141
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
זו של האדון כלפי עבדו אינה דומה לשכר המצוות, שהיא כתשלום של בעל הבית לפועל – אין זה שכר על פעולה, אלא זוהי חובה החלה על האדון כלפי עבדו, כי הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו33.
ובכלל: שכר המצוות, שהקדוש־ברוך־הוא משלם לישראל עבור עבודתם, כתשלום לפועל, אינו ניתן לישראל כעבדי ה': עבד אינו מקבל שכר על עבודתו. הוא חייב לעבוד, בהיותו קנוי לרבו34.
ואילו ההשפעות הטובות שהוזכרו לעיל הן בדומה35 לחובותיו של בעל הבית כלפי הפועל.
הדבר אינו נובע גם מההלכה הקיימת לגבי פועל – "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך... כי תבא בקמת רעך וקטפת..."36, שבעל הבית חייב לאפשר לפועלים לאכול "ממה שהן עושין בו"37 – שכך בעניננו: כיון שישראל נמצאים בכרמו של הקדוש־ברוך־הוא, בעולם הזה, ומבצעים שם "מלאכה" עבור "בעל הבית", הם נוטלים את צרכיהם (שכל צרכי האדם נקראים בשם אכילה38) "ממה שהן עושין בו" –
כי מצוה זו אינה מטילה חובה על בעל הבית להאכיל את הפועל, אלא רק "שיניח37 אותן לאכול"39. ולהוסיף: חובה זו אינה רק לגבי אדם העוסק במלאכתו, אלא אף לגבי בהמה שעובדת – "לא תחסום שור בדישו"40.
הערות
- 33. קידושין כ, א.
- 34. ראה בארוכה "הדרן" הנ"ל (הערה 3) סעיף ז (ח) ואילך.
- 35. אף שבכלל לא שייך "חיוב" למעלה, ד"מי הקדימני ואשלם" (ויק"ר פכ"ז, ב), ונאמר (תהלים סב, יג) "ולך אד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (ראה אוה"ת שה"ש (כרך ב) ע' תשמט ואילך. וש"נ. ועוד).
- 36. פרשתנו כג, כה־כו – דבפועל הכתוב מדבר (ב"מ פז, סע"ב. פרש"י עה"פ*. רמב"ם הל' שכירות רפי"ב).
- 37. ל' הרמב"ם שם.
- 38. ראה סנהדרין לח, א (ובפרש"י שם ד"ה שיכנס). ועוד.
- 39. ודוחק לומר שהבטחת התורה ביעודים גשמיים היא כמו בעה"ב שפסק ליתן מזונות לפועליו (ראה ב"מ רפ"ז) – כי זהו לא שכר פעולה, כ"א ענין נוסף שהבעה"ב קיבל עליו (או שכ"ה מנהג המקום – ראה ב"מ שם), משא"כ הדין שהפועלים אוכלים ממה שהן עושין בו שהוא חיוב מה"ת (ראה תוד"ה ואלו ב"מ פז, א).
- 40. פרשתנו כה, ד. – ודיני לא תחסום באו ברמב"ם (שם פי"ג) בהמשך לדיני אכילת הפועל. ובשו"ע אדה"ז (חו"מ שם סכ"ב) כללם יחד: אדם או בהמה כו' אוכלים ממה שעושי' בו כו'. (ודלא כמ"ש במפרשי רש"י (רא"ם, גו"א ועוד) שרש"י סומך עמ"ש בד"ה שלאח"ז). וי"ל בפשטות, כמ"ש ברמב"ם (שבפנים ההערה) "וכי אילו לא שכרו מי התיר לו שיבא בכרם רעהו בקמה שלו שלא מדעתו" (ומתורצת קושיית הלח"מ שם, כי זהו "דרשה היותר פשוטה" – יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד). – וראה בארוכה לקו"ש תצא תשמ"ח.
- . היינו שכ"ה גם ע"פ פשוטו של מקרא. ועוד: מזה שרש"י מעתיק בהד"ה רק התיבות "כי תבוא בכרם רעך" (וכן בפירושו על כי תבוא בקמת רעך) מובן, שההכרח לפירושו הוא מתיבות אלו עצמן העבודה עצמה42 –
ויקרא רבה כ״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (איוב מא, ג): מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא, זֶה רַוָּק הַדָּר בַּמְדִינָה וְנוֹתֵן שְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְשַׁלֵּם גְּמוּלוֹ וּשְׂכָרוֹ וְלִתֵּן לוֹ בֵּן זָכָר. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן רַבִּי אֶלְעָזָר עֲתִידָה בַּת קוֹל לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְאוֹמֵר כָּל מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כג, כג): כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל וגו', וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מִי קִלֵּס לְפָנַי עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ נְשָׁמָה, מִי מִלֵּל לִשְׁמִי עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בֵּן זָכָר, מִי עָשָׂה לִי מַעֲקֶה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ גַּג, מִי עָשָׂה לִי מְזוּזָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּיִת, מִי עָשָׂה לִי סֻכָּה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם, מִי עָשָׂה לִי לוּלָב עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ דָּמִים, מִי עָשָׂה לִי צִיצִית עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ טַלִּית, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי פֵּאָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ שָׂדֶה, מִי הִפְרִישׁ לִי תְּרוּמָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ גֹּרֶן, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי חַלָּה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ עִסָּה, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי קָרְבָּן עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בְּהֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז.
משנה תורה, הלכות שכירות י״ב - הטקסט מספריא
הפועלים שהן עושין בדבר שגדולו מן הארץ ועדיין לא נגמרה מלאכתו בין בתלוש בין במחובר ויהיו מעשיהן גמירת המלאכה הרי על בעה"ב מצוה שיניח אותן לאכול ממה שהן עושין בו שנאמר כי תבא בכרם רעך וגו' וכתוב כי תבא בקמת רעך מפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בשכיר וכי אילו לא שכרו מי התיר לו שיבא בכרם רעהו בקמה שלו שלא מדעתו אלא כך הוא אומר כי תבא לרשות בעלים לעבודה תאכל:
מה בין העושה בתלוש לעושה במחובר שהעושה בתלוש אוכל בדבר עד שלא נגמר מלאכתו ומשתגמר מלאכתו אסור לו לאכול והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו כגון שיבצור ויתן בסל עד שימלאנו וינפץ הסל למקום אחר ויחזור ויבצור וימלאנו ואינו אוכל אלא עד אחר שימלא הסל אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו חכמים שיהיו הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול אלא אוכלין בתוך המלאכה כשהן מהלכין ואינן מבטלין:
המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה הרי זה עובר בל"ת שנאמר וחרמש לא תניף וגו' מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו וכן כל כיוצא בזה וכן פועל שהוליך בידו ממה שעשה או שלקח יתר על אכילתו ונותן לאחרים עובר בלא תעשה שנאמר ואל כליך לא תתן ואין לוקין על שני לאוין אלו שאם אכל או הוליך חייב לשלם:
החולב והמחבץ והמגבן אינו אוכל מפני שאינן גידולי קרקע המנכש בבצלים ובשומין אף על פי שתולשין קטנים מבין הגדולים וכל כיוצא בזה אינו אוכל מפני שאין מעשיהם גמר מלאכה ואין צ"ל שומרי גנות ופרדסים וכל דבר המחובר כמקשאות והמדלעות שאן אוכלין כלל:
הבודל בתמרים ובגרוגרות אינו אוכל מפני שנגמרה מלאכתן למעשר העושה בחטים וכיוצא בהן אחר שעשו כגון ששכרן לבור צרורות או לנפח אותן או לטחון הרי אלו אוכלין שעדיין לא נגמרה מלאכתן לחלה אבל הלש והמקטף והאופה אינו אוכל מפני שנגמרה מלאכתן לחלה ואין הפועל אוכל אלא מדבר שעדיין לא נגמרה מלאכתו לחלה ולמעשר נתפרסו עגוליו ונתפתחו חביותיו [ונחתכו דלועיו] ושכרן לעשות בהן הרי אלו לא יאכלו שהרי נגמרו מלאכתן ונקבעו למעשר והרי הן טבל ואם לא הודיען מעשר ומאכילן אין הפועלים אוכלין בשל הקדש שנאמר בכרם רעך:
שכר פועלין לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם פודה ומאכילן:
הקוצר והדש והזורה והבורר והמוסק והבוצר והדורך וכל כיוצא במלאכות אלו הרי הם אוכלין מן התורה:
שומרי גתות וערמות וכל דבר התלוש מן הקרקע שעדיין לא נגמרה מלאכתן למעשר אוכלין מהלכות מדינה שהשומר אינו כעושה מעשה אבל אם עשה באיבריו בין בידיו בין ברגליו אפילו בכתפיו הרי זה אוכל מן התורה:
היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים שנאמר בכרם ואכלת ענבים והעושה בגפן זו אינו אוכל בגפן אחרת ולא יאכל ענבים ודבר אחר ולא יאכל בפת ולא במלח ואם קצץ על בעל הבית על שיעור מה שיאכל אוכל אותו בין במלח בין בפת בין בכל דבר שירצה אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו או אשתו מהבהבין לו השבלין באור שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה:
אסור לפועל לאכול ממה שהוא אוכל אכילה גסה שנאמר כנפשך שבעך ומותר לו למנוע את עצמו עד מקום היפות ואוכל ויש לו לאכול קישות אפילו בדינר וכותבת אפילו בדינר אע"פ ששכרו במעה כסף שנאמר כנפשך שבעך אבל מלמדין את האדם שלא יהיה רעבתן ויהיה סותם את הפתח בפניו היה משמר ד' או ה' ערמות לא ימלא כרסו מאחת מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון:
הפועלים שלא הלכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין שעדיין אינן עושין אלא בענבים בלבד ומשידרכו בגת ויהלכו בה שתי וערב יש להן לאכול מן הענבים ולשתות מן התירוש שהרי הן עושין בענבים וביין:
פועל שאמר תנו לאשתי ובני מה שאני אוכל או שאמר הריני נותן מעט מזה שנטלתי לאכול לאשתי ובני אין שומעין לו שלא זכתה תורה אלא לפועל עצמו אפילו נזיר שהיה עושה בענבים ואמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו:
פועל שהיה עושה הוא ואשתו ובניו ועבדיו והתנה עם הבעה"ב שלא יאכלו ממה שהן עושין לא הוא ולא הם הרי אלו אינן אוכלין בד"א בגדולים מפני שיש בהם דעת והרי מחלו אבל קטנים אינו יכול לפסוק עליהם שלא יאכלו שאינן אוכלין משל אביהן או משל אדוניהם אלא משל שמים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל בראשית שיחה א מאותו ספר קדושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך לב בהר שיחה ב מאותו ספר קידושין כ, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך יג בהעלותך שיחה ב מאותו ספר קדושין כ, ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר קידושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר שם כ, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר קידושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א מאותו ספר קידושין כ, א
- לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ז מאותו ספר קדושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ה'תשכ"א קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ג קידושין כ, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל קידושין כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א קידושין כ, א