218
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. מי השלים למנין "שבעים הנפש"?
בהשלמת המספר של "שבעים נפש" אשר מונה התורה – "כל הנפש... הבאה מצרימה שבעים"1 – יש מספר דעות במדרשי חז"ל ובמפרשי התורה: בגמרא2 נאמר, וכן לפי אחת הדעות במדרש3, שיוכבד השלימה את המנין של שבעים נפש, כי היא נולדה בין החומות – "הורתה בדרך ולידתה בין החומות"4. וזוהי גם דעת רש"י בפירושו על התורה בפשוטו של מקרא5.
לפי פרקי דרבי אליעזר6, ולפי אחת הדיעות במדרש7, "הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם במנין"8.
חלק ממפרשי התורה9 סוברים, וקיימת גם דעה כזו במדרש10, שמנין שבעים הנפש היה יחד עם יעקב11.
יש להבין: מהו הטעם של חילוקי הדעות מי נמנה בשבעים נפש?
יותר מכך: לא זו בלבד שיש דעות שונות, אלא ההבדל ביניהן הוא קיצוני ביותר: לפי הדעה שיעקב השלים את המנין, ובודאי לפי הדעה ש"הקדוש־ברוך־הוא נכנס עמהם במנין", הושלם המנין המלא של שבעים נפש על ידי הנעלה והמושלם ביותר מבין כל שבעים הנפש. לעומת זאת, לפי הדעה שיוכבד נמנית בין שבעים הנפש, יוצא, שההשלמה היתה על ידי הדרגה הנחותה ביותר* – בת
הערות
- 1. פרשתנו מו, כז.
- 2. ב"ב קכג, ב.
- 3. ב"ר פצ"ד, ט. וש"נ וכ"ה בתיב"ע פרשתנו מו, כז.
- 4. לשון הגמרא שם. וראה הלשונות בב"ר שם ובמדרשים שצויינו במפרשים שם.
- 5. פרשתנו מו, טו. כו. פרש"י במדבר ג, טו. פינחס כו, נט.
- 6. פל"ט.
- 7. ב"ר שם. פסיקתא דר"כ פ"י. הובא גם ביל"ש כאן עה"פ.
- 8. כ"ה בפדר"א. ועד"ז ביל"ש שם. ובפדר"א עם ביאור הרד"ל: הקב"ה נכנס (כביכול) עמהם. בב"ר: השלים עמהם את המנין. ובפסיקתא: הקב"ה נכנס עמהם בכבודו.
- 9. ראב"ע פרשתנו מו, כג. שמות א, ה. רשב"ם פרשתנו טו. כו. רבעה"ת ותוס' (הדר זקנים) שם, כז (ושם: והכי פשטי' דקרא כו'. אבל מסיים: ולפי מה שפירשתי למעלה אין צריך לומר שיהא יעקב מן המנין כי הקב"ה נמנה עמהם ומשלים המנין). רלב"ג כאן (ע"ד הפשט דיעקב השלים המנין). אברבנאל כאן. אוה"ח מו, ח. ועוד.
- 10. ב"ר שם.
- 11. בב"ר שם (וש"נ) עוד ב' דיעות: ויש אומרים חושים בן דן השלים עמהן את המנין, וי"א סרח בת אשר השלימה עמהן את המנין (וראה מפרשים שם דשקו"ט בפירושו דהרי שניהם נמנו בהכתובים בהע' נפש). אבל בפשטות ב' דיעות הנ"ל אינן בפ"ע, כ"א באים בהמשך להפי' שהקב"ה השלים המנין או יעקב, וכמ"ש בגבורות ה' למהר"ל פי"ג. וראה לקמן הערה 66. ובראש סוף פסחים: שכן דרך המקרא כשמגיע לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד, ומביא כמה ראיות. וראה קרבן נתנאל שם.
- *. להעיר מגבורות ה' שם. ובנותיו?
בראשית רבה צ״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה וגו' וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ וגו' (בראשית מו, כו כז), רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה כּוֹסוֹת וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ אַף שְׁלשָׁה וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָם שִׁבְעִים, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהִשְׁלִימָה מִנְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרָיִם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר יוֹכֶבֶד עִבּוּרָהּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֵדָתָהּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כו, נט): וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד וגו', עַל פְּיָילֵי דְמִצְרַיִם נוֹלְדָה. וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לָמוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת מוֹנֶה אֶת הַשֵּׁבֶט הַזֶּה עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כה, ג): לִידוּתוּן בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ, חֲמִשָּׁה בִּפְרָט, וּבִכְלָלָן שִׁשָּׁה. אֶלָּא אַף (דברי הימים א כה, יז): שִׁמְעִי, מְנָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם עֲשִׂירִי שִׁמְעִי, אֱמֹר לוֹ עֲשִׂירִי לַדּוּכָן. וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שִׁמֵּשׁ אָבִינוּ יַעֲקֹב מִטָּתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתָם נְפָשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כג, י): וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כַּשָּׂרָף הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָצֵאת עַד שֶׁמַּסְפִּיגִין אוֹתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יַעֲקֹב הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לִשְׁתֵּי לִגְיוֹנוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, דְּיוּקְמָנִיאוֹת וְגֵאוֹסְטַיינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹד נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חוּשִׁים בֶּן דָּן הִשְׁלִים עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב (בראשית מו, כג): וּבֶן דָּן חוּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כד, ו): וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וגו', בֵּית יֶרַח, יֶרַח סִינִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דָּן נִכְנַס בְּצַלְמוֹנִיתוֹ אֵצֶל אָבִיו וּמִתְבָּרֵךְ בְּשִׁבְעִים אֶלֶף, וּבִנְיָמִין נִכְנַס בַּעֲשָׂרָה וּמִתְבָּרֵךְ בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים סֶרַח בַּת אָשֵׁר הִשְׁלִימָה עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כ, טז יז): וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב, אָמְרָה שִׁמְךָ יוֹאָב לוֹמַר שֶׁאַתָּה אָב לְיִשְׂרָאֵל וְאֵין אַתָּה אֶלָּא קוֹצֵר וְלֵית אַתְּ לְפוּם שְׁמָךְ, וְלֵית אַתְּ וְדָוִד בְּנֵי תוֹרָה, עַד כָּאן תַּמּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא כְתִיב (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, וְאָמַר לָהּ מַאן אַתְּ, אָמְרָה לֵיהּ (שמואל ב כ, יט): אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי הוּא שֶׁהִשְׁלַמְתִּי מִנְיָינָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִשְׁלַמְתִּי נֶאֱמָן לְנֶאֱמָן, יוֹסֵף לְמשֶׁה, מָה (שמואל ב כ, יט): אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְלִי שֶׁאֲנִי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל, מִיָּד (שמואל ב כ, כ): וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי וגו', חָלִילָה חָלִילָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, חָלִילָה לְדָוִד, חָלִילָה לְיוֹאָב, חָלִילָה לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אֶלָּא (שמואל ב כ, כא): לֹא כֵן, אֶלָּא (שמואל ב כ, כא): כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד, אִם בַּמֶּלֶךְ לָמָּה בְּדָוִד, וְאִם בְּדָוִד לָמָּה בַּמֶּלֶךְ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כָּל שֶׁמַּעֲמִיד פָּנָיו בַּמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ הֶעֱמִיד פָּנָיו בְּתַלְמִיד חָכָם כָּל שֶׁכֵּן בַּמֶּלֶךְ וְתַלְמִיד חָכָם. רַבִּי יוּדָן אָמַר כָּל הַמֵּעִיז פָּנָיו בַּמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ מֵעִיז פָּנָיו בַּשְּׁכִינָה. (שמואל ב כ, כא): וַתֹּאמֶר הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ, מְנָא יָדְעָה, אֶלָּא אָמְרָה כָּל דְּמַחְצִיף אַפֵּיהּ בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מֵרִים הוּא רֵאשֵׁיהּ מִלְּעֵיל, מִיָּד (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, אָמְרָה לְהוֹן לֵית אַתּוּן יָדְעִין מִלַּיָּא דְדָוִד, הֵידָא אֻמָּה קָמַת בְּהוֹן הֵידָא מַלְכוּתָא קָמַת בְּהוֹן, אָמְרִין לָהּ וּמַהוּ בָּעֵי, אָמְרָה לְהוֹן אֶלֶף גּוּבְרִין, וְלָא טָב אֶלֶף גּוּבְרִין מִלְּמֶחָרְבָה מְדִינַתְכוֹן, אֲמָרוּ לָהּ כָּל חַד וְחַד לֵיהַב לְפוּם מַה דְּאִית לֵיהּ. אָמְרָה לְהוֹן דִּלְמָא אַגַּב פִּיּוּסָא שָׁבֵיק צִבְחַר. עָבְדָא נַפְשָׁהּ כְּמָה דְאָזְלָא מְפַיְסָא וְהָדְרָה מֵאֶלֶף לַחֲמֵשׁ מְאִין, לְמֵאָה, לַעֲשָׂרָה, לְחַד וְהוּא אַכְסַנָּאי, וּמַנּוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מִיָּד וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. תָּנֵי סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶּנּוּ וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אֶתְכֶם, יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶן כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, נוֹתְנִין וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְּמַן שֶׁהוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבַּחוּץ, אֲבָל הוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבִּפְנִים, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרַג וְהֵן נֶהֱרָגִים, יִתְּנוּ לָהֶם וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרָג וְאַתֶּם נֶהֱרָגִים, תְּנוּהוּ לָהֶם וְאַל תֵּהָרְגוּ כֻּלְּכֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַמּוֹרֵד בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַיָּב מִיתָה. עוּלָא בֶּן קִישָׁר תְּבַעְתֵּיהּ מַלְכוּתָא, קָם וַעֲרַק לְגַבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְלוֹד, שְׁדַר פַּרְדִיסְקֵי בַּתְרֵיהּ, אִיטְפַּל לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּפַיְסֵיהּ וְאָמַר לֵיהּ מוּטָב דְּלִיקְטִיל הַהוּא גַבְרָא וְלָא לֵיעָנְשֵׁי צִבּוּרָא עַל יְדֵיהּ, אִיפַיַּס לֵיהּ וְיַהֲבֵי נִיהֲלֵיהּ. הֲוָה קָא מִשְׁתָּעֵי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ, כֵּיוָן דַּעֲבֵיד הָכֵי לָא אֲתָא לְגַבֵּיהּ, צָם עֲלוֹי תְּלָתִין יוֹמִין וְאִתְחֲזֵי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא אַפְגַר מָר, אֲמַר לֵיהּ וְכִי חָבֵר אֲנִי לְמָסוֹרוֹת, אֲמַר לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא, סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם וכו', אָמַר וְכִי מִשְׁנַת חֲסִידִים הִיא, מִיבָּעֵי לְהַאי מִלְּתָא מִתְעַבְדָא עַל יְדֵי אַחֲרִינֵי וְלָא עַל יְדָךְ. תָּנֵי בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לִכְבּוֹשׁ אֶת יְהוֹיָקִים עָלָה וְיָשַׁב בְּדָפְנִי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, יָרְדָה סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ, אָמְרוּ לוֹ הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בַּיִת הַזֶּה לֵחָרֵב, אָמַר לָהֶם לָאו, אֶלָּא יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מָרַד בִּי תְּנוּ אוֹתוֹ לִי וַאֲנִי אֵלֵךְ, אֲזַלּוּן וְאָמְרִין לִיהוֹיָקִים נְבוּכַדְנֶצַּר בְּעֵי לָךְ, אֲמַר לְהוּ וְכָךְ עוֹשִׂים, דּוֹחִים נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ, לֹא כֵן כְּתִיב (דברים כג, טז): לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו. אָמְרוּ לוֹ לֹא כָךְ עָשָׂה זְקֵנְךָ לְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כ, כא): הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה, כֵּיוָן שֶׁלֹא שָׁמַע לָהֶם עָמְדוּ וּנְטָלוּהוּ וְשִׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ וּפַיְלֵיהּ.
רש"י על במדבר ג׳:ט״ו - הטקסט מספריא
מבן חדש ומעלה. מִשֶּׁיָּצָא מִכְּלַל נְפָלִים הוּא נִמְנֶה לִקָּרֵא שׁוֹמֵר מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ; אָ"רַ יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם לָמוּד הוּא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט לִהְיוֹת נִמְנֶה מִן הַבֶּטֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כ״ו:נ״ט), — עִם כְּנִיסָתָהּ בְּפֶתַח מִצְרַיִם יָלְדָה אוֹתָהּ וְנִמְנֵית בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה חֶשְׁבּוֹנָם לֹא תִמְצָאֵם אֶלָּא שִׁבְעִים חָסֵר אֶחָד, וְהִיא הִשְׁלִימָה אֶת הַמִּנְיָן (תנחומא):
מבן חדש ומעלה [NUMBER THE CHILDREN OF LEVI … EVERY MALE] FROM A MONTH OLD AND ONWARDS — As soon as it passed the age of a non-viable child (a full month was regarded as the utmost time such a child can live) it can be counted to come under the term “keeper of the holy charge”. — R. Judah the son of R. Shalom said: It is quite the usual thing with this tribe to be included in a census from their very birth, for it is said, (Numbers XXVI 59) “[And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi], whom her mother bore to Levi in Egypt” — which is explained to mean that she bore her just as she entered the gates of the border-city of Egypt and yet she is counted among the seventy souls which came down with Jacob into Egypt (cf. Genesis 46:27 and Rashi thereon), because if you count their number (as set forth in Genesis 46:8—27) you will find that they were one short of seventy, and it was she whose name is not mentioned there who made up the number seventy (cf. Midrash Tanchuma, Bamidbar 16).
אבן עזרא על בראשית מ״ו:כ״ג - הטקסט מספריא
ובני דן חשים. יתכן שהי' שנים ומת אחד מהם ולא הזכירו הכתוב או כן דרך הלשון,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.