שיחה ג

106שיחה ג

א. הקשר בין ההפטורה לפרשה

הדין¹ הוא, שההפטורה של הפרשה צריכה להיות "מענין הפרשה", ויתירה מזו – "מעין" של סיום הפרשה².

השייכות הפשוטה³ בין פרשתינו – חיי שרה – וההפטורה שלה היא, שההפטורה מספרת על המאורעות והפעולות של דוד כאשר היה "זקן בא בימים"⁴ – בדומה לפרשה העוסקת ברובה בתקופה בה "ואברהם זקן בא בימים"⁵.

התאמה זו אינה רק מבחינת הדמיון בזמן המאורעות – שהתרחשו כאשר אברהם ודוד היו "זקן בא בימים" – אלא גם בתוכן הדברים:

ההפטורה מספרת אודות שני בניו של דוד, אדוניה ושלמה, וכיצד אדוניה "מתנשא לאמר אני אמלוך"⁶, והשתלשלות הדברים שהביאה לכך שדוד נשבע לבת־שבע, כי שבועתו הקודמת "כי שלמה בנך ימלוך אחרי

ג והוא ישב על כסאי תחתי" – הרי "כן אעשה היום הזה"⁷;

וזהו מעין הסיפור שהתרחש בפרשה בין שני בני אברהם, יצחק וישמעאל, שישמעאל טען⁸ "אני גדול (חביב) מיצחק", ובכל זאת אברהם עשה את יצחק ליורשו; הוא אף דאג לחתן את יצחק⁹ עד אשר "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק"¹⁰; ואילו "לבני הפלגשים .. נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי"¹¹. גם אודות בני ישמעאל מסופר בסיום הפרשה "ואלה שמותם בחצריהם ובטירותם שנים עשר נשיאם לאומותם"¹², ונותק הקשר בינם ובין אברהם (בדומה למה שאירע לישמעאל עצמו – "גרש...").

בסגנון אחר קצת: הדמיון מתבטא בכך, כי כשם שדוד בחר¹³ בבנו הקטן 106במקום בבנו הגדול, שהקטן יהיה הממשיך של מלכות דוד – בדומה לכך נבחר בנו הקטן (של אברהם), יצחק, להיות הממשיך של בית אברהם. וזכות זו נשללה משאר הילדים, גם ממשפחת בנו הגדול – ישמעאל, והם התיישבו "בחצרותם ובטירותם, שנים עשר נשיאם לאומותם. וישכנו מחוילה עד שור..." בלי קשר לאברהם.

אך עדיין אין הענין "חלק" כל צרכו:

הפרשה מספרת גם על הזמן שלאחר מיתת אברהם, "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו..."¹⁴ – מדוע אם כן אין מסיימים גם בהפטורה בקריאת המשך הפסוקים בהם מסופר כיצד שלמה נמשח "וגם ישב שלמה על כסא המלוכה"¹⁵?

ב. דעת הרמב"ם שבן מלך יורש גם כשיש מחלוקת

לכאורה יש לומר, כי העובדה שלא נכללו בהפטורה המשך הכתובים אודות משיחת שלמה, הוא בהתאם לשיטת הרמב"ם בגדר משיחת מלך בן מלך, כולל משיחת שלמה:

הגמרא¹⁶ אומרת: "אין מושחין מלך בן מלך, ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה (והגמרא מתרצת) "מפני מחלוקת של אדוניה". ממשיכה הגמרא לשאול: "מנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחא, ולא כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבני'? (=מנין שנדרשת משיחה כשיש מחלוקת, וכי אין המלך מוריש המלכות לבנו כרצונו)? אמר רב פפא: אמר קרא "הוא ובניו בקרב ישראל – בזמן ששלום בישראל". מפרש רש"י¹⁷: "בזמן ששלום בישראל המלכות ירושה ולא בעי משיחה, אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחילה (=אך כאשר יש מחלוקת אין זו ירושה ונדרשת משיחה מחדש).

אך הרמב"ם¹⁸ פוסק: "ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם... ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניה...". ומבואר¹⁹ בספרי ה'אחרונים', כי המחלוקת בין רש"י והרמב"ם היא: לדעת רש"י כאשר יש מחלוקת חדלה המלוכה להיות ירושה ובמילא המשיחה היא מעין הקמת מלך חדש²⁰; ואילו לדעת הרמב"ם ירושת המלכות אינה בטלה ואפילו 107לא משתנית²¹, והמשיחה היא רק "לסלק המחלוקת", הסרת דבר צדדי.

על פי זה יש לומר, ויומתק בכך מנהג הרמב"ם²² לסיים את ההפטורה בפסוק "יחי אדוני המלך דוד²³ לעולם" מבלי להזכיר כלל אודות משיחת שלמה – כי לשיטתו, משיחת מלך בן מלך היא לא כדי ליצור את המלוכה אלא "לסלק המחלוקת". ולכן לא מצרפים להפטורה את סיפור משיחת שלמה, משום ששבועת דוד "וישבע המלך... כי כאשר נשבעתי לך בה' אלקי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה", ביררה בהחלט את המשך המלוכה²⁴.

אמנם המנהגים האחרים²⁵, לפיהם ממשיכים וקוראים בהפטורה גם אודות ציווי דוד למשוח את שלמה עד אחר המשיחה בפועל²⁶, ופשיטא לפי דעת האבודרהם²⁷ לקרוא עד לאחר מיתת דוד "ושלמה²⁸ ישב על כסא דוד אביו ותכן מלכותו מאוד"²⁹ – הם בהתאם לשיטת רש"י: שבשעה שקיימת מחלוקת המלוכה אינה ירושה אלא נדרשת משיחה מחודשת, זאת אומרת, באמצעות המשיחה מקימים וממנים את המלך החדש – ולכן גם המינוי של שלמה היה על־ידי משיחתו.

אך עדיין נשאר בלתי "חלק": סוף סוף, מכיוון שבפרשה מסופר (לא רק כיצד אברהם שילח את בני הפלגשים... ובחר ביצחק, אלא גם) אודות מעמדו ומעלתו של יצחק לאחר מיתת אברהם – "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק..." מחדש, ובלשון רש"י³⁰, אשר "בעל הברכות דוקא – הקדוש־ברוך־הוא – בא וברכו", אם כן, היה מתאים לקרוא גם 108בהפטורה על גמר מינויו של שלמה (על־ידי המשיחה) וכיצד נעשה מלך³¹ בפועל³².

ג. דיוקים שונים בקשר למשיחת שלמה

הדבר יובן בהקדם תוספת ביאור בגדר משיחת שלמה:

הגמרא³³ אומרת בנוגע לנבואת חנה "רמה קרני בה'³⁴ – רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן"³⁵.

ולכאורה אין מובן: הרמב"ם הרי פוסק³⁶ "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר³⁷ כסאך יהיה נכון עד עולם". כלומר, מלכות שלמה הייתה המשך ("נמשכה מלכותו") למלכות דוד. ואם כן מה פשר האמירה "דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן" כאילו כל אחד מהם מהווה מלוכה נפרדת, ובמילא גם לגבי שלמה³⁸ הרי זו התחלה של מלכות חדשה (בדומה לשאול ויהוא – שכל אחד מהם היה מלך בתחילה, לא מלך בן מלך) – בה בשעה שמלכות שלמה חלה מיד "כיון שנמשח דוד", שאז "זכה בכתר מלכות... עד עולם", ומשיחתו הייתה אך "כדי לסלק המחלוקת³⁹ ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו"?

גם צריך להבין: הדין אשר "אין מושחין מלך בן מלך" מובא ברמב"ם הן בהלכות כלי המקדש והן בהלכות מלכים⁴⁰: בהלכות כלי המקדש הינו כותב בלשון שצוטטה לעיל: "כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו⁴¹ כמו שמשחו שלמה מפני 109מחלוקת אדוניה ויואש מפני עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו"; אך בהלכות מלכים הוא אומר רק "כדי לסלק המחלוקת", ואינו מוסיף "ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו וכו'".

ולכאורה: אם כי דרכו של הרמב"ם היא לסמוך על דברים שכתב מוקדם יותר⁴² בספרו, ובענייננו – הלכות כלי המקדש קודמות להלכות מלכים, ואין הוא צריך לחזור על כך בהלכות מלכים.

אך כאן השאלה היא אחרת: נושא זה העוסק ישירות בנושא המלכים – ביאור מפורט של הלכות המלכים ודיני משיחתן – הרי מקומו העיקרי הוא בהלכות מלכים, ולא בין (הלכות כלי המקדש... הכוללים את) דיני שמן המשחה, שכבדרך אגב צויינו שם גם דיני משיחת מלך בשמן המשחה. ועל פי זה לכאורה, טעמו של הדין ובפרט הטעם הנוסף "להודיע לכל שזהו מלך לבדו" מקומו היה צריך להיות רק בהלכות מלכים?

ד. טעמים שונים למשיחה מפני מחלוקת במלכי ישראל ובמלכות דוד

ונקודת הביאור בזה: הטעם שמובא ברמב"ם "להודיע לכל שזהו מלך לבדו" נוגע בעיקר למלכי בית דוד (כדלקמן). ולכן: בהלכות כלי המקדש, בהם פרטי הדינים של משיחת מלך באים כפרט בדיני שמן המשחה, ומהם, אשר משיחה בשמן המשחה היא רק ב"מלכי בית דוד בלבד"⁴³ – אומר הוא שם כי משיחת מלך בן מלך היא גם כדי "להודיע לכל שזהו מלך לבדו";

אך בהלכות מלכים – "הלכות מלכים" (סתם) – שם לצד הדין אשר "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו לו ולבניו" מובא במקביל – "נביא⁴⁴ שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו... שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו⁴⁵ והיה אם שמוע⁴⁶ תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד..." [אלא שהוא מוסיף כי "אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון"⁴⁷]. לפיכך, בהביאו שם את הדין ש"אין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו" – הוא אומר את הטעם "כדי לסלק המחלוקת", הנוגע גם למלכי ישראל, כדלקמן.

110ה. עיקר גדר המלכות הוא רק בדוד ובניו

ההסברה בזה^*:

עם היות שלדעת הרמב"ם גם לאחרי שזכה דוד בכתר מלכות בכל זאת "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל הרי זה מלך", כנ"ל – אף על פי כן, ישנו חילוק עיקרי ביניהם, כפי שהרמב"ם ממשיך⁴⁸ אשר "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהי' נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו", ואפילו בשעה שישנו מלך משאר שבטי ישראל הרי "עיקר המלכות לדוד"⁴⁹.

עד, כפי שהרמב"ם אומר בספר המצוות שלו⁵⁰: "אבל⁵¹ המלכות לבד כבר ידעת מלשונות ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובפרוש אמרו כתר מלכות זכה בו דוד, וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות אין מלך למי שמאמין תורת משה רבינו אלא מזרע דוד ומזרע שלמה דוקא⁵², וכל שהוא מזולת הזרע הנכבד הזה לענין מלכות נכרי קרינא ביה (=נקרא נכרי) כשם שכל שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינא ביה (=נקרא זר).

על פי זה נמצא, כי ההבדל בין מלכות בית דוד ומלכי ישראל אינו רק בנוגע לזמן מלכותם – שמלכי בית דוד עומדים לעולם מה שאין כן מלכי ישראל – כי אם, זהו הבדל יסודי בעצם גדר המלכות: דוד זכה בכתר מלכות. עצם גדר המלכות הוא תמיד רק בדוד ובניו, אלא שיתכן מצב בו "בציווי ה'"⁵³ יתמנה מלך פרטי משאר שבטי ישראל⁵⁴, אך אין זה "עיקר המלכות"⁵⁵.

עד שלגבי מלכות דוד "נכרי קרינא ביה"⁵⁶, וכפי שנאמר ב'מכילתא'⁵⁷: "משנבחר דוד יצאו כל ישראל"⁵⁸.

111ו. שמן המשחה פועל "לדורותיכם" ונצחיות במלכות דוד

ויש לומר כי זהו הטעם מדוע רק מלכי בית דוד נמשחו בשמן המשחה, וכמובן מפשטות לשון הרמב"ם "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר..." – שענין המשיחה בשמן המשחה אצל דוד אינו רק עוד פרט במינויו כמלך, אלא זה פעל⁵⁹ את קיום ונצחיות מלכות דוד, "עד עולם".

והטעם יש לומר: שמן המשחה הוא השמן שעשה משה באופן ש"יהיה זה לי לדורותיכם"⁶⁰ ו"כולו קיים לעתיד לבוא"⁶¹.

וכפי שהרמב"ם אומר בהלכות כלי המקדש "הניחו בכלי לדורות"⁶² "ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה"⁶³.

ולכן פועלת משיחת שמן המשחה גם "לדורותיכם" – הקיום והנצחיות במלכות⁶⁴ ש"מלכי בית דוד הם העומדים לעולם".

ועל כך אומר הרמב"ם "אין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם .. ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו": כאשר אין מחלוקת, אין זקוק בן המלך למשיחה, משום שה"משיחה שמשח את אביו פועל גם בהם והם הוו (=והריהם) כמו אביהם"⁶⁵; אך כאשר "היתה שם מחלוקת", שאז ענין הקיום והנצחיות – שהיא פעולת המשיחה בשמן המשיחה – אינה בגילוי ובצורה ידועה בנוגע לבן, אזי צריכים למשוח אותו מצד שני טעמים: א) כדי לסלק המחלוקת – שזה שייך לא רק במלכי 111בית דוד הנמשחים בשמן המשחה, אלא גם במלך משאר שבטי ישראל הנמשחים בשמן אפרסמון. ב) "ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו" – שזהו הענין המיוחד שבמלכי בית דוד בלבד⁶⁶.

וזהו גם הדיוק וההוספה בלשון הרמב"ם "להודיע לכל שזהו מלך לבדו" – שלכאורה המילה "לבדו" מה באה להשמיענו⁶⁷? אלא בכך כוונת הרמב"ם לא רק לזה שהוא המלך ולא השני שחלק עליו, אלא "שזהו מלך לבדו" תמיד ובכל מצב, לא רק במקרה דומה לזה שהיה בימי דוד ושלמה⁶⁸, אלא גם בשעה שיש מלך משאר שבטי ישראל, הרי הוא "מלך לבדו" – "כתר מלכות זכה דוקא דוד וזרעו אחריו⁶⁹ עד עולם.

ולכן אומר זאת הרמב"ם בהלכות כלי המקדש⁷⁰ – משום שזהו פרט (לא בהלכות מלך – שיכול להיות גם לא "לבדו", אלא) בדיני שמן המשחה – לגלות גם אצל מלך בן מלך (שהיתה עליו מחלוקת) את הענין של "מלך לבדו" הקיים במלכי בית דוד, שגם אצלו ישנו ענין הנצחיות שבהם⁷¹, ש"עומדים לעולם"⁷².

112ז. רק במשיחת ומלכות שלמה התגלה הגדר המיוחד של מלכות דוד

על פי זה יש לבאר מדוע הגמרא מפרטת במפורש "דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן"⁷³, אף על פי ששלמה היה מלך בן מלך, ונמשח רק "לסלק המחלוקת" כנ"ל:

הגם ש"כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות", אך מכיוון שהמשך ועיקר ענין המלכות הוא דווקא על־ידי שלמה, עד שהרמב"ם אומר בספר המצוות כנ"ל "אין מלך למי שמאמין בתורת משה אלא מזרע דוד ומזרע שלמה דוקא", והרמב"ם כולל זאת בתוך⁷⁴ שלושה־עשר העיקרים, בעיקר השנים־עשר: "ומכלל היסוד הזה (של ימות המשיח) .. שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד",

נמצא במילא, שמלכות שלמה ומשיחתו הייתה לא רק המשך⁷⁵ בפועל למלכות דוד, להיותו היורש של מלכות דוד – אלא הגדר של מלכות בית דוד, מלכות "עד עולם", בא (לאחר דוד) דוקא – על־ידי מלכות שלמה.

שלכן מצינו שמלכות שלמה נבדלה מכל שאר מלכי בית דוד, בכך שהיה "מלך לבדו" בפועל ובגלוי בדיוק כמו דוד אביו, לא כמו שאר מלכי בית דוד שלא היו מלכים לבדם על כל ישראל, שהרי בזמנם התמנה על פי נביא מלך משאר שבטי ישראל על עשרת השבטים.

והטעם על זה – משום שעל מלכות שלמה הייתה מלכתחילה נבואה מפורשת לדוד אודות נצחיות מלכות שלמה, "הנה⁷⁶ בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה... שלמה יהיה שמו... הוא יבנה בית לשמי .. והכינותי את כסא מלכותו על ישראל עד עולם".

יתירה מזו: כשם שנאמרה בחירה מיוחדת בנוגע לדוד, "ויבחר בדוד עבדו"⁷⁷, שעל־ידי זה "יצאו כל ישראל" מגדר מלכות כמובא לעיל מהמכילתא, בדומה לכך נאמר גם בנוגע לשלמה⁷⁸ "ויבחר ה'... בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם... בי רצה להמליך על כל ישראל ומכל בני כי רבים בנים נתן לי 113ה' ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ה' על ישראל" ובמילא יצאו כל שאר בני דוד.

ולכן נכללו שניהם ביחד, "דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן": מכיוון שנצחיות מלכות דוד נאמרה במיוחד ורק ביחס לשלמה "והכינותי את כסא מלכותו על ישראל עד עולם", כנ"ל, הרי זה גופא נמשך גם במשיחת שלמה, "להודיע לכל שזהו מלך לבדו",

ולכן המלכות נקראת על שם שניהם, דוד ושלמה.

ח. במלכות דוד ובעם ישראל – בחירה שלמעלה משינוי

על פי כל הנ"ל יש לבאר כיצד קיים בהפטורה "מענין הפרשה", הן בתוכן עניינם, והן כהמשך לפרשה:

העובדה ש"מלכי בית דוד הם העומדים לעולם", וכהכרזת בת־שבע בסיום ההפטורה – לאחר שנשבע לה דוד "כן אעשה היום הזה" (ששלמה יהיה המלך) – "יחי אדוני המלך דוד לעולם", שמשמעם כי "לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם"⁷⁹, אפילו באם לא ינהגו כדבעי חס ושלום, "הקדוש־ברוך־הוא⁷⁹ הבטיחו בכך שנאמר⁸⁰ אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו" – הוא מכיוון שכתר מלכות אצל דוד קשור עם בחירת הקדוש־ברוך־הוא, שאין שייך בה כל הפסק (אמיתי) ושינוי.

וזה בדומה לייחודיות עם ישראל מצד היותם בני אברהם יצחק ויעקב: הענין שהאבות, אברהם יצחק ויעקב, המשיכו לבניהם אחריהם לכל אחד ואחת מעם ישראל, הריהו עד סוף כל הדורות⁸¹.

משום שבחירת הקדוש־ברוך־הוא "אשר בחרת באברהם"⁸² אין שייך בה שינוי.

וכשם שאצל מלכי בית דוד הענין של "יחי אדוני המלך דוד לעולם" נעשה בפועל בהמשך המלוכה על־ידי ש"שלמה בנך ימלוך אחרי", כי "ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ה' על ישראל", כדלעיל – בדומה לכך בפרשתנו, ההמשך של אברהם (אשר בחרת באברם) נפעל בקיום הבטחת ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע"⁸³, יצחק היה הממשיך בפועל של בית אברהם.

ועל פי זה יש לומר, מדוע לנוסח הרמב"ם (וכמנהג רוב ישראל עתה) לא אומרים בהפטורה את הפסוק אודות מלכות שלמה בפועל: גם בפרשתנו, 114ענין האבות, אברהם יצחק (ויעקב) כיסוד כל עם ישראל שהמשיכו לבניהם אחריהם עד עולם⁸⁴, עדיין לא נגמר בשלימות (בפרשתנו), עד לידת יעקב (בפרשת תולדות), שכן "ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק"⁸⁵ – ודווקא אז נגמר שלימות ענין האבות, "אין קורין אבות אלא לשלשה"⁸⁶.

ט. שלימות הבחירה בישראל, מתגלית במלכות דוד ושלמה

בוני המקדש

ויש לומר כי התוכן המהווה "מענין הפרשה" בהפטורה זו, אינו רק בשייכות ההדדית בין תוכנה של מלכות בית דוד, דוד ושלמה, ובין האבות, אלא גם בכך שגמר הבחירה באברהם ויצחק – יסוד עם ישראל – נתגלה במלכי בית דוד.

וההסברה בזה:

הגמר והשלימות של "עם" הוא דוקא כאשר הוא נעשה עם אחד ומאוחד, לא כאשר כל אחד הינו בפני עצמו.

וזה נעשה על־ידי המלך, ובלשון הרמב"ם אודות המצוה של מינוי מלך⁸⁷: "שצונו למנות עלינו מלך יקבץ כל אומתנו וינהיגנו"⁸⁸. ולכן מתבטאת הבחירה בכללות עם ישראל כעם אחד, בכך שהקב"ה בחר מלך על כל ישראל לעולם, הבחירה בדוד ובשלמה – "מלכי בית דוד .. העומדים לעולם", שעל ידם נמשכת "מלכות ה' על ישראל"⁷⁸.

ענין נוסף בזה: כפי שכבר דובר כמה פעמים, מלכות בית דוד קשורה עם בית המקדש, ככתוב⁸⁹ "לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל"⁹⁰. ולכן בנין בית הבחירה היה דווקא על־ידי דוד – שהכין הכל לבניית הבית⁹¹, ושלמה – אשר "הוא יבנה בית לשמי" בפועל.

ועל־ידי הבחירה במלכי בית דוד ובנין הבית הגיעו בני ישראל אל המנוחה ואל הנחלה⁹², ביחד עם המנוחה והנחלה של השכינה – השראת השכינה "זה הוא בית ה' האלקים..."⁹³, "זאת⁹⁴ מנוחתי עדי עד"⁹⁵.

115ולכן גילוי הבחירה באברהם ובאבות שלאחריו כאבות של עם ישראל, באה בעת הקיום של "יחי אדוני המלך דוד לעולם", מלכות דוד ושלמה, שעל ידם היה בנין בית הבחירה – השראת