שיחה ב

218שיחה ב

א. מי השלים למנין "שבעים הנפש"?

בהשלמת המספר של "שבעים נפש" אשר מונה התורה – "כל הנפש... הבאה מצרימה שבעים"¹ – יש מספר דעות במדרשי חז"ל ובמפרשי התורה: בגמרא² נאמר, וכן לפי אחת הדעות במדרש³, שיוכבד השלימה את המנין של שבעים נפש, כי היא נולדה בין החומות – "הורתה בדרך ולידתה בין החומות"⁴. וזוהי גם דעת רש"י בפירושו על התורה בפשוטו של מקרא⁵.

לפי פרקי דרבי אליעזר⁶, ולפי אחת הדיעות במדרש⁷, "הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם במנין"⁸.

חלק ממפרשי התורה⁹ סוברים, וקיימת גם דעה כזו במדרש¹⁰, שמנין שבעים הנפש היה יחד עם יעקב¹¹.

יש להבין: מהו הטעם של חילוקי הדעות מי נמנה בשבעים נפש?

יותר מכך: לא זו בלבד שיש דעות שונות, אלא ההבדל ביניהן הוא קיצוני ביותר: לפי הדעה שיעקב השלים את המנין, ובודאי לפי הדעה ש"הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם במנין", הושלם המנין המלא של שבעים נפש על ידי הנעלה והמושלם ביותר מבין כל שבעים הנפש. לעומת זאת, לפי הדעה שיוכבד נמנית בין שבעים הנפש, יוצא, שההשלמה היתה על ידי הדרגה הנחותה ביותר^* – בת 218ישראל שזה עתה נולדה – "לידתה בין החומות".

בנוסף לכך: כיצד ייתכן, שרש"י, המפרש פשוטו של מקרא, מסביר שבמספר "שבעים נפש" נמנית יוכבד¹², אשר מוזכרת בחומש רק בפרשת שמות¹³ – ולא יעקב, כפי שמפרשים כמה מפשטני המקרא?

אמנם, מלשון הפסוק בפשטות "כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש^* מובן, שיעקב אינו נכלל בשלושים ושלוש הנפשות וממילא אינו נכלל במנין שבעים הנפש, וכך מובן מן הדיוק בלשון הפסוק "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", והכוונה היא לנפשות בנוסף ליעקב¹⁴, ומפורש בפסוק¹⁵ "ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש"¹⁶. אך ענין זה עצמו דורש הסבר: מדוע אין יעקב עצמו נכלל במנין שבעים הנפשות – והלא גם הוא בא למצרים ביחד עם כל נפש בניו

ב. ההשלמה על ידי הקב"ה – דוקא בירידה לקושי השעבוד

לכאורה, ניתן לבאר את הטעם של חילוקי הדעות. וכדי להבין זאת, יש להקדים ולציין את הדיוק בניסוח בפרקי דרבי אליעזר ובמדרש וברש"י, אודות ההשלמה באמצעות הקדוש־ברוך־הוא ויוכבד:

בפרקי דרבי אליעזר נאמר "וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש ויוסף ושני בניו הרי שבעים חסר אחת, וכתיב¹⁷ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, מה עשה הקדוש־ברוך־הוא, נכנס עמהם במנין ועלו למספר שבעים, לקיים מה שנאמר¹⁸ אנכי ארד עמך מצרימה". ואילו במדרש¹⁹ מתעכבים על לשון הפסוק "כל הנפש הבאה וגו' ובני יוסף אשר יולד לו .. שבעים", ומבארים "זו יוכבד שהשלימה מנין של ישראל במצרים"²⁰.

כלומר: בפרקי דרבי אליעזר מדובר בעיקר אודות ירידת²¹ בני ישראל לגלות מצרים, ולכן הכרחי לומר ש"הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם במנין", "אנכי ארד עמך".

219זוהי נתינת כח לבני ישראל, שבהיותם בירידה בגלות מצרים יוכלו להתגבר על קושי השעבוד ביודעם ש"אנכי ארד עמך מצרימה". ולכן גם הביטוי הלשוני הוא "נכנס עמהם", או כלשון המדרש "השלים עמהם" – שהקדוש־ברוך־הוא נמצא, כביכול, עמם ביחד.

ואילו לגבי יוכבד, ההדגשה היא על "הבאה מצרימה שבעים" – השלמת מנין שבעים הנפש במצרים, ללא קשר לירידתם למצרים ולקושי השעבוד. ובענין זה יוכבד היא אשר "השלימה מנין של ישראל".

אך עדיין אין מובן: יוכבד היתה מהיחידים²² בין הבאים מצרימה (שבעים) אשר סבלה את קושי השעבוד במצרים בתקופה הקשה ביותר של הירידה לגלות מצרים, וכיצד ייתכן שאת השלמת המנין באמצעותה מקשר המדרש דוקא לשבעים "נפש הבאה מצרימה" ולא ל"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה"?

כן יש להבין את הניסוח בפרקי דרבי אליעזר: "נתיחסו כל²³ הזכרים ששים ושש...", והרי בין ששים ושש הנפשות

ג. המנין – זכר או נקבה?

המפרשים²⁵ מעוררים את השאלה מדוע בפסוק "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה..." נכתב המנין בלשון נקבה – "כל נפש ששים ושש", ואילו בפסוק שלאחריו "ובני יוסף" נכתב המנין בלשון זכר – "נפש שנים"?

בדומה לכך מוצאים הבדל זה לפני כן: לגבי בני לאה ובני זלפה נכתב המנין בלשון נקבה – "שלשים ושלש", שש עשרה נפש". ואילו אצל בני רחל ובני בלהה נאמר בלשון זכר – "כל הנפש ארבעה עשר", "כל נפש שבעה".

ומשיבים על כך²⁶, שמשום ש"נכנסו נקבות עמהם במנין" – בין בני לאה מוזכרת דינה, ובין בני זלפה – סרח אחותם בת אשר, לכן נכתב המנין בלשון נקבה. ואילו אצל בני יוסף, וכן בין בני רחל ובני בלהה, אין מנויות נקבות, ולפיכך נכתב המנין בלשון זכר.

220אך תשובה זו אינה ברורה: אם הכלל כולל הן זכרים והן נקבות, יש להשתמש, לפי כללי הדקדוק, בלשון זכר²⁷. ובמיוחד בעניננו, כאשר הנקבות הן מעט שבמעט – שתיים מתוך ששים ושש, וכן אחת או שתיים בין ל"ג בני לאה, ואחת בין בני זלפה²⁸.

ד. גלות מצרים – הכנה למתן תורה

ההסבר לכך הוא:

במנין שבעים הנפש של ישראל מוצאים באופן כללי שני ענינים: א) הם כנגד שבעים אומות²⁹ הקשורות לשבעים השרים שלמעלה³⁰. ב) הם קשורים למספר שבעים אצל ישראל³¹ – שבעים זקנים, סנהדרין וכו'³².

באופן כללי אלה הן שתי פעולות שהיו צריכות להתבצע באמצעות הירידה של שבעים נפש למצרים. פעולה בקשר לישראל, ופעולה בעולם.

גלות מצרים היתה ההכנה למתן תורה ולקבלת התורה³³, אשר אז התחדש לגבי ישראל ש"אנכי הוי' (נהיה) אלקיך" כחך³⁴ וחיותך³⁵, ובעולם באופן כללי – נוצר הקשר והחיבור שבין אלקות לבין העולם, ואז בטלה הגזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים³⁶.

וכהכנה לכך היתה צריכה להיות גלות מצרים הן לגבי ישראל, והן לגבי העולם.

ה. גלות מצרים – גילוי האמונה

חז"ל אומרים ש"האבות הן הן המרכבה"³⁷, אשר "כל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני העולם הזה .. כל ימיהם"³⁸. הם היו תמיד במצב של התבטלות והתקשרות אל האלקות, ולכן היתה אצלם השראת השכינה בגלוי ממש³⁹. וכדי שדרגה זו תחדור גם אל הנשמות שבדרגה נמוכה יותר, השייכות לעולמות בריאה יצירה עשיה, ועד לדרגות הנחותות ביותר של 221עולם העשיה, ניתן להגיע לכך באמצעות השבטים כפי שהם מחולקים לשבעים נפש, כי דרגת השבטים דומה לדרגת האלקות היורדת לעולמות בריאה יצירה עשיה⁴⁰.

אך כדי שהשפעה זו תגיע לכל נשמה, אין די בכך שהיא "תימשך" למטה על ידי השבטים ושבעים נפש, אלא היה צורך גם בירידה מארץ ישראל לגלות⁴¹ מצרים, מקום שבו אין האלקות גלויה, אלא, להיפך, זהו מקום של העלם והסתר האלקות.

וכאשר גם בהמצאם במצרים, בארץ ש"אין יראת שמים ביניהם"^*, ובכל זאת גם שם מודגשת אצל כל אחד מבני ישראל הנקודה היהודית של היותם "מאמינים"⁴² – הרי זה הביא לידי כך שדרגת האלקות שהיתה אצל האבות תגיע ותתגלה בכל נפש מישראל ועד סוף כל הדורות⁴³, אפילו לדרגה הנמוכה ביותר⁴⁴.

דרגת האלקות שהתגלתה אצל כל יהודי היא ענין האמונה⁴⁵, האמונה הפשוטה של היהודי בקדוש־ברוך־הוא⁴⁶, שהתבטאה ב"ויאמן העם"⁴⁷, שהקדוש־ברוך־הוא יכול ויוציאם מגלות מצרים, שאצל הקדוש־ברוך־הוא אין שום מניעות ועיכובים ח"ו.

וזהו הפירוש בפנימיות הענינים של מאמר חז"ל⁴⁸ "לא נגאלו (ישראל) אבותינו ממצרים אלא בזכות⁴⁹ האמונה" – אין זה ענין צדדי, אלא – זוהי הכוונה והתכלית של גלות מצרים.

וזו היתה ההכנה למתן תורה, שיהיה "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – שאצל כל יהודי עד סוף כל הדורות יורגש בגלוי ש"הוי' (הוא) אלקיך – כחך וחיותך". ולכך מגיעים באמצעות "הוצאתיך מארץ מצרים" – היציאה מהמיצרים והמגבלות.

ו. ירידת יעקב – ניתנת כח להתגבר על גלות מצרים

כיון שהירידה למצרים קשורה דוקא לשבעים נפש⁵⁰ – כלומר, האופן שבו נמשכת דרגת השבטים למטה, בדרגה יותר נמוכה מן הדרגה שבה הם נחלקים לשנים עשר שבטים – הרי כדי שמצרים, ערות הארץ, לא תוכל להסתיר לגמרי את הניצוץ האלקי, היה 222צורך שלתוך השבעים תחדור דרגה אשר מצד עצמה היא נעלית ממיצרים ומגבלות של סדר ההשתלשלות של העולמות בריאה יצירה עשיה, ולפיכך היא נעלית יותר מ"התלבשות" בארץ מצרים –

זוהי נתינת הכח לשבעים הנפש, שגם בירידתן למצרים לא ישקעו בהעלם הגלות.

וזהו ההסבר לדעה שיעקב, שדרגתו היא "אצילות", מעל להשתלשלות, השלים את מנין שבעים הנפש, והשפיע עליהם⁵¹.

אך הדעה השניה מוסיפה – ובפרקי דרבי אליעזר מובאת רק דעה זו – שהקדוש־ברוך־הוא השלים עמהם את המנין: כיון שכל גלות מצרים היא כדי שדרגת האבות, ובעיקר דרגת יעקב בחיר שבאבות⁵² תחדור אל כל נשמה, אפילו לדרגה הנמוכה ביותר, הרי אי אפשר לעשות זאת באופן שבגלות⁵³ מצרים תהיה ותורגש, אם כי בהעלם, דרגת יעקב, עולם האצילות. שאם כן, הגלות איננה העלם אמיתי, ובמילא לא יכולה להתבצע מטרת הגלות בשלימותה, כדלעיל⁵⁴. ואילו כאשר השלמת המנין היא על ידי הקדוש־ברוך־הוא – סובב כל עלמין⁵⁵ – הרי הוא יכול לרדת עם ישראל אל תוך הגלות, נכנס עמהם במנין, ולמרות זאת אין הוא "מורגש", כי בעצם הוא קדוש – מובדל ומופרש מהם. ולכן, אין זו סתירה⁵⁶ להעלם הגלות, שהרי אין מורגש גילוי אלקות בנשמה.

ז. יוכבד – ספירת המלכות

ואילו הענין שיוכבד "השלימה מנין של ישראל במצרים", שהיא הביאה לידי השלימות במנין שבעים הנפש, הוא כדי שתהיה ותתגלה אצלם האמונה.

ההסבר לכך הוא: אשה רומזת, באופן כללי, לספירת המלכות, אשר יש בה שני ענינים קטביים: מצד אחד "רגליה יורדות..."⁵⁷, וזוהי נתינת אפשרות לגלות. ומצד שני היא נקראת "ואמונה כל זאת"⁵⁸ – מצד ספירת המלכות נובעת האמונה ש"מלכותך מלכות כל עולמים", שחיות ומציאות כל העולמות היא ממדת מלכותו יתברך.

וכך היה גם לגבי יוכבד: יוכבד נולדה בפתח מצרים, בשונה מהנפשות האחרות, אשר נולדו לפני כן, ודוקא היא היתה בתקופת קושי השעבוד. אך מצד שני – הגאולה הגיעה באמצעות 223בנה משה, אשר הוא השפיע וגילה את האמונה אצל כל ישראל. וגם יוכבד עצמה, ביחד עם בתה מרים – המילדות העבריות – חינכו ועוררו אצל ישראל את האמונה והבטחון בה', לא להבהל מפרעה ומגזירותיו – על ידי מעשיהן של "ותחיין את הילדים"⁵⁹.

ח. דרגת נקבה – אמונה

לפי זה ניתן להסביר מדוע המנין של "ששים ושש" – של "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה" – וכן "שלשים ושלש" של בני לאה, נאמרים בלשון נקבה – כי עיקר מהותה והשפעתה של גלות מצרים, ענין האמונה, קשורה לדרגת נקבה – ספירת המלכות.

וכפי שרואים גם למעשה⁶⁰, שענין האמונה גלוי יותר אצל נשים מאשר אצל אנשים^*.

באופן כללי קשור הענין לשבטים, מרכבתא תתאה, מרכבה לבחינת המלכות⁶¹. כלומר, בחינת נוקבא היא באופן כללי אצל השבטים⁶², הקשורים למלכות כפי שהיא יורדת לעולמות בריאה יצירה עשיה. ואילו האבות הם "מרכבתא עילאה", בדרגת אצילות, מעל להתלבשות בבריאה יצירה עשיה, וכן היא דרגת יוסף, כידוע⁶³.

ולכן נאמר המספר בלשון נקבה "ששים ושש" בכל השבטים האחרים, חוץ⁶⁴ מיוסף⁶⁵.

אך באופן פרטי קשורה השלימות של מנין שבעים הנפש – "הבאה מצרימה" – בירידה, עם יוכבד⁶⁶ שנולדה בין החומות – בחינת "אשה" – כדלעיל.

ט. שני אופנים בביטול ובירור העולם

אך עדיין נותרה השאלה: מדוע מודגש בפרקי דרבי אליעזר "נתיחסו כל הזכרים⁶⁷ ששים ושש"?

224אין מדובר רק על ענין האמונה, שקשור יותר לדרגת אשה, אלא שבהדגשה על ה"זכרים", הרי מובלט שלא זו בלבד שלא שקעו בגלות, אלא, אדרבה, זהו ענין כיבוש הגלות – "איש דרכו לכבוש"⁶⁸.

ההסבר לכך הוא: ירידת שבעים הנפש למצרים היא, כדלעיל, כדי להביא גם לידי ביטול ובירור העולם, שבעים האומות ושבעים השרים. ובביטול ובירור זה יש שני אופנים: מצד בחינת זכר – זעיר אנפין⁶⁹, ומצד בחינת נקבה – מלכות.

מצד בחינת זכר הרי "איש דרכו לכבוש". כיבוש, הוא באופן כללי, ההיפך מרצונו של הנכבש. כלומר, הביטול הנוצר על ידי כיבוש הוא באופן שהדבר הנכבש עובר לרשות אחרת, אך אין שינוי במציאותו.

לעומת זאת, הביטול באמצעות זיכוך הוא באופן שהדבר עצמו משתנה, שזהו התפקיד ואופן העבודה של האשה – היא משנה ומכינה את המאכל עד להיותו ראוי לאכילה⁷⁰.

וכך גם ברוחניות הענינים, בביטול הכוכבים והמזלות, ובמיוחד בביטול שבעים השרים, אשר מהם נובעת ההשפעה לעולם: גלות⁷¹ מצרים גילתה לא רק אצל ישראל, כי אם גם אצל אומות העולם, שלשבעים השרים אין שליטה מצד עצמם, ואפילו לא מציאות מצד עצמם.

כלומר, האותות והמופתים ומפלת פרעה ומצרים הביאו לידי כך שגם פרעה ומצרים הגיע לאמונה ולהכרה ש"אני הוי' בקרב הארץ"⁷², ושהכוכבים והמזלות אינם השולטים, אלא הם כגרזן ביד החוצב, כפי שאמרו החרטומים "אצבע אלקים היא"⁷³.

י. הביטול בבחינת זעיר אנפין הוא באופן של כיבוש

לכך מגיעים בעיקר מצד מדת המלכות שהיא השרש של המקום והזמן⁷⁴, ושל ההשפעה לשבעים השרים. ולכן מורגש בהם, ובשבעים האומות שלמטה, שמלכותו בכל משלה, שלהם אין מציאות עצמית, וכל מציאותם וממשלתם היא מצד דרגת המלכות.

מצד דרגת האלקות שמעל לעולם, ובאופן כללי – בחינת זעיר אנפין, הרי הביטול הוא באופן שאין בכלל מקום למציאות מלבד ה' יתברך, ומצד דרגה זו של אלקות, הרי שבעים השרים הם בביטול מציאות לגמרי, ואין להם אפילו מציאות של כגרזן ביד החוצב.

225זה בדומה לענין הכיבוש, שביטולם איננו מצד ענינים ומציאותם, אלא מצד אלקות שנעלית לגמרי מן העולם.

יא. ההבדל בין הדעות השונות

וזהו ההבדל, ביחס להשפעה על העולם ועל שבעים השרים, בין הפירוש בפרק דרבי אליעזר "נתיחסו כל הזכרים ששים ושש ויוסף ושני בניו... הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם", וכן לפי הדעה שיעקב השלים עמהם, לבין הדעה שיוכבד השלימה את המנין:

לפי הדעה ש"נתיחסו כל הזכרים ששים ושש ויוסף ושני בניו", הרי החידוש הוא באופן של כיבוש⁷⁵, ביטול מציאותם לחלוטין, כפי שנאמר במדרש⁷⁶ על יוסף: "ויוסף הורד מצרימה⁷⁷ שלט בהון. כנאמר⁷⁸ וירד מים עד ים כבש בהון". וכיון שזה נובע מהדרגה שמעל לעולם, צריכה להיות בכך השלימות של דרגת אלקות שמעל להשתלשלות, נתינת כח של הקדוש־ברוך־הוא – בחינת סובב כל עלמין – נכנס עמהם, ולפחות של יעקב – נשמה דאצילות.

מצד בחינת מלכות⁷⁵, שהביטול הוא מצד מציאותם עצמם, ולכן מתעוררת על ידי כך יותר האמונה אצל אומות העולם⁷⁹ למטה, אצל פרעה ומצרים – נוצרה השלימות של שבעים הנפש באמצעות יוכבד, שדוקא היא "השלימה את המנין", ולא נאמר "השלימה עמהם".

יב. ההבדל בין הפירושים מקביל לדרגת המפרשים

ויש לומר, שההבדל בין הפירושים הוא בהתאם להבדלי הדרגות של מפרשי פירושים אלו.

פרקי דרבי אליעזר והמדרש בכלל – האגדה שבתורה, שרוב סודות התורה⁸⁰ שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה' גנוזים באגדות⁸¹, שייכים לחלק התורה הנעלה מהתלבשות בעולם⁸², ולכן אין למציאות העולם חשיבות בחלק זה. ולכן לפי דעות אלו הפירוש העיקרי הוא ש"הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם במנין", שלפי זה הכיבוש הוא באופן 226של התבטלות מוחלטת של שבעים השרים.

ואילו לפי מפרשי התורה, הקשורים למקרא – אשר בעולם העשיה⁸³ – אך עם זאת אין פירושם לגמרי לפי הפשט, אין כל כך מקום לפירוש שהקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם, שהביטול והכיבוש של העולם הוא מצד בחינת סובב כל עלמין שמעל להשתלשלות, ולכן הם מפרשים שיעקב השלים עמהם, ש"יעקב" – יו"ד עקב – נמשך לבריאה יצירה עשיה על ידי השבטים, למרות שהוא עצמו אינו יורד, ומצדו קשור ביטול העולם למציאות העולם עצמה.

לעומת זאת לפי פירוש רש"י – פשוטו של מקרא ממש – הקשור לעולם העשיה⁸⁴ ממש, מורגש הביטול של העולם מצד שרשו עצמו, ואז הביטול והבירור הם יותר בפנימיות, וקשורים למציאות העולם עצמו. ולפי זה הפירוש הוא "יוכבד השלימה מנין של ישראל".

וזה מתאים לכוונת של גלות ויציאת מצרים – מתן תורה, שאז, לא זו בלבד שנגרם ביטול בעולם, אלא שגם ניתן הכח שאחדות ה' תורגש במציאות העולם מצד עצמה⁸⁵.

וכפי שהדבר התבטא במתן תורה עצמו, שבנוסף לכך שצפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה וכו'⁸⁶, הרי הקול של "אנכי הוי'" הגיע⁸⁷ מכל ארבע רוחות העולם והשמים והארץ⁸⁸.

ובדומה למסופר בגמרא⁸⁹, שבשעת מתן תורה "היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו" ואומות העולם נבהלו ובאו לשאול את בלעם, וכאשר הוא אמר להם "ה' עוז לעמו יתן", הם נרגעו ואמרו "ה' יברך את עמו בשלום"⁹⁰.

227יג. ההכנה לגאולה על־ידי נשי ובנות ישראל

כשם שבגלות מצרים דוקא יוכבד השלימה את המנין, ודוקא באמצעותה נגרם ביטול העולם מצד מציאותו עצמו, כדלעיל,

כך גם בגלות זו האחרונה, שהיא הכנה לגאולה העתידה, כאשר יהיה מצב של "וראו כל בשר... כי פי ה' דבר"⁹¹, שגשמיות העולם עצמו תתברר ותתזדכך ו"תראה" את "פי ה'"⁹² –

ואשר עליה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"⁹³ – והרי בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים⁹⁴.

כך גם הגאולה העתידה והקרובה על ידי עבודת נשי ובנות ישראל.

ולכן רואים, ששלש המצוות שנתנו לנשי ובנות ישראל – הדלקת נרות שבת ויום טוב, חלה (כשרות האכילה והשתיה), וטהרת המשפחה – הן באופן זה:

המצוות הללו הן פעולות הקשורות לצרכי האדם הקיימים וההכרחיים מצד לשבת יצרה, גם אצל לא־יהודים – אור (כדי שלא להכשל בעץ ואבן), מזון, וחיי משפחה.

ועבודת נשי ובנות ישראל היא, שאופן הפעולות תיעשנה דוקא באופן יהודי – הדלקת הנר קשורה לשבת ויום טוב, כשרות האכילה והשתיה, וטהרת המשפחה,

וזוהי ההכנה לכך שגשמיות העולם עצמו תזדכך עד לכדי "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר".

(משיחת ש"פ ויגש תשל"ב)