההלכות של תורה שבע'פי: (וכמ"ש אדה"ז בהלי ת'תת א) ,ולפיכך יהיו ישראל חכמים ש,אפשר ללמוד כל התורה שבע"פ גדולים" -- לא סתם חכמים, כ'א גדלות כולה . . כי באמת ההלכות הנגלות לנו בחכמה, לימוד באופן ד,יגדיל תורה ולבנינו יש להן קץ ותכלית ומספרש, ויאדיר".
ושוב לא יצטרכו לעסוק בלימוד זה* (כי ב) ,יודעים דברים הסתומים" - ,דברים הסתומים" שבתורה (שה"ז קרוב לסופו): ואם היותו (עוה"ב) הוא התכלית המשך (כנ"ל) לדבריו בהלכה הקודמת המבוקש אינו ראוי . . שיהי' עובד להשיג העוה"ב ,פנויין בתורה וחכמתה'), שהם ,עומק
הערות
- 1. כו'. עיש. -- וראה ,הדרן" על מס' אבות (נדפס / בסו"ס ,ביאורים לפרקי אבות") הערה 80. לקו"ש טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן כו
- 2. שלח תשמ"ז סיד ואילך.
- 4. הל' תשובה ספ"י (ושם ה"ג) -- לענין אהבה, וראה רמב"ם סוף הל' איסורי ביאה.
- 5. אגה"ק סכ"ו (קמה, סע"א ואילך).
- 9. זכרי' יג, ב. 66 ראה הרמב"ם בהקדמתו לס' היד שבספרו 0) ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סוס"י. זה ,מקבץ לתורה שבעל פה כולה". וראה הלי תית 1) ל' אדה"ז -- הל' ת"ת פ"א שם. לאדה"ז פ"א ס"ה. שם רפ"ג (אלא שלשיטת אדה"ז 2) ישעי' מב, כא. חולין סו, בי ציל גם עם הטעמים ,בדרך קצרה" (הלי ת"ת פ"ב 3) סוטה מד, א. וש"נ. ס"א. פ"ג שם), משא"כ לשיטת הרמב"ם -- ראה 4) ב"ח לטאו"ח סמ"ז ד"ה ונוסחא. טיז או"ח אדה"ז קו"א לרפ"ב שם). וראה לעיל ע' 230 ואילך. שם סק"א.
- 1. פ"א שם. 5 ל' הט"ז שם.
- 8. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 263 (ס"ז).
- 6. ב"מ מ, ב.
משנה תורה, הלכות תשובה י׳ - הטקסט מספריא
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה.
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:
(נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע.)
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. ערב חג השבועות, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"ז ע' 240
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

