שיחה א

הערות

עמוד 1

1. 1. פרשתנו א, ה.
2. 2. פרש"י שם. ובתנחומא פרשתנו ב: התחיל מפרש התורה בשבעים לשון. וראה אגדת בראשית פט"ז. ב"ר פמ"ט, ב. וע"ד לשון רש"י הוא בפס"ז כאן.
3. 3. תבוא כז, ד. ח.
4. 4. פרש"י שם – מסוטה לב, סע"א במשנה וראה מפרשי רש"י כאן.
5. 5. פ"א ה"ז.
6. 6. ועד"ז איתא במס' ס"ת פ"א ח"ח. אבל שם הוא בהמעשה דע' זקנים שכתבו התורה לתלמי המלך כו', שהובא במס' סופרים שם בהמשך לזה (ה"ח): שוב מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב* זקנים כו'. ובמס' מגילה ט, א. ועוד. וראה לקמן הערה 73.
7. 7. וראה גם שבת פח, ב. שמו"ר ספכ"ח.
8. 8. ומפשטות הלשון ברש"י פרשתנו ובתנחומא פרשתנו שם משמע שפירש את כל התורה בשבעים לשון. בראב"ע תבוא כז, א (בסופו): ויאמר הגאון ז"ל כי כתוב עליהם מספר המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות בענין אזהרות. וראה גם אברבנאל שם. אבל ברמב"ן (שם ג) "ומצינו בספר תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל כו'". וכן משמע מפשטות לשון המשנה סוטה שם "וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון". (ולהעיר מאוה"ת (ויצא כרך ה – תתסא, ב) דבסוטה (לה, ב) משמע דפי' "משה באר" שכתב את התורה על האבנים בשבעים לשון דאתיא באר באר ממ"ש וכתבת על האבנים כו' באר היטב).
9. 9. בנוגע לכתיבת התורה על האבנים י"ל שב"שבעים לשון" הכוונה היא רק "בכתיבת כל "חכמים לתלמי המלך" (ולא הוזכר מנינם). וכ"ה בשמו"ר פ"ה. ה. ובתנחומא שמות כב: רבותינו. ואכ"מ. 1 אומה מאלו האומות" (פיה"מ להרמב"ם סוטה שם), אבל לא שינו את הלשון. משא"כ במס' סופרים שכתבו את התורה יונית היינו שתרגמוה ללשון יונית ולא רק שכתבוה בכתב יוני (וראה מגילה ט, רע"א. לקמן הערה 78)* אבל נוסף ע"ז שאין לומר כן בנוגע למשה, שפשוט לכאורה שפירשה להם בע' לשון בלשון כל אומה, הרי גם בנוגע להכתיבה על האבנים, מכיון שהכוונה בזה היתה כדי שגם האומות ידעו את התורה (ראה סוטה שם לה, ב. ותוד"ה כיצד שם. פנים יפות תבוא שם. וראה לעיל הערה 8), עכצ"ל שהי' גם בלשון כל אומה ולא רק בכתבה. וכן מפורש בתויו"ט לסוטה (פ"ז מ"ה): כתב הר"ב בכתב של שבעים אומות, כלומר בכתב ולשון של ע' אומות.
10. . וכ"ה במגילה שם (וראה הגהות הרש"ש סנהדרין טז, ב ד"ה אחד). ובירושלמי שם (פ"א ה"ט)

עמוד 1

1. 10. ועד"ז במס' ס"ת שם: שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה.
2. 11. אבל י"ל דהכוונה היא שלא יכולה להתרגם ליונית דבו קאי לעיל, ולפיכך לא כפל כאן.
3. 12. מגילה ח, ב במשנה. ושם ט, ב. רמב"ם הל' תפילין פ"א הי"ט.
4. 13. ולהעיר מב"ק פג, רע"א.
5. 14. מגילה פ"א ה"ט.
6. 15. ובמגילת תענית בסופה: בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשת ימים. הובא בשו"ע או"ח סי' תקפ.
7. . במס' ס"ת שם: שכתבו לתלמי המלך כתיבה יונית (וכן פירש בפי' מעון אריות על מס' סופרים שם (דיהרנפורט תצ"ב. ירושלים תשל"ב), ועוד - בפירוש המעשה הב' דע"ב זקנים שבמס' סופרים שם (ה"ח)). אבל ממה שמסיים "שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה", מובן שהיינו (גם) בלשון יונית. וכפשטות הפירוש במגילה ומס' סופרים שם. ראה בהנסמן בפנים ההערה. ובספר שבע מסכתות קטנות (הוצאת היגער, תר"ץ) מס' ס"ת הגירסא שם "לשון יונית". וראה שם עוד גירסא: תורה יונית.

עמוד 2

1. 16. יז, א. וראה תוספתא שם פ"א, ח. ירושלמי שבת פ"א, ה"ד.
2. 17. בבבלי שם בא בהמשך להשקו"ט בנוגע לבוצר לגת (שמסיים: אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה נעצו חרב בביהמ"ד אמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא ואותו היום כו'). ובתוספתא אי' והי' אותו היום קשה כו' ביום שגזרו הי"ח דבר, דנמנו ורבו ב"ש על ב"ה. וכ"ה בירושלמי שבא בהמשך להמשנה. ראה תוד"ה ואלו שבת יד, סע"ב. תוס' הרא"ש שם, מהרש"א, מהר"ם ומהדו"ב שם. ועוד. ואכ"מ.
3. 18. ובתוספתא: והי' אותו היום קשה להם לישראל (וראה גם ירושלמי שם). וליתא הא ד"הי' הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים" וראה בהנסמן בהערה שלפנ"ז.
4. 19. בשבת שם.
5. 20. ראה שפת אמת לשבת שם.
6. 21. להגירסא ברש"י שבע"י, שבאותו דיבור מעתיק המשך לשון הגמרא "וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו [וגזור] וקבלו מינייהו", אולי י"ל שלכן הי' קשה לישראל שלא קבלו מינייהו. וראה חידושי הר"ן שבת שם. וצ"ע.
7. 22. מנחת בכורים לתוספתא שם.
8. 23. במ"ב שם לא פירש כן ברש"י, אלא שמעתיק הלשון "לפי שבעטו בהלל שהי' נשיא וענוותן".
9. 24. ובחידושי חתם סופר לשבת שם מעתיק לשון רש"י וממשיך "פי' והוה כיום שנעשה בו העגל שאהרן גדול ישראל לא עצור* כח ושמע לקולם משום ענוותנותו וקשי ערפם כו'".
10. 25. ראה תשא לב, כג.
11. 26. ועד"ז הוא בקה"ע לירושלמי שם – בההשוואה ליום שנעשה בו העגל, ובנוגע להלל העתיק רק לשון רש"י.
12. . אולי צ"ל "עצר".

עמוד 3

1. 27. ועד"ז צ"ע בשאר התירוצים שבמנחת בכורים שם (ועד"ז בקה"ע ופ"מ): אי נמי לפי שנהרגו הרבה תלמידים כמבואר בירושלמי, אי נמי לפי שנעשה התורה כשתי תורות והרבה מחלוקת בישראל. וראה מהרש"א הנ"ל הערה 17.
2. 28. גם בפרש"י עקב י, ז: ולהודיעך שהוקשה לו מה שאמרו נתנה ראש לפרוש ממנו כיום שעשו בו את העגל. אבל שם י"ל לפי שנתנה ראש הוא "לשון ע"ז" (רש"י שלח יד, ד) כמ"ש בגו"א עקב שם. וראה לקמן הערה 38.
3. 29. תשא לב, ה.
4. 30. ראה פרש"י שם ד"ה ויבן.
5. 31. פרש"י שם ד"ה חג לה'.
6. 32. כי גם עשייתו אסורה כמש"נ לא תעשה לך פסל אפילו שלא לעובדו (ספורנו* יתרו כ, ד).
7. 33. שם לב, ו. ובפרש"י ומדרז"ל שם. וראה רמב"ןשם,ה:שלאנאמרלמשהלךרדכישחתעמך ביוםשעשהאהרןהעגלכו'אבלכשזבחווהשתחוולו העםאזאמרלמשהשירדכישחתעמךכו'.
8. 34. משא"כ בירושלמי – ראה לקמן הערה 75.
9. . שמזה מובן שזהו (גם) פשש"מ (ולרש"י - פשוט עד כדי כך שאין צורך לפרש זה. ויתרה מזו י"ל - מובן הוא בפשטות מפרש"י לפני זה (כ, ג רד"ה לא יהי' לך)). - והרי הציווי דעבודה נאמר בפסוק בפ"ע (שם, ה).

עמוד 4

1. 35. נסמן לעיל הערה 6. וראה כסא רחמים למס' סופרים שם. ובמס' ס"ת הובא רק תרגום זה "והי' אותו היום קשה כו'", כנ"ל בהערה שם. וראה הערה 72. 73.
2. 36. מס' סופרים שם. וכ"ה בירושלמי מגילה שם. מס' ס"ת שם ה"ח. בבבלי מגילה שם מונה טו שינויים. ובשמו"ר פ"ה, ה: זה אחד מי"ח דברים (וכן הביא בש"ך עה"ת (וילך לא, כח)). ובתנחומא שמות כב: זה אחד מעשרה דברים. וראה יפ"ת לשמו"ר שם. ואכ"מ.
3. *. משא"כ בירושלמי הנ"ל "אין התורה יכולה להתרגם כל צורכה אלא יוונית" - היינו שביוונית אפשר לתרגמה "כל צורכה" - עכצ"ל שהפירוש ב"כלצורכה"שםהואכפשוטו,שרקבלשוןיוןאפשר להיותתרגוםנכוןומדויקכו'.וראהלקמןהערה75.
4. 37. וכדמוכח גם (שהכוונה היא לא ליום שעבדו את העגל אלא ליום שלפניו (שנעשה בו העגל)) מזה דלא אמר "כיום שנשתברו בו הלוחות" (כל' רש"י עקב שם. ולהעיר מהשינויים ברש"י שם בין ההשוואה דמיתת אהרן שהיא לשבירת הלוחות לההשוואה בין "נתנה ראש" שהיא לעשיית העגל). ובפרט שלכאורה השוואה זו שייכת יותר מצד תוכן הענינים, השפלה ושינוי בענין התורה (תרגום ליונית, וכפיית ההלכה – כשמאי כו') – דוגמת שבירת הלוחות.
5. 38. ועפ"ז יומתק הלשון במס' סופרים "כיום שנעשה* העגל" ועד"ז בשבת שם ובתוספתא שם**, שאינו מדגיש את מעשה החטא, "כיום שעשו בו את העגל" (כלשון רש"י עקב שם), אלא את ה"נפעל".
6. 39. ועד"ז יש לפרש במס' ת"ת שם, ד"הי' אותו היום קשה לישראל כו'", היינו היום שבו התחילו לתרגם את התורה לפני גמר התירגום בפועל כשי"ג דברים שינו בה (כמו שממשיך שם).
7. . ולהעיר מלשון הכתוב תשא לב, כד ובפרש"י שם. תנחומא שם, יט. פרש"י שם, ד סד"ה עגל מסכה.
8. . כ"ה בגמ' (וע"י) שבת שם, ובתוספתא שלפנינו. אבל בתוספתא צוקרמנדל: "כיום שעשו בו". ועד"ז במס' ס"ת שם.

עמוד 5

1. 40. ל' הגמ' שבת טו, א.
2. 41. פרש"י שבת שם ד"ה הא שתיק. וראה תוס' הנ"ל הערה 17.
3. 42. ועד"ז לפי התוספתא וירושלמי שם דאותו היוםקאיעלהיוםשגזרואתהי"ח דבר(וראההנסמן בהערה 17)"נמנוורבוב"ש עלב"ה" (משנהשם יג, ב. תוספתא שם. וראה פיה"מ להרמב"ם שבת שם "ולא נשאר באותו הדור מי שראוי להוראה שלא נמצא שם". וראה חי' חת"ס הנ"ל), הרי שע"פ כללי ההלכההיתההלכהכב"ש.
4. 43. ברכות לו, ב. וש"נ.
5. 44. להעיר מחגיגה טז, ב. אבל ראה אוצר הגאונים לשבת שם.
6. 45. עירובין יג, ב.
7. 46. בהבא לקמן ראה גם לקו"ש חי"א ע' 143 ואילך. וראה לשונות המדרשים ומפרשי התורה (כמה מהם נעתקו בתורה שלימה מילואים לחלק כ"א סימן יג־יד).
8. 47. תשא לב, א. וראה בארוכה רמב"ן עה"ת שם.

עמוד 6

1. 48. לשון הרמב"ם במנין המצות בריש ספר היד. ועד"ז כתב בריש הל' יסוה"ת "לידע כו'". וראה בארוכה סהמ"צ להצ"צ מצות האמנת אלקות פ"ב. קונטרס תורת החסידות פי"ג. ועוד.
2. 49. כלשון הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע א)*. וראה גם ל' החינוך מצוה כה. וראה הנסמן בהערה הקודמת.
3. 50. שאין כמוהו נמצא כלל (ראה תניא פ"ה).
4. 51. ר"פ ברכה. תהלים צ, א.
5. 52. באופן אחר – ראה כוזרי מאמר ראשון פצ"ז "והתחילו אנשים לבקש נעבד מורגש כו'", עיי"ש בארוכה (ובמפרשים שם). ראב"ע, אברבנאל ותפארת יונתן תשא שם. וע"פ המבואר בפנים אולי יש לתווך בין פירוש הרמב"ן לפירושם. ואכ"מ.
6. 53. להעיר מ"מקדש" עצמו – מעלת מקדש דאבנים לגבי משכן דקרשים (תו"א ותו"ח ר"פ ויגש. ועוד).
7. 54. תרומה כה, ח.
8. 55. ראה רמב"ן עה"ת ר"פ תרומה.
9. 56. שם, כב.
10. 57. ראה במפרשים שבהערה 52.
11. 58. תנחומא תשא כא. שמו"ר פ"ג, ב. פמ"ב, ה. פמ"ג, ח (הובא ברמב"ן עה"ת שם).
12. 59. יתרו יט, כ.
13. . כ"ה בסהמ"צ לפנינו. אבל ראה הוצאת הר"ח העליר והר"י קאפח שצ"ל "שנדע". וראה הערה בקונטרס תורת החסידות שם. ועוד.

עמוד 6

1. 57.
2. 60. תשא לב, ו ובפרש"י.
3. 61. ואתחנן ד, לה.
4. 62. ד"ה עוטה אור הש"ת פ"ד. ועוד. וראה גם סד"ה פנים בפנים תרנ"ט.
5. 63. ע"ד ממוצע המפסיק (ראה המשך תער"ב פרי"ט. ד"ה עוטה אור שם פ"ג ואילך. וראה גם ד"ה פנים בפנים שם).
6. 57.
7. 64. להעיר מענין מעבר או התלבשות תניא קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנח, א). לקו"ת מסעי פב, ב ואילך. אוה"ת שמיני (כרך ב') ד"ה יין ושכר (ע' תסב ואילך).

עמוד 7

1. 65. נוסף על מה שי"ל בפשטות, שכוונת חז"ל בלשון "פירשה להם" אינה לתרגום מילולי (שאין כך תרגום הזקנים לתלמי, שבאופן כזה אין התורה יכולה להתרגם כל צרכה), אלא "פירשה" כפשוטו, שפירשה וביארה (וכלשון הכתוב: "באר את התורה") בסגנון המתאים לשבעים לשון.
2. 66. ל' רש"י מגילה ט, א. וראה תוד"ה אלקים שם. חדא"ג שם. ועוד.
3. 67. ראה בפרטיות בגמ' (ובמס' סופרים) שם. ובפרש"י שם.
4. 68. ראה זח"ג (רע"מ) רמה, א. אגה"ק סי"ג. לקו"ת קרח נד, סע"א ואילך. שה"ש מח, ב ואילך. ובכ"מ.
5. 69. ב"ר פ"ח, ה. הובא בלקו"ת שה"ש שם.
6. 70. שלכן "ראה שאין העולם מתקיים (במדה"ד) והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין" (פרש"י בראשית א, א (בסופו)).

עמוד 8

1. 71. ראה גם חסדי דוד לתוספתא שם.
2. 72. וכן יש לפרש בפשטות במס' ס"ת שם, לאחר ששינו בה את הי"ג דברים – ראה לעיל הערה 39.
3. 73. ראה כסא רחמים (השלם) על מס' סופרים שם: ואפשר דהחמשה זקנים לא עלתה בידם לכתבה כהוגן והם עצמם אמרו לו שלא יכלו לתרגמה כהוגן ומזה אח"כ נתעורר להביא אסיפת זקנים כו'. אבל בהגהות מהריעב"ץ למס' סופרים שם דתלמי אחר הוא (ולכאורה סותר עצמו למ"ש בהגהותיו למס' מגילה שם דתלמי המלך שבמעשה ע"ב זקנים אין זה בטלמיוס פילאדילפו כו'). וי"א (מאור עינים אמרי בינה פ"ח) דהמעשה בע"ב זקנים קדם להתרגום דה' זקנים. ואכ"מ.
4. 71. ראה גם חסדי דוד לתוספתא שם.

עמוד 9

1. 74. מפשטות לשון הגמרא (מגילה ט, א) משמע שרק לר' יהודה התירו בספר תורה משום מעשה דתלמי המלך. ולרשב"ג (שם, ע"ב) א"ר יוחנן מאי טעמא דרשב"ג אמר קרא יפת אלקים ליפת כו'. אבל ראה פרש"י שם ע"א ד"ה רבותנו אמרו שפירש דהיינו רשב"ג. וראה טו"א שם ד"ה רשב"ג דשקו"ט בטעמא דרשב"ג, ולתירוצו הב' דגם לרשב"ג הא דשרי בלשון יוני הוא משום מעשה דתלמי המלך, ולדעת רשב"ג התירו מטעם זה כל הספרים כו' עיי"ש. וראה שפ"א מגילה שם. ועוד.
2. 75. וי"ל שזהו הפירוש בירושלמי (הנ"ל ס"א) "בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יונית", דהיינו לאחר העתקת התורה ע"י הזקנים לתלמי, שע"י תרגומם נשללה אפשרויות פירוש מוטעה בכתובים (ראה לעיל הערה *36). ולהעיר מש"ך עה"ת עה"פ (וילך לא, כח) הקהילו אלי את זקני העדה גו', דמשה הקהילם ומסר להם באזניהם, זהו הדברים האלה (הי"ח* מלות בתורה דשינו), והיו הדברים מסורים ממשה עד כשבאו בזמן תלמי ואמרום.
3. 76. ראה בפרטיות בסוגיית הגמרא מגילה שם. ובמפרשים שם.
4. 77. במס' סופרים שם ה"ו: אין כותבין כו' ולא יונית כו'. אבל כבר כתבו במפרשים שם (כסא רחמים. נחלת יעקב. ועוד), שזהו לפי שבזמן שנתחברה מס' סופרים כבר נשתקע ונאבד לשון יוני, כברמב"ם הל' תפילין שם, ולכן אין כותבין כו' ולא יונית.
5. 78. במאירי מגילה שם במשנה: אבל שאר הספרים הותר ליכתב בכתב יוני, ובלבד שלא ישתנה הלשון. אבל בריטב"א שם מפורש "דכתב ולשון שרי (משום מעשה דתלמי המלך) שהרי בכתבו ולשונו כתבו לו". וכן משמע דעת רש"י והרמב"ם (בפיה"מ) מגילה שם. ועוד.
6. 79. ולהעיר מהפירוש באוצר הגאונים שבת שם: והוצרך הלל להמאיך את נפשו ולכפוף את עצמו כדי שיצאו הדברים ולא יוכל שמאי להמנע מלהשיב כו' ונראו כי בטלו דבריו. עיי"ש. ולפירוש זה נמצא שפעל גם במחלוקת זו גופא.
7. 80. עדיות פ"ד ה"ה ועוד. – באגה"ק שם שהוא מצד התכללות המדות, ואולי זה שייך לענין הנ"ל. וצ"ע.
8. 81. ולהעיר דלע"ל הלכה כב"ש – ראה לקו"ת קרח שם. וש"נ. ואולי גם זה שייך להנ"ל. עיי"ש בלקו"ת.
9. . כ"ה בש"ך עה"ת שם. וראה לעיל הערה 36.

עמוד 10

1. 82. ספר הלקוטים ול"ת להאריז"ל (ונחל קדומים בשם הרמ"ז) תשא שם.
2. 83. בס' הלקוטים שם: כי הלא העגל נעשה בי"ז בתמוז (ובי"ז בתמוז נשתברו הלוחות). ועד"ז הוא בנחל קדומים שם. ואולי הכוונה בזה, שחטא העגל הי' בי"ז בתמוז. או שט"ס שם, וצ"ל "נעשה בי"ו בתמוז" (כבל"ת שם). אבל דוחק, כי בס' הלקוטים ממשיך "ועתיד להפכו", ולא כבל"ת "להפכם".
3. 84. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 441 ואילך.
4. 85. ראה שיחת ש"פ יתרו תשמ"א (נדפסה בלקו"ש חכ"א ע' 446 ואילך).
5. 86. ראה תו"א משפטים עז, ד. עח, ג. לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 116 ואילך.
6. 87. ראה לקו"ש שם ובע' 129.
7. 88. אגה"ק דהבעש"ט (נדפסה בסו"ס פורת יוסף ובראש ס' כש"ט. ועוד).
8. 89. צפני' ג, ט. רמב"ם ספי"א מהל' מלכים.
9. 90. זכרי' ח, יט. תוספתא סוף מס' תענית. רמב"ם סוף הלכות תעניות. בזכרי' שם: יהי' גו' לששון גו'. והלשון "יהפכו" (שבפנים) הוא ע"פ היעוד בירמי' לא, יב: והפכתי אבלם לששון. וראה יל"ש ירמי' רמז רנט: עלה כו' על מנת כו' והפכתי גו'. רשימות הצ"צ לאיכה – אוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'מה. אוה"ת מסעי (ע' א'שפד ואילך). ובסליחות לי"ז תמוז – הפך לנו לששון ולשמחה. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 447 ואילך. חי"ח [המתורגם] ע' 340 ואילך.

עמוד 11

1. 91.
2. 92.
3. *. היום שבו "הואיל משה באר את התורה" – בשבעים לשון, כמ"ש (פרשתנו א, ג) "בעשתי עשר חודש באחד לחודש גו'"; והרי יום זה הוא ה"ראש" הכולל כל ימי החודש, כולל העשירי שבו – יום ההסתלקות וההילולא של האתפשטותי' דמשה שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבאר – תרגם (גם) עניני פנימיותהתורהבלשוןכלעםועם–ראהבסוףהשיחה. וראהגםלקו"ש[המתורגם]ח"גע'117.