שיחה א

הערות

עמוד 197

1. 1. וקדושין לט, ב.
2. 2. ואתחנן ה, טז.
3. 3. פרשתנו כב, ז.
4. 4. ראה פרש"י. ובחדא"ג שם שמפרש"י נראה דכל הך סוגיא מודלמא לא הווה הכי כו' לא שייכא אלא בפרק קמא דקדושין.
5. 5. וכ"ה ע"פ פרש"י עה"ת בפרשתנו שם* – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 139 הערה 2. דעת זקנים מבעה"ת כאן. וראה ספרי האזינו לב, מז. ולהעיר מת"י עה"פ שמחלק "דיוטב לך בעלמא הדין ותוריך יומין בעלמא דאתי", משא"כ בכיבוד או"א בפ' ואתחנן.
6. 6. רפ"ח מהל' תשובה.
7. 7. רפ"ט שם.
8. . וסיום מס' חולין.
9. . ומ"ש רש"י בס"פ ואתחנן "ולמחר לעוה"ב ליטול שכרם" (וראה לבוש האורה וצדה לדרך ר"פ עקב), ראה בארוכה לקו"ש חכ"ט (ע' 44 ואילך), שמדייק רש"י "ליטול שכרם" (כבע"ז ג, א) ולא "לקבל שכרם" (כהל' בעירובין כב, א) ואכ"מ.

עמוד 197

1. 8. כמ"ש בכס"מ רפ"ח שם.
2. 9. במשנה קדושין (לט, ב) "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ", ובפרש"י שם ד"ה מטיבין "משמע בהאי עלמא" (וכ"מ מגמרא שם). וכ"ה בפירוש במשניות להרמב"ם "מטיבין ומאריכין את ימיו בעולם הזה" (וכ"ה בשמו במלאכת שלמה, ופנ"י קדושין שם). אבל בפיהמ"ש הוצאת קאפאח "בעולם הבא" (וכ"פ במאירי וברע"ב), וכן הביא בדרך חיים למהר"ל פ"ו ד"ה ומה שאמרנו. ובפשטות י"ל שמפרש כתירוצו של רבא, וכפי' הפנ"י שם.
3. 10. בפ"ט שם.
4. 11. חדא"ג קדושין שם. וראה אברבנאל ר"פ בחוקותי "התשובה הז'".

עמוד 198

1. 12. ברפ"ח וברפ"ט שם. וכן בפירוש המשניות בסנהדרין פ' חלק ד"ה ועתה אחל. ובמו"נ ח"ג ספכ"ז.
2. 13. אבל בתוספתא סוף חולין הביא רק הכתוב דפרשתנו בשילוח הקן. וראה דק"ס.
3. 14. ראה המקנה קדושין שם. ובכמה מפרשים לקדושין וחולין כאן.
4. 15. עי"ז שהמאורע הי' בשילוח הקן – יתורץ מה שיש להקשות למה הוצרך ר"י ל"מעשה חזא" (שבלתי רגיל בש"ס) להוכיח דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הרי מוכח הוא מזה שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו (ראה ברכות ז, א), אלא שבזה י"ל "זיל בתר רובא" (חולין יא, א), אבל כשמעשה חזא בקיום מצות שילוח הקן שבה נאמר "כי יקרא" פרט למזומן (שם קלט, א. ספרי ופרש"י עה"פ), ובענין של מקרה (דבר בלתי רגיל) אין שייך לומר רוב ומיעוט. – ובמכש"כ וק"ו שאין תוקף מנהג בדבר בלתי רגיל (ראה שד"ח כללים מע' מנהג כלל לז).
5. 16. להעיר שבתוספתא שם הובא מאמר ר"י רק בשילוח הקן.
6. 17. ראה בארוכה שד"ח מערכת מ' כלל סא ואילך. ובשו"ע אדה"ז ס"ס ס"ה "והלכה כסברא הראשונה" שמצות צריכות כוונה בדאוריתא.
7. 18. רבינו שמואל ור"י הובאו בב"י או"ח סו"ס תקפט. תוד"ה עובר סוכה לט, א. רא"ש שם סל"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סתפ"ט סי"ב. וראה שד"ח שם כלל סח.
8. 19. בנדו"ד, אף שלכאורה י"ל שהמצוה נעשית בלא"ה, ראה לקמן בפנים.

עמוד 199

1. 20. ראה צל"ח. חת"ס. לב ארי' כאן. ובכ"מ.
2. 21. ראה צל"ח בסופו ולב ארי'.
3. 22. שהרי חלוקת המשניות היא בדיוק, ונוגע לדינא כמדובר כמה פעמים (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 155). ולהעיר שבמאירי כ' שהוא משנה בפ"ע "המשנה הששית".
4. 23. באיזה דפוסים וכת"י אי' "מה" (בלא וא"ו).
5. 24. חמורה שבחמורות – ירושלמי פאה פ"א ה"א. דב"ר פרשתנו פ"ו, ב. תנחומא עקב ב. פסיקתא רבתי פכ"ג.
6. 25. ולהעיר מירושלמי דב"ר ותנחומא כו' שבפירוש נאמרו בב' מצות אלו בכדי שלא תדע מתן שכרן של מצות – ראה במפרשים שם. לאידך: דעת ר' אבון בירושלמי (ר"א בר כהנא בתנחומא ובפסיקתא רבתי) דלמדין מכבוד או"א ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כו' – ראה פ"מ שם, עץ יוסף לתנחומא, ועוד.
7. 26. חולין קמא, א.
8. 27. בתוספתא סוף חולין "מפני שנעבדה בה עבירה". וברמב"ם הלכות שחיטה פי"ג הי"ט "שאין עשה דוחה ל"ת ועשה" (וראה נו"כ שם). אבל בתוד"ה הא (ב"מ ל, ב. ועד"ז בנזיר נח, ב סד"ה הר"ף) "דעשה דמצורע הוי דחי לאו ועשה דשילוח הקן אי לאו יתורא דשלח תשלח" (משום דגדול השלום), ואכ"מ.

עמוד 200

1. 28. ברכות לג, ב.
2. 29. וכדמוכח מקושיית הגמרא "בשלמא מודים כו' אלא על קן צפור כו' מ"ט". וראה בהמצויין לקמן בהערה 31.
3. 30. ראה תויו"ט שם דל' רש"י "האומר בתפלתו" – "דוקא בתפלה כו' משא"כ דרך דרש או פשט".
4. 31. ראה מו"נ ח"ג פמ"ח. רמב"ן עה"ת כאן. וראה חינוך פרשתנו מצוה תקמה. וראה תפארת ישראל להמהר"ל פ"ו מה שתירץ בדברי המו"נ מהמשנה דהאומר על קן צפור כו'.
5. 32. וראה דב"ר ריש פרשתנו "כך נתמלא רחמים כו'". שם, ה. ובכ"מ.
6. 33. דגם למ"ד שהוא מדאורייתא (ראה לקמן הערה 70. וכ"ה בשו"ע אדה"ז הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ג־ד. או"ח סי' שה סכ"ו־כט) נדחית מפני תועלת האדם וכבודו כדלקמן בפנים.
7. *. שו"ע אדה"ז שם ס"ד. וש"נ, וראה שד"ח שבהערה 70.
8. 34. שו"ע אדה"ז שם ס"ה. מב"מ ל, ב. רמב"ם הלכות רוצח פי"ג ה"ג. טושו"ע ח"מ סי' ערב ס"ג.
9. *. ראה יש"ש בסוף המסכת (ועוד) דאפילו להאי דעתידין אח"כ לשלוח ע"פ השדה לא מבטלינן מצות שילוח הקן בשעתה. וראה חת"ס.
10. 35. ב"מ לב, ב.
11. 36. אף ד(כששניהם שוים) מצוה לפרוק בתחלה משום צער בע"ח ואח"כ טוען – רמב"ם שם הי"ג. טושו"ע שם ס"י. שו"ע אדה"ז שם ס"י.
12. *. ראה תוד"ה שראה, פסחים קיג רע"ב. ובב"ח (לטור חו"מ שם ד"ה הפוגע) כתב "וכ"כ הרמב"ם סוף הלכות רוצח כו'". אבל ממשיך "והכי נקטינן דאפילו בשונאו שמצוה לשנאותו כו' אעפ"כ הזהירה תורה לרחם עליהם כו'" ואינו מפרש דמצוה להקדימו (אבל בש"ך שם סק"ב (על דברי הרמ"א שם ד"אם עביד איסורא ושונאו א"צ לטעון עמו כדי לכוף ליצרו" כתב) "והב"ח פסק אף בשונאו דעבד איסורא וע"ש"). וגם לכאורה לא משמע כן ברמב"ם שהרי כתבו בהלכה בפ"ע (הי"ד). וכ' "השונא הנאמר בתורה", וגם לא כתב בהלכה י"ד דמצוה להקדים בשונא זה. וכ"כ בביאורי הגר"א שם סקט"ו. אבל בשו"ע אדה"ז הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"י מפורש שדין זה הוא רק "אם שונאו מחמת שחטא כנגדו כו' שהשנאה היא שלא כדת כו' אבל אם שונאו כדת מפני שראהו עובר עבירה כו' הרי האוהב קודם". והוא ע"פ תוד"ה לכוף ב"מ שם לב, סע"ב. ומפורש בנמוק"י שם בשם הרמב"ן. רמ"א שו"ע חו"מ סי' ער"ב ס"י. ואכ"מ.

עמוד 201

1. 37. ומהחידושים (בפרט זה) על מאמר המשנה בברכות שם "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כו'" "שעושה מדותיו של הקב"ה כו'", דשם הכוונה שאין לומר שטעם המצוה הוא מפני רחמים (ובפרט ע"פ פירוש התויו"ט שם דהאיסור שם הוא רק בתפלתו. ועד"ז הוא ל' הרמב"ם פ"ט מהלכות תפלה ה"ז "מי שאמר בתחנונים"), וכאן החידוש שגם עשייתו בפועל צ"ל בעיקר כדי לקיים מצות הקב"ה.
2. 38. עפ"ז אין סתירה גם לדעת המ"ד שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים כו', ולהרמב"ם הל' תפלה, ופיהמ"ש ברכות שם – כי בהנ"ל מבואר שאי"ז טעם המצוה, אבל פשיטא שזהו מצוה שרגש האדם מסייע. וראה פרש"י ברכות שם ד"ה מדותיו.
3. 39. ראה תורת לוי יצחק (על מס' ערכין פ"ח מ"א) ע' רסז פי' "איסר" ע"ד הקבלה בשייכות לכל הבחינות דשכל.
4. 40. ראה ספרי סוף פרשתנו (פיסקא רצה).
5. 41. ומצד זה הרי"ז קלה גם ממצות כבוד אב לדעת המ"ד שהוא כפריעת חוב (כנ"ל הערה 25) דהרי פעולת הכבוד עצמה אינה מוכרחת מצד רגש הרחמנות, משא"כ בשילוח הקן.
6. 42. קדושין מ, א.
7. 43. ראה פיהמ"ש פאה בתחלתה שכותב וכמה פעמים "יחסי בני אדם", "בני אדם זע"ז" וכיו"ב. – אבל ראה מו"נ ח"ג פמ"ח (הובא לקמן הערה 44).
8. *. ראה לקמן הערות 51, 54.
9. 44. ואולי י"ל שתלוי (אם מצות שילוח הקן הוא בהפועל או בהנפעל – טובת האם) בב' הטעמים: לטעם המורה (שם): כשישלח האם ותלך לה לא תצטער בראות לקיחת הבנים כו' (ראה שם לפנ"ז "אין ההפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בע"ח כו'") – בהנפעל: לטעם הרמב"ן (שם): ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כו' אינן רחמנות עליהם אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות (וראה בארוכה שם לפנ"ז) – בהפועל. וראה חינוך שם.

עמוד 202

1. 45. ראה רמב"ן עה"פ "שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו כו'".
2. 46. ובפרט ע"פ פירוש התוס' (הנ"ל הערה 27) דהו"א דדחי ל"ת ועשה.
3. 47. ראה קדושין שם. פרש"י שם ד"ה רב אידי. פירוש המשניות להרמב"ם ריש פאה.
4. *. אבל ראה לקמן הערה 49.
5. 48. בר"ן בסוף המס' כ' בפי' המשנה "מפרשינן לה בגמרא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך" שמביא לשון סיום הגמרא – הכתוב דנאמר בכבוד אב (אבל בסדר הפוך, וכ"ה בגמרא), ולא בשילוח הקן. ואולי מפרש דפי' המשנה הוא כר"י. וכ"פ ביש"ש. מעדני יו"ט לרא"ש בסוף המס'. ועוד.
6. 49. ויל"ע לדעת הסוברים (הנ"ל הערה 31) שמטעמי המצוה הוא מצד רחמנות שבאם כוון לרחמי האם ולא לקיים המצוה ג"כ נחשב קיום מצוה. – אלא שעפ"ז י"ל יתרה מזו שאפילו לא כיון כלל אפילו הפריחה שלא במתכוון ואינו יודע מזה – קיים המצוה, וע"ד מאבד סלע כו' בצדקה. ולכאורה חידוש גדול הוא ולא אשתמיט בשום מקום (שראיתי) לומר זה.

עמוד 202

1. 50. להעיר ממנ"ח סוף מצוה לג.
2. 51. וע"ד מ"ש במלא הרועים (ע' מצות צריכות כוונה אות ט') דאף למ"ד מצות צריכות כוונה, במצוה שתכליתה הוא בפעולה הנעשית, כמו במילה דנעשית המצוה דהסרת הערלה, כשרה הפעולה גם בלי כוונה דהוי רק כמו הכשר מצוה. ולהעיר ממ"ש במנ"ח (מצוה א' בסופה) במצות פרו ורבו להיות דהמצוה היא שיהי' לו בן ובת, אי"צ כוונה בפעולת המצוה.
3. 52. פשוט שאי"ז סתירה להמבואר בקדושין (לא, סע"א ואילך. וש"נ. וראה פרש"י ותוס' שם) "יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחיים ומביאו לחיי העוה"ב", כי הכוונה בנדו"ד היינו כוונת המצוה (במחשבתו), משא"כ כ"שמראהו צרות עין על סעודתו" – "שקשה עליו" הרי מצער את אביו בפועל.
4. 53. כד, יט.
5. 54. ראה כלי חמדה פרשתנו כה, כו אות ה' שקו"ט בהנ"ל. וראה אתוון דאורייתא כלל נג.
6. 55. וגם בזה אין שייכות (ע"ד הנ"ל הערה 52) למה שארז"ל (ב"ב ט, ב) "הנותן פרוטה לעני מתברך בו' ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות". וברמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"י ה"ד) "הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נותן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה" דשם הרי"ז היפך תכלית וכוונת הצדקה להחיות נפש העני, משא"כ אם העני אינו יודע כוונת הנותן או שהנותן אינו מכוון למצות הצדקה. וראה לקו"ש ח"ח ע' 266 בשם הבעש"ט.
7. 56. בשו"ת עונג יו"ט או"ח סי"ט בסופו (הובא בשד"ח שם) מבאר, דהא דלא מקשה הגמרא ודלמא כוון בהדיא שלא לשום מצוה ולכן לא הוי מצוה (לדעת המ"ד בכיון שלא לצאת שלא יצא), כיון דבתפילין וכיבוד או"א ושילוח הקן שאין שיעור לקיום מצותן וכל אימת שעושה אותן יש בהן קיום מצוה אין כח במחשבתו שחישב על מעשיו שהן שלא לשם מצוה לסתור ולבטל כח המצוה ומאיליו הוי מצוה עיי"ש (וראה לקמן בשד"ח שם). וצ"ע דאפילו את"ל דלהמ"ד דמצות אצ"כ נעשה כאן מצוה, אבל לכאורה אא"פ לומר עליו שהוא קיים המצוה (ובפרט דתפלין וכיו"ב) מאחר שכוון בפירוש שלא לשם מצוה. ועכצ"ל שחילוק הוא בין מצוה שהפעולה היא המצוה או התכלית. כבפנים.

עמוד 203

1. 57. וראה שבת קכז, סע"א ואילך "הני נמי בהני שייכי" – ראה פרש"י שם, רע"ב.
2. 58. וכמ"ש בפי' המשניות ריש פאה חילוק דמצות בין אדם לחבירו ובין אדם למקום. ועפ"ז מובן מה שכ' שם בנוגע לת"ת "שהתלמוד מביא לידי מעשה".
3. 59. שאף שלא הביא המשנה בההלכות הרי הביאה בסדר תפלות שבספר היד.
4. 60. ראה בגליון לתוד"ה אוכל שבת קכז, סע"א. וראה תפארת ישראל למהר"ל רפי"ג ורפס"ב.
5. 61. אגה"ק ס"ג.
6. 62. וראה ספר המאמרים תש"ט ע' 18 מכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע. לקו"ש ח"ט ע' 296.
7. 63. ראה בכהנ"ל מעשה רוקח למשניות. תפארת ישראל למהר"ל שם. ובכ"מ.

עמוד 204

1. 64. ראה אברבנאל ר"פ בחוקותי "התשובה הא'". – וראה לקו"ש חכ"ט ע' 140 ואילך.
2. *. "ללמוד .. ולעשות" – לאחר "שיסיר כו' וישפיע". והתנאי "שאם נעשה אותה בשמחה כו'" – עכצ"ל שזה בא להוכיח שהעבד רוצה להוסיף בעבודתו – שלכן גם האדון צריך להוסיף, שידוד הנהגת הטבע. ומזה מובן בנוגע ל"לחם לאכול ובגד ללבוש" – שצ"ל קודם לעבודה סתם (בלי הוספה).
3. 65. להעיר מחת"ס לחולין כאן ד"ה "והנה יש לדקדק" ואילך.

עמוד 205

1. 66. כן י"ל דהרמב"ם למד דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מזה דר"י "מעשה חזא"*, אבל ס"ל דאין מהמעשה הוכחה לכבוד או"א, כי י"ל דלא הי' בדעתו להביא הגוזלות לאביו רק לקחן לצורך עצמו** (כמ"ש בפנ"י קדושין שם ד"ה התם. וראה לב ארי' סוף חולין עד"ז. ובמעשה רוקח שם דעדיין לא קיים מצות כבוד אב, דזה שהלך להביא גוזלות הוא רק הכשר מצוה. וראה חת"ס שם ד"ה היכן ואילך. ועוד). או י"ל כיון שבתוספתא סוף חולין הובא מאמר ר"י רק בשילוח הקן.
2. 67. פרש"י עה"ת (בראשית א, יב) ובש"ס (ברכות ו, א). ועוד.
3. 68. חולין ל, ב.
4. 69. ראה רמב"ם הלכות תפלה שם "לא הי' מתיר לנו שחיטה כל עיקר". ועד"ז בפהמ"ש ברכות שם. רמב"ן בפרשתנו עה"פ. שו"ע אדה"ז הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ד. וראה מו"נ ח"ג פמ"ח. וראה שם ספי"ז.
5. 70. ראה בהמצויין בהערה הקודמת (ובמ"מ לשו"ע אדה"ז שם). שד"ח מערכת הכללים מערכת צדיק כלל א. וראה שם כלל ב.
6. 71. ולהעיר דבדגים אף שאין בהם שחיטה נאמר בהם "אסיפה במקום שחיטה" (חולין כז, ב) כי בכל דבר חי צ"ל "ושחט – ומשך", אלא להיות שדגים הם במדרי' נעלית (בחי גופא), לכן מספיקה בדידהו אסיפה (במקום שחיטה) – ענינו ברוחניות ראה לקו"ש ח"ד ע' 1294 ואילך. וש"נ.
7. *. להעיר מביאור קנין משיכה – בסהמ"צ להצ"צ מצות לדון במו"מ.
8. 72. וכידוע דתכלית כל נברא שיעלה למעלה ממדרי' עצמו, מובא בכ"מ בשם העיקרים – ראה שם מ"ג פ"א. הובא בקונטרס ומעין בתחלתו. תורת שלום שיחת י"ט כסלו פר"ת. ובכ"מ.
9. . וכ"כ בשושנים לדוד ריש מס' פאה (הובא ב"תוס' אנשי שם" שם) אלא שלדעתו ס"ל כן גם בכבוד או"א.
10. . ור' יעקב ס"ל דמכיון שהלך להקן תיכף אחר ציווי אביו מעשיו מוכיחים שעלה להביאם אל אביו, ובסתמא – אין לומר שתומ"י נמלך.

עמוד 206

1. 73. ולכן ע"ה אסור לאכול בשר (פסחים מט, ב) "דהיינו מפני שאינו יכול להעלות את הבשר כו'" (לקו"ת בהעלותך לא, ג. ובכ"מ).
2. 74. של"ה כ, ב. שא, ב. עש"מ מאמר אכ"ח ח"ב פל"ג.
3. 75. בארוכה עד"ז ראה לקו"ש ח"ד שם. – ולהעיר ממו"נ בסופו.
4. 76. ברמב"ם (רפ"ח מהל' תשובה) לעולם שכולו ארוך – עוה"ב, היינו ג"ע, נשמות בלא גופים (כמ"ש שם פ"ח ה"ב). אבל דעת הרמב"ן (בשער הגמול הובאה במפרשי הרמב"ם שם) אשר כ"ה ההכרעה בקבלה וחסידות (לקו"ת צו טו, ג. ספר המצות להצ"צ מצות ציצית ובכ"מ), הכוונה כפשטות לשון הגמרא "תחיית המתים תלוי' בה" דלעולם שכולו טוב ... שכולו ארוך היינו לאחר תחה"מ, נשמה בגוף. וראה לח"מ רפ"ח שם. חדא"ג כאן בסוף המס'.
5. 77. ישעי' ס, כא.
6. 78. ראה חגיגה בסופה.
7. 79. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל פ' משפטים. פע"ח שער ר"ה פ"א.
8. 80. ראה בארוכה בהנ"ל ובעבודת אלול בכלל בליקוט אלול (קה"ת תשי"ד, תשל"ה, תש"מ). לקו"ש ח"ט ע' 297 ואילך. ועוד.
9. 81. מכות י, א.
10. 82. אבודרהם סדר תפלות ר"ה. פרע"ח שם.
11. 83. פולחנא דרחימותא (דודי). ראה קונטרס העבודה פ"א וג'.
12. 84. ספר ערוגת הבושם בשם ס' אמרכל.

עמוד 207

1. 85. וגם קו התפלה "אני לדודי כו'", הרי "עיון (משיחות כ' מנ"א, כ"ח מנ"א, תשל"ו) תפלה" הוא מהדברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז (שבת קכז, א. וש"נ. וראה פרש"י שם רע"ב). וראה תוד"ה עיון (שם קיח, ב. וש"נ) "פי' בכוונת הלב" – תוכן העבודה דחודש אלול.