140

את העבודה של "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".

ד. היעודים הגשמיים –

שכר או לא?

לפי הסבר זה על משמעות שכר המצוות, אפשר לבאר ענין נוסף בקשר לשכר המצוות:

ידוע הסברו של הרמב"ם²⁹ לגבי ההבטחות והיעודים הטובים בגשמיות, שאנו מוצאים "בכל התורה כולה" (שהרי, לכאורה, כיצד מתאים הדבר ל"מתן שכרן של מצוות .. היא חיי העולם הבא"?) – ש"אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצוות .. אלא .. הקדוש־ברוך־הוא נתן לנו תורה .. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה .. יסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה .. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה .. כדי .. (ש)נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא".

מפשטות לשון הרמב"ם נראה, שהשפעת "כל הטובות" בענינים גשמיים, שמבטיח הקדוש־ברוך־הוא, אינה בתור תשלום שכר, אלא ענין צדדי, הנובע מחסדו של ה', שכיון שיהודי מקיים תורה ומצוות בשמחה, מסיר הקדוש־ברוך־הוא את ההפרעות ומשפיע "לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו" כדי שנוכל לבצע טוב יותר את העבודה בתורה ובמצוות.

אך קשה לומר כך, כי לפי זה יוצא, שבכל המקומות שבהם משווים חז"ל את שכר המצוות לתשלום שבעל הבית חייב לשלם לפועל, הכוונה היא רק לשכר של העולם הבא – ולא לסוגי השכר הרבים המפורשים בתורה שבכתב³⁰!

ולכן יש לומר, שגם ענין השפעת "כל הטובות" המבואר ברמב"ם (המחזיקות את ידינו לעשות התורה), היא שכר³¹, ולכן זהו ענין של הלכה, שיש כדוגמתה בחובותיו של בעל הבית כלפי הפועל.

ה. היעודים – כשכר על פעולה

לכאורה, ניתן היה לקשר זאת עם הידוע, שישראל נקראים עבדי ה', וההלכה קובעת לגבי עבד עברי, ש"חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור"³². ולכן, כאשר אנו עוסקים בעבודת ה', חלה, כביכול, על הקדוש־ברוך־הוא, שהוא אדוננו, לספק את כל צרכינו, ובהרחבה – "להשוותן לו".

אך הסבר זה אינו מתאים, כי חובה