117

ולכאורה, אין מובן: אמנם ה"דרך לאהבתו ויראתו" היא "בשעה שיתבונן...", אך הרמב"ם הוא ספר של "הלכות הלכות¹⁸", וכיצד מתאימה לספר משנה תורה ההרחבה אודות "מעשיו וברואיו הנפלאים"?

אמנם, מדברי הרמב"ם בספר המצוות³⁸ מובן, שהענין של "יתבונן האדם במעשיו..." אינו הכשר מצוה בלבד, אלא זהו מעשה המצוה³⁹: הציווי על האדם הוא "שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו..."⁴⁰, ולאחר מכן "תבא האהבה בהכרח⁴⁰" –

אך, לכאורה, אין די בהסבר זה, שמשום כך יקבע הרמב"ם בספרו משנה תורה, ספר של "הלכות הלכות", את עניני ההתבוננות שבאמצעותם אפשר לעורר "אהבת ה' ויראתו". לכאורה, שייך פירוט זה לספרי חקירה וכדומה⁴¹ ההלכה היא, שדרושה התבוננות ב"מעשיו וברואיו הנפלאים" וכדומה, אך הביאורים של "מעשיו וברואיו הנפלאים" אינם שייכים, לכאורה, להלכה, ואין מקומם בספר משנה תורה.

ה. ההלכות ההכרחיות לידיעת ה'

אך ההסבר לכך הוא: הענינים שבהם עוסק הרמב"ם בשלשה פרקים אלו – מעשה מרכבה ומעשה בראשית – אינם רק ענינים שבהם מתבוננים כדי להגיע לאחר מכן לאהבת ה' ויראתו, אלא הם חלק ממצות ידיעת ה'⁴²,

כפי שמבואר ב"פירוש" על הרמב"ם⁴³: ונכלל תחת ידיעת שתי מצוות אלו (לידע שיש שם אלוקה, שאין עמו א־ל אחר) ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה שמידיעתם יודעו הראיות על מציאות הבורא ושהוא לבדו ראשון וצור לכל⁴⁴.

וכפי שמודגש גם בלשון הרמב"ם עצמו, שהענינים שבשלושת פרקים אלו מהווים המשך לעניני ידיעת ה' שבפרק הראשון: א) בפרק השני, לאחר ההרחבה אודות המלאכים, חוזר