218

ישראל שזה עתה נולדה – "לידתה בין החומות".

בנוסף לכך: כיצד ייתכן, שרש"י, המפרש פשוטו של מקרא, מסביר שבמספר "שבעים נפש" נמנית יוכבד¹², אשר מוזכרת בחומש רק בפרשת שמות¹³ – ולא יעקב, כפי שמפרשים כמה מפשטני המקרא?

אמנם, מלשון הפסוק בפשטות "כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש^* מובן, שיעקב אינו נכלל בשלושים ושלוש הנפשות וממילא אינו נכלל במנין שבעים הנפש, וכך מובן מן הדיוק בלשון הפסוק "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", והכוונה היא לנפשות בנוסף ליעקב¹⁴, ומפורש בפסוק¹⁵ "ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש"¹⁶. אך ענין זה עצמו דורש הסבר: מדוע אין יעקב עצמו נכלל במנין שבעים הנפשות – והלא גם הוא בא למצרים ביחד עם כל נפש בניו

ב. ההשלמה על ידי הקב"ה – דוקא בירידה לקושי השעבוד

לכאורה, ניתן לבאר את הטעם של חילוקי הדעות. וכדי להבין זאת, יש להקדים ולציין את הדיוק בניסוח בפרקי דרבי אליעזר ובמדרש וברש"י, אודות ההשלמה באמצעות הקדוש־ברוך־הוא ויוכבד:

בפרקי דרבי אליעזר נאמר "וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש ויוסף ושני בניו הרי שבעים חסר אחת, וכתיב¹⁷ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, מה עשה הקדוש־ברוך־הוא, נכנס עמהם במנין ועלו למספר שבעים, לקיים מה שנאמר¹⁸ אנכי ארד עמך מצרימה". ואילו במדרש¹⁹ מתעכבים על לשון הפסוק "כל הנפש הבאה וגו' ובני יוסף אשר יולד לו .. שבעים", ומבארים "זו יוכבד שהשלימה מנין של ישראל במצרים"²⁰.

כלומר: בפרקי דרבי אליעזר מדובר בעיקר אודות ירידת²¹ בני ישראל לגלות מצרים, ולכן הכרחי לומר ש"הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם במנין", "אנכי ארד עמך".