306

כי ברוך הוא"⁴⁵, הוא בודאי לא יצליח לבצע את "ארה... את העם הזה"³⁸, וכפי שהוא אמר לבלק "לא אוכל לעבור את פי ה'"⁴⁶, "הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר"⁴⁷ –

אך למרות זאת, עקב שנאתו העצמותית לישראל, הוא לא יכול היה להתאפק, וניסה למלא את בקשת בלק "ארה לי את העם הזה".

וכדומה לכך ניתן למצוא בעבודה הרוחנית של כל אחד, כפי שמבאר הרבי במאמר של יום ההילולא שלו⁴⁸, שיש שטות דקליפה שהיא למטה מן הדעת. כמו התנהגויות רבות שאנשים מתנהגים בהן רק "משום שכך נוהגים כולם" והן "כמו חוק שבלתי מזיזים אותו", כגון "זמני אכילה וזמני השינה", שבדרך־כלל הם "בלתי נידחים כלל ועיקר", בה בשעה שלזמני לימוד התורה ולזמני התפילה אין קביעות, ולפעמים דוחים אותם לחלוטין ח"ו – שלהתנהגות כזאת אין מקום לפי ההגיון.

ועל־ידי העבודה הרוחנית של "חוקת" – שטות דקדושה שלמעלה מטעם ודעת, כפי שמבאר הרבי במאמרו, הופכים את ה"שטות דקליפה" לשטות דקדושה.

יא. ההתנגדות לרבי באופן של "חוקת־בלק"

באופן זה, של "חוקת־בלק", היתה ההתנגדות לרבי:

כידוע⁴⁹, רצה "לולב" – אחד משני היהודים אשר אסרו את הרבי – לשאת את התיק של הרבי בעת שאסרו אותו, באמרו "חסידים נשארים חסידים, סבי נשא את חבילותיו של סבך, ואני רוצה לשאת את חבילתך". וגם במאורע מאוחר יותר, הוא קרא לרבי בדברו אליו "רבי!"⁵⁰.

וזאת בדומה לדברי אדמו"ר האמצעי⁵¹ על מלשינו, אשר למרות הכל קראו "רבי", ש"פיו הכשילו", נפלט מפיו מה שבפנימיות הוא מכיר בעצמו שזו האמת.

וכך בעניננו, שהתבטאותיותיו של "לולב" כלפי הרבי נבעו מכך שבנפשו פנימה הוא הכיר באמת⁵².

ובלי להתחשב בכך – ובמיוחד לאחר שהרבי הזהיר אותו במפורש שהוא בסופו של דבר יסבול יסורים עקב זאת⁵³ (כפי שאכן ארע, שבסופו של דבר שפטה הממשלה את אלה אשר אסרו את הרבי וכו'), עשה לולב את