שיחה ג

20שיחה ג

א. חשיבות חבל ארגב

בפרשתנו מסופר כיצד נצחו בני ישראל את "עוג מלך הבשן ואת כל עמו .. ונלכוד את כל עריו .. כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן"¹

בהקשר עם "חבל ארגב" אנו מוצאים שני ענינים המצביעים על חשיבות מקום זה:

א) רש"י² מבאר, לפי התרגום³, שהמשמעות של המילה "ארגב" היא "פלטין", "היכל מלך". וכל החבל נקרא על שם "היכל המלך".

ב) במשנה⁴ נאמר: "תקוע⁵ אלפא לשמן (שהשמן של העיר "תקוע" הוא "ראשון ומובחר לשמנים"⁶ לבית המקדש), אבא שאול אומר: שניה לה רגב בעבר הירדן". ואבי מורי מסביר⁷, ש"רגב הוא חבל ארגב⁸ שהוא בחלקו של מנשה שבעבר הירדן .. כמו שנאמר בפרשת דברים⁹".

ובכך הוא מסביר¹⁰ את הטעם הפנימי לכך שדוקא "יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב"¹¹ – כי "יאיר הוא מלשון אור, ואור נמשך משמן".

כל פרט בתורה מדוייק לחלוטין. ויש לומר, ששתי נקודות אלו שמספרת התורה על חשיבותו של אותו מקום, "חבל ארגב" – (א) שהוא קשור ל"היכל מלך", ו(ב) שהוא "שניה לה" לגבי לקיחת השמן למקדש ממקום זה – קשורות זו לזו בתוכנן.

ב. "רגב בעבר הירדן"

כדי להבין זאת¹² יש להבהיר תחילה את הענין של "שניה לה רגב בעבר הירדן":

מדברי המשנה בפשטות – "אבא 20שאול אומר שניה לה..." – מובן¹³, שיש מחלוקת בין תנא קמא לבין אבא שאול אם שמן של רגב היה "שניה לה" אם לאו¹⁴, ובמיוחד כאשר גם לגבי סולת ויין עבור בית המקדש נאמר במשנה¹⁵, שיש "אלפא" ו"שניה להן", ולגבי שני ענינים אלו מוזכר המקום שהוא "שניה להן" – (א) כהמשך ל"אלפא", (ב) כמשנה סתם¹⁶.

יש להבין: מהו יסוד המחלוקת בין תנא קמא לבין אבא שאול? ובכלל – כיצד תיתכן מחלוקת אודות מציאות¹⁷, אם זהו שמן מובחר אם לאו¹⁸?

ויש לומר, שדבר זה מוסבר על ידי שאבא שאול מוסיף ומפרט "רגב בעבר הירדן", בכך אין כוונתו רק להבהיר לאיזו "רגב" כוונתו¹⁹, אלא גם להדגיש את החידוש שבכך: הסיבה שלדעת תנא קמא אין השמן של רגב מתאים להיות "שניה לה", שהוא "קרוב .. להיות משובח"²⁰ לשמן של תקוע שבארץ ישראל, היא משום שרגב נמצאת בעבר הירדן, כדלהלן. ולכן מבהיר אבא שאול, שלמרות שרגב היא "בעבר הירדן", בכל זאת הוא סובר שהשמן של "רגב" הוא "שניה לה".

ג. התבטלות כשמן – רק מלמעלה

ההסבר לכך בדרך החסידות הוא:

ידוע²¹, ששמן הוא רמז להתבטלות. כפי שרואים ששמן גשמי נעשה באמצעות כתישת הזית, "כתית למאור", וכאשר מדליקים אותו, הרי השמן "נמשך אחר הפתילה ונכלה ונשרף הכל .. שלא נשאר ממנה כלום"²², ואף הבעירה עצמה היא בחשאי²³, ללא רעש – וכל זה מצביע 21על התבטלות מוחלטת של מציאותו העצמית.

לדרגה זו של ביטול המציאות, התבטלות מוחלטת, בדומה לשמן המתכלה לחלוטין – אין האדם יכול להגיע בכחות עצמו²⁴, על ידי עבודתו והתבוננותו ברוממות הא־ל ובשפלות האדם²⁵, כי מכל שהאדם יבטל את עצמו, עדיין זוהי דרגה של ביטול היש, שהאדם מכניע ומבטל את ישותו כלפי הקדוש־ברוך־הוא, אך עדיין הוא "דבר בפני עצמו"²⁶.

"מציאותו" העצמית אינה יכולה לגרום לביטול המציאות לחלוטין.

התבטלות המציאות לגמרי יכולה להגיע רק²⁶ על ידי גילוי מלמעלה²⁷: כאשר מתגלה אצל האדם אור אלקי – ומצד הקדוש־ברוך־הוא הרי אין כלל מקום לשום מציאות זולתו ח"ו – מתבטלת מציאות האדם בדרך ממילא.

אך כדי שהגילוי מלמעלה יורגש בו וישפיע עליו, צריך האדם להיות כלי לכך. כלומר, עבודת האדם היא הכנת עצמו להיות כלי מתאים לגילוי האור מלמעלה, אך ההתבטלות עצמה אינה נעשית על ידי עבודתו של האדם, אלא על ידי הגילוי מלמעלה.

ד. ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן

לפי זה יובן ההבדל בין ארץ ישראל לבין עבר הירדן לגבי "שמן" עבור בית המקדש:

ההבדל בין ארץ ישראל לעבר הירדן הוא:

ארץ ישראל היא ארץ שבעת העממין, אשר מלכתחילה בחר בה הקדוש־ברוך־הוא מכל הארצות להיות ארץ הקודש, וכך הוא נתנה לאבות הקדושים לאחוזת עולם. לעומת זאת עבר הירדן אינה ארץ שנקבעה מלכתחילה עבור בני ישראל, אלא "נטלו מעצמה"²⁸: בני גד ובני ראובן בקשוה: "יתן את הארץ הזאת לעבדך לאחוזה"²⁹.

ולכן יש הבדל מהותי לגבי הקדושה והשראת השכינה³⁰ בארץ ישראל.

22לעומת עבר הירדן³¹, כדברי חז"ל³² "ארץ כנען³³ מקודשת מעבר הירדן, ארץ כנען כשרה לבית שכינה":

הקדושה של ארץ ישראל אינה תלויה בישראל ובעבודתם, אלא היא באה מלמעלה – "ארץ³⁴ אשר... תמיד עיני ה' אלקיך בה".

ואילו הקדושה של עבר הירדן, שנעשתה נחלת ישראל עקב בקשתם, היא דרגה שהנברא גורם לה. ה. שמן מובחר – דוקא

בארץ ישראל

וזהו ההסבר למחלוקת שבין תנא קמא לבין אבא שאול:

לפי תנא קמא יכול שמן מובחר להיות רק מארץ ישראל. כי דוקא בארץ ישראל מאירה אלקות בגלוי, עד לאופן של ראיה – "עיני ה' אלקיך בה" – ולכן זהו מקום המתאים להתבטלות מוחלטת – "שמן",

ובמיוחד כפי שאדמו"ר הזקן מסביר³⁵ את המילים "עיני ה' אלקיך בה", ש"עינים הם כנויים להמשכת והארת אור החכמה" – ושמן קשור לחכמה³⁶, כדברי חז"ל³⁷ "מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן".

ויש לומר, שגם בשם "תקוע" נרזמת החשיבות של ה"שמן": "תקוע" היא בלשון "ויתקע מחשבתו בחוזק"³⁸. ובעניננו – "יתקע מחשבתו בחוזק" באור האלקי שיתגלה בארץ ישראל, באופן שמתאחדים עם האור והקדושה, ולכן גילוי האור משפיע ומביא לידי התבטלות מושלמת.

ואילו בעבר הירדן, אין גילוי זה של אור הקדושה מלמעלה, שיגרום להתבטלות מוחלטת של המציאות, ולכן אין השמן של "רגב בעבר הירדן" 23יכול להיות "שניה לה" – אין הוא יכול לדמות לשמן ולהתבטלות של ארץ ישראל. אין זו אותה מהות של שמן.

ו. אבא שאול: גם בעבר הירדן הקדושה מלמעלה

אך אבא שאול סובר, שהשמן של רגב יכול להיות "שניה לה", כי למרות שקדושת עבר הירדן אינה כקדושת ארץ ישראל עצמה, ומשום כך אין מקום זה יכול להיות "אלפא לשמן", בכל זאת גם זו קדושה הנעלית מן נבראים, ויכולה להביא לידי התבטלות המציאות³⁹, שהיא ביחס להתבטלות המוחלטת של ארץ ישראל, כך שהיא "שניה לה".

כי גם בעבר הירדן נמשך גילוי אור מלמעלה: קדושת עבר הירדן לא נגרמה⁴⁰ על ידי בני גד ובני ראובן, אלא על ידי שהקדוש־ברוך־הוא הסכים וקבע שזאת תהיה נחלתם, ובכך הוא קדש מקום זה בקדושה מיוחדת, ובני גד ובני ראובן גרמו⁴¹ באמצעות בקשתם להמשכת הקדושה הזאת.

בדומה למשמעות הפשוטה של "נטלו מעצמם", שאין הכוונה לומר שהם לקחו זאת בפועל ממש על דעת עצמם, אלא הכוונה היא, שהם "לקחו" זאת באמצעות בקשתם, אך הנתינה באופן מעשי היתה תלויה בתשובתו של משה וברצונו של הקדוש־ברוך־הוא⁴².

וזהו ההבדל בין עבר הירדן לבין חוץ לארץ: גם בחוץ לארץ יש בכחו של יהודי ומחובתו לגרום לכך שהאלקות תאיר שם בגלוי, כדברי רבותינו נשיאינו⁴³ "ליצור כאן (בחוץ לארץ) ארץ ישראל". אך כיון שהגילוי נעשה על ידי האדם, כלשון הפתגם הנ"ל, הרי זו דרגה שאינה מעל לדרגה שנברא מוגבל יכול "להמשיך".

ולעומת זאת, את דרגת הקדושה של עבר הירדן אין היהודי יכול ליצור בעצמו, אלא לבקש ולגרום שקדושה זו תושפע מלמעלה.

וכיון שקדושת עבר הירדן נעלית מן האפשרות שהיא תיווצר על ידי הנבראים, לכן היא יכולה להביא אותם לידי התבטלות מוחלטת של מציאותם. אלא שמאחר שזוהי דרגה שבכל אופן קשורה לנבראים, אשר ביכולתם לבקשה ולעוררה, לכן אין היא דומה להתבטלות המוחלטת של ארץ ישראל 24עצמה. ולכן השמן של "רגב בעבר הירדן" הוא רק "שניה לה".

ז. כיבוש רוחני

לפי כל האמור לעיל יובן הקשר בין שני הענינים המוזכרים לעיל, בסעיף א', לגבי "חבל ארגב" – כי המעלה המיוחדת של ה"שמן" וההתבטלות של "רגב" נרמז במשמעות המילה "ארגב" – מלשון "פלטין", "היכל מלך":

כאשר יהודים כובשים חבל ארץ, אין זה כיבוש בגשמיות בלבד, שהבעלות על ארץ זו עוברת לידי ישראל, אלא זהו גם ובעיקר כיבוש רוחני – הארץ וכל עניניה עוברים לרשות הקדושה, לרשות גוי קדוש.

כך גם לגבי "ארגב" – מלשון "פלטין": כאשר כבשו את "חבל ארגב" הוא הפך מ"היכל מלך" בשר ודם, של אומות העולם – עוג מלך הבשן, ל"היכל מלך" של המלך האמיתי, מלכו של עולם.

ולכן "ארגב", אשר נעשה "פלטין של מלך", של מלכו של עולם – הוא מעין ארץ ישראל בכלל, שהיא "פלטין של מלך".

ולכן גם השמן וההתבטלות של מקום זה הוא מעין (שניה לה) של ההתבטלות אשר בארץ ישראל.

ח. לשכת בית שמניא

ויש לומר, שדברי אבא שאול שהשמן של "רגב בעבר הירדן" הוא "שניה לה" מתאים לשיטתו, ועולה בקנה אחד עם ענין נוסף שאומר אבא שאול לגבי השמן שבמקדש:

במשנה במסכת מדות נאמר⁴⁴, שהיו ארבע לשכות בארבע הפינות של עזרת נשים בבית המקדש. ומובא במשנה, שרבי אליעזר בן יעקב אמר אודות הלשכה המערבית דרומית "שכחתי מה היתה משמשת". ואבא שאול אמר: "שם היו נותנים יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניא".

מדוע שכח רבי אליעזר בן יעקב דוקא את התפקיד של לשכה זו שבעזרת נשים? מבאר על כך אבי מורי⁴⁵ בדרך הקבלה, שלשכה זו כשלעצמה קשורה לדרגת יסוד ז"א שבה אפשרית השכחה, אך על ידי ש"שם היו נותנין יין ושמן" – ויותר מכך: הלשכה "נקראת על שם שמן ולא על שם יין גם כן" – הובטח "שבל ישכחו מה היתה משמשת .. כי שמן זית מחזיר⁴⁶ הזכרון".

ודוקא אבא שאול הזכיר זאת, כי דרגתו של אבא שאול – יסוד אבא שביסוד ז"א⁴⁷ – קשורה לענין הזכרון, 25שהרי "זכרון⁴⁸ הוא מבחינת חכמה יסוד אבא".

ולכאורה, אין ברור בפנימיות הענינים: אם החידוש המיוחד כאן הוא דוקא השמן, שהוא "מחזיר הזכרון" – מדוע היה בלשכה זו גם יין, ויותר מכך: אבא שאול מזכיר את היין במפורש ואף מקדים את היין לשמן ("שם היו נותנין יין ושמן") - ובמיוחד כאשר מהותו של יין היא להיפך מזכרון, כפי שמבאר אבי מורי⁴⁹ "מיין אדרבה נמשך שכחה"?

ט. זכרון – דוקא במקום של שכחה

ההסבר לכך הוא, שאדרבה – היא הנותנת:

החידוש כאן הוא שה"זכרון" חודר ו"נמשך" במקום שאינו שייך לדרגה זו מצד עצמו, ויותר מכך – הוא גורם לשכחה.

ולכן מקדימים ואומרים "שם היו נותנין יין", בכך מודגש שהלשכה כשלעצמה קשורה ליין⁵⁰ שממנו "נמשך שכחה". אך כאשר שמים שם שמן, והוא נעשה העיקר – הלשכה "נקראת על שם שמן" – נמשך ענין הזכרון, ומביא בודאות לידי כך "שבל ישכחו מה היתה משמשת".

הסבר זה מתאים גם לאמור לעיל, שדרגת אבא שאול היא "יסוד אבא שביסוד ז"א": ב"יסוד ז"א" כשלעצמו אפשרית, כביכול, שכחה^*. אך באמצעות ההמשכה לעולם מדרגת "יסוד אבא" ב"יסוד ז"א" נגרם ענין של זכרון גם ב"יסוד ז"א".

לפי זה יש להסביר שאבא שאול הולך בשיטתו גם בדין של "שניה לה רגב שבעבר הירדן"⁵¹: גם בהלכה זו החידוש דומה לאמור לעיל, שגם במקום שבו ההתבטלות היא באופן של התבטלות היש, אך "מציאות" האדם נשארת, גם במקום זה – עבר הירדן – מגיעה התבטלות בדרגת "שמן", כדלעיל.

בדומה לאמור לעיל על לשכת בית השמנים, שדוקא במקום ש"נותנין יין", אשר אפשרית שם שכחה, כיון שזוהי דרגה הקשורה לנבראים ("מציאות") שיכולים להשתנות⁵², דוקא במקום זה חודר גם כן ענין הזכרון, הנובע מחכמה והתבטלות.

26י. "יין" ו"שמן" באותה לשכה

ההוראה הנלמדת מכל זה לעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד היא:

ידוע, שהתורה מכונה הן יין והן שמן⁵³. ההבדל הכללי ביניהם בעבודתו הרוחנית של האדם הוא⁵⁴: "יין", המביא שמחה, רומז ללימוד התורה בהתלהבות – אורייתא קא מרתחא ליה⁵⁵ (= התורה רותחת אצלו); ואילו "שמן", ענין של סוד⁵⁶, רומז להתבטלות הנדרשת לפני ובעת לימוד התורה, כדברי חז"ל⁵⁷ שצריך להיות "ברכו בתורה תחילה".

עלולים, אפוא, לטעות ולחשוב, שאלה הם שני ענינים סותרים: "יין" רומז ל"מציאות" – התלהבות, ואילו "שמן" רומז להתבטלות. ולכן, למרות שנדרשים שני כיוונים אלו, אי אפשר שיחולו באותו זמן, אלא כל אחד מהם בנפרד: לפני הלימוד צריך להיות "ברכו בתורה" כדי להגיע לידי "ונפשי כעפר לכל תהיה", ולאחר מכן, בעת הלימוד עצמו, שבו דרושה הבנה והשגה שכלית, מורגשים רק ההתלהבות והתענוג – ה"יין" שבתורה⁵⁸.

אך אבא שאול מסביר, שצריך לשים "שמן" באותה "לשכה" ששמים את ה"יין". ויותר מכך: היין צריך להיות טפל לשמן, עד כדי כך שהלשכה נקראת דוקא על שם השמן. אמנם, הכרחי שיהיה "יין" – ההתלהבות בהבנת ובהשגת התורה, אך יש לזכור תמיד, שגם העיסוק בהתלהבות בלימוד התורה צריך להיות חדור בהתבטלות כלפי נותן התורה⁵⁹.

ועל כך מבהירה המשנה מה עלול לצאת לולא זאת – "שכחתי מה היתה משמשת", שהדיוק בענין זה הוא: רבי אליעזר בן יעקב ידע שהיתה לשכה, מקום מיוחד שהוקדש רק לעניני ביתו של הקדוש־ברוך־הוא ורצונו, אך אין חשיבות ל"מה היתה משמשת". כניסוח המפורסם⁶⁰ "אילו נצטוה לחטוב עצים", הרי זה באותה לשכה⁶¹ וחשוב רק שתהיה שם עבודה רוחנית באופן כללי – קבלת עול, אהבת ה', יראת ה' – ללא הדיוק של פירוט לפרטים⁶² וכדומה, 27ודבר שאין לגביו שום הבדל – שוכחים –

כך גם בלימוד התורה: חשוב לו שיהיה לימוד תורה גדול בכמות ובאיכות, אך אין חשוב לו "מה היתה משמשת" – אין זה שורש נשמתו⁶³ לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (=להסיק ולהבין את הסוגיה בהתאם לפסק ההלכה),

עד אשר יכול להיות כאן למטה, שיווצר מצב של חריף, אך ללא "ומסיק"⁶⁴ כלל,

לכן אומר אבא שאול ומזכיר, שיש ליישם את לימוד התורה במעשה מסויים בפועל, ובאופן כללי – לימוד המביא לידי מעשה.

כאשר יש ליהודי רק את ה"יין" שבתורה, ייתכן שלא ירצה להנתק מהתענוג שבהבנת התורה כדי לעסוק במעשים, הקשורים לפעמים לכפיה – מעשה מלשון⁶⁵ מעשין על הצדקה⁶⁶.

אך כאשר לימוד התורה חדור בהתבטלות, ומטרת הלימוד היא כדי לדעת כיצד לכוין לרצון העליון⁶⁷, דוקא אז גדול לימוד (כולל המשמעות – גדלות הלימוד), הלימוד הוא באופן ש"מביא לידי מעשה", עד לעיסוק דוקא במעשים, כפי שמספרת הגמרא⁶⁸ בהרחבה על רבי חייא – שעשה את המעשים דוקא בגופו ממש, ומסיים: כמה גדולים מעשי חייא.

(משיחות ש"פ דברים תשמ"ב, תשל"ו)