י'קפז
י'קפז
ב"ה1, שלהי תמוז, ה'תשל"א
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת המכתב . . .
בבואנו מימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל ממאסרו במדינת מולדתו, שהי' חבוש שם בעד עבודתו הגדולה והחזקה והרמה בחיזוק התורה והמצוה והפצתן, למרות הגזירות על זה שהיו שם אז במרום שיאן, ובחסדי ה' יצא בנצחון, שהרי אלה שאסרוהו2 הם ששיחררוהו,
ובלשון 3 כ"ק מו"ח אדמו"ר (לחגיגת יב תמוז הראשונה) – לא אותו "בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם ה' ותורתו"
וכמחז"ל עה"פ צדיק 4 כתמר יפרח: מה התמרה הזו לבה מכוון למעלה כך ישראל לבם מכוון לאביהם שבשמים; ועוד אמרו: מה תמרה זו אין בה פסולת כו' כך הם ישראל אין בהם פסולת,
שלכן ימים הבאים אח"ז ימי סגולה הם לכל בני ובנות ישראל באשר הם להוסיף בחיזוק "התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו" והפצתן הלוך והוסיף הולך ואור,
ובפרט בהתבונן כאו"א אשר אם במדינה ההיא ובזמן ההוא ובתנאים ההם עשו ופעלו בחיזוק התורה והמצות והפצתן והצליחו ועד אשר גם עתה, לאחר כיובל שנים 5, רואים פירותיהן ופירי פירותיהן,
כש"כ וק"ו ועל אחת כו"כ במדינות ובתנאים נוחים וטובים שלא בערך.
ויהי רצון שיעשה כל אחד ואחת מאתנו, בתוך כל אחב"י שליט"א, בכל האמור ומתוך שמחה (וממילא) בזריזות,
וה' עוזר וכמש"נ 6: ה' 7 לעזרתי חושה 8, אלקים חושה לי עזרי גו' ה' אל תאחר.
בברכת הצלחה,
מ. שניאורסאהן
***
בברכת9 הצלחה בהפצת המעינות והיהדות בכלל.
הגליונות (שהתחלתן והנה התורה המשילה כו') נתקבלו ות"ח. הנה אין הזמ"ג כלל לעיין בם כדרישת תכנם, ואתו הסליחה. בנוגע לפרסומם – באם עי"ז יתוסף בהקורא – ברצונו ללמוד דא"ח וכיו"ב מובן שכדאי, אלא שצ"ל – ציונים לס' דא"ח וכו'. כצ"ל – בתור פתיחה – תוכן המכוון לבאר וכיו"ב.
***
נ.ב.10 ז"ע נתקבל מכתבו . . . הצעת כ' ע"ד הקרנות לא תתקבל עתה מפני מצב הבטחוני. וק"ל.
***
בברכת11 הצלחה בהפצת היהדות בכלל והמעינות בפרט מתוך בריאות ולבשו"ט.
הערות
- 1. כללי פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 343 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת.
- 2. אלה שאסרוהו הם ששיחררוהו ראה תו"מ – התוועדויות חי"ד ע' 154. לקו"ש חי"ח ע' 306. וש"נ. חל"ג ע' 282.
- 3. בס' המאמרים ה'תש"ח ולאח"ז באג"ק שלו ח"ב אגרת שפו.
- 4. צדיק כתמר יפרח תהלים צב, יג. – והוא הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"ב תמוז השתא – ראה בהנסמן לעיל אגרת ט'תתקצז בשוה"ג.
- 5. ראה רמב"ם כו' ראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 107 ואילך. וש"נ.
- 6. תהלים ע' הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"א ניסן השתא – ראה בהנסמן לעיל אגרת ט'תתקצז בשוה"ג.
- 7. אוה"ת עה"פ ואתחנן ע' רה.
- 8. מבעתה אחישנה ישעי' ס, כב. הה"ד : ישעי' מח, יא.
- 9. בברכת . . וכיו"ב קטעים אלו למו"ה מאיר שלום בליזינסקי. אגרות נוספות אליו – לעיל חט"ז אגרת ו'נא, ובהנסמן בהערות שם.
- 10. נ.ב. . . וק"ל קטע זה למו"ה אברהם מ.
- 11. בברכת . . ולבשו"ט קטע זה למו"ה שמעון גד אליטוב. אגרות נוספות אליו – לעיל חי"ח אגרת ו'תקכב, ובהנסמן בהערות שם. חי"ט אגרת ז'קצו. הגדולה והחזקה והרמה ראה לקו"ת נשא (כא, ב) וש"נ . שיחת ג' תמוז תש"א (בס' השיחות שם ע' קלד). ובלשון . . הראשונה נדפס בס' המאמרים ה'תש"ח ע' רסג. בשם ישראל יכונה ראה טושו"ע אה"ע סקכ"ט סט"ז ובנ"כ. קב נקי כלל לח. שד"ח אס"ד מע' גט ס"ז. וראה ג"כ מאורי אור כ, כד. וכמחז"ל . . ועוד אמרו מדרש תהלים צב. במדב"ר רפ"ג. צדיק כו' כך ישראל וכמש"נ ועמך כולם צדיקים (ישעי' ס, כא. סנה' ר"פ חלק. ובזח"א לג, סע"א: כולם צדיקים ודאי . . זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי). התורה . . ענינו בס' המאמרים שם. כיובל שנים כ"ק מו"ח אדמו"ר קיבל הנשיאות ב' ניסן ה'תר"ף. (ראה רמב"ם הל' מלכים ספ"א: ואין מושחין מלך בן מלך אלא א"כ הייתה שם מחלוקת כו' יהואחז מפני יהויקים אחיו – והרי בנדו"ד בן יחיד. וראה צפע"נ על הרמב"ם שקלים פ"ד ה"ד שקו"ט האם המשיחה דאביו פועל גם בו או דאין צריך למשיחה. וברמב"ם שם ה"ז: ולא המלכות בלבד כו'). שמחה (וממילא) בזריזות ראה אגה"ק סכ"א: עשה זאת בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו כו'. וכמש"נ תהלים ע, ב. שם וא"ו. ה' . . אלקים . . ה' להעיר מהמבואר על הג' שמות ה' אלקינו ה' שבכתוב שמע ישראל (פע"ח ש' הק"ש פי"א ועוד. אמרי בינה ש' הק"ש בתחלתו. אוה"ת עה"פ. ובכ"מ). חושה . . חושה . . אל תאחר להעיר מבעתה אחישנה, ואחישנה אפשרי בב' אופנים: דור שכולו זכאי (הוי') או שכולו חייב (ויעמיד להם מלך שגזרותיו כו' – כן י"ל, ועפ"ז סרו כמה קושיות המפרשים – אלקים) – עיין סנה' צח, א. וראה ג"כ תיקונים דזוהר חדש (קרוב לתחלתם – צה, ב): קץ אית בכל דרא ודרא כו' תליא בתיובתא ובזכוון ובמדות כו' אבל קץ . . קוב"ה . . בי' תליא הה"ד למעני למעני אעשה.
שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ט:ט״ז - הטקסט מספריא
אִם הַשֵּׁם הַשֵּׁנִי יוֹצֵא מִשֵּׁם הָעִבְרִי, כְּגוֹן יְהוּדָה לֵיאוֹן, כּוֹתְבִים: יְהוּדָה דְּמִתְקְרֵי לֵאוֹן; וְאִם אֵינוֹ דּוֹמֶה קְצָת לַשֵּׁם הָעִבְרִי, יִכְתֹּב: הַמְכֻנֶּה. הַגָּה: פֵּרוּשׁ דְּבָרָיו, כִּי לֵאוֹן הוּא פֵּרוּשׁ אַרְיֵה, וִיהוּדָה נִקְרָא כָּךְ עַל שֵׁם "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בְּרֵאשִׁית מט, ט), וּלְפִי זֶה יֵשׁ לִכְתֹּב: יְהוּדָה דְּמִתְקְרֵי לֵיבּ. אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּכָל שֶׁשְּׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הֵם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כּוֹתְבִין: דְּמִתְקְרֵי, וְאִם הָאֶחָד בִּלְשׁוֹן לַעַז, כּוֹתְבִין: הַמְכֻנֶּה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג וּסְמַ"ק וְכָל בּוֹ). וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם הוּא יוֹצֵא מִן הַשֵּׁם אוֹ לֹא; וְלָכֵן כּוֹתְבִין: יְהוּדָה הַמְכֻנֶּה לֵיבּ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְכָל כִּנּוּי מִשְׁפָּחָה אֵין לְכָתְבוֹ כְּלָל, בֵּין שֶׁהוּא לְשׁוֹן עִבְרִי אוֹ לַעַז (סֵדֶר גִּטִּין), וְהָכִי נָהוּג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם עִבְרִי שֶׁעוֹלֶה בּוֹ לִקְרֹא בַּתּוֹרָה, וְיֵשׁ לוֹ נַמֵּי שֵׁם בִּלְשׁוֹן לַעַז, עוֹשִׂין שֵׁם הָעִבְרִי עִקָּר, וְעַל הַשֵּׁנִי כּוֹתְבִין דְּמִתְקְרֵי. וְהוּא הַדִּין בְּאִשָּׁה, עוֹשִׂין שֵׁם הָעִבְרִי עִקָּר. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי שֵׁמוֹת, אִם רָגִיל בִּשְׁנֵיהֶם וּמִכָּל מָקוֹם הָאֶחָד הוּא יוֹתֵר עִקָּר, כּוֹתְבִין: פְּלוֹנִי דְּאִתְקְרֵי פְּלוֹנִי. וְאִם אֵינוֹ רָגִיל בַּשֵּׁנִי, כּוֹתְבִין דְּמִתְקְרֵי (סֵדֶר גִּטִּין). כָּל כִּנּוּי שֶׁהוּא גְּנַאי לַמְגָרֵשׁ, אֵין כּוֹתְבִין אוֹתוֹ בַּגֵּט (ד"ע); וְלָכֵן מוּמָר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כּוֹתְבִין לוֹ: וְכָל שׁוּם וַחֲנִיכָה דְּאִית לֵהּ (מ"כ בְּתִקוּן). כָל שֵׁם כִּנּוּי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא בַּכִּנּוּי הַהוּא לְבַד, אֶלָּא קוֹרִין אוֹתוֹ עִם עִקַּר הַשֵּׁם, אֵין צָרִיךְ לִכְתֹּב הַכִּנּוּי (ת"ה סִימָן רל"ה). אֲבָל אִם הַכּוּתִים קוֹרִין אוֹתוֹ בַּכִּנּוּי לְחוּד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתוֹ כָּךְ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכוֹתְבִין: וְכָל שׁוּם וַחֲנִיכָה, אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר גִּטִּין אֵין כּוֹתְבִין כֵּן; וְכֵן בְּכִנּוּי מִשְׁפָּחָה (שָׁם). וְלִי נִרְאֶה, דְּאֵין לִכְתֹּב לַכִּנּוּי כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּכִנּוּי מִשְׁפָּחָה:
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א׳ - הטקסט מספריא
שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
מינוי מלך קודם למלחמת עמלק שנאמר אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וגו' מאחר שהקמת מלך מצוה למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו וגו'.
אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו.
אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך.
אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.
ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא קצב ולא ספר ולא בלן ולא בורסי לא מפני שהן פסולין אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהן לעולם ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל.
כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כמו שעשה יהוידע ליואש וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו.
נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו' ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים.
מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים.
אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד ואין מושחין אלא זרע דוד.
כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין.
ואין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת לפיכך משחו שלמה מפני אדוניה ויואש מפני עתליה ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.