233

שכינה", אך לא הוסתר ממנו הקץ – כי אצל יעקב עצמו היתה כבר השלמות, אשר אליה הגיעו בניו על־ידי הסתרת הקץ.

ט. לבקשת יעקב היתה השפעה "מקיפה"

אמנם הקדוש־ברוך־הוא גרם לכך שיעקב לא יגלה את הקץ לבניו, אבל מן העובדה ש"ביקש יעקב לגלות..." בהיותו מרכבה לרצון הקדוש־ברוך־הוא, מובן, ש"ביקש .. לגלות קץ הימין" היה (גם אז) בהתאם לרצון הקדוש־ברוך־הוא.

יתר־על־כן⁴⁵: בקשת צדיק אינה חוזרת ריקם, ובודאי היתה לכך השפעה למטה. זאת ועוד: כיוון שנקבע הדבר בתורה (מלשון הוראה), הרי זאת הוראה נצחית לכל הדורות –

כשם שמוצאים⁴⁶ אצל משה רבינו, שלמרות שבקשתו "ואתחנן... אעברה נא ואראה..."⁴⁷ – לאפשר לישראל ראיה באלקות – לא התמלאה (כי בני ישראל היו ראויים אז לדרגה של שמיעה בלבד, "ועתה ישראל שמע..."⁴⁸), בכל זאת הביאה בקשתו לידי כך שיתקיים אצל בני ישראל ענין הראיה באופן של "מקיף" לפחות, ואצל יחידי סגולה – גם בפנימיות⁴⁹,

בדומה לכך יש לומר לגבי יעקב: העובדה ש"ביקש לגלות את הקץ" אפשרה לבני ישראל להגיע לגילוי הקץ באופן של "מקיף" – עבודת ה' בדרך של חרות מאומות העולם ומהיצר־הרע, ואצל יחידי סגולה גם בפנימיות – שכמה מגדולי ישראל (כגון: רס"ג, רמב"ם וכדומה⁵⁰) חישבו קצין⁵¹.

י. ההוראה: בקשת הגאולה

מכך נובעת גם הוראה לכל ישראל בכל הדורות, שצריך להיות הענין של "ביקש .. לגלות .. קץ הימין": יהודי צריך לרצות ולבקש⁵² את גילוי הקץ,