229
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אחת היה גם יעקב עצמו זקוק לתועלת זו, ולכן "נתכסה ממנו" הקץ; לפי הדיעה השניה נזקקו לדרך זו רק השבטים, ולכן לא הוסתר הקץ מיעקב עצמו.
ד. יעקב רצה לגלות שיציאת מצרים היא הקץ
ניתן להסביר זאת לפי דברי חז"ל15 על הפסוק16 "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'...", שאילו זכו היה הקדוש־ברוך־הוא מביא את ישראל כבר אז. בעת יציאת מצרים, ל"מכון לשבתך פעלת ה'", ולגבי "בנינא דקב"ה" לא יתכן חורבן וגלות, והגאולה מגלות מצרים היתה הגאולה האמיתית השלימה שאין אחריה גלות17.
יוצא, שבאותה עת היה הקץ ("אילו זכו") בזמן יציאת מצרים.
ולפי זה ניתן להסביר את המאמר "ביקש יעקב לגלות .. קץ הימין", שהוא רצה לגלות את הקץ כפי שהיה צריך להיות אז – בזמן יציאת מצרים.
והרי זמן יציאת מצרים היה קבוע וידוע18 – שהרי הקדוש־ברוך־הוא הבטיח לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם... ארבע מאות שנה .. ואחרי כן יצאו..."19 – ומה צריך היה יעקב לגלות?
על זאת יש להסביר: בני ישראל ידעו שלאחר "ארבע מאות שנה" הם ייצאו ממצרים, אך לא ידעו שזאת תהיה (אילו זכו) גאולה נצחית שאין אחריה גלות20, ואת זאת רצה יעקב לגלות שיציאת מצרים היא הקץ.
בכך מובנת מטרת יעקב ברצותו לגלות לבניו את הקץ: כאשר הם ישמעו את הבשורה הטובה, ש"קץ הימין" קרוב ביותר, הם ישתדלו להשאר במצב של "זכו", ויזהרו מאד שלא יהיה חשש של "שמא יגרום החטא"21, שיגרום ח"ו לעיכוב הקץ22.
ה. מטרת יעקב – הקדמת הקץ
אבל בהסבר זה אין די:
פטירת יעקב אבינו היתה כמאתיים
הערות
- 15. זח"ג רכא, א.
- 16. בשלח טו, יז.
- 17. ראה גםעירוביןנד,א.שמו"ררפל"ב.ועוד.
- 18. ראה גם גו"א ריש פרשתנו.
- 19. לך טו, יג־יד.
- 20. ולהעיר ממחז"ל (ב"ר פמ"ד, יז. וש"נ) עה"פ דלךשם (יב) "אימה גו'" דקאיעלד'מלכויות(וראה רש"י שם, יד). ועוד.
- 21. ברכות ד, א. פרש"י וישלח לב, יא.
- 22. בהקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש, ש"ענין זה (שמא יגרום החטא) אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא", אבל לא "שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח לבני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואחר כן לא יקים", דא"כ "לא יהי' נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה". אבל אין זה שייך לעניננו, כי בנדו"ד לא היתה נבואה, יעקב לא הי' צורך לראי' שיודע עתידות, ואין שייך כאן כלל "לקיים .. אמונת הנבואה". ופשוט. ולהעיר מרמב"ן בא (יב, מ) וראה הנסמן לקמן הערה 29 (ע"ד החסידות).
בראשית רבה מ״ד:י״ז - הטקסט מספריא
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא (בראשית טו, יב), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא עָבֵיד עֲבוֹדָה. רַב אָמַר שְׁלשָׁה תַּרְדֵּמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כו, יב): וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ ה' עֲלֵיכֶם רוּחַ תַּרְדֵּמָה וגו'. רַבִּי חֲנִינָה בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבְלוֹת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבְלוֹת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף תַּרְתֵּין, נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה. (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. אֵימָה, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב (דניאל ג, יט): בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית. גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן. רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכָסִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַּרְכוּן, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטְרַטְלִיטִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִשִּׁשִׁים שִׁשִּׁים, דִּכְתִיב (דברים ח, טו): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. נָחָשׁ, זוֹ בָּבֶל. שָׂרָף, זוֹ מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן. מָה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הֶעֱמִידָה מַלְכוּת יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים. נֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין, נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב (אסתר ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב (דניאל ז, ז): וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה.
רש"י על בראשית ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו (שבת ל"ב):
ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:
כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ומכל האמת [my merits are diminished in consequence] OF ALL THE TRUTH — of the true fulfillment (אמיתת) of Your promises — because You have already kept all the promises You made me
כי במקלי FOR WITH MY STAFF — I had with me neither silver nor gold nor cattle — only this staff of mine. The Midrashic explanation is, that he had placed his staff in the Jordan and Jordan had divided for him to pass over.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.