ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה ויחי שיחה ב

276

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

חוטף, כך היה המזבח חוטף את הקרבנות"¹⁹.

והתמיהה אף עצומה יותר: על המילים "ולערב יחלק שלל" אכן מביא רש"י, כפירוש שני, את הפירוש "ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש", ואילו על המילים "בנימין זאב יטרף", הרי לא זו בלבד שאין הוא מביא את פירוש התרגום כפירוש ראשון, אלא אין הוא מביא כלל את פירוש התרגום, אפילו לא כפירוש שני²⁰!

ג. רש"י משנה מדברי המדרש

כן יש להבין:

א) כאמור, יש כאן לפי רש"י שני פרטים בנבואה אודות שאול: "בנימין זאב יטרף" – "שיהיה נוצח באויביו סביב", ו"בבוקר יאכל עד" – לגבי הביזה והשלל²¹ שיצבור על ידי נצחונותיו.

גם במדרש²² מבוארים שני פרטים אלו שבפסוק בקשר לשאול, אך שם נאמר: "מה הזאב הזה חוטף, כך חטף שאול את המלוכה, שנאמר³ ושאול לכד את²³ המלוכה על ישראל, בבוקר יאכל עד – וילחם³ סביב בכל אויביו".

ונדרש הסבר: מדוע משנה רש"י מדברי המדרש, ומסביר, ששני חלקי הפסוק עוסקים באותו ענין – במלחמות שאול נגד אויביו. החלק הראשון עוסק בנצחונות, והחלק השני עוסק בביזה ובשלל?

הערות

19. לכאורה י"ל שלא פי' כהתרגום, כי מהלשון "בנימין זאב יטרף" משמע שהברכה היא בשייכות לבנימין עצמו, ולא רק ל(המזבח שהי' ב)חלקו בארץ. אבל נוסף לזה שמ"מ פי' התרגום הוא (לכאורה) יותר קרוב לפשש"מ מלפרש שקאי על חטיפת נשי בנות ישראל (בפלגש בגבעה), הרי ישנם עוד פירושים (בב"ר שם ועוד) ב"בנימין זאב יטרף".
20. בדוחק אפ"ל שכוונת רש"י ב"אונקלוס תרגם" היא לת"א על כל הכתוב (וראה משכיל לדוד כאן). אבל עדיין הקושיא במקומה, דהו"ל לרש"י להביא פי' התרגום כפירוש ראשון (ועיקרי).
21. ורש"י לא הוצרך לפרש ולפרט ששאול לקח ביזה ושלל מאויביו כי מובן הוא מהמשך פירושו. ובאסתר רבה בסופו (פ"י, יג) מפרט "בבקר יאכל עד .. הכה את עמלק ובזז את כל אשר להם". [משא"כ בב"ר (פצ"ט שם), שפי' "בבקר יאכל עד" – "וילחם סביב בכל אויביו" (ולא הזכיר ענין הביזה). וראה גם תנחומא שם. ולהעיר שסגנון רש"י בפירוש "בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" מתאים לאסת"ר שם (וראה יל"ש ומדרש לקח טוב כאן); משא"כ בב"ר ותנחומא שם שמפרשים כל הפסוק הן על שאול והן על מרדכי ואסתר].
22. ב"ר שם. וראה תנחומא שם.
3.
23. כ"ה בב"ר שם. ובכתוב שם ליתא.
3.
. והטעם שנקט ("יטרף" שקאי על) המזבח דוקא – כי זוהי מעלה עיקרית בביהמ"ק שבו תלוי ענין הכפרה (ע"י קרבנות). ובפרט עפמ"ש הרמב"ם (ריש הל' ביהב"ח) "בית .. להיות מקריבים בו הקרבנות".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.