168

108 לקוטי -- ולא נכתב בפרשה -- אבל מנין ההוכחה שתוכנו של דבר זה הוא גילוי דבר הסתום בתכלית ,קץ הימין" !1 אפשר ורצה לגלות פרטים נוספים (על אלו שגילה להם) במה שיקרא אותם בזמן ד,אחרית הימים" (ושמשום איזו סיבה נמנע לגלותם).

ג. וביאור הדבר**:

איתא בזהר:, ומבואר בחסידות*, בענין ג' הלשונות ,דיבור", ,אמירה" ו/הגדה", דההפרש ביניהן: ,דיבור" הוא בפה, ,אמירה" היא בלב ו,הגדה" ה"ה מלין דחוכמתא.

ומהחילוקים ביניהם : דיבור ואמירה אפשר שיהיו רק מחיצוניות הנפש: הדיבור, שהוא בפה, אפשר שידבר באופן של ,אחד בפה ואחד בלב"': אפילו אמירה בלב אפשר שתהי' היפך פנימיות הנפש, היפך אמתית רצונו.

-- וכמבואר ברמב"ם יי טעם ההלכה .כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" כי יצרו אנסו (ולכן רוצה ומתאוה לעבירה), אבל רצונו האמתי בפנימיות נפשו של כאו"א מבנ"י הוא לעשות כפי רצון העליון -- ועי*ז שכופין אותו מבטלים האונס ורצונו הנעשה עי"ז ועושה מה שחפץ בפנימיות נפשו. וכנראה במוחש שמה שאמר לפני הכפי' איני רוצה, לא הי' זה אחד בפה ואחד בלב, כי גם בלבו לא רצה לעשות ובל' הידוע ,העין רואה והלב

\יזזי ב

חומד* יי, -- אלא שאמירה זו באה מצד חיצוניות הלב, אבל בפנימיות לבו רוצה הוא תמיד לעשות רצונו ית', -

משא"כ הגדה, שהיא באה מפנימיות הלב. וזהו מה שנא' בזהר שהגדה היינו ,מלין דחוכמתא", כי מלין דחוכמתא ענינם -- פנימיות (וסתים) דאורייתא -- הן המעוררות ומגלות את הפניד מיות (והסתים) של הנשמה*'.

וכן הוא גם בענין ה,הגדה" של הקב"ה, אשר פירושה: המשכת פניד מיות אוא"ס בגילוי. וכמאמר רז'ל :: על אגדה (מלשון הגדה) : רצונך שתכיר את מי שאמר והי' העולם למוד אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה כו' -- כי באגדה (פנימיות התורה) מאיר ומתגלה מפנימיות (וסתים) דקוב"ה.

ובזה יובן שב,ואגידה" גופא יי מרומז שביקש יעקב להגיד, לגלות לבניו ענין פנימי ביותר, .+קץ הימין", שענינו הוא הגילוי של תכלית הסתום והפנימי -- גילוי סתים דנשמה וסתים דקוב*ה ע"י סתים דאורייתא.

ד ועדיין צריך להבין דיוק לשון חז'יל .ונסתלקה ממנו שכינה":

הלא המכוון בזה הוא לתת טעם למה לא גילה יעקב את ,קץ הימין" והו"ל לכאורה לומר: ,ונתכסה (הקץ) ממנו":' או כיו"ב -- ומהי הנתינת

1 פרש"י שלח טו, לט. וראה במדב"ר פ"י, בי