שיחה א

228שיחה א

א. התמיהה על "בקש יעקב לגלות קץ"

על הפסוק¹ "ויקרא אל בניו ויאמר: האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", אומרים חז"ל²: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין³ ונסתלקה ממנו שכינה".

תמוה:

בודאי התכוון יעקב, ברצותו לגלות לבניו את הקץ, להביא לתועלת השבטים או בניהם אחריהם: – מהי התועלת לבני ישראל מגילוי הקץ להם באותה שעה?

ואדרבה: אילו גילה להם יעקב את הקץ, אשר יהיה רק לאחר אלפי שנים – הרי לא זו בלבד שלא היה זה לתועלתם, אלא להיפך: גילוי זה היה גורם לשברונם ולהשפלת מצב רוחם⁴?!

יש העונים על כך⁵, שיעקב רצה לגלות את הקץ רק לבניו⁶, "שצדיקים היו ובטוח בהם שאף־על־פי שהוא (הקץ) לאורך ימים לא ישובו מאחרי ה'", אבל גם את זאת לא רצה ה' – "כדי שלא יודע לבאים אחריהם ורבים יתיאשו אילו ידעו שהוא לעתים רחוקות".

תירוץ זה אינו ברור: (א) החשש שמא "יוודע לבאים אחריהם" מובן בפשטות⁷, ומדוע רצה יעקב מלכתחילה לגלות את הקץ לבניו? (ב) ועיקר: בכך אין נענית השאלה – מהי התועלת שהיה גילוי הקץ מביא ל"בניו", שבגללה "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין"⁸?

228ב. מדוע הוסתר הקץ מיעקב?

בנוסף לכך יש להבין:

אנו מוצאים בדברי חז"ל שתי דעות: (א) שהקץ נעלם גם מיעקב, כנאמר במדרש⁹ "בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו", ובמדרש בתחילת הפרשה¹⁰: "ביקש... ונסתם ממנו". (ב) מיעקב לא נעלם הקץ, אך הוא לא גילה זאת לבניו¹¹.

[יש לומר, שזהו הדיוק בלשון הגמרא² "ביקש יעקב לגלות... ונסתלקה ממנו שכינה" – לא "ונסתלק ממנו (הקץ)" – כי לפי הגמרא אכן לא נסתר הקץ מיעקב, אלא הסתלקה ממנו שכינה, והוא הבין, שמשמים אין רוצים בגילוי הקץ.

או יש לומר: שכינה – מלשון ושכנתי בתוכם¹². כלומר, הכח "להשכין" את גילוי הקץ למטה – לבניו¹³].

יש להבין: לפי כל הדיעות, יכול הקדוש־ברוך־הוא למנוע את יעקב מגילוי הקץ לבניו גם כאשר הקץ ידוע לו, ומדוע, לפי הדיעה הראשונה, "נסתם" הקץ מיעקב?

ג. אי גילוי הקץ – לתועלת במצב זה

מכל האמור לעיל מובן, ששני האופנים – גילוי הקץ, או אי־גילויו – יכולים להועיל לישראל בעבודתם הרוחנית.

יתר על כן: כיון שיעקב הוא אחד מן האבות, "שהן הן המרכבה .. ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם"¹⁴, הכרחי לומר ש"ביקש יעקב לגלות...", בהתאם לרצון הקדוש־ברוך־הוא, שגם אז היה יעקב מרכבה לו.

והקדוש־ברוך־הוא לא איפשר ליעקב לגלות את הקץ, כי במצב שבו היו שרויים בני ישראל היה צורך שלא יתגלה הקץ, ובכך היתה התועלת לישראל גדולה יותר.

ועל כך ישנן שתי דעות: לפי דיעה 229אחת היה גם יעקב עצמו זקוק לתועלת זו, ולכן "נתכסה ממנו" הקץ; לפי הדיעה השניה נזקקו לדרך זו רק השבטים, ולכן לא הוסתר הקץ מיעקב עצמו.

ד. יעקב רצה לגלות שיציאת מצרים היא הקץ

ניתן להסביר זאת לפי דברי חז"ל¹⁵ על הפסוק¹⁶ "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'...", שאילו זכו היה הקדוש־ברוך־הוא מביא את ישראל כבר אז. בעת יציאת מצרים, ל"מכון לשבתך פעלת ה'", ולגבי "בנינא דקב"ה" לא יתכן חורבן וגלות, והגאולה מגלות מצרים היתה הגאולה האמיתית השלימה שאין אחריה גלות¹⁷.

יוצא, שבאותה עת היה הקץ ("אילו זכו") בזמן יציאת מצרים.

ולפי זה ניתן להסביר את המאמר "ביקש יעקב לגלות .. קץ הימין", שהוא רצה לגלות את הקץ כפי שהיה צריך להיות אז – בזמן יציאת מצרים.

והרי זמן יציאת מצרים היה קבוע וידוע¹⁸ – שהרי הקדוש־ברוך־הוא הבטיח לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם... ארבע מאות שנה .. ואחרי כן יצאו..."¹⁹ – ומה צריך היה יעקב לגלות?

על זאת יש להסביר: בני ישראל ידעו שלאחר "ארבע מאות שנה" הם ייצאו ממצרים, אך לא ידעו שזאת תהיה (אילו זכו) גאולה נצחית שאין אחריה גלות²⁰, ואת זאת רצה יעקב לגלות שיציאת מצרים היא הקץ.

בכך מובנת מטרת יעקב ברצותו לגלות לבניו את הקץ: כאשר הם ישמעו את הבשורה הטובה, ש"קץ הימין" קרוב ביותר, הם ישתדלו להשאר במצב של "זכו", ויזהרו מאד שלא יהיה חשש של "שמא יגרום החטא"²¹, שיגרום ח"ו לעיכוב הקץ²².

ה. מטרת יעקב – הקדמת הקץ

אבל בהסבר זה אין די:

פטירת יעקב אבינו היתה כמאתיים 230שנה²³ לפני יציאת מצרים וגילוי הקץ היה גורם לאותו דור של בני ישראל להתעצב, כי לפי הטבע ש"והיו ימיו מאה ועשרים שנה"²⁴, לא יגיע הקץ בחייהם בעולם הזה – וחזרה, אפוא, הקושיה למקומה?

לכן יש להסביר, שמטרת יעקב ברצונו לגלות את הקץ היתה: כאשר ידעו בני ישראל, על־ידי גילוי הקץ, שהדבר תלוי ב"זכו", הם היו מגבירים את עבודת ה' – את ה"זכו" – והתחזקות זו היתה גורמת להקדמת הגאולה, שהיא תגיע לפני הקץ הקבוע, כדברי חז"ל²⁵: "זכו – אחישנה".

ענין דומה לכך מוצאים ביציאת מצרים עצמה: אחת מן הסיבות²⁶ לכך שגלות מצרים ארכה רק רד"ו שנה – ולא ארבע מאות שנה, כפי שנקבע בברית בין הבתרים – היא, כי קושי השעבוד השלים את מנין ארבע מאות השנים.

וכשם שהתוספת בשעבוד הקדימה את הגאולה, כך, ומכל שכן²⁷, היתה הגאולה מוקדמת יותר באמצעות התוספת בענינים טובים, ב"זכו"²⁸.

ו. יעקב ביקש גאולה מהירה, הקב"ה – גאולה שלימה

למרות זאת "נסתלקה ממנו שכינה", ויעקב לא הורשה לגלות את הקץ. ההסבר לכך הוא²⁹:

שלמות עבודת האדם, שבאמצעותה הוא מגיע ל"זכו", היא, שהעבודה היא "מלאכתך אשר תעשה", כדברי חז"ל³⁰ "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו". אמנם, בכל עבודה נזקקים לסייעתא דשמיא, כמאמר חז"ל³¹ "אלמלא הקב"ה עוזרו...", אך יש בכך שתי דרכים³²:

א) הסיוע מלמעלה מורגש אצל האדם בשעת עבודתו. לדוגמא – עבודת ה' בעתות רצון, כגון: עשרת 231ימי תשובה, שאז הקדוש־ברוך־הוא "בהמצאו .. בהיותו קרוב"³³, או שבת ויום־טוב בכלל.

ב) הסיוע גורם לעבודת האדם שאחר כך, אבל בשעת העבודה אין הסיוע מורגש, כאילו העבודה היא ביגיעה עצמית – כגון: בת־קול שבאמצעותה מתעוררים אצל האדם הרהורי תשובה³⁴, המביאים לידי כך, שהוא יתחזק בתורה ובעבודתה אחר כך.

זוהי הסיבה לכך ש"נסתלקה ממנו שכינה": אילו גילה יעקב את הקץ לבניו, לא היתה התחזקותם בעבודת ה' (על־ידי גילוי הקץ כדי להבטיח שישארו ויגבירו את המצב של "זכו") בבחינת "קב שלו" – עבודה שלהם, אלא היתה מעורבת כאן עזרה מלמעלה. לפיכך "נסתלקה ממנו שכינה", כדי שעבודת ישראל תיעשה במצב של סילוק השכינה והסתרת הקץ – בכח עצמם³⁵.

יעקב רצה למהר את היציאה מן הגלות – אף אם תיפגם אולי שלמות העבודה, אבל עם זאת יוכלו לצאת מן הגלות, מערוות הארץ, מהר יותר, ולהכנס לגאולה האמיתית והשלמה. כך אפשר להסביר את הדיוק בביטוי "ביקש יעקב לגלות..." – גם מלשון בקשה: יעקב ביקש מאת הקדוש־ברוך־הוא שיתגלה הקץ, כדי שבני ישראל יקבלו סיוע בעבודתם ותובטח להם ביאת הגאולה במהרה.

אך הקדוש־ברוך־הוא רצה, שהגאולה תהיה מושלמת, ודבר זה תלוי בשלמות עבודתם של ישראל, ולכן³⁶ "נסתלקה ממנו שכינה", דבר המאפשר יתר שלמות בעבודה הרוחנית, כדלעיל³⁷.

ז. גאולה נצחית רק ע"י יגיעה עצמית

יש בכך ענין עמוק יותר:

העובדה ששלימות הגאולה מושגת באמצעות עבודת ישראל במצב של סילוק השכינה, ביגיעת עצמם, איננה בגלל קשר צדדי בין דרך זו של עבודה ובין הגאולה, אלא שדוקא בעבודה זו תלוי ה"קץ" של הגאולה הנצחיית, שאין אחריה גלות:

כדי שהגאולה תהיה נצחית ללא שינויים, צריכה גם עבודת ישראל המביאה אותה להיות דומה לכך – באופן של "לא שניתי".

232כדי שהגאולה תהיה נצחית ללא שינויים, צריכה גם עבודת ישראל המביאה אותה להיות דומה לכך – באופן של "לא שניתי".

ולכן: כאשר העבודה נעשית עקב הסיוע מלמעלה ולא ביגיעה עצמית, אין³⁸ "נצחיות" בעבודה, כי כאשר ייעלם הסיוע מלמעלה, עלול האדם להידרדר בדרגתו.

רק כאשר העבודה נובעת מאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה, בכוחו של האדם), היא "דבר המתקיים", והיא יכולה להביא לגאולה קיימת ונצחית, שאין אחריה גלות.

ח. יעקב – בדרגה של שלמות

לפי זה דרוש הסבר לאידך גיסא: מה חשב יעקב מלכתחילה, כאשר "ביקש" לגלות את הקץ לבניו, דבר שיגרום להתחזקות בעבודה שאיננה גורם מתאים לגאולה האמיתית?

ההסבר לכך (בדרך החסידות) הוא:

ידוע³⁹ שדרגת יעקב היא "אצילות", שזהו עולם האחדות ש"לאחרי הבירור"⁴⁰. וכיוון שיעקב הוא כבר לאחר הבירור, במיוחד בסמוך לפטירתו, כאשר הוא היה בשיא שלמותו⁴¹ – הוא כבר הגיע לשלימות בעבודתו, ואצלו כבר היה "קב שלו" – הרי שאצלו יביא גילוי הקץ לתוספת בשלמות עבודתו.

מסיבה זו רצה יעקב לגלות את הקץ לבניו, בסוברו, שגם בניו שרויים בדרגה זו. כפי שנאמר בגמרא⁴² בהמשך, שכאשר ראה יעקב ש"נסתלקה ממנו שכינה", ושלא הורשה לגלות את הקץ לבניו, הוא אמר מיד⁴³ "שמא חס ושלום יש במטתו פסול"⁴⁴.

לפי זה יובנו גם שתי הדיעות שהובאו לעיל, אם הקץ הוסתר (גם) מיעקב, אם לאו:

במדרש נאמר ש"נתכסה ממנו הקץ", כי הקדוש־ברוך־הוא רצה שגם יעקב יחוש את היתרון שביגיעה עצמית, ובכך יראה לבניו את היתרון שבעבודתם כאשר הם לא יידעו את הקץ.

דעת הגמרא היא, ש"נסתלקה ממנו שכינה", אך לא הוסתר ממנו הקץ – כי 233שכינה", אך לא הוסתר ממנו הקץ – כי אצל יעקב עצמו היתה כבר השלמות, אשר אליה הגיעו בניו על־ידי הסתרת הקץ.

ט. לבקשת יעקב היתה השפעה "מקיפה"

אמנם הקדוש־ברוך־הוא גרם לכך שיעקב לא יגלה את הקץ לבניו, אבל מן העובדה ש"ביקש יעקב לגלות..." בהיותו מרכבה לרצון הקדוש־ברוך־הוא, מובן, ש"ביקש .. לגלות קץ הימין" היה (גם אז) בהתאם לרצון הקדוש־ברוך־הוא.

יתר־על־כן⁴⁵: בקשת צדיק אינה חוזרת ריקם, ובודאי היתה לכך השפעה למטה. זאת ועוד: כיוון שנקבע הדבר בתורה (מלשון הוראה), הרי זאת הוראה נצחית לכל הדורות –

כשם שמוצאים⁴⁶ אצל משה רבינו, שלמרות שבקשתו "ואתחנן... אעברה נא ואראה..."⁴⁷ – לאפשר לישראל ראיה באלקות – לא התמלאה (כי בני ישראל היו ראויים אז לדרגה של שמיעה בלבד, "ועתה ישראל שמע..."⁴⁸), בכל זאת הביאה בקשתו לידי כך שיתקיים אצל בני ישראל ענין הראיה באופן של "מקיף" לפחות, ואצל יחידי סגולה – גם בפנימיות⁴⁹,

בדומה לכך יש לומר לגבי יעקב: העובדה ש"ביקש לגלות את הקץ" אפשרה לבני ישראל להגיע לגילוי הקץ באופן של "מקיף" – עבודת ה' בדרך של חרות מאומות העולם ומהיצר־הרע, ואצל יחידי סגולה גם בפנימיות – שכמה מגדולי ישראל (כגון: רס"ג, רמב"ם וכדומה⁵⁰) חישבו קצין⁵¹.

י. ההוראה: בקשת הגאולה

מכך נובעת גם הוראה לכל ישראל בכל הדורות, שצריך להיות הענין של "ביקש .. לגלות .. קץ הימין": יהודי צריך לרצות ולבקש⁵² את גילוי הקץ, 234ובקשה זו עצמה, והמחשבה אודותיה, מסייעת רבות בעבודת ה'.

כפי אשר רואים במוחשיות, שכאשר אומרים ליהודי ש"הנה הנה משיח בא" ו"ווי וואנט משיח נאו" (=אנו רוצים משיח עכשיו) משפיע הדבר להתחזקות ותוספת בעבודת ה', ולזהירות מיוחדת, שלא לגרום לשום חשש "שמא יגרום...", שיעכב ח"ו את ביאת המשיח.

ובימינו אלה נוסף לכך עוד ענין: נאמר בתורת אמת⁵³ "כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" – הגמרא אומרת בפשטות שהקץ כבר הגיע מזמן.

צריך רק שתהיה⁵⁴ "שעתא חדא"⁵⁵ – ה"פניה"⁵⁶ – של תשובה, שגורמת ל"ומיד הן נגאלין"⁵⁷, מיד ממש – "נאו"⁵⁸ – בעגלא דידן.