231

ימי תשובה, שאז הקדוש־ברוך־הוא "בהמצאו .. בהיותו קרוב"³³, או שבת ויום־טוב בכלל.

ב) הסיוע גורם לעבודת האדם שאחר כך, אבל בשעת העבודה אין הסיוע מורגש, כאילו העבודה היא ביגיעה עצמית – כגון: בת־קול שבאמצעותה מתעוררים אצל האדם הרהורי תשובה³⁴, המביאים לידי כך, שהוא יתחזק בתורה ובעבודתה אחר כך.

זוהי הסיבה לכך ש"נסתלקה ממנו שכינה": אילו גילה יעקב את הקץ לבניו, לא היתה התחזקותם בעבודת ה' (על־ידי גילוי הקץ כדי להבטיח שישארו ויגבירו את המצב של "זכו") בבחינת "קב שלו" – עבודה שלהם, אלא היתה מעורבת כאן עזרה מלמעלה. לפיכך "נסתלקה ממנו שכינה", כדי שעבודת ישראל תיעשה במצב של סילוק השכינה והסתרת הקץ – בכח עצמם³⁵.

יעקב רצה למהר את היציאה מן הגלות – אף אם תיפגם אולי שלמות העבודה, אבל עם זאת יוכלו לצאת מן הגלות, מערוות הארץ, מהר יותר, ולהכנס לגאולה האמיתית והשלמה. כך אפשר להסביר את הדיוק בביטוי "ביקש יעקב לגלות..." – גם מלשון בקשה: יעקב ביקש מאת הקדוש־ברוך־הוא שיתגלה הקץ, כדי שבני ישראל יקבלו סיוע בעבודתם ותובטח להם ביאת הגאולה במהרה.

אך הקדוש־ברוך־הוא רצה, שהגאולה תהיה מושלמת, ודבר זה תלוי בשלמות עבודתם של ישראל, ולכן³⁶ "נסתלקה ממנו שכינה", דבר המאפשר יתר שלמות בעבודה הרוחנית, כדלעיל³⁷.

ז. גאולה נצחית רק ע"י יגיעה עצמית

יש בכך ענין עמוק יותר:

העובדה ששלימות הגאולה מושגת באמצעות עבודת ישראל במצב של סילוק השכינה, ביגיעת עצמם, איננה בגלל קשר צדדי בין דרך זו של עבודה ובין הגאולה, אלא שדוקא בעבודה זו תלוי ה"קץ" של הגאולה הנצחיית, שאין אחריה גלות:

כדי שהגאולה תהיה נצחית ללא שינויים, צריכה גם עבודת ישראל המביאה אותה להיות דומה לכך – באופן של "לא שניתי".