שיחה ב

הערות

עמוד 275

1. 1. מט, כז.
2. 2. שופטים כא, כא.
3. 3. ש"א יד, מז.
4. 4. כ"ה בדפוסי רש"י לפנינו – בלי הוספת "וגו'" במקומות שיש דילוג בל' הכתוב (משא"כ בהוצאות בערלינער, גם במהדו"ק שלו). ובכל אופן צע"ק שלא העתיק רש"י התיבות "סביב בכל אויביו"* (בהתאם ללשונו "באויביו סביב"). – ובב' כת"י רש"י שתח"י הועתקו התיבות "סביב בכל אויביו (וגו')", אבל לא סיום הכתוב.
5. 5. פסוק כח ד"ה ברך אותם. וראה רש"י שם ד"ה וזאת דרק ראובן שמעון ולוי "לא ברכם אלא קנטרן", וגם הם נתברכו בכלל "ויברך אותם".
6. 6. כן הקשה גם בלבוש על פרש"י כאן, ומסיק: לכך נ"ל שאין זה מדברי רש"י ז"ל. וכבר העיר בצידה לדרך ד"אישתמיטתי' מיני' דברי התנחומא אשר משם לקח רש"י ז"ל דברים הללו" (והוא בתנחומא פרשתנו יד. וכ"ה בב"ר שיטה חדשה לברכת יעקב (נדפס אחרי פרשה ק. ובהוצאת אלבק – פצ"ז)). – אבל לא תירץ עיקר קושיית הלבוש.
7. 7. ולהעיר ששאול – המובא תיכף בפרש"י – להיותו ביישן לא חטף (פרש"י ש"א כ, ל).
8. 8. תצא כב, יג. שם כד, א. ה.
9. 9. פרש"י לעיל (ח"ש כד, נז).
10. 10. וראה ב"מ קד, א (הובא באוה"ת פרשתנו תיז, א).
11. 11. והסיבה שהוצרך להיות "וחטפתם גו'" היתה מחמת ש"נשבעו בנ"י גו' ארור נותן אשה לבנימין" (שופטים שם, יח. וראה שם, א. ז).
12. . ולאידך גיסא צ"ע – מדוע מעתיק רש"י התיבות "לכד המלוכה". וראה לקמן סעיף ג' (שאלה הא').

עמוד 275

1. 12. ובפרט שבתנחומא וב"ר שם ליתא הדגשה זו.
2. 13. וראה בחיי כאן: ע"ד הפשט המשיל את בנימין לזאב החוטף ע"ש .. וחטפתם לכם איש אשתו.
3. 14. היינו – נבואה בדרגא בפ"ע.
4. 15. נוסף לזה שצריך ביאור: מנ"ל לרש"י ש"בנימין זאב יטרף" כולל ב' נבואות – נבא כו' ונבא על שאול כו'.
5. 16. אונקלוס וכן בתיב"ע ות"י. וראה זבחים נג, ב ואילך (בחלקו של טורף. וראה פרש"י שם). ועוד. ב"ר פצ"ט, ג בסופו. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו (ע' 487. ע' 9־498. וש"נ).
6. 17. ויגש מה, יד. וכן בפרש"י ברכה לג, יב.
7. 18. ב"ר שם. אלא שלפי' זה "זאב יטרף" קאי על המזבח* (כפי' הזהר כאן – רמז, ב. וראה צפע"נ עה"ת כאן (ובפ' ויגש ע' קסה). ועוד). אבל בתרגומים לא מודגש "מזבח". וראה אוה"ת יתרו ע' תתקכז, דאין לומר הכוונה על אכילת המזבח כו' – כי "ע"ז נאמר אח"כ בבקר יאכל עד דת"א כו'". ע"ש.

עמוד 276

1. 19. לכאורה י"ל שלא פי' כהתרגום, כי מהלשון "בנימין זאב יטרף" משמע שהברכה היא בשייכות לבנימין עצמו, ולא רק ל(המזבח שהי' ב)חלקו בארץ. אבל נוסף לזה שמ"מ פי' התרגום הוא (לכאורה) יותר קרוב לפשש"מ מלפרש שקאי על חטיפת נשי בנות ישראל (בפלגש בגבעה), הרי ישנם עוד פירושים (בב"ר שם ועוד) ב"בנימין זאב יטרף".
2. 20. בדוחק אפ"ל שכוונת רש"י ב"אונקלוס תרגם" היא לת"א על כל הכתוב (וראה משכיל לדוד כאן). אבל עדיין הקושיא במקומה, דהו"ל לרש"י להביא פי' התרגום כפירוש ראשון (ועיקרי).
3. 21. ורש"י לא הוצרך לפרש ולפרט ששאול לקח ביזה ושלל מאויביו כי מובן הוא מהמשך פירושו. ובאסתר רבה בסופו (פ"י, יג) מפרט "בבקר יאכל עד .. הכה את עמלק ובזז את כל אשר להם". [משא"כ בב"ר (פצ"ט שם), שפי' "בבקר יאכל עד" – "וילחם סביב בכל אויביו" (ולא הזכיר ענין הביזה). וראה גם תנחומא שם. ולהעיר שסגנון רש"י בפירוש "בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" מתאים לאסת"ר שם (וראה יל"ש ומדרש לקח טוב כאן); משא"כ בב"ר ותנחומא שם שמפרשים כל הפסוק הן על שאול והן על מרדכי ואסתר].
4. 22. ב"ר שם. וראה תנחומא שם.
5. 3.
6. 23. כ"ה בב"ר שם. ובכתוב שם ליתא.
7. 3.
8. . והטעם שנקט ("יטרף" שקאי על) המזבח דוקא – כי זוהי מעלה עיקרית בביהמ"ק שבו תלוי ענין הכפרה (ע"י קרבנות). ובפרט עפמ"ש הרמב"ם (ריש הל' ביהב"ח) "בית .. להיות מקריבים בו הקרבנות".

עמוד 277

1. *. במפרשים (ש"א שם) פי' "שהתחזק במלוכה .. כי ראו כל ישראל כי ה' מצליח במלחמותיו כו'". אבל במדרש משמע שמפרש חטיפת המלוכה על התחלת מלכותו, לפני נצחונותיו.
2. 24. ובפרט להגירסא (ראה לעיל הערה 4) שרש"י מעתיק גם התיבות "סביב בכל אויביו".
3. 25. וראה סנהדרין (צג, ב) גם בנוגע לפסוק זה.
4. 26. במדב"ר פי"א, ג. וראה מפרשים לש"א שם.
5. 27. שם. וראה הגירסא בכת"י רש"י הנ"ל הערה 4. – אבל ברשב"ם כאן הובא רק "ובכל אשר יפנה ירשיע".
6. 28. מג"א ח, ז.
7. 29. הטעם שהוצרך רש"י להביא גם פירוש התרגום, כי "לערב" – פי' ערבו של ה"בוקר" (והמשכו וסיומו) – ולא מצב הפכי דגלות [משא"כ על התחלת הכתוב לא הביא פי' התרגום – כי פשוט הכתוב בלעדו]. ועוד ועיקר – ה"ז היפך תוכן המשל דקרא – המדבר בהנהגת חי' טורפת ביום שבמשך היום טורפת ואוכלת ולערב חוזרת ל"מעונתה" ומחלקת שלל היום לב"ב (וכן הוא במלחמת בנ"א ואפילו בפעלם – תהלים קד, כ*־כג) – היפך מצב דגלות. אבל מ"מ הוא רק פירוש שני – כי בתוכן כללות הברכה – דוחק גדול לומר כי הברכה לבנימין היא זה שהכהנים חולקים בקדשי המקדש (וראה לעיל הערה 19)! ועוד.
8. . אלא ששם מדובר בהטורפים בלילה דלא כהנמשל – בנ"א. לנכסיו של אחשורוש, ואחשורוש נתנו

עמוד 278

1. 30. מג"א שם, יא.
2. 31. ראה עדכ"ז גם – לקו"ש חי"ד ע' 90 ובהערה 21 שם (באו"א). וש"נ.
3. 32. שם ט, י. טו. טז.
4. 33. שם ח, יא. ט, י (ועד"ז בראב"ע שם).
5. 34. ובפרט לפי' המגלת סתרים שם (ט, י). ועוד.
6. 35. ראה גם רד"ק כאן. אבל אינו מוכרח כי הלשון "יחלק" (משא"כ "יאכל") אפשר לפרש גם כאשר השלל לא בא לרשותו, וכמש"נ (לך יד, כד) "וחלק האנשים" דאברהם ומזה חוק חלוקת השלל דאנשי דוד (פרש"י שם). ובמשנה (סוכה נה, ב. שם נו, א) – חלוקת לחם הפנים לכל הדורות, וכן הקרבנות וכו'. ובפי' ר"י בכור שור כאן: שחילק שלל לאחרים ולא לקחו לעצמן בימי מרדכי ואסתר שהיו מבנימין ובבזה לא שלחו את ידם.

עמוד 279

1. 36. מג"א ח, א. או הפסוק שלאחריו – ראה הערה הבאה.
2. 37. שם, ב. – ו(גם) פסוק זה הובא בב"ר שם. ובמדרש לקח טוב – רק פסוק זה.
3. 38. וכ"ה ביל"ש כאן.
4. 39. כי בכ"מ מורה גם על עצם מעשה ההריגה ע"י חי' רעה (ראה וישב לז, לג. ויגש מד, כח. משפטים כב, יב. וראה רש"י ויצא לא, לט. ובכ"מ).
5. 40. ראה רש"י נח (ח, יא): טרף – חטף. וראה הערה 42.
6. 41. ראה תענית (ח, א) דזאב "טורף ואוכל", וברש"י שם: שמוליך לחוריו ואוכל שם. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 496 ובהנסמן בהערות שם.
7. 42. בלק כג, כד. ועד"ז בכמה מקומות. ועד שגם מזון האדם נק' "טרף", כמו "ותתן טרף לביתה" (משלי לא, טו). ועוד. וראה רש"י נח שם "ל' מזון" (אלא ששם הוא רק "מדרש אגדה". וראה מפרשי רש"י שם. לקו"ש ח"י ע' 34 ובהערה 36).
8. 43. ולכן לא פרש"י שקאי על גבורת בנימין (כפי' הראב"ע והרד"ק כאן).

עמוד 280

1. 44. משא"כ ע"ד הדרש כו' (כבב"ר שם) – ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 255 ואילך. וע"ד החסידות – אוה"ת פרשתנו תטז, א ואילך. יתרו ע' תתקכז ואילך. ועוד.
2. 45. ביפה תואר (השלם) לב"ר שם (הובא גם בעץ יוסף שם) ש"שאול חטף את המלוכה שהיתה ליהודה" (ועד"ז הוא באלשיך כאן). וראה אוה"ת יתרו ע' תתקלג. – אבל ע"ד הפשט, מכיון שעשה כן ע"פ ציווי ה' (ואדרבא החביא עצמו – ש"א יו"ד, כב), לכאורה אין זה "חטיפה".
3. 46. ש"א ט, טו ואילך. שם י, כ ואילך. ועוד.
4. 47. שם י, א.
5. 48. ש"א יו"ד, כד.
6. 49. שם, כז.
7. 43.
8. 50. כמובן, דזה ש"העם נחם לבנימין" (שופטים כא, טו) הי' קשור עם החרטה ותשובת בני בנימין הנותרים.
9. 51. בלבוש כאן: ודוחק לומר שזה גם כן ברכתו וטובתו שהותר שבטו לבא בקהל שטוב לו שתיקתו מכל וכל ולא יגלה לו מזה כלום. – וע"פ המבואר בפנים לפענ"ד יש לבאר ענין הברכה שבזה.

עמוד 280

1. 52. להעיר גם מאוה"ת (פרשתנו תיז, ריש ע"ב. יתרו ע' תתקל) שזאב יטרף הוא גבורות דקדושה, ע"ד לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר (ברכות ה, רע"א). וראה לקמן סעיף ח־ט.
2. 53. ויש לקשר זה דלשיטתי' אזיל – להקריב קרבנות משלל עמלק דוקא (אלא ששם הי' צ"ל "להקשיב" "לשמוע" – קב"ע דוקא כבמפרשים על אתר (ש"א טו, כב), ובדרושים (אוה"ת – נח (כרך ג) תרנ, סע"א ואילך. עקב ע' תרכב. ועוד)).
3. 54. מג"א ג, א ואילך.

עמוד 281

1. 55. "חפץ" דוקא. וי"ל שנלמד מתיבת "הנה" (ולכן מעתיקו רש"י בהד"ה שם) שמורה על שמחה (רש"י קרח יח, ח). – ועפ"ז יומתק זה שרש"י מעתיקה גם כאן (אף שלכאורה אינו מפרשה).
2. 56. ראה זח"א קנג, ב.
3. 57. ראה תו"א תרומה פ, ד. לקו"ת ראה כה, ד ואילך (ומציין לתו"א שם). כז, ד. ובכ"מ. וראה הנסמן בהערה הבאה.
4. 58. ראה אוה"ת ויצא רכ, סע"א (וראה גם אוה"ת פרשתנו תיז, א: אפ"ל פי' בן אחר כו'). ד"ה תקעו תרס"א. ד"ה ויגש וד"ה השמים כסאי תרס"ח (בהמשך תרס"ו). ועוד.
5. 59. יומא פו, ב.
6. 60. (אבל) ראה בארוכה אוה"ת (פרשתנו תטז, סע"ב ואילך. יתרו ס"ע תתקכח ואילך) ש"יטרף" קאי על בירור הניצוצות שמק"נ, בירור הנה"ב. וראה גם הנסמן בהערה הבאה. ובזה יובן דיוק הלשון "יטרף גו' יאכל": "יטרף" – ע"ד ולבי חלל בקרבי, שהרגו בתענית (תניא פ"א); ויתירה מזו – "יאכל" – שנעשה דם ובשר כבשרו, אתהפכא.
7. 61. ראה גם מאמרי אדה"ז – תקס"ה ח"א (ע' שסט. שעה־ו). ועוד. ולהעיר מאוה"ת בא (ע' רסב. לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 2 ואילך) בביאור פרש"י (בראשית א, א) "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים".
8. 62. ועד"ז ענין המהירות שב"יטרף" (ראה אוה"ת פרשתנו תיז, א. יתרו ע' תתקלג־ד) – כי עבודת התשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא (זח"א קכט, סע"א) והרהר תשובה נעשה צדיק (קידושין מט, ב).

עמוד 282

1. 63. להעיר מתניא פ"ז (יב, א).
2. 64. כ"ה בכ"מ. ובזח"א שם, ב (הובא באגה"ת ספ"ח): ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגיא.
3. 65. ע"פ המבואר במאמרי אדה"ז – פרשיות עה"פ (ע' ריט) דהכוונה ב"זאב" כאן היא "על השרש ממקום שנפלו הניצוצות להיות זאב" (ע"ש ע' ריח־ט) – יומתק עוד יותר השייכות לעבודת התשובה בחילא יתיר, וכמבואר בדרושי מי יתנך (מאמרי אדה"ז – תקס"ה (ח"א) ס"ע תצג ואילך. אוה"ת שה"ש (כרך ב) ע' תרנח ואילך) ובכ"מ, שהחילא יתיר דבע"ת באה מצד נפשם החיונית כשמתהפכת לקדושה מצד שרשה בעולם התהו. וראה לקמן סוף ס"י ובהנסמן בהערה 79.
4. 66. ראה בארוכה אוה"ת פרשתנו תטז, א ואילך. יתרו ע' תתקכז ואילך.
5. 67. ל' הצ"צ אוה"ת פרשתנו תיז, א.
6. 68. עפ"ז יש לבאר ג"כ הטעם (הפנימי) שסמך ברכת בנימין ל"ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" (מט, כח), ש"כללן כולם בכל הברכות" (פרש"י): ההדגשה "איש אשר כברכתו" היא, כמבואר בכ"מ (לקו"ת ראה יט, רע"א. ד"ה כה תברכו תרכ"ו. ועוד) כי המשכת הברכה היא רק משרשו ומקורו של המתברך; וא"כ, הענין ד"איש אשר כברכתו ברך אותם" (שהברכה הפרטית (משרשו ומקורו הפרטי) דכל שבט ושבט נמשכה לכל שאר השבטים) הו"ע של "יטרף" וחטיפה, ואפשרי רק מצד המשכה מלמעלה מהשתלשלות (שרש ומקור הברכה). וראה לקמן ס"ע 333 ואילך. ויש לומר, שזהו הטעם (ביינה של תורה שבפרש"י) שמביא רש"י גם פי' התרגום ד"יחלק שלל" קאי על "שלל הכהנים בקדשי המקדש": מכיון ש"זאב יטרף" שייך בעיקר לבנימין, לכן גם הענין ד"איש אשר כברכתו ברך אותם" מודגש אצלו, שפעל ענין ה"טרף" ו"שלל" גם בביהמ"ק (שמצ"ע ענינו מנוחה דוקא, ועד שמפני ש"דם לרב שפכת" לכן "לא תבנה בית" (דה"א כב, ח)), שעי"ז נמשך ענין ה"טרף" לכל ישראל (שמקריבים קרבנותיהם על המזבח שבחלקו של בנימין).
7. 69. אבל ראה (בסגנון אחר) אוה"ת פרשתנו תיז, א־ב.

עמוד 283

1. 70. ע"ד לשון חז"ל (מנחות מד, א): אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר.
2. 71. וי"ל הטעם הפנימי לזה – כי מכיון שברכת בנימין היא בענין התשובה שהיא באין ערוך לעבודת הצדיקים (דמקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד בו – רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ה – מברכות לד, ב. וראה זח"א שם. זח"ב קו, סע"ב), לכן נאמרה בפרשה בפ"ע, ולאחרי סיום ברכת שאר השבטים.
3. 72. נ, יט־כ.
4. 73. ולהעיר מתיב"ע וספורנו שם.
5. 74. וישלח לג, יא.
6. 75. שם, ט.
7. 76. ראה בארוכה בזה – לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 247 ואילך.
8. 77. מתאים לכללות הענין: מדה"ד – וע"י צדיקים נתהפכת למדה"ר כמחז"ל (ב"ר פל"ג, ג. וש"נ. פרש"י נח ח, א).
9. 78. נזיר כג, א – אבל ראה רשב"ם עה"פ.

עמוד 284

1. 79. ראה תו"ח פרשתנו (קה, ד ואילך). וראה גם תו"א וישב (ל, ב־ג) בפי' "ורב יעבוד צעיר". לקו"ת ראה (ל, א ואילך). ועוד. וראה ספר הערכים חב"ד ע' אהבת ה' – הוספה שבה ע"י נה"ב (ע' תצט ואילך) וש"נ.
2. 80. ראה לעיל הערה 65. (משיחת יום ועש"ק פרשת ויחי (עשרה בטבת) תשד"מ)
3. 81. מבוא לקונטרס ומעין ע' 22. אגרות קודש ח"א ע' רסו.
4. 82. ל' חז"ל עירובין נד, א.
5. 83. אוה"ת פרשתנו תיז, א.
6. 84. ראה אוה"ת שם (ובאוה"ת יתרו ריש ע' תתקלד), שזהו"ע החטיפה (ע"ש). – וכן זה שהחטיפה מורה ש"בא בהיסח הדעת של הנחטף" (אוה"ת פרשתנו שם) שייך להגאולה, דמשיח בא בהיסח הדעת (סנהדרין צז, סע"א. אוה"ת שם).
7. 85. ישעי' ס, כב. סנהדרין צח, א.