שיחה ב

12שיחה ב

א. "רב לכם שבת – כפשוטו", ו"מדרש אגדה"

לאחר ההקדמה בתחלת פרשתנו אודות המצב, התקופה והמקום שבהם נמצאו משה ובני ישראל בעת אמירת משנה תורה, מתחילה התורה לספר את דברי משה לישראל¹: "ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה".

רש"י מצטט את המילים "רב לכם שבת", ומפרש: "כפשוטו. ויש מדרש אגדה: הרבה לכם גדולה ושכר² על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין שרי אלפים ושרי מאות".

יש להבין:

א) רש"י בפירושו על התורה בא לפרש את פשוטו של מקרא. מדוע, אפוא, אין הוא מסתפק בפירוש "כפשוטו" – שהמשמעות של "רב לכם" היא "די לכם" – ומביא גם את "מדרש אגדה"?

יש המפרשים³, שלפי הפירוש הראשון מתעורר קושי, כי לפי זה צריך היה לכתוב במפורש "די לכם", ולא "רב לכם". אך, לכאורה, אין זה קושי, כי כבר לפני כן אנו מוצאים בפירוש רש"י⁴, שהוא מפרש "רב" – "די", ואינו מביא על כך פירוש נוסף.

ב) בפירוש השני, שהמילה "רב" היא מלשון "ריבוי"⁵ – "הרבה לכם" – ריבוי גדולה שקבלו ישראל "בהר הזה" – אין מובן:

1) מדוע מציין רש"י את פרטיה של ה"גדולה" המוזכרים ב"מדרש אגדה". הרי, לפי שיטתו – פשוטו של מקרא – הוא צריך היה להזכיר את ה"גדולה" שהתחדשה "בהר הזה", המפורשת וכתובה בפשוטו של מקרא⁶: "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש..."?

רש"י בפירושו מזכיר רק את קבלת 12התורה – "קבלתם תורה" – אך אינו מזכיר את הענין של "השמע עם קול אלקים..." שהיה במתן תורה, ואשר התורה עצמה מגדירה זאת "דבר הגדול" – "קול אלקים מדבר מתוך האש".

2) בפרטים שמציין רש"י, אינה ניכרת כל כך הגדולה אשר התחדשה "בהר הזה": "קבלתם תורה ומצוות" איננו דבר חדש לחלוטין, כי כבר אדם הראשון, אברהם⁷ וכדומה קבלו הוראות – תורה, בני נח כולם נצטוו את שבע המצוות⁸, כבר היתה ישיבת שם ועבר⁹, ואצל ישראל התחילו התורה והמצוות כבר על ידי האבות¹⁰. גם הענין של הסנהדרין, השופטים, כבר היה לפני כן, אפילו אצל הגויים, כפי שניתן להבין בפשטות¹¹, וקל וחומר אצל ישראל¹².

ב. סדר הפרטים, הפרדת המנורה והשמטת "שרי

חמישים..."

בפירוש השני יש לשים לב לדיוקים נוספים:

א) הסדר שבו מונה רש"י את הפרטים – משכן, תורה וסנהדרין – אינו תואם לסדר הזמנים של היותם: בתחילה היתה קבלת התורה, לאחר מכן¹³ מינוי הסנהדרין, ורק לבסוף הוקם המשכן¹⁴.

13ב) מדוע מפריד רש"י את המנורה משאר כלי המשכן באמרו "משכן מנורה וכלים"¹⁵, ואינו מכליל את המנורה במילים "משכן וכליו"?

ג) מדוע מפרט רש"י לגבי הסנהדרין דוקא את "שרי אלפים ושרי מאות", ומשמיט את "שרי חמישים ושרי עשרות"¹⁶?

השאלות אף מתחזקות כאשר מעיינים ב"ספרי"¹⁷, שזה לכאורה המקור לפירוש רש"י, ורואים ששם אכן מוזכרת עשיית המשכן לאחר קבלת התורה ומינוי הסנהדרין, שם נאמר "משכן וכלים", והמנורה אינה מובדלת משאר הכלים¹⁸, ושם מוזכרים גם "שרי חמישים ושרי עשרות".

ורש"י משנה בשלושה פרטים בחלק השני של פירושו בלבד, מן המקור של פירושו!

ג. השינויים בפירוש רש"י בחלק הראשון בהשוואה ל"ספרי"

כן יש להבין את הסיבה לשינויים בחלק הראשון של פירוש רש"י בהשוואה למקורו בספרי¹⁹:

א) בספרי נאמר רק "שכר הוא לכם", ורש"י מוסיף עוד ענין "גדולה ושכר"²⁰?

ב) בספרי נאמר "שכר הוא לכם 14ישיבתכם בהר הזה" – שהישיבה עצמה היא השכר, ואילו רש"י אומר "הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה", כלומר, שהשכר הוא תוצאה²¹ של ישיבתכם בהר הזה"?

ג) בספרי נאמר "מניתי עליכם" – שהקדוש־ברוך־הוא מינה את הסנהדרין, ואילו רש"י אומר "מניתם לכם"²², שישראל מינו את הסנהדרין בעצמם.

ד. "רב לכם – הרבה יותר מדאי"

ההסבר לכל זאת הוא:

המשמעות הפשוטה של "רב לכם" היא לא זו בלבד ש"די לכם", אלא יותר מכך: "רב לכם", זה יותר מדי בשבילכם, יותר ממספיק²³. כפי שמפרש רש"י על הפסוק²⁴ "ויאמרו אליהם רב לכם", בטענת קרח ועדתו כלפי משה ואהרן: "הרבה יותר מדאי" לקחתם לעצמכם גדולה"²⁵.

וזה קשה לרש"י בפסוקנו "רב לכם שבת בהר הזה": הרי במשך תקופת "ישיבתכם בהר הזה" שנמשכה "הרבה יותר מדאי", קיבלו ישראל עוד ועוד בתורה ובמצוות וכדומה כך שהשהיה היתה הכרחית וצמחה מכך תועלת רבה²⁶, הדבר גם הזכיר להם את מעמד הר סיני וכו' עד אשר ה"הר" נקרא "הר האלקים"²⁷. ולכל היותר מתאים להשתמש בביטוי "די לכם", אך כיצד ניתן לומר "יותר מדאי"²⁸?

לכן מסביר רש"י, שלמרות זאת הפירוש הראשון והעיקרי של "רב לכם" הוא "כפשוטו", כי לפי הנאמר בהמשך הפסוקים כאן, היה זה "רב – הרבה יותר מדאי – לכם שבת בהר...", כפי שיוסבר להלן.

ה. הישיבה בהר סיני מעכבת את הכניסה לארץ ישראל

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר ענין כללי, שכל הענין הזה, של 15שלשת הפסוקים הראשונים, שמשה רבינו אמר לישראל שהיתה זו אמירה מיוחדת מאת הקדוש־ברוך־הוא²⁹ – "ה' אלקינו דבר... פנו וסעו... ראה נתתי... ולזרעם אחריהם" – אינו מוזכר כלל בחומש במדבר, שהוא המקום העיקרי שמדובר בו על הנסיעה ממדבר סיני. שם אומרת התורה רק³⁰: "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן מעל משכן העדות, ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני...".

הסיבה לכך מובנת: כאן³¹ רצה משה רבינו לתאר לבני ישראל את המאורעות החל ממצבם בזמן מתן תורה ועד למצבם עתה, "בעבר הירדן" – בהדגישו שבעצם צריכים היו בני ישראל להכנס לארץ ישראל מיד לאחר היותם בהר סיני, אך משום חטא המרגלים הם התעכבו במדבר במשך כל התקופה הזו³².

לכן הכרחי לספר שכבר אז, בשהותם "בחורב", בהר סיני, הורה להם הקדוש־ברוך־הוא להכנס מיד לארץ ישראל.

ולפי זה מובנים דברי התורה "רב לכם שבת בהר הזה": כדי להדגיש כמה עז היה רצונו של הקדוש־ברוך־הוא לאפשר לישראל להכנס מיד לארץ ישראל, כדברי רש"י³³: "וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ", עד אשר, בלי להתחשב במעלות הרבות שגורמת ישיבתם בהר סיני, נחשבת כל שהייה שם, ואי־כניסה לארץ ישראל ל"יותר מדאי".

ו. "רב" מלשון ריבוי

אך פירוש זה אינו "חלק", כי מהביטוי "רב לכם שבת" (יותר מדאי) מובן, שהישיבה בהר אינה רצויה – בעוד אשר שהותם בהר, כבכל החניות, היתה על פי ציווי ה'; כל עוד לא "נעלה הענן", הקדוש־ברוך־הוא לא ציוה עליהם לנסוע משם, הרי "שבת בהר" היה "על פי ה'" – קיום רצון ה'. וכיצד ניתן לומר על כך "יותר מדאי".

לפיכך מביא רש"י פירוש שני, מדרש אגדה, שהמשמעות של "רב לכם" אינה כפשוטה – יותר מדאי – 16אלא "הרבה לכם גדולה ושכר", "רב" מלשון ריבוי³⁴.

וכדי להסביר שגם לפי פירוש זה הכוונה של האמירה לישראל "רב לכם שבת בהר הזה" היא כדי לזרז את "פנו וסעו לכם"³⁵ "למהר ביאתכם לארץ" – אשר על כן מסופר על אמירה זו של ה' דוקא בפרשתנו, כאמור – אין רש"י מצטט את לשון הספרי, אלא את מדרש האגדה³⁶, ששם נאמר "עשיתם משכן מנורה וכלים קבלתם תורה מניתם לכם סנהדרין...", כי דוקא דברים אלו, ובסדר זה, מורים על מוכנות, של ישראל להיכנס לארץ ישראל, כדלהלן.

ז. הישיבה בהר סיני כהכנה להיותם "גוי קדוש" בארץ ישראל

לפני כניסתם של ישראל לארצם, ל"ארץ נושבת", כאשר סדרי החיים בארץ נושבת ככל העמים עלולים לגרום ח"ו לכך שישראל ישכחו את היחוד שלהם מכל העמים, היה עליהם להתחזק תחילה בענין של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"³⁷, היה הכרחי שעקרון זה יהיה חדור בהם באופן שגם בהיותם מאוחר יותר בארץ נושבת הם יהיו "גוי קדוש" – "סגולה מכל העמים"³⁸.

ולשם כך היתה ישיבתם בהר סיני. היא הביאה להיותם של ישראל ל"גוי קדוש" בשלימות, שבכך יש, באופן כללי, שלשה פרטים:

התוכן העיקרי של גוי קדוש היא, בלשון הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". מוכרחים להיות גוי קדוש, כי "קדוש אני" הוא "ושכנתי בתוכם"³⁹, "עשיתם משכן" – יש מקום קבוע להשראת שכינתו של הקב"ה.

אין די בגילוי האלקות אשר היה בעת מתן תורה, "קול אלקים מדבר מתוך האש", כי זה היה באופן זמני, ולא "ושכנתי בתוכם" בקביעות⁴⁰.

כיון שכאן הדגש הוא על השראת 16השכינה באופן המשפיע על ישראל גם בהיותם בארץ נושבת, לכן מפריד רש"י את המנורה משאר כלי המשכן⁴¹, כי המנורה, כפי שכבר פירש רש"י לפני כן⁴², היא "עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל"⁴³.

לאחר מכן נאמר "קבלתם תורה", שהיחוד של "גוי קדוש" באמצעות השראת השכינה במשכן, משפיעה ומשנה את התנהגותם של ישראל בכל מקום ובחיי יום יום, על ידי שהם מקבלים את התורה וההוראה של הקדוש־ברוך־הוא.

וכדי שישראל ידעו ויבינו בבירור את הוראות התורה, יש צורך בענין השלישי – מינוי הסנהדרין – אשר הם מלמדים את ישראל את דיני התורה ומורים להם כיצד להתנהג לפי הוראות התורה למעשה.

בכך מובן מדוע מציין רש"י רק את "שרי אלפים ושרי מאות" ואינו מזכיר גם את "שרי חמישים ושרי עשרות", כבספרי: מינוי "שרי חמישים" ו"שרי עשרות" היה רק לתקופה שבה היו ישראל בדרך במדבר. בהיותם במסעות⁴⁴ ובטלטולי הדרך וכדומה יש צורך ב"שרים" הממונים על קבוצות קטנות. אך כאשר נכנסו ישראל לארץ ישראל, לארץ נושבת ומקום קבוע, אין צורך ב"שרי חמישים"⁴⁵, ובודאי לא ב"שרי עשרות"⁴⁶.

וכיון שרש"י מציין רק את הדברים ההכרחיים לצורך ההכנה לחיים בארץ 17ישראל, כ"גוי קדוש", הוא מזכיר רק את "שרי אלפים ושרי מאות".

ח. "רב לכם..." – גדולה ולא שכר בלבד

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין את הסיבה לשינויים האחרים בלשונו של פירוש רש"י בהשוואה ללשון הספרי, כמפורט לעיל בסעיף ג'.

לפי רש"י כוונת הפסוק "רב לכם..." אינה לרמוז לרווח סתמי שזכו לו ישראל "בהר הזה", אלא לכך שהישיבה בהר הכינה את ישראל לכניסה לארץ. ולכן אין מסתפק רש"י במילה "שכר", אלא מוסיף "הרבה לכם גדולה" – כי העיקר כאן היא ה"גדולה" שאליה הגיעו ישראל על ידי ישיבתם בהר.

וכיון שה"גדולה" אינה עצם הישיבה בהר, אלא התוצאה שנבעה משהותם בהר, לכן אין רש"י אומר "שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה", אלא "שכר על ישיבתכם..."

ויש לומר, ששני הביטויים ברש"י – גדולה ושכר – קשורים לשני הענינים בכניסה לארץ המופיעים בהמשך הפסוקים: א) עצם הכניסה לארץ ישראל – לשם כך דרושה לישראל "גדולה", עליהם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש", כדלעיל. ב) אופן הכניסה: "באו ורשו" – אין מערער בדבר .. לא היו צריכים לכלי זיין"⁴⁷ – זהו השכר שקבלו ישראל על מעשיהם בעת שהותם בהר.

ט. מינוי הסנהדרין על־ידי הקב"ה ומשה

וכן בענין מינוי הסנהדרין, שלגביו⁴⁸ היו שני דברים – ציווי ומינוי: 1) על ידי הקב"ה – "וצוך אלקים"⁴⁹, 2) על ידי "ויבחר משה" ו"הבו לכם"⁵⁰.

בספרי, כאשר מודגש השכר שניתן מהקב"ה נאמר "מניתי עליכם".

ואילו רש"י מתכוון לגדולה של ישראל, ואומר "מניתם לכם".

י. "מהלך" ולא "שבת"

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

רש"י מצטט מן הפסוק רק את המילים "רב לכם שבת", ללא המילים "בהר הזה", ומפרש "כפשוטו", ורק במדרש האגדה הוא מזכיר את המילים "בהר הזה". ויש לומר, שבכך הוא רומז להוראה כללית בעבודת ה':

על יהודי לדעת, שמצב של "שבת" – הישארות במקום אחד, עמידה באותה 18דרגה בעבודת ה' וחוסר התקדמות ועליה – הוא "רב לכם" "כפשוטו": "הרבה יותר מדאי".

ככל שתהיה הדרגה בעבודת ה' גבוהה, בכל זאת תקופה ממושכת של דריכה במקום אחד והישארות באותה דרגה מהווה ניצול של זמן רב מדי. יהודי צריך להיות "מהלך", עליו להתקדם ולהתעלות באופן תמידי – מעלין בקודש⁵¹.

יא. הקשר המיוחד שבין ארץ ישראל לעם ישראל

הוראה נוספת שניתן ללמוד מפירוש רש"י זה היא:

כפי שדובר מספר פעמים⁵², יש קשר בין כל הפירושים השונים לאותו פסוק, ובמיוחד בעניננו – בין שני הפירושים שמזכיר בפירושו.

וזוהי ההוראה: שני הדברים בקשר לכניסה לארץ – (א) הפירוש כפשוטו, שבני ישראל צריכים למהר ככל האפשר בכיבוש ארץ ישראל בפשטות, (ב) הפירוש שהכוונה היא להכנה הרוחנית לכניסה לארץ, "עשיתם משכן... קבלתם תורה מניתם לכם סנהדרין..." – תלויים זה בזה:

דוקא משום היותנו גוי קדוש⁵³ אנו זוכים לגדולה ושכר רבים ומקבלים את ארץ ישראל.

ההיפך מעמים אחרים, שהיותם לעם תלויה בקבלת ארץ ושטח לחיות בו⁵⁴.

ואילו אצל ישראל, הענין של "רב לכם שבת" – כפשוטו – "למהר ביאתכם לארץ" אינו אמור רק על מהירות בזמן, אלא בעיקר מהירות באופן של "ביאתכם", באמצעות (כפירוש השני) ריבוי גדולה – "אין מערער בדבר", ללא מלחמה וללא כלי זיין⁵⁵.

במילים אחרות:

השייכות של ארץ ישראל לבני ישראל שונה לחלוטין מהקשר של עמים אחרים לארצם: אצל אומות העולם אין לארצם קשר מהותי עם העם היושב בה ולכן עליהם להלחם עבורה, ואילו אצל בני ישראל הרי הקשר שלהם עם ארץ ישראל הוא באופן שהארץ שייכת מעצם מהותה לבני ישראל, ובהיותם במצב של "גוי קדוש" בגלוי ניכר הדבר בגלוי, וכנאמר במדרש תנחומא⁵⁶ "בחר בארץ ישראל... ובחר לחלקו ישראל... אמר 19הקדוש־ברוך־הוא יבואו ישראל שבאו לחלקו וינחלו את הארץ שבאה לחלקו".

וזאת על ידי ברית שאינה יכולה להיפגע לעולם, ולכן "אין מערער בדבר ואינם צריכים למלחמה".

וכן תהיה לנו בקרוב ממש, שנזכה⁵⁷ לקבל את ארץ ישראל בשלימותה באופן של "אין מערער בדבר ואינם צריכים למלחמה"⁵⁸ במהרה בימינו ממש. (משיחת ש"פ דברים וש"פ עקב תש"מ)