280

הקרבנות" – כי הקרבנות הנאכלים על ידי המזבח אינם, לפי הפשט⁴⁴, באופן של "יטרף", חטיפה, דבר הנלקח למרות שישנה "התנגדות". כך גם הענין ששאול "לכד המלוכה על ישראל" לא היה באופן של "יטרף"⁴⁵. הוא נבחר מלמעלה⁴⁶ מלכתחילה ונמשח למלוכה על ידי שמואל⁴⁷, וברצונם של ישראל⁴⁸, ואלו אשר לא רצו בו נקראים "בני בליעל"⁴⁹.

לפי זה יובן גם מדוע אין רש"י מסתפק בפירוש "ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב" – כי בכך אין ענין של "יטרף". שהרי על השלל, אשר לקח מאויביו, נאמר בהמשך הפסוק "בבוקר יאכל עד", ואילו הנצחונות עצמם אינם "טרף"⁴³, אלא מלחמה רגילה.

לכן מפרש רש"י: "זאב הוא אשר יטרף, נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין, וחטפתם לכם איש אשתו", ורש"י מוסיף על כך ומדגיש "בפלגש בגבעה". יש לומר, שבכך מתכוון רש"י לרמוז, ש"עתידין להיות חטפנין" לא רק משום "וחטפתם לכם איש אשתו", משום החטיפה בפועל, אלא גם משום המאורע בכללותו:

החטא של "פלגש בגבעה" מורה על מצב שלילי ביותר, עד כדי כך שבגללו נידו שאר השבטים את שבט בנימין מכלל ישראל. והאפשרות ששבט בנימין הצליח להיחלץ ממצב ירוד ביותר (על ידי תשובה כראוי וכו'⁵⁰), ועד כדי שגרם לכך שהשבטים האחרים יחפשו דרך להשיב את שבט בנימין – היא ענין של "יטרף": שבט בנימין "חילץ" את עצמו ממצב שלילי זה, והגיע לדרגתם של השבטים אשר עמם הוא נלחם זה עתה.

לפי זה מובנת הברכה ב"עתידין להיות חטפנין"⁵¹: יהיה להם כוח נפשי עצום כל כך, שאף בהימצאם במצב שלילי ביותר, יהיה בכוחם להגיע לידי "יטרף", לידי חטיפה – לגבי עצמם.

ו. ניצול "רשע" למטרה חיובית

אך רש"י אינו מסתפק בכך, כי