205

ומעשיהם של בני אדם (לעומת זאת גאולה באופן של "ארו עם ענני שמיא" וכדומה – התלויה בכך שעם ישראל יהיה במצב של "זכו" – אינה דבר ברור ופסוק, משום ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"⁹⁷, והרשות לכל אדם נתונה כו'⁹⁸),

ולכן הרמב"ם מתאר את הגאולה רק באופן המוכרח להיות על פי הלכה ובלתי תלוי במצב עם ישראל.

יח. מצב של "זכו" הוא הוספה על עצם עניינו של משיח

בעומק יותר: מה שהרמב"ם מתאר את הגאולה באופן ש"לא יהיה ביטול דבר ממנהגו של עולם" (אין זאת משום שהרמב"ם מתייחס לגאולה באופן של "לא זכו" חס ושלום, אלא) – הוא משום שהרמב"ם מפרש, שהנאמר בחז"ל כי במצב של "זכו" יהיו כמה וכמה עילויים והנהגה ניסית וכו' – הוא ענין נוסף על עצם גדרו של משיח.

כלומר: מצד גדרו של משיח וביאתו – הסדר הינו "עולם כמנהגו נוהג", משום שפעולת ביאת משיח על־פי הלכה היא – שעל ידו תהיה שלימות קיום מצוות והלכות התורה (דבר הקשור בעולם ש"כמנהגו נוהג").

ברם, כאשר עם ישראל יהיה במצב נעלה של "זכו" – יהיה ענין נוסף, שהקדוש־ברוך־הוא יראה ניסים וכו' כדי להראות את תוספת החביבות והמעלה של עם ישראל.

[ובדרך זו בנוגע לתיווך האמור אודות בנין בית המקדש לעתיד: אין הפירוש ש"יגלה ויבוא משמים" מהווה סתירה ל"משיח בונה מקדש"⁹⁹, כי אם: מצד גדרי ההלכה בנין בית המקדש הריהו חיוב ומצוה על ישראל, כנאמר "ועשו לי מקדש", ולכן פוסק הרמב"ם שמלך משיח – שעל ידו "חוזרין¹⁰⁰ כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם", וממנים מלך שלאחר מכן "בונה בית המקדש"¹⁰¹ – הוא שיבצע את מצוות בנין בית המקדש;

אך מצב של "זכו" יגרום להוספה, שב"מקדש דלמטה" יבואו ו"יתלבש" ה"מקדש דלמעלה", "יבוא ויגלה משמים"¹⁰²].

יט. התקופה הניסית תתחיל מיד, או רק לאחר התקופה הראשונה

ועל פי זה מובן מהו ההכרח שתהיה תקופה שניה בימות המשיח: