15

שלשת הפסוקים הראשונים, שמשה רבינו אמר לישראל שהיתה זו אמירה מיוחדת מאת הקדוש־ברוך־הוא²⁹ – "ה' אלקינו דבר... פנו וסעו... ראה נתתי... ולזרעם אחריהם" – אינו מוזכר כלל בחומש במדבר, שהוא המקום העיקרי שמדובר בו על הנסיעה ממדבר סיני. שם אומרת התורה רק³⁰: "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן מעל משכן העדות, ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני...".

הסיבה לכך מובנת: כאן³¹ רצה משה רבינו לתאר לבני ישראל את המאורעות החל ממצבם בזמן מתן תורה ועד למצבם עתה, "בעבר הירדן" – בהדגישו שבעצם צריכים היו בני ישראל להכנס לארץ ישראל מיד לאחר היותם בהר סיני, אך משום חטא המרגלים הם התעכבו במדבר במשך כל התקופה הזו³².

לכן הכרחי לספר שכבר אז, בשהותם "בחורב", בהר סיני, הורה להם הקדוש־ברוך־הוא להכנס מיד לארץ ישראל.

ולפי זה מובנים דברי התורה "רב לכם שבת בהר הזה": כדי להדגיש כמה עז היה רצונו של הקדוש־ברוך־הוא לאפשר לישראל להכנס מיד לארץ ישראל, כדברי רש"י³³: "וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ", עד אשר, בלי להתחשב במעלות הרבות שגורמת ישיבתם בהר סיני, נחשבת כל שהייה שם, ואי־כניסה לארץ ישראל ל"יותר מדאי".

ו. "רב" מלשון ריבוי

אך פירוש זה אינו "חלק", כי מהביטוי "רב לכם שבת" (יותר מדאי) מובן, שהישיבה בהר אינה רצויה – בעוד אשר שהותם בהר, כבכל החניות, היתה על פי ציווי ה'; כל עוד לא "נעלה הענן", הקדוש־ברוך־הוא לא ציוה עליהם לנסוע משם, הרי "שבת בהר" היה "על פי ה'" – קיום רצון ה'. וכיצד ניתן לומר על כך "יותר מדאי".

לפיכך מביא רש"י פירוש שני, מדרש אגדה, שהמשמעות של "רב לכם" אינה כפשוטה – יותר מדאי –